לחקור את קלינטון - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מגזין TheMarker

לחקור את קלינטון

בשנה הקרובה יתברר אם חברות הענק, הממשלות והמיליארדרים שהזרימו כסף רב לקרן הפילנתרופית של קלינטון ממשיכים לעשות זאת. אם הסכומים יירדו משמעותית, תהיה זו אינדיקציה ברורה לכך שהכספים נועדו לשרת בעיקר אינטרסים פוליטיים

20תגובות
הילרי קלינטון בניו יורק, החודש
SHANNON STAPLETON/רויטרס

רשת תחנות הרדיו הציבוריות NPR הודיעה החודש על דסק עיתונאי חדש: ניגודי העניינים של הנשיא דונלד טראמפ. הרשת מינתה עורכת ושלושה כתבים במשרה מלאה שיתחקרו את האימפריה העסקית של משפחת טראמפ ואת ניגודי העניינים שיכולים להיות בינה לבין התנהלות הנשיא. NPR לא לבד; לא עובר שבוע מבלי ש"ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" ו"פרופאבליקה", אתר תחקירים כלכלי שפועל ללא מטרות רווח, מתארים ניגודי עניינים פוטנציאליים מסוג זה.

התגובה הראשונה היא למחוא כפיים. אין עוררין שטראמפ מביא לרנסאנס של ממש באנרגיות, בהתלהבות וברצינות של עיתונות התחקירים הכלכלית האמריקאית. אחרי שנכשלה בביקורת על הכוחות הכלכליים והממשל – החל ממלחמת עיראק וכלה באירועים שהובילו למשבר הפיננסי של 2008 – מאז כניסת טראמפ לבית הלבן אחזה בה תחושת דחיפות. אלא שמתבקש גם לשאול: מדוע חיכיתם לו?

התירוץ המקובל של העיתונאים עד כה היה שהמצב הכלכלי, האינטרנט והתפרקות המודל העסקי של רבים מכלי התקשורת הובילו להידלדלות כוח האדם במערכות והותיר אותם בלי יכולת לבצע את התחקירים הכלכליים הכבדים והיקרים. זה נכון, אבל אירועי השבועות האחרונים מוכיחים שאין זו רק שאלה של תקציבים וכסף; ככל הידוע, לא חל שום שינוי לטובה במודל העסקי של העיתונות באחרונה – אבל ההתלהבות והאנרגיה אפשרו כעת לאותן מערכות עיתונים להסתער על תחומי הסיקור שלהן. עניין של החלטה.

והנה שאלה נוספת: מדוע לא ראינו אנרגיה והתלהבות כאלה אצל העיתונאים לאורך השנים האחרונות, כאשר התרבו סימני השאלה לגבי ניגוד עניינים אפשריים אצל משפחת קלינטון? "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" ו"וול־סטריט ג'ורנל" אמנם דיווחו על המיליארדים שגייסו הקלינטונים לקרן הפילנתרופיה שלהם ולכנסים של קלינטון, ועל מאות המיליונים שהם קיבלו עבור נאומים. הועלו גם שאלות לגבי הסיבות האמיתיות שתורמי ענק מזרימים סכומי כסף לקלינטון, אבל היקף הכיסוי, עוצמתו, המסגור שלו וההתלהבות של ארגוני החדשות ממנו היתה מועטה.

במקרה של קלינטון – לא מאוחר מדי ואולי גם הכרחי לדרוש תשובות. בשנה הקרובה יתברר אם חברות הענק, הממשלות והמיליארדרים שהזרימו כסף רב לקרן הפילנתרופית של קלינטון ממשיכים לעשות זאת. אם הסכומים שיזרמו לקרן יירדו משמעותית, והקרן תקטין את היקפי פעילותה או תמזג אותן לקרנות אחרות, תהיה זו אינדיקציה ברורה לכך שהכספים הגדולים שזרמו אליה עד השנה שעברה נועדו לשרת בעיקר אינטרסים פוליטיים: חברות הענק והמיליארדרים ציפו לקבל גישה לפוליטיקאים כאשר הקלינטונים ישובו לבית הלבן או לעמדת כוח פוליטית.

לפני כשנה, כאשר סוכנות הידיעות אי־פי חשפה שכמחצית מהפגישות החיצוניות (עם אנשים מחוץ לממשל) שקיימה הילרי קלינטון כשכיהנה כמזכירת המדינה היו עם תורמים של קרן קלינטון, פטר מאמר המערכת של הניו יורק טיימס את הדבר בכך ש"לא הוכח Quid Pro Quo" – כלומר, שהחלטות שקיבלה מחלקת המדינה שירתו את תורמיה של קלינטון. יש החולקים על טענה זו, אבל גם אם היא היתה מדויקת, היא מוזרה בלשון המעטה: כדי להוכיח שחיתות, העדפה, גישה מיוחדת וניגודי עניינים אין צורך בהוכחה ברורה של Quid Pro Quo.

העיסוק בניגוד העניינים של הקלינטונים ושל אנשי ממשל אובמה הוא גם הכרחי: כמחצית מהאמריקאים חושדים שההתלהבות של העיתונות מתחקירים על טראמפ היא פוליטית. בסוף פברואר הראה סקר של רשת פוקס ש־81% מהאמריקאים המזהים עצמם כרפובליקאים מאמינים יותר לטראמפ מאשר לעיתונות, ואילו 79% מהדמוקרטים מאמינים יותר לעיתונות מאשר לטראמפ. כלומר, בסופו של יום, אמינותם של העיתונות והנשיא תלויה באופן מכריע בנטייה הפוליטית של הציבור. אין זו תופעה חדשה, אבל החרפתה היא אולי הבעיה הקשה ביותר של העיתונות האמריקאית ושל השיח הציבורי האמריקאי כיום: יש מעט מאוד שפה משותפת, עובדות משותפות וערכים משותפים. הכל מתחלק לפי המחנות – מה שמחליש מאוד את האפקטיביות והרלוונטיות של העיתונות כמוסד דמוקרטי קריטי.

זה מחזיר אותנו לנושא שבו פתחנו: בנושאים רבים האמריקאים ימשיכו להיות חלוקים תמיד: מידת המעורבות של הממשלה בכלכלה, המסים, ההפלות והדת. אבל יש נושא אחד קריטי שסביבו יכולים להתאחד רוב האמריקאים, והוא החשיבות האדירה שהמנהיגים שלהם, מהנשיא, דרך כל המחוקקים, הרגולטורים ועובדי המגזר הציבורי, יהיו חסרי פניות וימנעו מכל ניגוד אינטרסים או מראית עין של ניגוד אינטרסים. זה לא עניין "מוסרי" או "טהרני" – אלא קריטי. הימנעות מניגודי עניינים היא קריטית לקבלת החלטות מקצועית, ללא מורא וללא משוא פנים – שהיא הכרחית לממשלה אפקטיבית, לרגולציה אפקטיבית, לכלכלת שוק הוגנת ולשירותים ציבורים איכותיים. הקמת היחידות העיתונאיות החדשות שיתנפלו על הנושא הזה היא במקום ובזמן, אבל את ההתלהבות שחדרי החדשות מגלים בכיוון של טראמפ, עליהם לגלות גם כלפי הממסד הדמוקרטי. הקלינטונים ותעשיית הכסף הענקית שלהם בעשור האחרון הם מקום מצוין להתחיל.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם