תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכירו את סצנת הסטארט-אפים החמה בישראל

לכתבה

אחרי שנים רבות של נמנום, זירת היזמות הירושלמית שוב פורחת - וסוחפת עוד ועוד חברות, קרנות והשקעות ■ איך זה קרה ומה צריך לעשות כדי להעתיק את המודל הירושלמי למקומות נוספים

15תגובות

ב-1993, כשאלי וורטמן החליט להקים סטארטאפ, היה לו ברור שזה יהיה בירושלים. אלה היו שנות הגאות של טרום פקיעת בועת הדוט.קום, וורטמן, יזם ותיק ומשקיע ויליד העיר, הקים לא חברה אחת אלא שלוש – הגדולה שבהן, דלתא 3, נסחרה בשיאה לפי שווי של קרוב ל-2 מיליארד דולר והעסיקה כ-250 עובדים במתחם ההייטק במלחה. "כשבע שנים אחרי, לקראת סוף המילניום, היו כ-2,000 חבר'ה שעבדו בירושלים באקו־סיסטם של סטארטאפים וקרנות הון סיכון", הוא אומר, ומזכיר את JVP של ח"כ אראל מרגלית, BRM שהקימו האחים ברקת, וג'רוזלם גלובל ונצ'רס של שלמה קליש.

"באותה תקופה", הוא ממשיך, "היו בירושלים יותר משאבים מאשר כל מקום בארץ – אקדמיה, אוכלוסייה איכותית, יותר קרנות וחברות רב לאומיות כמו טבע ואינטל. זו היתה קרקע פורייה לתעשיית ההייטק והסטארטאפים. עוד לפני שתל אביב היתה אחת הערים החמות בעולם, לירושלים היה 'פור'".

אלא שאז, מספר וורטמן, החלה הסצנה הירושלמית השוקקת לשקוע. "שנות האינתיפאדה השנייה היו קשות, וירושלים, שסבלה מכך יותר מכל מקום אחר, נהפכה לעיר רפאים. היתה נטישה של העיר וכשהגיע הסוף של בועת הדוט.קום, גם הכסף ברח. הייתי אז בן 31, והרגשתי שפתאום הגיע חורף גרעיני. בתחילת שנות ה־2000 התחיל המעבר של האנרגיה היצירתית הצעירה לתל אביב".

בשנים שלאחר מכן התפרסמה ישראל בעולם כ"אומת הסטארטאפ", אף שבפועל, מדינת הסטארטאפ עטורת התהילה התקיימה במרחב האורבני של הרצליה פיתוח־רמת החייל־שדרות רוטשילד. ירושלים וחיפה, ולמעשה כל מה שהתקיים מחוץ למרחב זה, נהפך לפריפריית ההייטק.

עומדים, מימין לשמאל: האני עלמי, ;JEST
זיו ברששת Jerusalab ; חנן ברנד, Made in
JLM ; ג'ו ון זווארן JBNF ,; סתו ארז, סיפתח;
יוני קולב Quickode ; יצחק )אייזיק( חסן,
PICO ; גילה קאהן–הופמן, קרן יזמים; בן וינר,
Jumpspeed Ventures ; עודד בראל, סיפתח;
דור ברשדסקי, עיריית ירושלים; מיכאל
מזרחי, AtoBe ; יערה כהן, Presentense
יושבים, מימין לשמאל: שי מלצר
BioJerusalem ; עמיחי מרמור Gameis ; ליאור
יקותיאלי, Deloitte ו– Made in JLM ; רועי מונין,
Made in JLM ; אוריאל שקורי, Made in JLM
ליאור יקותיאלי

כעת משתנה התמונה. המעמד של תל אביב וסביבותיה כאזור הסטארטאפים הבלעדי של ישראל מתחיל להתערער. סטארטאפים צומחים במקומות נוספים בארץ והדוגמה הטובה ביותר להתעוררות אותנטית זו בשנים האחרונות היא סצנת ההייטק הירושלמית.

עד לפני שנים ספורות יזם ירושלמי שרצה להקים סטארטאפ היה אורז את החפצים לתוך המזוודה ועובר לתל אביב. שם הוא היה יכול להשתתף באירועים של קהילת ההייטק, לגייס עובדים ולהיות במרחק נגיעה מהמשקיעים. מאז 2012 יותר ויותר יזמים מגלים שניתן להקים סטארטאפ גם בעיר הקודש, בלי להתפשר על התנאים שמאפשרים התפתחות ופריחה. בעיני היזמים הצעירים זוהי צמיחה של דבר חדש בקרקע בתולית, ולא פחות מכך, נקודת אור בעתידה המתקדר של העיר שסובלת מנטישת צעירים; עבור ותיקים כוורטמן, שזוכרים היטב גם את הפריחה שחוותה העיר בשנות ה-90 וגם את הבצורת שבאה אחריהן, זה לא פחות מרנסנס.

"נלחמים פה מאז הילדות"

הסטארטאפ 40Nuggets הוא דוגמה טובה למה שקורה כעת בירושלים: משרדי החברה הצעירה והצומחת, שמעסיקה 13 עובדים, נמצאים בקומה השנייה של בניין מסחרי באזור התעשייה תלפיות. עד לא מזמן פעלה כאן חנות למוצרי טיפוח, ובהמשך הקומה עדיין פועלת נגריה. הערבוב הזה אופייני גם למבנים אחרים בסביבה, והוא מזכיר את התהליך שהתרחש גם בסן פרנסיסקו, שבה נהפכו בתי מלאכה ומחסנים למשרדי סטארטאפים, תוך שימור הצביון התעשייתי המקורי של המבנים. את החלל שבו פועלת 40Nuggets חולקות עוד חברות סטארטאפ מקומיות שיצרו לעצמן סביבת עבודה מפרה. "בהתחלה עבדנו בדירות שכורות ובספריית האוניברסיטה העברית", מספר מייסד ומנכ"ל החברה, אהרון הורביץ. "אחרי שגייסנו כסף החלטנו לפתוח מקום שיאכלס את הצוות שלנו וגם ישמש כמרכז ליצירתיות בתלפיות וכחלק מקהילה. היתה לנו הזדמנות – המשרדים כאן נמצאים כשלוש דקות הליכה מהבתים שלנו. קיבלנו גם הצעה להצטרף לחממה מחוץ לעיר, אבל סירבנו. אנחנו לא רוצים לנסוע רחוק ומחויבים לעיר".

בן וינר, Jumpspeed Ventures

הברק בעיניים והלוקל־פטריוטיות בולטים גם אצל אנשים נוספים בסצנה הירושלמית. אלו אנשים צעירים, לרוב בשנות ה־30 לחייהם, לעתים אפילו פחות, שהתבגרו בעיר בתקופת האינתיפאדה השנייה, וכעת נוטלים חלק בצמיחה ובהתעוררות שלה. זו קבוצה של "משוגעים לדבר", שרואים בפיתוח התעשייה המקומית שליחות אישית – שגם תייצר להם אפשרות להמשיך ולגור בעיר שבה לא היו עד לאחרונה אפשרויות תעסוקה רבות לצעירים שעוסקים בתחום. "האנשים בירושלים שורשיים – יש להם חיבור לעיר", אומר אפרים צוריאל, מנכ"ל EZSAVE, שעובד גם הוא במתחם בתלפיות. צוריאל, במקור ממעלה אדומים, הוא בוגר האקסלרטור AtoBe של המכללה להנדסה עזריאלי בעיר, והוא מייצג היטב את התמהיל החברתי המיוחד של הסצנה הירושלמית, שהיא בעלת די.אן.איי שונה מזה שמקובל בתל אביב וכוללת, למשל, הרבה יותר חובשי כיפות ואנגלוסכסים. "כשהתחלנו לגייס עובדים שמנו דגש על גיוס חרדים", מוסיף צוריאל. "יש פה אוכלוסייה גדולה, כולל כאלה עם הכשרה רלוונטית. אני איש עסקים, אבל מבחינתי זו ציונות".

ההירתמות של חברי קהילת ההייטק הירושלמית – יזמים, מארגני אירועים חברתיים, מנטורים ומנהלי אקסלרטורים – אפשרה את ההתעוררות הזאת, והיא מאפיינת אותה גם כיום. "מי שנשאר בעיר הוא רק מי שאכפת לו שהיא לא תידרדר להיות טהרן או בני ברק", אומר חנן ברנד, אחד ממייסדי עמותת Made in JLM, יחד עם רועי מונין ואוריאל שקורי, שמקדמת את היזמות הטכנולוגית בעיר, ושותף גם בקרן ההשקעות Cornerstone Venture Partners. "אנחנו נלחמים פה מאז הילדות וזו בחירה לא קלה. יש כאן זהות עירונית מגובשת – כל מי שנשאר, מאוהב בעיר המדממת הזו עד מעל לראש, ולכן קל הרבה יותר להניע תהליכים ולהלהיב לפעולה. אי אפשר לייבא את זה מבחוץ, עם מענקים, כסף ממשלתי, חממות או יחסי ציבור. כמשקיע אני לא יכול להגיד שהחברות פה טובות יותר או חכמות יותר מבמקום אחר, אבל אי אפשר למצוא בשום מקום בארץ את הברק בעיניים של היזמים פה או את תחושת 'העתיד של העיר הזאת מונח לי על הכתפיים' שהם חדורים בה".

העמותה, שחולצותיה האדומות נהפכו זה מכבר לסימן ההיכר של היזמים הירושלמים, מציגה נתונים שתומכים בתחושת הגאווה של הסטארטאפיסטים הירושלמים: כ-500 סטארטאפים פועלים כיום בעיר, בהשוואה ל-300 ב-2012; קצב הקמת החברות החדשות בעיר עלה מ-25 סטארטאפים ב-2012 ל־100 ב-2014, ומספר דומה נכון לסוף הרבעון השלישי של 2015; צמיחה נאה חלה גם בהון שגייסו הסטארטאפים הירושלמים – ביטוי לאמון המשקיעים בסצנה המתעוררת. ב־2012 גייסו 24 חברות בעיר 55 מיליון דולר. בשנה שעברה סכום הגיוס היה גבוה ביותר מפי ארבעה, והגיע לכ-225 מיליון דולר. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2015 גייסו חברות בעיר כ-243 מיליון דולר.

במקביל גדל מספרם של גופי ההשקעה בסטארטאפים הפועלים בעיר: ב־2012 פעלו בירושלים שבע קרנות הון סיכון – הבולטת שבהן היתה JVP שגם מפעילה חממה טכנולוגית בעיר. מספר זה הוכפל וכיום פועלות בירושלים 15 קרנות השקעה (חלקן עדיין בשלבי גיוס).

אחד מגופי ההשקעה הצומחים בעיר הוא פלטפורמת ההשקעות OurCrowd שהקים ג'ון מדווד, מאבות ההון סיכון בישראל, המאפשרת למשקיעים פרטיים מרחבי העולם להצטרף אליה להשקעות. בנוסף, הוקמו קרן Jumpspeed Ventures על ידי בן וינר, שנועדה להשקיע רק בחברות ירושלמיות צעירות, וקרן PICO Ventures של וורטמן, שגייסה 35 מיליון דולר. מספר האקסלרטורים הפועלים בעיר, שמספקים תוכניות האצה לסטארטאפים ולחללי העבודה השיתופיים, גדל מאפס ל־20 תוך שלוש שנים.

קשה לזכור זאת, אבל ירושלים כבר הוציאה מתוכה גם סיפורי הצלחה של אקזיטים לחברות שצמחו בעיר. הדוגמה הבולטת ביותר היא חברת מובילאיי של היזם אמנון שעשוע, שנסחרת בבורסת ניו יורק לפי שווי שוק של כ-9 מיליארד דולר ומעסיקה כ-700 עובדים בעיר. החברה שהוקמה ב-1999 נהפכה לאחת המעסיקות הגדולות בעיר בתחום הטכנולוגיה, והחלה בהקמתו של בניין משרדים חדש. להצלחתה השפעה משמעותית על אנשי העיר, והיא אחראית במידה רבה לתחושה שניתן לבנות חברה מובילה ומעניינת גם בירושלים. כמו חברות אחרות שנולדו בעיר, מובילאיי מתבססת על ידע שנוצר באקדמיה הירושלמית. אקזיט נוסף ששורשיו באוניברסיטה העברית הוא זה של אקס ליבריס, מפתחת תוכנה לניהול ספריות, שהחליפה השנה ידיים בפעם השלישית ונרכשה לפי שווי של חצי מיליארד דולר.

אלי וורטמן, PICO Ventures

היה פה שמח

ותיקי ההייטק בירושלים מספרים סיפור שונה במעט מזה שמשמיע הדור הצעיר. וורטמן מספר כיצד במשך כעשור הוא צפה בחבריו הירושלמים כשהם עוברים בזה אחר זה לתל אביב. חלקם – כמו גיל שוויד שקבע את המטה של צ'ק פוינט ברחוב יגאל אלון בתל אביב, ונועם ברדין, מנכ"ל Waze, שישבה ברעננה – זכו להצלחה הרחק מעיר נעוריהם. ב־2006 הצטרף גם וורטמן לעוזבים. הוא חבר למייקל אייזנברג, גם הוא איש הון סיכון ירושלמי, כשותף בקרן בנצ'מרק האמריקאית שקבעה את מושבה בהרצליה – שם ישבו רוב קרנות ההון סיכון באותה תקופה. "הורדתי את הדגל", הוא מודה. "הגל היה חזק מדי. האקו־סיסטם בירושלים התפורר וקשה היה להקים חברות ולמצוא כישרונות מקומיים".

וורטמן לא ויתר על החלום שלו לשוב ולראות את ירושלים כעיר סטארטאפים. אחרי עשור של יזמות, הנפקת חברות בבורסה והשקעות כאנג'ל, חבר וורטמן לקרן JVP ויחד עם המשאבים של הקרן הקימו את JVP סטודיו, חממה לחברות צעירות, שנהפכה בהמשך ל־JVP מדיה לאבס. "הרוח האידאולוגית של אראל ושלי היתה ליצור מחדש אקו־סיסטם של סטארטאפיסטים" מספר וורטמן. במהלך שלוש השנים שלו במיזם נוצרו כ־100 מקומות עבודה על ידי שבעה סטארטאפים, אלא שזו לא היתה יוזמה ירושלמית אמיתית – יותר מ־70% מהמעורבים נסעו מדי יום לירושלים מהמרכז. "המסקנה האישית שלי היתה שלא זו הדרך. הבנתי שזה חייב להגיע מלמטה". בסוף 2012, כנגד כל הסיכויים, הוא הקים את מתחם PICO.

כשנכנסים לבניין שבו שוכן המתחם, צריך לבדוק פעמיים שהכתובת נכונה. בקומת הכניסה יש חנויות ומאפיות, ואין אף שלט גדול שמפרסם את המיזם שפועל כאן, בקצה הקומה השלישית. בפנים, האווירה אחרת לגמרי. אפשר בקלות לחשוב שחלל העבודה האופנתי הזה נמצא בדרום תל אביב או כל מקום אחר במרכז הארץ – וזו בדיוק החוויה שביקש וורטמן ליצור. כעת הוא כבר עובד על הקמת מתחם שני באזור, שייתן מענה ליזמים נוספים. בהפסקות הצהריים אמנם אין לעובדים את מגוון האפשרויות הקולינריות של רמת החייל או שדרות רוטשילד, אבל וורטמן מבטיח שממש כאן נמצאת המאפייה הכי טובה בירושלים, וגם חומוס מצוין. "יש פה משהו אמיתי וירושלמי", הוא אומר. "רציתי ליצור חיבור בלי צפוי, לתת תחושה של שינוי ולהראות שמה שקורה בדרום תל אביב יכול לקרות גם כאן, במחירי שכירות של רבע או חצי ממה שעולה במרכז ירושלים", הוא אומר. יצחק (אייזיק) חסן, שותפו להקמת PICO, מוסיף: "אנחנו מאמינים שיזמים ועסקים קטנים משנים את העתיד של עיר. חברות גדולות הן מצוינות, אבל חברות קטנות יכולות לשנות אזור כמו תלפיות".

כיום אפשר כבר לומר שהחזון של וורטמן וחסן נהפך למציאות. בין הבניינים המסחריים בתלפיות מתגלים עוד ועוד סטארטאפים. "ב־2012 הייתי פה לבד", אומר וורטמן. "כיום יש כאן 20־30 סטארטאפים שראו כמונו את הדרך והחליטו לבוא". השינוי, הוא אומר, צמח מלמטה, והוא לא תוצאה של החלטה מכוונת מצד המדינה או העיר. "התפישה שלי היא שיזמים משנים את העולם. רציתי ליצור מציאות חדשה, וידעתי שאם זה יצליח העירייה תגיע. לא חשוב כמה תכנון ייעשה מלמעלה – הוא יהיה חייב לחבק ולחזק את מה שצומח מלמטה (Grassroots). להרבה יזמים יש אכפתיות חברתית וציבורית והם מוכנים לעשות השקעה חברתית כדי לשנות בצורה חיובית את העתיד של העיר". לדבריו, גם כניסתו של ניר ברקת ללשכת ראש העירייה עודדה את הדור הצעיר.

מייסד Jumpspeed Ventures, בן וינר, היה גם הוא עד לנפילתה של סצנת ההייטק הירושלמית בראשית העשור הקודם, וכעת הוא נוטל חלק בהתחדשותה. ב־1998 עלה וינר לירושלים מניו יורק והשתלב בסצנת הסטארטאפים. "שוק הסטארטאפים בירושלים אז היה גן עדן", הוא מספר. "היה אקשן, באזז והרבה פעילות. היו גם המון אנג'לים – אנשי עסקים עשירים שהיה קל להגיע אליהם, וכולם חיפשו עסקות. נכנסת לבית קפה ויצאת עם חצי מיליון דולר השקעה. אני קצת מגזים, אבל זה לא מאוד רחוק מהמציאות. כשהבועה התפוצצה הכל נגמר. בתוך שנה העיר נהפכה מגן עדן למדבר".

אופק צילומי אוויר

ב־2012 הוזמן וינר לפיץ' נייט – ערב שאליו מגיעים יזמים ומציגים לקהל את הסטארטאפים שלהם – שנערך בבר במרכז ירושלים. הנוכחים בערב היו יזמים צעירים, חלקם עוד לא בני 20. "שאלתי את האדם שלידי למי נועד הפיץ' – איפה המשקיעים, והוא צחק ואמר 'זאת ירושלים, אין כאן משקיעים'. זה היה הרגע שבו הבנתי שאנחנו יושבים בבירה של אומת הסטארטאפ, ואין בה בכלל כסף". כך נולד הרעיון להקים את Jumpspeed Ventures, קרן ירושלמית להשקעות קטנות בסטארטאפים – השקעות שמתחילות בעשרות בודדות של אלפי דולרים.

"הצגתי למשקיעים בקרן את הנתונים", נזכר וינר. "עשר שנים לא היתה פעילות בירושלים וזה גרם למשקיעים לעזוב. מי שייכנס לכאן ויתפוס את היזמים הצעירים המעטים שיש להם סיכויי הצלחה, יכול להרוויח בגדול כי הערכות השווי יהיו נמוכות והיזמים צמאים לכסף". בשנתיים וחצי האחרונות השקיעה הקרן בתשעה סטארטאפים, אבל וינר פגש מעל ל־400 חברות שפועלות בעיר והוא מנסה לסייע גם לחברות שבהן הוא לא משקיע. "לפעמים יזמים שואלים אותי למה אני רוצה לעזור בלי שהשקעתי בהם. אני משיב שהם חלק מהאקו־סיסטם, חלק מהמשפחה'".

לדברי ברנד, שעבד ב-JVP, השינוי האמיתי הוא הקמת חברות בירושלים, ולא כפי שהיה בניסיונות קודמים בהם משכו חברות מתל אביב להעתיק את פעילותן לירושלים. "כשהקמנו את Made in JLM עשיתי מחקר. הלכתי לדבר עם אנשים שעובדים בחברות שנמצאות בירושלים, והם אמרו שהם בטוחים שהם החברה היחידה בעיר. היתה להם תחושה שהם הגחלת האחרונה. האירועים יצרו פלטפורמה שאפשרה לאנשים להיפגש", מספר ברנד על היווצרות הקהילה היזמית בירושלים.

יוזמות מהשטח ותמיכה ממסדית

הרכיבים שאפשרו את היווצרות סצנת הסטארטאפים בירושלים קיימים כבר עשרות שנים. אם כך, מה אפשר את התעוררותה של ירושלים כמרכז יזמות והייטק שוקק? בשלב הראשון אכן היו אלה יוזמות שצמחו מהשטח כמו Siftech, שהקימו לפני כארבע שנים סטודנטיות באוניברסיטה העברית, סתו ארז וענבר זיו, כפרויקט של אגודת הסטודנטים. הפעולות הראשונות של Siftech היו ארגון אירועים קהילתיים ויצירת מקום מפגש שיוליד הזדמנויות חדשות, ובהמשך גם הוקם אקסלרטור. במקביל לגופים הללו היו גם תנועות פוליטיות מוניציפליות שהתחזקו ושינו את הלך הרוח בעיר. "אחרי הבחירה של ברקת האקטיביזם האישי התחזק בעיר. אנשים הרגישו שיש להם השפעה, וזה מתחבר מאוד לאופי היזמי", אומרת דנה מאן, שותפה ב־PICO Ventures ועד לאחרונה שותפה ב־OurCrowd.

בהמשך קיבלו היוזמות העצמאיות רוח גבית מהרשויות. "הגופים העירוניים התחברו לזה: הרשות לפיתוח ירושלים, עופר ברקוביץ' מתנועת התעוררות, וגם תנועת רוח חדשה שהוקמה על ידי ברקת", אומר ברנד. "התחילה להתעורר סצנה תרבותית בעיר וזה נתן אווירה שמשהו טוב קורה. יצרנו אווירה שבה כולם ידעו לעזור זה לזה – אווירה של פרגון, ושל חברות שעוזרות זו לזו ומשתפות בקשרים שיצרו".

חנן ברנד

גופים רבים בעיר מנסים לזקוף לזכותם את ההצלחה, אך נראה כי היה זה דווקא השילוב בין הפעולות האותנטיות בשטח לבין התמיכה והסיוע שהגישו הגופים המוניצפליים, שהניע את ההתחדשות בירושלים, כפי שמסביר אייל חיימובסקי, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים: "הרשות צריכה לא להפריע לשוק הפרטי ולהתאים את עצמה. אני לא יכול לקבוע לסטארטאפיסט איפה יהיה לו נוח להיות. אנחנו צריכים להיות קשובים לשטח ולזהות מהם הכלים שנחוצים באופן מיידי". עודד בראל, מנהל Siftech, מוסיף: "הממשלה מבינה שהיא לא מקימה פעילות, אלא תומכת ביזמים ובגופים שעושים יזמות".

אחד המהלכים שביצעה הרשות לפיתוח ירושלים היה השקת תוכנית טיפוח היזמות Jnext. "יש לירושלים יתרונות יחסיים, כמו האוניברסיטה העברית, שני בתי החולים האוניברסיטאיים וחברות ההייטק הרב־לאומיות, אך אלו לבדם אינם מספיקים כדי ליצור את הערוגה שבה יכולות חברות טכנולוגיה וביומד צעירות לצמוח", אומר איציק עוזר, ראש התוכנית. "חברות צעירות ויזמים צריכים כסף, אז דאגנו למענקים המותאמים ספציפית לעידוד הקמה של מיזמי טכנולוגיה וביומד. יזמים צריכים הדרכה וליווי – אז יצרנו מסגרות מתאימות כדי להביא מומחים, לקיים הדרכות וסדנאות. היה צורך באקסלרטורים – אז גייסנו את גוגל, מיקרוסופט ו־MassChallenge כדי להקימם; היה צורך בנטוורקינג – אז פעלנו לקיים אירועים ומפגשים ליצירת קשרים; התברר לנו שצריך למצוא לסטודנטים ובוגרי אוניברסיטה עבודה איכותית בעיר – אז יצרנו תמריצים לחברות שמעסיקות אותם".

התמריצים הכספיים שמציעה הרשות לפיתוח ירושלים כוללים מענק הקמה של 120־500 אלף שקל לחברות הייטק שקמות בירושלים ומעסיקות 3־20 עובדים. המענק מחושב לפי מפתח של 50 אלף שקל לכל עובד שמתגורר בירושלים ו־40 אלף שקל לעובד שאינו מתגורר בעיר. חברות בתחום הביומד מקבלות מענקים גבוהים יותר לעובדים ולרכישת ציוד. כמו כן חברות טכנולוגיה, ביומד, תקשורת ועיצוב תעשייתי, שמעבירות את פעילותן לירושלים ושוכרות לפחות 100 מ"ר, מקבלות מענק של 400 שקל למ"ר על פני שנתיים. מענק נוסף נועד לעודד העסקת סטודנטים בהייטק ולהשאירם בעיר לאחר סיום לימודיהם. חברות הייטק שמעסיקות סטודנטים בשנת הלימודים האחרונה שלהם, בהיקף של לפחות 25 שעות שבועיות, מקבלות עד 2,000 שקל בחודש וכן בונוס של 10,000 שקל אם הן מגייסות סטודנט לאחר סיום לימודיו. בנוסף לאלה, ירושלים מוגדרת כאזור פיתוח א', לכן חברות שפועלות בה מקבלות הטבות מס בדומה לערי הפריפריה. מפעלים מאושרים בירושלים נהנים ממס חברות מופחת שגובהו 9%. חברות המעסיקות 15 עובדים ומעלה בשכר גבוה – יותר מפי 2.5 מהממוצע במשק - מקבלות השתתפות בשכר העובדים בשיעור של 20% בממוצע במשך ארבע שנים.

עיריית ירושלים יכולה לתקצב את הפעילות הזו בין השאר כיוון שעומדים לרשותה תקציבים מיוחדים שלא עומדים לרשות ערים אחרות, ושמקורם במשרד לירושלים ולמורשת. עם זאת, לדברי סגן ראש עיריית ירושלים, ומחזיק תיק הפיתוח הכלכלי בעיר, עופר ברקוביץ', המנוע העיקרי מאחורי הפריחה הנוכחית של ההייטק בעיר אינו כסף. "התוכנית של Jnext היתה בסדר גודל של 7־10 מיליון שקל בהתחלה, וכיום מרחיבים אותה", אומר ברקוביץ'. "מה שעשה את השינוי והביא את הסטארטאפים זו האנרגיה והחיבור עם כוחות חברתיים ולא כסף גדול ששפכנו".

גם אם קשה לשים את האצבע על המתכון המדויק שיביא למפץ של סטארטאפים בעיר כלשהי, יש להניח שיהיה זה תוצר של הצטברות אירועים ותהליכים בנקודת זמן מסוימת. עיריות יכולות לזהות את היתרונות היחסיים שלהן בתחום ולטפח אותם, כמו גם לתמוך בתהליכים בשטח כשהם קורים ולהאיץ אותם באמצעות תמריצים מתאימים. בכך ניתן יהיה לדחוף קדימה את המשוגעים לדבר ולתת להם את הכלים להצליח.

איך משכפלים את המודל

עופר ברקוביץ', סגן ראש עיריית ירושלים

פרופ' מייקל פורטר, חוקר בבית הספר למינהל עסקים בהרווארד ומומחה באסטרטגיה, התפרסם בעיקר הודות למודל חמשת הכוחות שפיתח. בנוסף, הוא חקר מהם המאפיינים שהופכים אזור גיאוגרפי למוצלח מבחינה כלכלית. במאמר שפרסם ב-1998 הוא התייחס ליצירתם של "קלאסטרים" (מקבצים) - ריכוז של מסה קריטית של חברות ומוסדות שמביאים להצלחה תחרותית יוצאת דופן בתחומים מסוימים. הדוגמאות הבולטות בעולם לאזורים כאלה הן עמק הסיליקון בתחומי הטכנולוגיה והוליווד בעולם הקולנוע. היתרון התחרותי העולמי של הקלאסטרים נובע מרכיבים מקומיים - ידע, מערכות יחסים ומוטיבציה - גורמים שקיימים במידה רבה גם בסצנת הסטארטאפים הירושלמית. אותם רכיבים יכולים לאפשר היווצרות של קלאסטרים טכנולוגיים יזמיים גם במקומות אחרים.

מודל הקלאסטרים לפי פורטר בודק למשל כיצד מוסדות כמו אוניברסיטאות יכולים לתרום להצלחה תחרותית ואיך ממשלות ־ או עיריות, במקרה של ירושלים וערים אחרות ־ יכולות לקדם פיתוח כלכלי. בקלאסטרים, כמו ירושלים, מתקיים מתח בין שני גורמים מנוגדים לכאורה: מצד אחד תחרותיות, שללא רמה בריאה ממנה הקלאסטר ייכשל, ומצד שני - שיתוף פעולה. במקרה הירושלמי למשל, הפן התחרותי בא לידי ביטוי כשמשקיעים מתחרים ביניהם על השקעות, או כשסטארטאפים מתחרים בתחום טכנולוגי מסוים. לצד זה מתקיים שיתוף פעולה, בין אקסלרטורים למשל.

מימוש נכון של רעיון הקלאסטרים קריטי ליכולת להפוך ערים למרכזי יזמות טכנולוגית. פורטר מונה את יתרונותיו: הקלאסטרים פרודוקטיביים כי הם מאפשרים גישה טובה יותר לידע, טכנולוגיה וחברות רלוונטיות; ולחברות בקלאסטרים שוקקים יש גישה קלה לעובדים ולספקים.

הסיפור הירושלמי מראה שהמודל של פורטר מפספס גורם חשוב. הימצאותם של כל הגורמים שמאפשרים את קיומו של קלאסטר כזה, כמו אוניברסיטאות או קרנות השקעה, הם תנאי הכרחי כדי להפוך עיר למוקד של יזמות טכנולוגית ־ אך לא מספיק. בלי קבוצה של משוגעים לדבר שיחברו בין כל הגורמים, לא בטוח שתתרחש קפיצת מדרגה אמיתית. לא ניתן לייצר תהליך כזה בהנחתה מלמעלה. בלב ההתרחשות צריכים להימצא יזמים מקומיים שלא רוצים להימצא היכן שנמצאים כולם, ומוכנים ליטול סיכון ולהקים את הסטארטאפים שלהם מחוץ לאזור הנוחות.

בחיפה, למשל, קיימים כל הרכיבים ההכרחיים לכינונו של קלאסטר סטארטאפים מקומי - מוסדות אקדמיים רבי מוניטין כמו הטכניון ואוניברסיטת חיפה, חברות רב–לאומיות וחברות תעשייה ביטחונית. גם בבאר שבע מתחיל להיבנות קלאסטר, אם כי שם התהליך מונע במידה רבה על ידי התמיכה הממשלתית שמביאה לדרום חברות טכנולוגיה רב-לאומיות, והמעבר דרומה של יחידות ביטחוניות שיסייעו ביצירת התמחות של הקלאסטר הבאר שבעי בתחום הסייבר. עם זאת, בשני המקרים עדיין לא קמה קהילה חזקה, שוקקת ומסורה שתחבר בין כל הגורמים.

"הבעיה בחיפה היא האווירה", אומר חנן ברנד מעמותת Made in JLM הירושלמית. "למרות שיש בה את המרכיבים להצליח, חיפה מעולם לא מותגה כעיר יזמות והיא ממשיכה להיתפש כמקום רדום. בעיה נוספת היא שהחברות הגדולות שפועלות בעיר, כמו גוגל, יאהו ורפאל מושכות אליהן את הכישרונות הגדולים, אז מי יקים סטארטאפ? בירושלים לקחנו משהו שהיה קיים אבל אף אחד לא שמע עליו והחלטנו להפוך יזמים לכוכבים. כשאנשים רואים הצלחות, כמו אלו של פרופ' אמנון שעשוע, מייסד מובילאיי, שהתחיל במחקר באוניברסיטה העברית ובנה חברת ענק, הם מבינים שגם הם יכולים לעשות את זה".

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות