הקרב על הגז: 30 לוקשים שמנסים למכור לכם - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מגזין TheMarker

הקרב על הגז: 30 לוקשים שמנסים למכור לכם

הגז יישאר באדמה, המשק יפסיד מיליארדים, והאיראנים על הגדרות - הספינים חוזרים לדיון הציבורי סביב פירוק המונופול, בהבדל אחד: הפעם אלה בכירי הממשלה שמדבררים את חברות הגז

71תגובות

לפני חמש שנים היו אלה המושגים "רטרואקטיביות", "הלאמה" ו"הגז הערבי" שדורגו בצמרת מצעד הספינים שניסו חברות הגז הטבעי להטמיע במאבקן נגד הממשלה, שזממה אז לגזור לטובת אזרחיה נתח שווה מרווחי העתק של תגליות הגז הטבעי.

בכל דף מסרים שחילקו לנציגיהן במשכן הכנסת או לשכירי העט שהפעילו בתקשורת הופיעו מוטיבים כמו: "במדינות מפותחות לא משנים הסכמים", "שינויים יבריחו משקיעים", "ישראל מסוכנת להשקעות", או "איראן ולבנון ישתלטו על שוק הגז האזורי". כל אלה נועדו לפרוט על הנימים הלאומ(נ)יים הרגישים, לאיים - אך בה בעת, להפגין חולשה וקורבנות.

ארבע שנים חלפו מאז דיוני ועדת ששינסקי הסוערים, ודף המסרים של החברות לא השתנה בהרבה. שוב איומי עזיבה, שוב תרחישים אפוקליפטיים של מחסור בגז/חשמל, וכמובן - ערבים שמאיימים לזרוק אותנו לים, ביחד עם הגז.

בנימין נתניהו (מימין) ויובל שטייניץ עם תרשים של מחירי הגז, בישיבת הממשלה
אמיל סלמן

השונה הוא שחלק ניכר מהמוטיבים הללו אומץ הפעם על ידי נציגי הממשלה, שמשמשים סוכנים של חברות הגז בשיח הציבורי. למרבה האירוניה, דווקא אלה שדחו בביטול את אותם מסרים מוטים לפני ארבע שנים וזעמו על הניסיון להלך אימים על נציגי ציבור -הם אלה שכעת מסלפים, מעוותים או סתם מפגינים בורות. זאת, בניסיון לשרת את האינטרס של חברות הגז, ושאותו הם רואים כשלוב בזה של הציבור - למן הרגע שבו הועלה משמעותית המיסוי על הגז.

מבלי לחזור על רשימת הספינים שליוותה את מאבק חברות הגז ב–2010–2011, אף שכמה מהם רשמו תחייה גם בחצי השנה החולפת, הנה 30 טענות, אימרות, רעיונות מנחים והבטחות מופרכות שנהפכו שגורים במהלך קמפיין מונופול הגז נגד הכוונה לפרקו ולפקח עליו - ולאחר שאומצו על ידי משרדי ראש הממשלה, האוצר והתשתיות שנאלצו לגונן על הפשרה הכנועה שחתמו מולו.

פיתוח שוק הגז: היצוא בסכנה? אז מה

 

1. "העיכוב בפיתוח תמר עלה לנו 
20 מיליארד שקל"

הנזק שנגרם למשק ב–2011–2012 כתוצאה מהמחסור בגז, ונאמד אז לפי תחשיבי האוצר ב–15 מיליארד שקל, לא נגרם בגלל האיחור בן השנה בחיבור מאגר תמר לחוף. לפי תחזיות הממשלה, נפח הגז שאמור היה לעמוד לרשות המשק - היה אמור לענות גם על עיכוב של שנה בפיתוח תמר.

למחסור בגז היו אחראים באופן שווה המצרים, שהפסיקו להזרים גז לישראל על רקע ההפיכה, ושותפות ים תטיס של דלק ונובל אנרג'י - שהחרישה קריסה בבארותיה במאגר מארי־B, והפחיתה מוקדם מהצפוי את הזרמת הגז שלה לישראל.

לנזק שבו נשא הציבור בחשבונות החשמל התופחים שלו לא היה לפיכך קשר ישיר לקריאות לתיקון העיוותים בשוק הגז - וכל ניסיון לקשור בין הדברים הוא שקר.

יתרה מכך, הסיבה לעיכוב בפיתוח תמר היתה חוסר יכולת מקצועית שהפגין משרד התשתיות בתכנון קליטת הגז סמוך לחוף דור, שבגינו הפקיד את התכנון בידי נובל אנרג'י - במהלך חריג ושנוי במחלוקת.

נובל, שלא היתה אמורה לתכנן פרויקט תשתית לאומי מעין זה, נהגה כבעלת אינטרס, וחיפשה מן הסתם אחר הפיתרון התכנוני המהיר, הזול והנוח עבורה. מכאן קצרה היתה הדרך להתנגדות ציבורית קשה, לביטול התכנון בלחץ הלובי החקלאי בכנסת ובמוסדות התכנון - ולהחלטת נובל להניח את הצינור דווקא דרומה, לכיוון תחנת הקליטה הקיימת באשדוד.

2. "לא נחזור על טעויות של מדינות שרצו פתרון אידיאלי ונותרו בלי גז"

כריסטינה פרננדז דה קירשנר\
אי־פי

מצרים וארגנטינה, שלהן כיוון ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא חיפשו פיתרון אידיאלי - אלא דווקא חבל הצלה מהתלות בחברות זרות. אחת נאלצה לשנות רגולציה לנוכח מציאות קשה של תת־השקעה במשק מופרט (ארגנטינה), והשנייה, בשל מוכוונות יתר ליצוא שבאה על חשבון אספקת הביקוש המקומי (מצרים).

טוב שנתניהו לומד מטעויות של מדינות אחרות, אך חשוב לזהות קודם מה היו אותן טעויות. בנוסף, אין פסול גם בלמידה מניסיונן החיובי של מדינות אחרות, כמו נורווגיה למשל, שלא נכנעה ללחצי חברות הגז, כתבה רגולציה שהקפידה על ריבונותה בענף המשאבים, העלתה את המיסוי על החברות הזרות והלאימה את התפעול של תשתיות משותפות.

3. "עימות עם החברות יעכב את פיתוח השדות שנים"

יכול להיות, אם כי לתקופה מוגבלת, כי האיום רלוונטי לשני הצדדים למשא ומתן. חברות הגז, ובייחוד דלק, יפסידו לא מעט מעיכוב מפיתוח המאגרים.

הדרך לטוויית רגולציה יציבה רצופה איומים, לחצים וכיפופי ידיים - כי זה טבעו של משא ומתן. בנורווגיה הקפיאו את השוק ברגע שבו נחשפה תגלית הגז הטבעי הראשונה ב–1969, והפשירו אותו רק לכשסיימו לגבש רגולציה ענפית חדשה - גם במחיר של בריחת משקיעים.

אמנם, הנורווגים לא היו תלויים בגז, והיה להם מרווח נשימה לאסדרה אגרסיבית בענף. מאידך, דווקא התלות של ישראל בגז מחייבת הקפדה יתרה על בנייה נכונה של השוק, וכשבונים מאפס שוק מהותי כל כך לכלכלה המקומית, ומבקשים לקבע את הכללים בו ל–30 שנה - לעתים נדרשת הקרבה קצרת מועד כדי להבטיח יסודות מוצקים יותר לעתיד.

4. "הגז יישאר באדמה"

אסדת קידוח תמר
אלבטרוס

הגז (מתמר) זורם כבר מאפריל 2013. די בו כדי לספק את צורכי המשק למשך 20 שנה. הגז העודף, לעומת זאת - זה שאולי יתחרה בגז של תמר, יימכר ליצוא ויסופק דרך צינור נוסף מלווייתן או ממאגרי כריש ותנין הקטנים - הוא שעשוי להישאר בתת־הקרקע פרק זמן נוסף. לכן, הסיכון הוא לא באובדן גז - אלא בשאלה אם המחיר שכרוך בדחיית התחרות בשוק הגז ובהגדלת היתירות בו שווה כניעה לדרישות המונופול, שיונצחו ל–30 שנה.

5. "בתוך שנתיים יהיה מחסור בגז"

בעוד שלוש שנים אמנם עשוי להיות מחסור, אך לא בגז - אלא בקיבולת של שני הצינורות התת־ימיים שהונחו מתמר לאסדת הטיפול בגז שמול חופי אשקלון, ובצינור הבודד שמוליך את הגז מאסדת הטיפול למתקן הקליטה באשדוד.

מכאן, שמדובר למעשה במחסור בחשמל - ולא קבוע, אלא נקודתי: לפרק זמן של כמה שעות בעת ביקושי השיא לחשמל בעונת הקיץ של 2018. כל זאת, כמובן, בהנחה שהביקושים לגז במשק יאמירו לפי תחזיות משרד האנרגיה - ולא ידשדשו, כפי שקרה בפועל בשנתיים האחרונות.

במלים אחרות, לישראל לא חסר גז - אלא תשתית נוספת שתוליך אותו לחוף. ממשלת ישראל מעדיפה שאת התשתית הזו יניחו חברות הגז, במימונן, ואלה מנצלות את הרתיעה הממשלתית מביצוע פרויקטים תקציביים או חוץ־תקציביים כדי לסחוט עוד הקלות והטבות.

כך, תמורת צינור נוסף, דורשות דלק ונובל בכובען כבעלות תמר יצוא מוקדם למצרים וקיזוז במס ששינסקי; בכובען כבעלות לווייתן הן דורשות תמורת הצינור את הנצחת המונופול שלהן.

האם המחיר שהן דורשות שווה ערך לעלות שעות אי־אספקת החשמל, או את עלות הגיבוי של תחנות הכוח בסולר? האם לנוכח דרישות החברות משתלם כבר להקים תשתית הולכת גז ממשלתית - ולהיפטר מהתלות במונופול? האם ניתן להסתפק בהיענות לדרישת היצוא של תמר, למשל - ולהמתין עד שבעלות לווייתן יפחיתו בדרישותיהן?

לשאלות מורכבות אלה לא נותנים בממשלה מענה. בינתיים, הממשלה ממהרת להיכנע לתכתיבי חברות הגז, ובמתווה הפשרה שפרסמה היא ויתרה על החובה שהטילה על בעלי תמר להניח צינור נוסף מהאסדה באשקלון לחוף אשקלון עד לסוף 2016. החלטה זו נותרה עד כה על הנייר, כשלכולם נוח להתעלם ממנה.

6. "חוזי יצוא 
הגז בסכנה"

ועדת הכספים בכנסת
טלי מאייר

בסופו של יום, ובעקבות התנגדותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, יאושר מתווה הפשרה מעורר המחלוקת בין ממשלת ישראל לבין מונופול הגז, בזכות שלושה הסכמי עקרונות שעליהם חתם ליצוא גז למצרים ולירדן.

באופן אירוני, דווקא דלק ונובל, שניהלו בסיבוב הקודם מול המדינה קמפיין דה־לגיטימציה נרחב נגד היציבות הפוליטית במצרים וטענו כי מדובר במשענת קנה רצוץ - הן אלה שמנופפות כעת בחוזי מיליארדים למתקני ההנזלה המושבתים בצפון מצרים, ונתמכות בנימוק גיאו־פוליטי כדי לזרז את סיום ההליכים הרגולטוריים נגדן.

חמש שנים לאחר שתקפו את המתחרה המר שלהן, יוסי מימן וחברת הצינור המצרית שלו EMG, על כך שבשם הגיאו־פוליטיקה צבר לעצמו הקלות ביבוא הגז לישראל — הן עצמן, בגיבוי הממשלה, רוכבות על אותו תירוץ בדרך להפרת החלטת הממשלה מ–2013 - שלפיה תמר הוא מאגר אסטרטגי שלא יותר לייצא ממנו גז עד לחיבור לווייתן לחוף.

מנין שמצרים תחסר גז טבעי למשך כל 15 שנות חוזי היצוא של תמר ולווייתן, ותתיר לגז ישראלי להחליף את שלה במתקני היצוא הבינלאומיים שבצפונה? מהיכן הביטחון כי חוזים ארוכי־טווח למצרים או לירדן ישרדו את מחאת הרחוב אחרי התקרית הבאה בהר הבית? מנין שהכנסות המדינה ממס בגין עסקות אלה, או היתרון הגיאו־פוליטי (החשאי) שתצבור, אמנם מצדיקים מחיר צרכני כבד של תמחור יתר בשוק המקומי?

אינטרסים לאומיים ל–50 שנה לא מוכתבים כדי לאפשר עסקה פרטית מוזרה לחמש שנים. אם מצרים זקוקה לגז הישראלי היום, היא תהיה זקוקה לו גם בעוד שנה, והאינטרס הציבורי לשמר את עתודת הגז היחידה כיום לחופי ישראל חשוב יותר מכל חוזה יצוא.

7. "איראן תחזור לשוק, ואנחנו נישאר מיובשים"

Mideast Iran Military Parade - חיל הים האיראני
אי־פי

"אם חס וחלילה לא נחשוב מהר ולא נעשה את מה שצריך לעשות, ספק אחר יתפוס את השוק האירופי, וסוריה, איראן ולבנון יתפסו את המקום של ישראל. האיראנים לוקחים חסות על לבנון, והכספים שיתקבלו מכך יופנו כנגד ישראל".

הקוראים שעקבו באדיקות אחר סיקור ההתרחשויות בשבועות האחרונים ודאי יחשבו כי הדברים נאמרו מפיו של שר התשתיות יובל שטייניץ, שהתבטא באחרונה בדבר האיום האיראני על תעשיית הגז הישראלית. אלא שלמרבה האירוניה, שייך ציטוט זה לבעלי דלק יצחק תשובה, שהטיח אותו בוועדת הכלכלה של הכנסת באוקטובר 2010 - נגד יוזמתו של שטייניץ להעלות את שיעור המס על רווחיו.

איראן לא פיתחה שדה גז אחד בשנים האחרונות, אך איכשהו מוסיפה להיות שחקן דומיננטי בשיח הישראלי סביב הרגולציה הישראלית בענף הגז, ולא ברור למה - למעט העובדה, כמובן, כי מדובר בייצוג הרע האולטימטיבי בשיח הפוליטי שמכתיב בשנים האחרונות נתניהו.

מומחים שנדרשו באחרונה לשאלת איראן טענו כי מאחורי הלחץ להסרת הסנקציות ממנה עומד בכלל הביקוש לגז ונפט בשוק הסיני, וכי הרוסים לא יתירו לאיראנים להתחרות בהם באירופה. גם צינור איראני למצרים לא נראה באופק, לא מטעמים כלכליים ולא פוליטיים - ובאשר למכרזי הקידוח המאיימים של לבנון, אלה מוקפאים כבר שנים בגלל חוסר היציבות במדינה.

האם זהו האיום המהותי שבגינו ישראל צריכה להשלים עם קיומו של מונופול אימתני על צינור החמצן שלה, לשלם מחיר מופקע על גז ולוותר על הנכס האסטרטגי היחיד שברשותה, מאגר תמר, לטובת יצוא?

8. "הביקוש המקומי לגז נמוך - ולכן אפשר לייצא יותר"

אמנם הביקושים המקומיים לגז נמוכים בכ-10% מהתחזיות המוקדמות, אך כך גם היצע הגז הזמין. מאגר לווייתן שאמור היה להיות כבר מפותח לא נראה באופק, משרד התשתיות מסתיר דו"ח פנימי שלפיו עתודות הגז במאגר נמוכות בכ-5%-10% מהמדווח - ובינתיים מתירה הממשלה יצוא רבע מתמר, מבלי שדאגה קודם לחיבור מאגר נוסף לחוף.

9. "אין עוד מדינה 
ב-OECD שמגבילה יצוא גז"

מילא קביעה לא נכונה, אף שנישאת מפי נתניהו ושטייניץ, אך כמה בכלל מקרב מדינות OECD מחזיקות בעתודות גז פוטנציאליות ליצוא, כמה הן אי אנרגטי וכמה ישעינו עד לסוף העשור 80% משוק ייצור החשמל שלהן על גז טבעי?

שיעור היצוא לא צריך בכלל להיות בסיס להשוואה בין מדינות, ואגב, בהולנד, גם כן מדינת OECD, שייצאה שני שלישים מהגז שגילתה בתמורה להכנסות של כ–250 מיליארד יורו - יש שמצטערים כיום על היצוא הלא מבוקר שעתיד למצות את מאגריהם כבר בשנים הבאות, ולהפוך את הולנד ליבואנית גז.

10. "אם הגז יישאר 
בים, התעשייה לא תיהנה ממנו"

הנחת צינור גז טבעי
איתמר כהן / יוקי צלמים

התעשייה לא נהנית מהגז גם כשהוא מוזרם לחוף, כי ברוב חידלונה, ממשלת ישראל גררה רגליים בכל הנוגע לתשתית חלוקת הגז ולעידוד מפעלים להסבה לגז. כל עוד אינטרס חברות הגז יהיה יצוא, וכל עוד הן יגררו אחריהן את תשומת הלב הפוליטית - לעולם יתועלו המאמצים החוצה, אל חוזי המיליארדים עם המדינות השכנות, ולא פנימה - בניסיון לשכנע מפעל מתכת להחליף את מיכל הסולר שבחצר.

11. "הגז ייצר 
מקומות עבודה"

חבל שהבטחת התעסוקה שהפריח נתניהו למי שרק יתמוך בפשרה מול מונופול הגז לא עולה בקנה אחד עם העובדה שמשרד האנרגיה השמיט מתנאי הזיכיון שהכתיב לפני שנה לבעלי לווייתן את הדרישות לשיתוף פעולה עם התעשייה המקומית ולהעסקת כוח אדם ישראלי (local content).

מבנה השוק והשחקנים - מי באמת הבריח מכאן את וודסייד?

 

12. "חברות הקידוחים לא עומדות פה בתור"

מדוע יש לצפות מחברות ענק בינלאומיות להשקיע מאמצים בכניסה לשוק רווי, שכלל עתודות הגז שבו נשלטות בידי מונופול לא מפוקח - כשהוא גם זה שמחזיק ביתר רישיונות הקידוח המבטיחים?

לכשיפורק המונופול, תיקבע רגולציה ברורה וארוכת טווח, תתאפשר פתיחת חוזים לתמחור תחרותי ויונח על המדף אחד המאגרים עם תאריך יעד ברור למכירה - יהיה גם מי שיתעניין. בעולם העסקים לא נהוג לומר "לא" לעסקות טובות.

13. "אין באופק מפעילת קידוחים פרט לנובל אנרג'י"

הפגנה נגד מונופול הגז
עופר וקנין

המלצות ועדת צמח, שאומצו על ידי הממשלה ביולי 2013, ציינו את הצורך בנוכחות של שחקן בינלאומי מוביל (major) בענף הגז הישראלי. לשם כך, הוצע להסמיך את מנכ"ל משרד האנרגיה, שבתיאום עם שאר הגורמים הרלוונטיים בממשלה, יעודד כניסת שחקנים בינלאומיים לישראל.

בנורווגיה, ערש טכנולוגיות הקידוחים, לא זכרו בחודש שעבר גישושים כלשהם מצד משרד האנרגיה הישראלי בשנים האחרונות. כך גם לא ידוע על אף רוד שואו שאליו יצאה משלחת בכירים ישראלית בניסיון לעניין מפעילות קידוחים בעולם.

כשהממשלה סומכת על המונופול כדי שיאתר עבורה מתחרה לעצמו - היא תמשיך להיתמך בספין הנ"ל גם בסבב הרגולטורי שיגיע בעשור הבא.

14. "מהלך חד-צדדי נגד חברות הגז ירחיק שחקנים חדשים מהשוק"

נהפוך הוא. הסיכוי היחיד להכנסת שחקנים חדשים הוא פירוק המונופול.

15. "אסור להחמיץ את ההזדמנות לתגלית נוספות"

ומי יגלה אותן? הרי רישיונות הקידוח המבטיחים נותרו בידי דלק ונובל, וכל עוד המונופול שולט בביקושים בשוק, לאף חברה קודחת לא יהיה אינטרס בכניסה לישראל.

16. "הרגולציה הבריחה מפה את וודסייד"

אסדת קידוח נפט של וודסייד אוסטרליה
בלומברג

מעולם לא נצפתה במסדרונות השלטון בישראל תכונה כמו זו שנרשמה במארס 2014. כשנותרו 48 שעות עד הדד־ליין שקבעה ענקית הקידוחים האוסטרלית למימוש העסקה לרכישת 25% מהזכויות בלווייתן, מיהרו הרגולטורים הישראלים בזה אחר זה למלא אחר דרישותיה: משרד התשתיות האריך תוקף רישיונות ופירסם בחופזה שטרי חזקה; האוצר השלים בדיוק אז את עקרונות המיסוי על הגז המיוצא; וברשות המסים סיימו לכתוב את הפרה־רולינג הנדרש.

הכל היה ערוך ומוכן לטקס החתימה החגיגי במלון המלך דוד בירושלים. אלא שמנכ"ל וודסייד, פיטר קולמן, לא את אהב המספרים שהוצגו לו באקסל, התקוטט מילולית עם יצחק תשובה - שממילא לא רצה את האוסטרלים הכוחניים כשותפים - והעסקה פוצצה.

הטענה השגורה שלפיה הרגולציה היא זו שהבריחה את וודסייד זהה לטענה כי סירובו של תשובה להעניק הנחה במחיר היא שגרמה לכך. הרגולטורים בישראל מעולם לא התגייסו כך לטובת משקיע זר. וודסייד, אגב, מעולם לא התעניינה בשוק הגז המקומי, ולא תכננה לשבור את המונופול של נובל אנרג'י על הפעלת הקידוחים לחופי ישראל.

כל שעניין את האוסטרלים הוא הפרויקט להנזלה צפה של הגז מלווייתן לצורך היצוא שלו לשווקי אסיה, ובטיוטת העסקה הובהר כי נובל תישאר מפעילת קידוח לווייתן בכל הקשור לשוק המקומי. מרגע שהבינו האוסטרלים שחזון היצוא בהנזלה מתרחק - הם חתכו.

17. "היזמים זקוקים לוודאות ויציבות"

לעולם לא תיתכן יציבות בשוק מעוות. כשמונופול פרטי מחזיק בשאלטר אסטרטגי, אך נותר לא מפוקח - כיצד תיתכן יציבות? הדרך היחידה של חברות הגז להבטיח רגולציה ברורה וארוכת טווח היא להגיע להסדר שמיטיב עם האינטרס הציבורי, ולא לדאוג רק לניפוח התשואה - הגם שקורץ לעשות זאת מול נושאים ונותנים כל חלשים, כמו אלה שבממשלה.

18. "הרגולציה יוצרת לישראל שם רע בעולם"

אנגליה עתונות פייננשל טיימס

חברות הגז אוהבות לנופף בכתבה שלילית שפרסם בדצמבר העיתון הנחשב "פייננשל טיימס", ובה נטען לכאורה כי אווירה פופוליסטית בציבור הישראלי גוררת רגולציה עוינת לתעשיית הגז.

מה שהן לא טורחות לציין הוא שהכתבה פורסמה בדיוק יממה לאחר החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, גילה, לסגת מהסדר הפשרה המגוחך שגיבש מולן - וכי לכתבה התראיינו נציגי שתי חברות: דלק ונובל אנרג'י, ששפעו תיאורים שליליים אודות הנעשה בישראל.

אין ספק שכתבה כזו לא משרתת את תדמיתה ישראל בקרב הקהילה העסקית הבינלאומית. מאידך, היא דווקא משרתת את האינטרס של המונופול. מבלי לייחס דבר לדלק ולנובל, אם כותב שורות אלה היה בעלים של מונופול שזה עתה התחוור לו כי הרגולטור יוצא במהלך לפרק אותו - המהלך הראשון שהיה נוקט הוא להרחיק מתחרים פוטנציאליים מלהיכנס לשוק באמצעות השחרת פניו בתפוצות, ולסמן טריטוריה באמצעות איומים משפטיים.

19. "לא ייתכן ש–X רגולטורים אחראים על שוק אחד"

פרופ' יוג'ין קנדל טוען שקיימים שבעה רגולטורים בשוק הגז, במשרד התשתיות מנו לא פחות מ-28 - אך לא המספרים חשובים, אלא העובדה שאין רגולציה עדכנית בשוק הגז, ושפועל בו אולי המונופול היחיד בעולם שאינו מפוקח.

20. דואופול או מונופול?

קבלת פנים ועידת הנשיא - יצחק תשובה
גיל יוחנן

יש שנוטים באחרונה דווקא בתקשורת להתריס כלפי השיח המקצועי ולטעון כי בישראל פועל למעשה דואופול חברות, ולא מונופול. זאת, בניסיון לייפות את כשלי השוק ולשכך מחאה.

בישראל לא פועלים בשוק הגז שני שחקנים שמתחרים זה בזה, מחלקים את השוק זה עם זה או מתחזקים קרטל. דלק ונובל אנרג'י פועלות כגוף אחד, כתף אל כתף, עם אינטרסים זהים. הן משקיעות רק ביחד - לא בנפרד, ומייצרות חלוקת עבודה פנימית בכל מאגר, תוך שהן משלימות האחת את השנייה.

אם פירוק השותפות ביניהן ייצור לדברי הממשלה דואופול (או טריאופול, לצד כריש ותנין) - הרי שמי שמכנה כיום את השותפות דואופול משרת ספין.

מחיר הגז - היכונו לעליית תעריף החשמל

 

21. "חוזי הגז בישראל נחתמו במחיר הנמוך בעולם"

חוזה העוגן של בעלי תמר מול חברת החשמל נחתם בעולם של 105 דולר לחבית נפט, ולכן מחיר הגז במרבית החוזים בעולם - שמוצמדים לנפט - היה אז בשיאו. כשמחיר הנפט צלל בשנה האחרונה ל-60-50 דולר לחבית - צנח בעקבותיו גם מחיר הגז בעולם, ולכן ההשוואה לא במקומה.

אמת או ספין

אגב, כל ניסיון להשוות את מחיר הבסיס בחוזה מספר רק חצי מהסיפור, היות שמנגנון ההצמדה בחוזים ארוכי טווח חשוב לא פחות - אם לא יותר. כך, ההצמדה בחוזה תמר מול חברת החשמל, שלפיה בשמונה השנים הראשונות מחיר הגז יוצמד למדד האמריקאי (CPI) בתוספת 1% - מבטיחה את האמרתו עד 2030 בעד 40%, מבלי שיש בכלל הצדקה להצמדת עלויות התפעול של המאגר למדד.

22. "מחיר הגז פה נמוך ביחס לעולם"

רק למעט מדינות דמוקרטיות יש שתי עתודות ענק של גז איכותי במרחק של 100 ק"מ בלבד מלקוחות הקצה שלו, עם שוק שבוי שישעין 80% מייצור החשמל שלו על גז, בהיעדר חלופה זמינה. לכן, על הרצף שבין מדינות שרוכשות גז יקר המיובא בצנרות ארוכות או דרך טרמינלים יקרים של גיזוז גז מונזל (LNG), לבין מדינות מפיקות גז שמסבסדות אותו עבור תושביהן - ישראל צריכה להיות קרובה יותר לאלה האחרונות. זאת, מבלי להזכיר שבארה"ב, קנדה ואוסטרליה, המפיקות גז בעצמן, עדיין משלמים פחות עבור גז.

23. "מחיר הגז בישראל הוא....."

ככלל, כל ניסיון להשוות בין מחיר הגז בישראל למחירו בשווקים אחרים בעולם הוא חסר תוחלת. לגז תמחור אזורי, וההשוואה הרלוונטית יותר עבורו היא היסטורית, או שיש לגזור ולהשוות את התשואה על ההון בפרויקט.

אם לפי נתוני רשות החשמל, מחיר הבסיס של הגז בישראל זינק מאז 2009 ב-56% - כשהנסיבה העיקרית שהשתנתה בתקופה זו היתה מעבר משוק תחרותי לשוק מונופוליסטי - זה הנתון הרלוונטי לדיון.

כמו כן, אם התשואה של מאגר תמר נעה סביב 23%, ואם היא גבוהה (בצדק) מהתשואה הממוצעת של הפרויקטים בעולם (10%-12%), גבוהה מהתשואה במדינות מתפתחות (15%-20%), גבוהה מזו שעל בסיסה חושבה חלוקת הרווחים בוועדת ששינסקי (17.9%) - ואף גבוהה מזו שחושבה לפני ועדת ששינסקי (21.2%) - אז נתונים אלה מייתרים כל ויכוח חוצה יבשות על המחיר ביפן או בסודן.

24."תקרה" 
למחיר הגז

גז טבעי - אוניות וכלי קידוח
רויטרס

קביעת תקרה זמנית למחיר הגז, כפי שמציע מתווה הפשרה מול המונופול, אינה הטלת פיקוח. כשממשלה מעוניינת להגביל רמת תמחור במשק היא עושה זאת באמצעות קביעה מנדטורית של ועדת הפיקוח על המחירים, מחילה אותה על כלל החוזים במשק - לרבות אלה החתומים - ולא מחפשת אחר פתרונות טלאי ג'נטלמניים מול מונופול עסקי שתכליתו היחידה היא השאת תשואה גבוהה למשקיעים בו.

כל מנגנון שלא מטפל במחיר הגבוה של הגז שכבר עוגן בחוזים הגדולים שעליהם חתם מונופול תמר במשק, ולא משנה את מחיר הבסיס ומנגנון ההצמדה שנכללו בהם - יישאר שולי ואולי אף יזיק, ביצירת אפליה בין צרכנים.

25. "פיקוח מחירים יפגע באטרקטיביות ההשקעות"

התשואה הגבוהה יחסית בשוק הגז מבטיחה ליזמים מתח רווחים גבוה גם בקיזוז 20% ממחיר הגז כיום במשק. בנוסף, שתי ההשקעות הגדולות שעוד נותרו למונופול בשוק הגז - הרחבת תשתית תמר ופיתוח לווייתן - נשענות בעיקר על חוזי יצוא. היצוא יכול רק להרוויח מפיקוח שיפחית את המחיר בשוק המקומי, היות שלפי חוק ששינסקי, מחיר הגז הממוצע בישראל הוא מחיר הרצפה לעסקות יצוא, וחוזים במחיר נמוך יותר לא יאושרו.

26. "פיקוח יפגע במכירת מאגרי 
כריש ותנין"

מי שכן עתיד להיפגע מהטלת פיקוח מחמיר על מחיר הגז הוא הבעלים החדש של כריש ותנין, שנדרש להשקעת עתק בפיתוח השדות כנגד תזרים מצומצם שנובע ממימדיהם הקטנים של המאגרים.

ואולם לדברי נציגי משקיעים פוטנציאליים, עסקת כריש־תנין כדאית גם במחיר של 5-4.5 דולרים ליחידת חום - לעומת רמת מחירים של 6-5.5 דולרים כיום. כמו כן, האתגר העיקרי של בעלי כריש ותנין יהיה השגת חוזי גז ארוכי טווח על חשבון תמר ולווייתן - ולאו דווקא המחיר בהם.

27. "צריך להתמקד בפיקוח מחירים"

חתן פרס נובל, פרופ' ג'וזף שטיגליץ, סיפר ב-2010 בראיון 
ל-TheMarker כיצד נקנסו חברות הנפט באלסקה ביותר ממיליארד דולר, לאחר שנהגו לדווח בחסר על הכנסותיהן לרשויות. "חברות האנרגיה מעוותות בדרך כלל את העלויות שלהן - ולכן אתה לא יכול לסמוך גם על מספרי הרווח שלהן", אמר. גם בלי הניסיון האמריקאי, מדינה שלא ידעה מה קורה מתחת לאפה במחיר הלחם המפוקח, לא תדע איך לפקח על הגז.

אין זה אומר שלא צריך להטיל פיקוח - אלא שוודאי אין בכך די כדי לטפל במונופול. הקריאה להתעסק בפיקוח בלבד כמוה כספין שנועד למנוע דיון קריטי עוד יותר בשינוי המבני. נניח שהמדינה תקבע מחיר של 4 דולרים ליחידת חום, כיצד זה יפתור את החזקת צינור החמצן של המשק בידו של מונופול ואת ריכוז העוצמה בידי שחקן פרטי, תוך איום על יסודותיה הדמוקרטיים של ישראל?

28. "המדינה שותפה ב-60% מרווחי חברות הגז"

נתח המדינה צפוי להיות נמוך יותר, אבל אם נניח לכך: אין סיבה לתמרץ את הגבהת המיסוי העקיף; אין סיבה לגבות אותו דווקא ממונופול; ואין סיבה להסתפק בעוגה קטנה שנגזרת משוק מונופוליסטי מוכוון יצוא, כשקיימת אפשרות לשוק תחרותי שבו הספקים רודפים אחר לקוחות מקומיים ופועלים להטמעה נרחבת יותר של השימוש בגז, גם אם לטווח ארוך.

אגב, בזכות ההטבות וההקלות במס שלהן זכו בעלי תמר בהליך חקיקת חוק ששינסקי, נתח המדינה ברווחי מאגר זה יסתכם לכל היותר ב–48% בלבד - והוא עוד צפוי להתכרסם, הודות להקלות מופלגות שמופיעות במתווה הפשרה מול מונופול הגז.

29. "עיכוב הפשרה יעלה למשק 1.5 מיליארד דולר"

האוצר אומד את הנזק מאובדן מס ומימון דלק חלופי ב-2 מיליארד דולר, משרד ראש הממשלה אומד אותו ב-1.5 מיליארד דולר לשלוש שנים, משרד האנרגיה משער שיסתכם ב-3 מיליארד שקל לשנה - ואף לא אחד מהם מעמיד מול "הנזק" את החיסכון שממנו יוכל הציבור ליהנות מחשבונות החשמל שלו למשך 30 השנים הבאות, בזכות מאבק רציני וזריז על פיקוח מחירים מינורי (כמיליארד שקל מדי שנה).

30. "הגז יוריד את מחירי החשמל"

לאור מתווה הפשרה מול המונופול שנדון בימים אלה, הבטחה זו של ראש הממשלה נמסרה ללא כיסוי. כל עוד לא הוטל פיקוח מחירים ולא נפתחו חוזי תמר, וכל עוד התקרה הזמנית שנקבעה למחירי הגז במשק נגזרת מממוצע המחירים כיום בשוק - כיצד בדיוק יוזל מחיר הגז כך שיאפשר את הורדת תעריף החשמל?

ומה שחמור יותר, התרפסות הממשלה בפני מונופול הגז בסוגיית התמחור זלגה גם לוויתור על שינוי מנגנון ההצמדה שנקבע למחיר התקרה. גם מנגנון זה ייגזר מממוצע סל ההצמדות הגבוהות במשק, כך שמחיר הגז המונופוליסטי לא רק יונצח, אלא אף יוסיף להתייקר בהדרגה - ומחיר החשמל עוד יעלה בעקבותיו.

תחנת הכח אורות רבין בחדרה
טל כהן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם