תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העיר ושות'

לכתבה
המיזם ההולנדי Share your meal לשיתוף מזוןThuisafgehaald

המפתח לניצול יעיל יותר של המשאבים העירוניים ולהעצמת אוכלוסיות מוחלשות מצוי בפלטפורמות של כלכלת שיתוף. מה יכולות הערים בישראל ללמוד מהניסיון של אמסטרדם וסיאול

תגובות

אם אתם מתגוררים בעיר, לא מוגזם לשער שמדי יום אתם עושים שימוש במגוון פלטפורמות שמתאספות תחת המטרייה הרחבה שנקראת כלכלת שיתוף. מוביט, גט, EatWith, Airbnb ואחרות נהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים העירוניים, ובמידה מסוימת אף נטמעו בחיי היומיום עד נהפכו שקופות ואיבדו את עוקצן המהפכני. באופן דומה, פלטפורמות של כלכלת שיתוף ארוגות גם לתוך חייהם של מקביליכם באמסטרדם, לוס אנג'לס, ברלין או טורונטו, אך בהבדל מהותי: בערים הללו נהפכה כלכלת השיתוף לכלי עזר אסטרטגי, שבאמצעותו מייצרים או מאיצים קובעי המדיניות את הפיתוח החברתי והכלכלי של עריהם.

בערים אלו, העירייה אינה מתפקדת כגורם פסיבי שמתבונן בהתרחשויות מהצד, וגם לא מסתפקת בהסדרה של פלטפורמות כגון Airbnb או אובר, שמשנות את כללי המשחק בשוק שבו הן פועלות – אלא היא גורם אקטיבי ומכריע, שמנצל את ההזדמנויות הטמונות בכלכלה זו כדי למצוא פתרונות לבעיות עירוניות שהתרגלנו לחשוב עליהן כבלתי פתירות.

בפברואר 2015 הושק באמסטרדם פרויקט Amsterdam Sharing City, ובכך היא נהפכה לעיר המשתפת הראשונה באירופה. היזמים, פיטר ואן דה־גלינד והרמן ואן ספראנג, ייסדו ב־2013 את ShareNL, פלטפורמה לשיתוף יוזמות כלכליות וחברתיות במרחב העירוני, בשיתוף עיריית אמסטרדם. תוך פחות מארבע שנים נהפך המיזם שלהם לא רק לחברה שמובילה את העיר לכיוון חדש ופורה אלא גם לחברה המייעצת למגוון ערים אחרות.

כבר כיום פועלות באמסטרדם פלטפורמות רבות המבוססות על כלכלת שיתוף. Vandeborn, למשל, הוא מיזם שמעודד ייצור ומכירה של אנרגיה מתחדשת ישירות ללקוחות; MyWeels הוא שירות מספק כרטיס חכם המשמש הן לשכירה והשכרה של כלי רכב, והן כאמצעי תשלום במטרו, ברכבת ובאוטובוס. כמו כן פועלים בעיר עשרות מיזמים המיועדים לפליטים, לקשישים ולעניים. Amsterdam City Pass, כרטיס עירוני דיגיטלי שיזמה עיריית אמסטרדם, ומחולק למובטלים, לפליטים ולאזרחים ותיקים מעל גיל 65, מעניק גישה לפלטפורמות של כלכלת שיתוף במחירים מוזלים.

Konnektid

"באמצעות השירותים האלה, אותם אנשים, שחלקם נמצאים בשולי החברה, יכולים לקבל ארוחה, חפצים או טרמפ עם מישהו מהשכונה, וגם לשמוע על עבודה פנויה", אומר ואן דה־גלינד, 29, שביקר בישראל בדצמבר האחרון והשתתף ביום עיון בנושא שהתקיים בבית הספר פורטר לאיכות הסביבה באוניברסיטת תל אביב. "ההזדמנויות האלו מאפשרות להם להיות פעילים יותר בחברה".

 

מחזירים את השכונה לשכונה

יוזמה מעניינת נוספת הפועלת באמסטרדם, Shareyourmeal, מחברת בין תושבים בשכונה דרך אוכל. "הרעיון הוא שאם אתם אוהבים לבשל, תוכלו להכין מנה נוספת מתוך הארוחה שאתם מבשלים ולמכור אותה במחירי עלות או לתת אותה למישהו בשכונה שזקוק לה", אומר ואן דה־גלינד. הסטארטאפ, פרי יוזמה של בני זוג מהעיר אוטרכט, יצא לדרך ב־2012 במטרה לחזק את המרכיב הקהילתי, לטפח טבחים חובבים ולמנוע בזבוז של מזון. כיום מגיע מספר המשתמשים באפליקציה לכ־150 אלף, והשירות הושק גם בבלגיה, בניו יורק ובסן פרנסיסקו. לאחרונה הצטרפה גם הממשלה ההולנדית ליוזמה וכעת הנזקקים לשירותי בתי התמחוי נהנים באמצעותה מאוכל בריא יותר באווירה ידידותית ובעלות פחותה.

עוד יוזמה שמבקשת לחזק את הקהילתיות ולטפח אוכלוסיות מוחלשות היא Konnektid, שמבוססת על שיתוף ידע, מתוך הנחה שכל שכונה יכולה לתפקד גם כמעין אוניברסיטה בלתי רשמית. "אם את רוצה לדעת דבר מה, תמיד יש מישהו שגר בסמוך אליך ויכול ללמד אותך על כך", מסביר ואן דה־גלינד. "הפלטפורמה מקשרת אותך עם מומחים לכל דבר שבעולם לצד מורים מקצועיים, ללמידה בתנאים הנוחים לך, ובתמורה גם את יכולה לחלוק מכישורייך עם אחרים. פליטים שמגיעים לעיר יכולים ללמוד הולנדית דרך הפלטפורמה הזו מאנשים שגרים בקרבתם, מה שגם מקשר אותם לאנשים בעיר ומסייע להם, בין אם במציאת עבודה או בהתערות בחברה".

האם יוזמות כאלה גם תורמות לשינוי חברתי, למשל ביחס כלפי מהגרים?

"ללא ספק. רואים את זה בשטח. הרי המרכיבים פשוטים מאוד: אנשים פוגשים זה את זה באופן בלתי אמצעי, ומגלים שבסופו של דבר הם די דומים. יש להם ילדים, הם רוצים להתפרנס, לחיות בשלווה וכדומה. אני רואה בחוג החברתי שלי אנשים שהתבטאו בחריפות כנגד מהגרים ושדעתם השתנתה מקצה לקצה בעקבות המפגש. כמובן שהאתגר הוא לגרום להם להיפגש, שכן מן הסתם רוב מי שנרתמים ליוזמות הללו מחזיקים מראש בעמדה שמקבלת את המהגרים. על הזווית הזו אנחנו עובדים".

פיטר ואן דה–גלינד (בתמונה משמאל, עם שותפו הרמן ואן-ספראנג): "מטבע הדברים, פרויקטים כמו עיר משתפת מוכרים יותר לקהל המשכיל, האמיד והמחובר. אולם למעשה, אלה דווקא הקהלים האחרים שזקוקים במיוחד להזדמנויות שיש לכלכלה משתפת להציע"

shareNL

ואן דה־גלינד ושותפו ואן ספראנג מעורבים מאוד גם בנעשה בסיאול, בירת קוריאה הדרומית, הנחשבת לעיר המובילה בעולם בכלכלת השיתוף לאחר שנהפכה, לא מעט הודות ליישומים של כלכלה זו, מעיר הקורסת תחת חסרונותיה לעיר שנמצאת בעלייה מתמדת. "מה שקרה בסיאול היווה עבורי את אחת הסיבות שבכלל רציתי לעסוק בתחום", מספר ואן דה־גלינד. "מספר תושביה כיום הוא יותר מעשרה מיליון, והיא סבלה מכל הבעיות של מגה־עיר: יוקר המחייה הלך והאמיר; המחסור בשטחים ירוקים החמיר; הניידות בעיר נהפכה בלתי אפשרית, הן ברכב פרטי והן בתחבורה הציבורית; והעיר כולה היתה 'תקועה', תודעתית לא פחות ממעשית".

לעיריית סיאול היה ברור שהמודל הנוכחי שלה לא עובד. "הם הגיעו לקצה גבול היכולת שלהם, בכל מובן", אומר ואן דה־גלינד. "ב־2012 ראש העיר, פארק וון־סון, הבין שחייבים לנסח חזון מחודש לחיים בעיר ולנווט אותה לכיוון אחר". לכן החלה העירייה לפעול להנגשת משאבים עירוניים לציבור ולעידוד סטארטאפים בתחום כלכלת השיתוף. מאז ספטמבר 2012 היא סבסדה יותר מ־70 חברות הזנק העוסקות בכלכלת שיתוף, ובנוסף הקימה עשרות ספריות שמשאילות הכל – מכלי גינון ועד צעצועים – הכשירה עשרות חללים השייכים לה שלא היו בשימוש, כשהיא מאפשרת לתושבים לקיים בהם אירועים ללא תשלום. במקום להכניס לסיאול את אובר ו־Airbnb, הקים ראש העירייה פלטפורמות דומות המותאמות לאופי הספציפי של העיר: So Car, אפליקציה המאפשרת לכל תושב לאפשר גישה זולה וזמינה לכלי רכב, הוקמה לפני כשנתיים בלבד וכיום משתמשים בה יותר מ־300 אלף איש.

לפני כשנה זכה וון־סון, שרבים מהמרים עליו כנשיא הבא של קוריאה הדרומית, בפרס גוטנבורג היוקרתי לפיתוח בר־קיימא. "הוא הציב את כלכלת השיתוף. במרכז המדיניות הציבורית שלו", אומר ואן דה־גלינד. "להחלטה הזו – ולא פחות מכך, לביצוע שלה – יש חלק גדול בכך שערים רבות עוקבות כיום אחרי סיאול בשאיפה להצליח היכן שהיא הצליחה".

אילו פרויקטים שיצאו לפועל בסיאול אתם מעוניינים להביא לאמסטרדם?

"בעיקר כאלה שמסייעים במינוף תחומים שנחשבים אבודים מראש. למשל, בסיאול עושים עבודה יוצאת דופן בכל הנוגע לקשישים. יש להם פרויקט שבו משדכים בין סטודנטים שחיים רחוק ממשפחותיהם ולא יכולים להרשות לעצמם מגורים בעיר לבין קשישים עריריים, שיש להם חדר ללא שימוש בבית. זהו פתרון מושלם: הסטודנטים מספקים חברה וסיוע בסיסי, ובתמורה נהנים ממגורים בני־השגה. זו דוגמה לפרויקט שאנחנו מעוניינים להרים גם אצלנו, ובהמשך לחלוק את התובנות ממנו עם ערים נוספות".

 

גם פקק הוא הזדמנות

בלומברג

אחד המאפיינים הבולטים של כלכלת שיתוף הוא קצב הצמיחה המהיר שלה. דו"ח שהתפרסם לאחרונה על ידי הרשות לכלכלת שיתוף בסין העריך, כי סך הפלטפורמות לכלכלת שיתוף אחראיות לכ־10% מהתל"ג של סין. בסיאול, דו"ח שפרסמה העירייה ב־2016 מציין כי בזכות כלכלה זו חסכו אזרחי העיר כ־12 מיליארד וון (כ־10 מיליון דולר) מדי שנה, בעוד שהעירייה חסכה כ־1.8 טריליון וון מדי שנה (כ־15 מיליארד דולר). ShareNL מציגה אף היא נתונים מעניינים על ההיטמעות של הקונצפט בהולנד. "לפי הנתונים שבידינו, 50% מתושבי הולנד מודעים לפלטפורמות של כלכלת שיתוף, ושיעור המאמצים הפעילים של הפלטפורמות הוא 20%", אומר ואן דה־גלינד. "מעניין שלפני כשלוש שנים בלבד, רק 10% מתושבי הולנד היו שוקלים לחלוק דבר מה שבחזקתם עם זר מוחלט. כיום השיעור הוא 30% – שינוי התנהגותי משמעותי שמצביע בדיוק על מה שקורה בשטח".

השאלה כיצד לחזק את הגורמים המוחלשים לא תחומה לאנשים או עסקים בלבד, כי אם גם מתייחסת לערים, ואולי כאן טמון החידוש המהותי של ואן דה־גלינד ושותפיו. "כלכלת שיתוף מתהווה ומשגשגת בערים גדולות, זה טבעה", הוא טוען. "נוח יותר כשיש תקציב תמיכה מצד עירייה חזקה, כשהתשתית העירונית מושכת אליה יזמים יצירתיים שמפרים זה את זה, וכשהסביבה הטרוגנית, מרושתת, צמאה לחידושים ומאמצת אותם בשמחה". ואולם, לדבריו, "כפי שדווקא אנשים מוחלשים יכולים להפיק מכך תועלת רבה, וכך דווקא ערים חזקות פחות, דלילות וכפריות יותר, הממוקמות בפריפריה ונאבקות עם בעיות אקוטיות, יכולות לשפר את מצבן משמעותית על ידי אימוץ כלכלת שיתוף ככלי אסטרטגי מרכזי. כמובן שבערים חלשות יותר תחילת הדרך תהיה קשה יותר, אך בסופו של דבר גם באזורים האלה יש יכולות ומשאבים שכבר קיימים. יש בהן תחבורה, בתי ספר, ושירותי בריאות שאפשר להפיק מהן מגוון של תועלות בזמן קצר".

עד כה, שבע ערים בהולנד כבר אימצו את עקרונות כלכלת השיתוף. ואן דה־גלינד וצוותו עובדים עם מחלקות שונות בתוך העיריות. בעיקר, לדבריו, עם מחלקות הכספים והטכנולוגיה. ואולם, הוא מודה, בהולנד אין באמת ערים חלשות ממש.

האם לערים חזקות פחות או כאלה שממוקמות בפריפריה יש יתרונות על פני ערים חזקות בהקשר זה?

"בהחלט. מהמחקרים שערכנו עולה שבשכונות או ערים חלשות יותר מבחינה סוציו־אקונומית, עקרונות השיתוף לרוב מוטמעים יותר. בסופו של דבר המפתח לשיתוף הוא אמון; צריך לבטוח במישהו כדי לחלוק אתו דבר מה. בערים שמתאפיינות בניכור, בפערי מעמדות משמעותיים, לא תמיד קל למיזמים מעין אלה להיקלט. כאשר התשתית התודעתית בשלה, דווקא במקומות מוחלשים התוצאות עשויות להיות משמעותיות; צריך להתחיל בקטן ולצמוח לאט. עם זאת, לרוב התנאי הוא אכן דחיפה מסוימת מצד העירייה או הממשלה".

עיר של כולם, לכולם
כלכלת השיתוף בסיאול

כדי לקדם השקפה זו, ייסדו אנשי ShareNL את איגוד הערים המשתפות (Sharing City Alliance) – ארגון עצמאי שמטרתו לחבר בין ערים מכל העולם אשר הציבו את רעיון כלכלת השיתוף כמדיניות דומיננטית, לחלוק מניסיונן וללמוד מהצלחותיהן ולא פחות משגיאותיהן. "הרעיון הוא שברית הערים תהיה נגישה לכל עיר, וזו הסיבה שיש לנו מגוון סוגים של חברויות: מחברות בסיסית במחיר שכל עיר יכולה לעמוד בו, שמאפשרת את קבלת כל המידע והעדכונים שאנחנו אוספים – מידע מועיל שאפשר להפיק ממנו המון – ועד לערים שאנחנו תופרים עבורן תוכנית עבודה המותאמת למידותיהן ומצוותים לה מומחים מתחומים שונים. אנו שואפים לכך שבתוך חמש שנים יהיו מאות ערים בעולם שישתמשו בכלכלת שיתוף על ידי שיח פעיל ופורה ביניהן, יפתרו את הבעיות באופן יעיל יותר, ויעשו יותר עם הרבה פחות. כמובן שככל שהעירייה או הממשלה מקצה יותר תקציב לנושא הרי זה משובח, אך יותר מהעניין התקציבי, חשובה הנכונות של העירייה או הממשלה להביט במציאות במשקפיים אחרים ולזהות את ההזדמנויות ששוכנות מתחת לאפן. לפעמים גם פקק תנועה הוא הזדמנות אדירה".

איך התרשמת מהמצב בישראל בעת ביקורך כאן?

"ממה שראיתי, כל המרכיבים שנדרשים כדי להזניק את נושא כלכלת השיתוף וליהנות מפירותיה קיימים: יוזמות מצוינות, נכונות של צרכנים לאמץ אופני צריכה חדשים ובמקרה של עיר כמו תל אביב, גם מוכנות לתמוך ביוזמות כאלה ואולי יותר מכך. כמו במקומות רבים אחרים, צריך לפתח יותר את המודעות לכלכלת שיתוף והאפשרויות שטמונות בה, זו גם אחריות של המיזמים עצמם. מה שאהבתי מאוד בפגישות עם סטארטאפים שונים הוא הנטייה שקיימת אצלכם להתמקד במה שנקרא 'פירות שתלויים נמוך' – משאבים או יכולות שזמינים לרבים מאתנו, ולהפיק מהם שימוש מקורי ומועיל; אני לא אוהב פרויקטים בסגנון 'הכל כלול' – הרבה כסף שמתבזבז, הרבה אנשים שמעורבים, הרבה רעש והמולה ובסוף עשייה מאוד מועטה בשטח. אני מעדיף יוזמות שבהן אנשים לא רצים לשפוך כמויות של כסף ותחת זאת מעזים ללכלך את הידיים – וזה מאפיין את היזמים הישראלים שפגשתי".

מקובל להניח שבכל הנוגע לכלכלת שיתוף אנחנו נמצאים הרבה מאחורי מה שקורה בעולם.

"לא בהכרח, אם בוחנים את איכויות הסטארטאפים. פגשתי צעירים רבים שהציגו בפני רעיונות מצוינים. לאנשים יש רעיונות כיצד לשנות את השכונות, כיצד לשנע עקרונות מתוך חיי הקיבוץ לעיר, וכל מיני רעיונות לגבי ערבובים בין טכנולוגיות חדשות ופעפוע שלהן לתוך הנוף העירוני. כשאני חושב על מה שקורה בהולנד בהשוואה אליכם, הרי שבהולנד התמונה אולי רחבה יותר, במובן שהממשלה והעיריות מעורבות באופן עמוק וממושך בכלכלת שיתוף, עובדת עם סטארטאפים שונים, מממנת מחקרים ומשנה את המדיניות שלה לאורם. אנחנו גם קרובים מאוד לבריסל ומשתפים פעולה בדרכים שונות עם האיחוד האירופי, כך שייתכן שהנושא מושרש יותר בהולנד, אבל גם זה יעד שניתן להשיג. מה שדרוש הוא האמונה של העירייה שכלכלת שיתוף יכולה באמת להזניק את העיר קדימה, וכל הראיות תומכות בכך".

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות