רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרופיל

משחקי הרהב

מגזין TheMarker ■ רני רהב, "היחצ"ן של המדינה", צמח עם הטייקונים ופרח במציאות של עיתונות חלשה מוסרית ומסורסת כלכלית. לו ולהם זה היה טוב; לאינטרס הציבורי - הרבה פחות ■ רהב: "אני פועל ביושרה ומתוך כבוד ואהבת הזולת ואני נאמן לעצמי ולאמת שלי" ■ סיפורו מלא הסתירות הפנימיות של רני רהב

469תגובות

רני רהב: "שרון, אני שם בצד שאת יודעת שאני נורא אוהב אותך באופן אישי, אבל אם את מכניסה את השם שלי לפייסבוק שלך את מתחילה מלחמת עולם. אני לא רוצה לריב איתך, עבודה זו עבודה. אם את מכניסה אותי בנשימה אחת עם עובדי שופרסל ומנסה לסכסך ביני לבין עובדים, אני מרגיש חופשי לעשות מה שאני רוצה לגבייך בתקשורת. את רוצה פייט, את תקבלי, אבל אני לא אעשה את זה מהר כי אני אוהב אותך. אל תשחקי באש איתי".

הבנתי.

רהב: "את רוצה, תכתבי בפייסבוק מה שאת רוצה, אני עד היום לא עירבתי מעולם את TheMarker, בעיניי המרקר הוא עיתון ראוי, עיתון לוחם - לא תמיד בדעות שלי - אבל אני אף פעם לא משמיץ אותו. בייחוד שאני מייצג חלק מבעלי העיתון (רהב מייצג את לאוניד נבזלין - בעל מניות בקבוצת הארץ - ש.ש) אבל אין לזה קשר. אני ואת ביחסים מאוד טובים אני מכבד אותך ואת אותי (...) ברגע שאת מכניסה אותי לפייסבוק בקונוטציה הזו את נותנת לי אפשרות לדבר עלייך בכל התקשורת (...) כמו שאני מדבר על שלי יחימוביץ', אני אדבר גם עלייך. אבל כשאני אכתוב עלייך את תרגישי את זה יום יום שעה שעה. לך יש מקום אחד לדבר עליי - TheMarker- לי יש מקום לדבר עלייך בכל ערוצי הטלוויזיה של מדינת ישראל, אבל אל תגררי אותי לשם, אוקיי? כי מה שאת עושה הוא לא הוגן. לך יש עבודה לשרת ציבור, לי יש עבודה לשרת ציבור וגם כוח**, ואני עושה זאת באהבה ובריספקט. אני מצפה לתקן את הפייסבוק באופן מיידי".

רהב3
ינאי יחיאל

זה לא יקרה.

"בסדר, אין בעיה, סבבה. רק אני אומר לך בהזדמנות הראשונה תחטפי ממני טיל רעל בטלוויזיה, שאת לא תצאי מהבית".

לשמיעת שיחת הטלפון עם רני רהב - לחצו כאן

השיחה הזו התקיימה בספטמבר 2013, חמש דקות אחרי שהעליתי פוסט לדף הפייסבוק שלי, בעקבות מכתב שכתב נוחי דנקנר לעובדי אי.די.בי שבשליטתו. יום קודם לכן דיווחה אי.די.בי על הפסד של 1.3 מיליארד שקל, ונוחי ביקש לעודד את העובדים. כהרגלו, הרבה להשתמש במליצות כמו תנופה והתחדשות והודה לעובדים על היותם "שותפים לדרך".

"קופאיות וסדרני שופרסל, מוקדני סלקום, חבריי הקרובים", נכתב בפוסט שהרגיז כל כך את רהב. "אני עומד ליפול. גדודי היח"צנים והלוביסטים שלי אמרו שהצ'אנס האחרון שלי זה לקשור את גורלי בגורלכם ולעשות סיבוב על הגב שלכם שירמוז שבלעדיי לא תהיה לכם עבודה. רני רהב, חבר שלנו, חושב שהספין הזה יעבוד ואז נחזור לשגרה: זו שבה אתם תמשיכו לעבוד אצלי בשכר מינימום ואני אמשיך לחלק מיליונים לעצמי ולחברים שלי".

הציבור בבית מכיר את מתק שפתיו של רהב כשופט בתוכנית הריאליטי "הכוכב הבא", אבל עיתונאים שעובדים איתו מכירים את הרגע שבו הוא יכול להפוך מ"חבר", כפי שהוא אוהב לכנות את עצמו, לאויב. "היה לנו מידע בדוק על כך שקבוצת אי.די.בי עומדת לפרסם דיווח שלילי מאוד על עסקיה", מספרת שני, עורכת כלכלית (כל שמות העיתונאים המצוטטים בכתבה בדויים ושמותיהם המלאים שמורים במערכת). "התקשרתי לרני וביקשתי תגובה. במקום לענות לי עניינית הוא סיפר לי סיפור על אחד שקוראים לו רועי ורמוס, שהיה מנהל מאוד מוכשר, וגם הוא חשב שהוא יכול להילחם בכל העולם, והנה הפלא ופלא - המציאות גילתה לו שפתאום כשאתה נלחם בכל העולם אז מוצאים עליך דברים". (ורמוס, שהיה מראשוני שוק ההון לתקוף את הטייקונים ובראשם את נוחי דנקנר, לקוח של רני רהב, נאלץ לעזוב את תפקידו כמנכ"ל פסגות בעקבות חשדות לעבירות בניירות ערך. בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום והתיק נסגר לאחר שוורמוס שילם חצי מיליון שקל, ש.ש).

יואב, עיתונאי שוק הון לשעבר, מספר גם הוא על שיחה מאיימת שניהל איתו רהב: "הייתי כתב צעיר מאוד ועמדתי לפרסם כתבה שלילית על לקוח גדול שלו. הוא התחיל לצרוח עליי בטלפון: 'אני אגמור אותך. אני אדאג לכך שאתה לא תעבוד יותר בשום מקום'".

"יש לרהב משפטים קבועים שהוא אוהב לשלב בשיחות איתו", מספר גם אלעד, עורך כלכלי. "כמו למשל 'אתה לא תהיה כל החיים עיתונאי, תדאג לעצמך, הרי לא כל החיים תכתוב בעיתון הזה'. אני לא מכיר יועצי תקשורת אחרים שאמירות כאלה שגורות אצלם. הם בדרך כלל יותר חכמים מזה".

 

הכתבה מתפרסמת גם במהדורה הדיגיטלית המיוחדת המיטב 2014

הורידו את האפלקצייה באפל סטור או בגוגל פליי

 

סיפורי האיומים על אנשי התקשורת יכלו להיות אנקדוטות חסרות חשיבות בדומה לאחרות המרכיבות את דמותו המוחצנת של רהב, וכך גם שרשרת המאבקים הווירטואליים עתירי הקללות והאלימות המילולית שהוא מנהל בתקופה האחרונה בפייסבוק ובטוויטר. אלא שהם הרבה יותר מכך. כי רהב, למרות חזותו שעשויה להטעות, איננו רק סלב צבעוני. הוא איש יחסי ציבור שייצג לאורך השנים את גדולי הטייקונים ונלחם בחירוף נפש עבורם ועבור עסקיהם, מלחמה שפעמים רבות מטרתה היתה למנוע תחרות במשק.

רהב כמובן אינו היחצ"ן היחיד בישראל. מלבדו יש אינספור מושכים בחוטים שמשפיעים על התקשורת, על השיח הציבורי ועל כיסו של הציבור, אלא שרהב הוא אחד הגדולים שבהם, או כמו שאמר בעצמו בעבר: "אני הוא ההון שלטון בישראל".

בימים אלה מנסה רהב להפוך מ"גיישה של לקוחותיו", במילותיו שלו, לדמות ממלכתית המייצגת את הציבור. אבל רק לאחרונה קיבלנו עוד הוכחה לכך שלמרות פאזת כוכב הריאליטי, רהב עדיין מחובר ומניע מהלכים מאחורי הקלעים. רהב יזם וארגן לשר החינוך, שי פירון, פגישה עם ילד מיישוב יוקרתי, שחברו לספסל הלימודים הגיש נגדו תלונה על ביצוע מעשה סדום. הפגישה, שדבר קיומה נחשף ב"הארץ", נערכה בשעת ערב מאוחרת בביתו של עורך הדין אלי זהר המייצג את הנער. התיק נגד הנער אמנם נסגר מחוסר ראיות, אך הוריו נלחמו נגד ההחלטה של גורמי המקצוע במשרד החינוך להרחיק את הילד לבית ספר אחר. הפגישה בין פירון לנער, בתיווכו של רהב, התקיימה ארבעה ימים לפני שבית המשפט העליון הכריע בסוגיה. 

עם זאת, דווקא בימים אלה כשהוא בשיא חשיפתו הציבורית - ילדים ברחוב מבקשים את חתימתו - נדמה שנחלש כוחו של רהב בקרב אנשי העסקים הגדולים בישראל, שרבים מהם נטשו את משרדו. במובן מסוים סיפורו הוא סיפורה של הכלכלה הישראלית: הוא גדל ופרח בשנות ה־90 יחד עם הטייקונים, שרבים מהם היו לקוחותיו לאורך השנים, וכמוה גם הוא, בלית ברירה, מנסה להמציא עצמו מחדש, להשתחרר מהכלכלה הישנה ולהתאים עצמו לכלכלה החדשה בעידן הדיגיטלי.

ותודה לאגודת הידידים

ערב יום שלישי, חצי הגמר הראשון של "הכוכב הבא". רהב עשה שיעורי בית - הוא מתיישב אל שולחן השופטים כשלפניו דפי מידע על השירים שיושרו הערב. בעודו מעלעל בדפים מצלצל הטלפון הסלולרי שלו: "אז תוציאי את זה לכולם. דחוף בהול", הוא צועק, ולא ברור אם אין זו אלא הצגה, שנועדה להבהיר לסובבים אותו שהוא בראש ובראשונה יחצ"ן.

כעבור דקות מספר עולה באתרים הכלכליים הודעה לעיתונות ששוגרה ממשרדו, לפיה בית המשפט קבע כי מוטי בן משה - מי שינצח מאוחר יותר את נוחי דנקנר במאבק השליטה על אי.די.בי - יציג לבית המשפט את מקורות המימון שלו. אמנם אי.די.בי דיווחה על כך לבורסה רק בבוקר שלמחרת - אבל רהב השיג את שלו: העיתונאים שישבו בקהל קלטו אותו בפעולה, ושוב יכתבו עליו שהוא עובד בלי הפסקה, מסביב לשעון. כמו שהוא אוהב להציג את עצמו.

למרות התדמית שהוא מקפיד לטפח, רהב לא תמיד מלווה את כל הלקוחות שלו גם בנפילתם. דקות ספורות אחרי ההכרעה בבית המשפט בנושא השליטה באי.די.בי הוציא רהב הודעת סמס לעיתונאים, לפיה ההכרעה הסופית טרם ניתנה. אלא שבאותו הרגע הוא היה הרחק מבית המשפט המחוזי בתל אביב: הוא בילה בהרצליה בהשקת מסעדה חדשה של עדי ועירית שטראוס והעביר הודעה לעיתונות שהתייחסה לתפריט המסעדה וכללה ציטוטים מפי השף, יונתן רושפלד - בעצמו כוכב ריאליטי. "בחיים לא הייתי בבית משפט", הסביר רהב למקורביו את היעדרותו מהדיונים בעניין אי.די.בי ומהדיונים בהסדר החוב של אפריקה לפני כמה שנים. "תמיד כשיש מצלמה אני אהיה מאחור - אף פעם לא בפרונט". תלוי אל מי מכוונת המצלמה: כבר באותו ערב הגיע רהב לצילומי חצי הגמר של "הכוכב הבא".

ינאי יחיאל

כזה הוא רהב. איש מלא סתירות. הוא טוען תמיד שלא אכפת לו מה יאמרו עליו - אבל הוא עונה לכל טוקבקיסט וזוכר כל טור שאי פעם נכתב עליו; הוא טוען כי הוא מלא חמלה לחלש מצד אחד, אבל נצמד תמיד לחזק; מתעקש שהוא צנוע, וחי חיי פאר; גדל בבית סוציאל דמוקרטי ונוהג לומר כי אינו יכול לראות אנשים שלא גומרים את החודש, ונהפך להיות בעיני רבים נציג הקפיטליזם החזירי.

רהב מקפיד בכל הזדמנות לציין כי הוא שומר על החוק מכל משמר, אבל הוא מקבל בסלחנות עבריינות של מקורבים אליו או של מי שהוא חפץ בקרבתם: את עופר גלזר, לקוח, חבר קרוב ובעלה לשעבר של שרי אריסון, ליווה רהב לכלא מעשיהו אחרי שהורשע במעשה מגונה. במשפטו של הנשיא לשעבר קצב, שהורשע באונס, הופיע רהב כעד מטעם ההגנה במטרה לקעקע את אמינותה של אודליה כרמון, היא המתלוננת "א' ממשרד התחבורה". רהב כמעט שלא הכירה, והסיבה היחידה שבגינה זומן להעיד היא שכרמון עבדה באל על, הנמנית עם לקוחותיו של רהב. השופטים קבעו שעדותו כלל אינה רלוונטית והוא אפילו לא נחקר בחקירה נגדית. לכל אלה מצטרפת כמובן התמיכה הבלתי מסויגת שלו בזמר אייל גולן, בזמן שהחקירה נגדו עוד התנהלה.

לרהב יש כלל בעניינים כאלה: "מבחינתי", הוא מסביר למקורביו, "בל יעבור זה פדופיליה, רצח, אונס וסמים והכלל הוא שכל עוד לא היתה חדירה של היד או של אבר המין לאבר המין השני בכוח, והאדם שילם את חובו לחברה - אז אין בעיה ואני ממשיך לייצג את הלקוח ולהיות חבר שלו". רהב לא חושב שיש פסול בכך שהוא מתייצב לצדם של האנשים האלה. "אני עם לקוחותיי באש ובמים", הוא נוהג לומר.

כל מי שמקיף את רהב מספר על איש מיטיב שעוזר לכל מי שנקלע לצרה. כמעט כל מי שדיברנו איתו לצורך הכתבה הזאת - מכרים, ידידים, לקוחות, עיתונאים, יחצ"נים מתחרים - טרח לספר שוב ושוב כמה רהב איש טוב. לכל אחד היה סיפור על האופן שבו סייע לו או למי ממכריו בעת צרה: "רני תמיד רוצה ומוכן לעזור לכולם", מספר, למשל, חברו הטוב והפרסומאי אודי פרידן, "כשמישהו במצוקה רני תמיד מגיע. אם יש לי חבר שנכנס לבית חולים גדול, אז בשתיים בלילה אני אתקשר לרני והוא מיד ירים טלפון למי שהוא מכיר בבית החולים ויסדר את העניין".

למי הוא יתקשר?

"למנהל, למנתח, ליו"ר, לדירקטור. הוא יהפוך עולם".

הוא עשה את זה בשבילך?

"גם בשבילי וגם בשביל חברים שלי. הוא נותן מכל הלב, ללא תנאי. אני אוהב אותו וחושב שהוא איש טוב לב". 

לא כל אחד יכול לעזור לאחרים באותה אפקטיביות כמו רהב, אלא אם הוא בעצמו נמנה עם מועדון ההון הישראלי, קבוצה של אנשים ששולטים ומשפיעים על חברות, על כספי ציבור, על פוליטיקאים ועל מוסדות ציבוריים. רהב מכהן, למשל, כחבר באגודת ידידי בית החולים איכילוב, שבה חברים גם נוחי דנקנר ורואה החשבון שלו גד סומך, רקפת רוסק־עמינח, מנכ"לית בנק לאומי שמימן את דנקנר, וגם שני דירקטורים מאי.די.בי: יו"ר האגודה רונית בלום, ומנכ"ל בית החולים, גבי ברבש. במקביל, רהב חבר גם בחוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא (תל השומר), לצד עוד לקוחות שלו: אתי רוטר, מבעלי קסטרו, והפרסומאים משה תאומים ומודי כידון, שהם פרסומאי הבית של דנקנר.

בנתינה של רהב מגולמת סתירה פנימית: רוב הסיוע שהוא מעניק כרוך בשימוש בקשרים החברתיים שלו ובכוח שצבר כדי לעקוף מכשולים ומנגנונים מסואבים שמשתמרים בחברה הישראלית  ושהאדם הפשוט לא יכול להם. "אני חושב שהוא תופס את עצמו כאדם טוב שכל עשייתו טובה. הוא אדם בלי סימני שאלה, הוא לא קם בבוקר ושואל האם בסדר או לא בסדר", אומר עליו עיתונאי המכיר אותו היטב. "נראה לי שהוא סיגל לעצמו קו מחשבה של בעל שליטה בלי להיות בעל שליטה. כמו רבים מלקוחותיו – גם הוא לא מבין מה רוצים ממנו כשמבקרים אותו". עיתונאי אחר אומר כי "רהב יכול לשבת מולך עירום ולהגיד שהוא לובש ורסצ'ה, בלי להניד עפעף. ואתה תגיד לעצמך 'טוב, הוא מייצג טייקונים, הוא בטח יודע על מה הוא מדבר'".

מוטי קמחי

אמנות צבירת הכוח

הרבה לפני שפייסבוק נולדה רני רהב כבר הבין את כוחה של רשת חברתית. לרהב יש רשימת דיוור עצומה של 15 אלף אנשי קשר, אותם הוא מזמין לאירועים שהוא עורך. לרבים מהם הוא שולח מתנות וזרי פרחים בימי הולדת ומועדים. דמות מפתח ברשימה הזאת היתה לאה רבין, אותה הכיר רהב כשעוד עבד כאיש יחסי הציבור השכיר של רשת מלונות דן. ההיכרות עם רבין סייעה לו כנראה לחדור לתוך כמה קליקות נחשקות וסגורות של אצולת הפוליטיקה והעסקים המקומית.

רהב, עם כישרון הטבעי, הקים את משרד יחסי הציבור שלו ב־1991, ונהפך עד מהרה לאחד האנשים המקושרים ביותר במשק של שנות ה־90. לצד שוק קפיטליסטי חופשי הונחה באותם ימים גם התשתית ליחסי ההון־שלטון ולעליית הטייקונים, שהיו ללקוחותיו והזניקו אותו לעמדת היחצ"ן הגדול בישראל: האחים סמי ויולי עופר שרכשו את בנק מזרחי טפחות מהמדינה ביחד עם מוזי ורטהיים היו הראשונים. אחריהם הצטרפה שרי אריסון, שאביה תד רכש ביחד עם משפחת נוחי ודני דנקנר את השליטה בבנק הפועלים. אחר כך באו גם מתיו ברונפמן, שרכש את השליטה בדיסקונט מהמדינה, קרן פימי שהקים ישי דוידי, אפריקה ישראל שבשליטת לב לבייב, קרן איפקס שנכנסה לארץ ורכשה את השליטה בבזק ובתנובה וחברת אל על שהופרטה ונמכרה למשפחת בורוביץ.

מועדון הלקוחות והחברים של רהב נהפך למבוקש. "הרבה מנהלים משלמים לו בשביל להיות בקליקה. בשביל הנטוורקינג. בשביל להכיר עוד אנשי עסקים שיוכלו להעסיק אותם", אומרת עובדת שלו לשעבר. "בעלי ההון משלמים לו כי גם הם רוצים להיות במועדון שבו הם פוגשים לא מעט פוליטיקאים". לדבריה, רהב טוען שהוא לא לוקח כסף מגופים ממשלתיים אבל את המוניטין שלו הוא עשה מהזמנה של פוליטיקאים למסיבות שלו: "הוא לא מרוויח מזה ישירות, אבל אתה יודע שחברוּת עם רני זה מסיבה אצלו בבית ופגישה עם הפוליטיקאים הרלוונטיים לעניינך. כך הוא הצליח למתג את עצמו כמאסטר כל יכול, לייצר אשליה של כוח". ואילו איש עסקים בכיר טוען: "לדעתי, הלקוחות שלו עובדים איתו כדי לקבל גישה למועדון החברים שלו ובגלל היחס ותשומת הלב שהוא יודע לתת - ולא בגלל היכולות או התוצאות בתחום יחסי הציבור. זה פחות מרשים אותם".

תופעת רני רהב, הטייקוניזציה והתקשורת הישראלית קשורות זו בזו בעבותות. "הלקוחות של רני רהב שילמו לו הון כדי שייחצ"ן אותם, ואז הם התחילו להופיע בעיתונות, שם הציגו אותם כגדולים מהחיים", מספר הבכיר. "הם קראו על עצמם שיש להם מגע זהב וגילו שהם בעצם אלים. הם שכחו שהם שילמו לרני כסף כדי שהוא יגרום לעיתונים לכתוב את זה. גם המשקיעים המוסדיים שמנהלים את קופות הגמל וקרנות הפנסיה קראו את אותם עיתונים ועל סמך זה הלוו להם כסף".

רהב לא מפסיק לרגע לעבוד בטוויית קשרים, גם בלי קשר לתקציבי המשרד וללקוחות. בביתו בסביון התארחו כל ראשי הממשלה והנשיאים בארוחות ערב (פרט לאריאל ולילי שרון). גם בנימין ושרה נתניהו התארחו שם וגם יאיר לפיד ורעייתו ליהיא לפיד בילו עם בני הזוג רהב כמה פעמים טרם מינויו של לפיד לשר האוצר.

והמינגלינג נמשך: בכל יום שישי מזמין רהב לביתו פוליטיקאים, אנשי עסקים, אמנים ועיתונאים. "אצלי לא תמצאו כוכבי ריאליטי", צוטט רהב בראיון שנתן בעבר. "אצלי בבית הפוליטיקאי הבכיר יודע שהוא יפגוש את איש העסקים הבכיר, ואת העיתונאי הבכיר והפרופסור והשופט ואיש הרוח - ולכן כולם רוצים לבוא אליי. הם יודעים שהם חייבים להיות שם".

רהב4
יוסי צבקר

בשנים האחרונות הרחיבו בני הזוג רהב את זירת המינגלינג שלהם אל מחוץ לגבולות המדינה, והם נוהגים לנפוש מדי קיץ בבית שכור באי מיקונוס. עשרות חברים מוזמנים על ידם לבקרם באי, בסוג של רכבת אווירית בלתי פוסקת. בקיץ האחרון ביקרו שם העיתונאי החוקר רונן ברגמן, הפרסומאי ספי שקד ובת זוגו וחבר מועצת העיר תל אביב דן להט ואשתו רונית רייכמן, בתו של אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי שלקוחותיו של רהב תורמים לו מיליונים רבים מדי שנה, ושילדיהם לומדים בו.

"כשהוא מזמין לארוחות יש שם שפע. זה לא רק עולה הרבה כסף זו גם טרחה ותשומת לב. הוא מכיר את כל האנשים בפרטים ויודע מה כל אחד אוהב", מספר פרידן על המפגשים בבית רהב.

אתה לא חושב שיש בעיה כלשהי עם ההתנהלות שלו?

פרידן: "ההתנהלות שלו מבחינת הון שלטון היא ללא דופי. אם כבר, אז הבעיה היא בעיתונות. אם עורך של עיתון כלכלי בכיר הוא מבאי ביתו הקרובים של רהב זה מעלה סימן שאלה לגבי יכולתו של אותו עיתון לסקר את לקוחותיו של רהב בצורה נקייה לגמרי. אבל עמדתי היא שזו בעיה של העורך ושל העיתון, לא של רני רהב".

העורך הבכיר שעליו מספר פרידן לא לבד - עיתונאים רבים פוקדים את האירועים הנוצצים של רהב. חוג חבריו הקרובים כולל בין השאר את בעלי "ידיעות אחרונות" נוני מוזס ומימי מוזס, מו"ל "מעריב" לשעבר, עופר נמרודי, ואת בכיר תחקירני "ידיעות אחרונות", רונן ברגמן. שני האחרונים ורהב מבלים לא פעם ביחד. הדס מוזס, בתו של מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, היא חברה קרובה של רהב ומרבה להתארח בביתו. לאלה מצטרף כמובן נוחי דנקנר, גם הוא מו"ל לשעבר של "מעריב". מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, היה בין האורחים בבר המצווה ההמונית שערך רהב לבנו ב־2007. שוקן התארח גם פעמים אחדות בארוחות בביתו של רהב, וכמוהו גם חגי גולן, עורך "גלובס". רהב מקורב גם לבעלי ערוצי הטלוויזיה. הוא מייחצ"ן באופן אישי את דרורית ורטהיים, מבעלי זכיינית ערוץ 2 קשת שבה משודרת התוכנית "הכוכב הבא" בהשתתפותו, והוא מייחצ"ן באופן אישי את אודי אנג'ל, מבעלי זכיינית ערוץ 2, רשת. לאוניד נבזלין, מבעלי המניות של "הארץ", שנמנה כאמור עם לקוחותיו של רהב, הודיע בסוף דצמבר על הקמת מגזין חדש שיעסוק בפוליטיקה, תקשורת ותרבות. את ההודעה שיגר עבורו יחצ"נו, רהב. גם למגזין הזה אולי תהיה לו גישה נוחה.

תמיד לפנק לפנק לפנק

משרדו של רהב שבמגדל המוזיאון בתל אביב הוא אחד המשרדים המפוארים בישראל. על הדלתות הגדולות בכניסה, לצד לוגו ענק של המשרד, מקבל את פני האורח גם דגל ענק של איי מרשל. הדגל לא נמצא שם לקישוט - זהו שטח דיפלומטי מאז 2008, כאשר רהב קיבל את התואר קונסול של כבוד של איי מרשל. מה אומר התואר? לא הרבה. התפקיד נטול חובות או זכויות, ואולם תארים כאלה נהפכו למעין "אקססוריז" עבור אנשי האלפיון העליון. כך, בגמר "הכוכב הבא" הציב רהב על שולחן השופטים מעמד עם דגלוני ישראל ואיי מרשל, תזכורת לא עדינה במיוחד לכובעו הדיפלומטי.

כמו ביתו בסביון, גם משרדו של רהב נראה כמו גלריה מופלאה וצבעונית שמורכבת מפסיפס מגוון של מאות יצירות אמנות ישראליות בכל פינה. את החיבה לאמנות, הוא נוהג לספר, רכש מלאה רבין, וכל הבחירות האמנותיות נעשות ביחד עם אשתו הילה. לטענתו של רהב האוסף הוא השישי בגודלו בארץ – נתון שאין כל דרך לבדוק אותו וגם רהב עצמו לא יודע להסביר כיצד הגיע אליו. אוסף היצירות המוצג למבקרים ברחבי המשרד כולל לא רק אוריגינלים של מוש קאשי ודיוקנאות של פוליטיקאים, אלא גם תמונות ארוטיות של חיילים לצד כלי הנשק שלהם.

את הפריטים הפרובוקטיביים יותר באוסף האמנות שלו שומר רהב בחדר מיוחד, שבו נוהגים הוא ואשתו הילה לנוח בימי עבודה ארוכים. "במשרד שלו יש חדר פחות פומבי, שלא כולם רשאים להיכנס אליו, ויש בו מיטה גדולה, מקרר, שירותים ומקלחת. רהב מקיש קוד ואז התריס נפתח - וכל תל אביב פרושה לפניך", מספר אדם שזכה לבקר בחדר הזה. ולא רק יצירות אמנות הוא אוסף, אלא גם מכוניות עתיקות. שמונה, אם לדייק. ביומיום הוא מסתפק בב.מ.וו 735 הנהוגה בידי אחד משני הנהגים שלו.

במשרדו של רהב מועסקים 41 עובדים. רובם תקציבאיות (יחצ"ניות שכל אחת מהן מקבלת תקציבים של חברות לטפל בהם - ש.ש). צוות העובדים כולל מלבד שני נהגים, גם שני שליחים, סוללת מזכירות ומעל כולן הילה, אשתו ומנכ"לית משרדו. לדברי עובדיו, רהב הוא מעסיק תובעני מאוד שלא מרשה לעובדות שלו לפספס דבר. הוא מצפה מהן לעקוב אחר כל מדור בעיתון וכל תוכנית בטלוויזיה. הוא צרכן אובססיבי של תקשורת: על שולחן משרדו תשעה מסכי מחשב. לכל תקציבאית יש שני מסכים וטלוויזיה על השולחן.

מוטי קמחי

"להיות רני רהב, עם כל הגינונים שלו, עולה ים של כסף", אומרת רוני, עיתונאית לשעבר שעוסקת כיום ביחסי ציבור. "רק הפרחים שהוא שולח לכולם עולים הון. אני תמיד מתבדחת שאם הייתי רהב הייתי כבר נכנסת לשותפות בחנות פרחים".

אלה שמכירים טוב מכולם את השפע שיודע רהב להרעיף על הזולת, מלבד לקוחותיו ועובדיו, הם העיתונאים, אלו שמסקרים את החברות והטייקונים, לקוחותיו של רהב, אותם עיתונאים שמקבלים גם איומים - כשרהב חושב שצריך.

כמה עיתונאיות, למשל, מספרות שלאחר שילדו שלח אליהן רהב מתנות, בדרך כלל מתוצרת שילב, בשווי מאות שקלים. אחת מהן מספרת שהתקשרה לרהב להודות לו ולהסביר שאינה יכולה לקבל מתנות. "את מעליבה אותי", אמר לה רהב. "בכירים ממך במערכת שלך מקבלים ממני קבוע מתנות, זה בחברות". איש תקשורת ותיק מספר אף הוא: "יום אחד קיבלתי בלי סיבה מהמשרד של רהב ערכת גילוח. שלחתי לו בחזרה למשרד וביקשתי שלא ישלחו לי מתנות". עיתונאי אחר מספר כי יום אחד היה חולה ונשאר בבית וכמה שעות אחרי שהודיע על כך למערכת, כבר נשלחה לביתו עוגה של רולדין. "הייתי ממש המום מזה, בסך הכל היה לי צינון קל - זה לא שעברתי ניתוח".

רהב שותף גם למנהג המפוקפק של הטסת עיתונאים לחו"ל על חשבון מושאי הסיקור שלהם. הגם שהוא אינו היחצ"ן היחיד שעושה זאת. אורי, עיתונאי לשעבר, מספר: "לפני כמה שנים עבדתי ב'ידיעות אחרונות' ובדיוק כשחזרתי מנסיעת עבודה בחו"ל, רני התקשר ואמר שיש בעוד כמה ימים טיסה לניו יורק עם טייקון ישראלי גדול שפעל באותה עת בארצות הברית. הסברתי שרק בשבוע שעבר הייתי בחו"ל ואני לא רוצה לנסוע שוב. כעבור עשר דקות אני מקבל טלפון מהמזכירה של משה ורדי, עורך 'ידיעות אחרונות' אז. 'משה רוצה לראות אותך עכשיו'. ירד לי הלב לתחתונים, חשבתי שרוצים לפטר אותי, בחיים לא דיברתי איתו קודם לכן.

"איך שאני נכנס ורדי אומר לי בעצבים, 'מה הסיפור שלך, מה זו הטיסה שאתה לא רוצה להצטרף אליה'. לקח לי רגע להבין על מה הוא בכלל מדבר. הסברתי לו שרק חזרתי מחו"ל, הוא נפנף את ידו בביטול ואמר לי בלי להתייחס למה שאמרתי בכלל: 'אז אני אומר לו שאתה כן נוסע' וסימן לי לצאת מהחדר. כשחזרתי למקום הישיבה שלי אני שומע שליח צועק את שמי. מתברר שהוא חיפש אותי עוד כשהייתי בחדר של ורדי. הוא הביא לי כרטיס טיסה. כלומר רני כנראה כירטס אותי בכלל בלי לשאול אותי וידע שאני נוסע עוד לפני ששוחחתי עם ורדי".

הטיסות והמתנות משפיעות לדעתך על הכתבות?

"ברור שאף אחד לא יהפוך כתבה על פיה בגלל מתנה או בגלל טיסה לחו"ל. אבל הדינמיקה הזאת משפיעה ויכולה להטות את הכתבה, אפילו אם זו השפעה שלא במודע".

רהב מטפח את קשריו עם עיתונאים גם באמצעים אחרים, פחות חומריים והוא מסייע לרבים מהם בעתות מצוקה. "הוא היחצ"ן היחיד שהתקשר אליי כשגויסתי למלחמת לבנון השנייה, לומר לי שאשמור על עצמי", מספר כתב בעיתון גדול. עיתונאי אחר שזכה לקבל מרהב סיוע של ממש הוא אסף לוי, כיום פעיל חברתי בולט ובעבר עיתונאי ב"כלכליסט". בתחילת 2008 נשלח לוי לנמיביה כדי לסקר את בר המצווה המפוארת שערך שם קובי אלכסנדר לבנו. אלכסנדר, מייסד חברת ההיי טק קומברס, נמלט מארצות הברית אחרי שנחשד שם בפלילים. בני הזוג רהב היו בין המוזמנים לחגיגה. בעודו מצפה לאורחי האירוע גילה לוי כי במלון מתארח גם סגן נשיא קוריאה הצפונית, אך כשניסה לראיינו נעצר על ידי משטרת נמיביה שחשדה בו כי הוא שליח המוסד.

לאחר מעצרו של לוי החל הטלפון של רהב לצלצל בלי הפסקה. על הקו היו מו"ל "כלכליסט", יואל אסתרון, ועורכים בכירים נוספים בעיתון שביקשו את עזרתו בשחרור הכתב. רהב עשה אז שימוש חד־פעמי בתוארו כקונסול הכבוד של איי מרשל ורץ לשחרר את הכתב מהכלא הנמיבי. אחרי שעות של דין ודברים הצליח רהב במשימה, ולוי, שכמעט הועמד למשפט, שוחרר.

כזה הוא רהב. הוא עוזר לאנשים רבים, ולא תמיד כאלו שהוא חייב לעזור להם או שהוא מצפה מהם לתמורה. אבל העזרה הזו הפכה גם היא לסוד המקצועי השני שלו, שכן רבים הם האנשים בכלל, והעיתונאים בפרט, שחייבים כיום משהו לרהב או מקווים שבבוא היום יוכל לסייע להם בעזרת רשת קשריו.

אם "רהב תקשורת" הפכה לחברה שמייצרת כסף בזכות הריכוזיות ושליטת הטייקונים, רהב יכול לספק את הסחורה שלו בגלל עיתונות חלשה. עם או בלי קשר למתנות, לפינוקים ולעזרה, לרהב יש יכולת גבוהה להתערב בתכנים עיתונאיים שנוגעים לו וללקוחותיו. "אני לא יודע להסביר את זה", אומר רמי, כתב כלכלי. "עליי הוא לא איים אף פעם, אבל הוא נותן לך תחושה שאתה פשוט חייב להכניס לעיתון את מה שהוא מבקש". עיתונאים רבים נוספים שעמם שוחחנו הסבירו כי לזכותו של רהב עומדת העובדה שהוא מנדנד ופשוט לא מתייאש עד שהוא משיג את מבוקשו. מרים עוד טלפון ועוד אחד, לכל מי שצריך - גם לאחרון הכתבים - כדי להכניס עוד אייטם לעיתון. "העורכים היו אומרים לי 'נו תכניס/תוריד את מה שהוא רוצה, כי כבר אין כוח אליו יותר", מספר עיתונאי לשעבר באחד העיתונים הגדולים. "היה לו גם כוח לסחור עם העורכים הבכירים בכל מיני עניינים - למשל, 'תשנה לי את הכותרת הזו - ותקבל ראיון בלעדי עם לקוח שלי', וכדומה. וזה עבד".

את היכולת הזאת מכירים גם הלקוחות: "רהב הוא לא יועץ תקשורת, אבל בזירה הטקטית של להרוויח עוד אינץ' בעיתון הוא שווה לי את הכסף שאני משלם לו", אומר מנכ"ל של חברה גדולה במשק שהיא לקוחה של רהב המשלמת למשרדו עשרות אלפי שקלים בחודש. "הוא יתקשר לכל העורכים ויתאבד עבורי ויכניס לי עוד אייטם. זה שווה לי את הכסף".

ראשונה עזבה שרי

אף אחד לא יחשוב שליחצ"ן, שתפקידו לקדם את ענייני לקוחותיו בעיתונים, באינטרנט ובטלוויזיה, יש מחויבות או נאמנות לציבור הקוראים והצופים. אלא שבמקרה של רהב, הוא עצמו גורם לשאלה הזו לעלות על פני השטח, כאשר הוא בוחר להתבטא פעמים רבות על עניינים לאומיים וטוען שהוא דואג לציבור ולעובדים. ואולם לא פעם, כפועל יוצא מהמשימות שהוא נדרש לעשות בשירות לקוחותיו, הדברים הפוכים. כך למשל, ייחצ"ן רהב את יצרנית הסיגריות הישראלית דובק לצד הלוביסט בוריס קרסני, בעת שהחברה נאבקה למנוע יבוא שיוזיל את מחירי הסיגריות. שנים לאחר מכן, כיחצ"ן חברת הסלולר סלקום, נאבק נגד הרפורמה בשוק הסלולר שהוזילה את המחירים לצרכן בעשרות אחוזים. "רק שלא יהיו עוד כחלונים", תקף אז רהב את שר התקשורת, משה כחלון, שעמד מאחורי הרפורמה. בשנה שעברה, בכובעו כיחצ"ן של רשת רולדין, יצא רהב למאבק חזיתי כנגד רשת בתי הקפה קופיקס שהחליטה להוזיל את מחירי הקפה בישראל.

רהב היה יכול להסביר בפשטות שהוא נותן שירותים ללקוחות, אלא שהוא מתקומם וטוען בלהט: "זה בכלל הפוך, אני נלחם כדי למנוע פיטורים של עובדים ישראלים". זו תשובה אירונית במיוחד, שכן רהב מזוהה עם אחד ממהלכי הפיטורים הגדולים שהתרחשו בישראל, זה של 900 עובדי בנק הפועלים בשנת 2002. רהב, אז יחצ"נה של בעלת הבנק, שרי אריסון, הגן על ההחלטה ועל הלקוחה שלו, ואף תקף אישית וציבורית את העיתונאית שלי יחימוביץ', שביקרה אותה: "את רעה, רעה, רעה", כתב רהב במכתב ליחימוביץ', שנשלח במקביל למאות עיתונאים ואנשי עסקים.

בפרשת הפיטורים בבנק הפועלים, כמו בהשקת קופיקס שנים לאחר מכן, הפך רהב את עצמו למושא סיקור. הוא אוהב את תשומת הלב הציבורית וסביר להניח שהדבר גם משך אליו במרוצת השנים לא מעט לקוחות. עם זאת, בשנים האחרונות נדמה כי התכונה הזאת מושכת אליו יותר אש מאשר קליינטים. "הוא טוב לב, חרוץ, לויאלי עד כדי עיוורון, זמין 24 שעות ביממה, משקיען, אבל הרבה פעמים הוא לא עושה דברים בשכל", אומר עליו פרסומאי בכיר. ופרסומאי נוסף אומר שרהב "פעמים רבות גורם ללקוחות שלו נזק אדיר כשהוא פותח את הפה. בשנים האחרונות הלקוחות הגדולים שלו מבינים שהוא טוב להודעות לעיתונות, למסיבות, לפרחים ולקוקטיילים - אבל לא לניהול משברים ולדיון אינטלקטואלי".

עופר וקנין

הראשונה מהטייקונים הגדולים שעזבה את משרדו של רהב היתה אריסון עצמה שב־2008, בעיצומו של המשבר הכלכלי, לקחה ממנו את תקציב בנק הפועלים, אבל השאירה את תקציב היח"צ של פועלים בקהילה, את מועדון הפלטינום ואת חברת ישראכרט. אחרי אריסון לקח גם עידן עופר מרהב את תקציב החברה לישראל ובהמשך גם את תקציבן של כל יתר חברות הבנות שלה, אם כי רהב נשאר דוברו של אייל עופר בעסקיו הפרטיים. עוד עזבו את משרדו לב לבייב (אפריקה), קרן איפקס (תנובה ופסגות), בנק ההשקעות גולדמן זאקס, יצרנית התמרוקים אסתי לאודר, נוקיה ישראל ושטראוס (שהשאירה אצלו את תקציבי כל המותגים, כמו חברת הקפה וחברת הממתקים). אולם המכה העסקית הגדולה ביותר עשויה להיות אובדן הלקוח הגדול ביותר שלו, לקוח שסיפק לו כוח והשפעה: קבוצת אי.די.בי, שרהב מטפל כיום בכעשר חברות בנות שלה. רהב טוען בפני מקורביו כי נערך לעזיבת אי.די.בי ושבמהלך השנה האחרונה גייס חברות במקומה. אלא שאדם שדיבר עמו סמוך להכרעת בית המשפט בעניין השליטה באי.די.בי הבין ממנו כי הוא אינו פוסל אפשרות לעבוד דווקא עם בן־משה בעתיד (בתחילת ינואר 2014 הודיע רהב כי הא מפסיק לייצג את אי.די.בי). כך רהב, שמקפיד להציג עצמו כנאמן ללא סייג ללקוחותיו, יודע לזהות מתי מפת הכוח משתנה ולהתאים את עצמו למצב החדש. הוא גם טוען באוזני מקורביו כי הסיבה שאי.די.בי גייסה לצדו גם את אבי בניהו ואת ניר חפץ היא כי היו דברים שלא הסכים לעשות במאבק של דנקנר.

המתחרים, כצפוי, ממהרים לבקר: "בעקבות כל מה שקרה רני רהב פתח עכשיו בקריירה חדשה", אומר יחצ"ן מתחרה. "הוא שילוב של ג' יפית ושל דן שילון ולדעתי הציבור מת עליו. הוא זה שעשה את 'הכוכב הבא', למרות הקריקטורה הנלעגת שלו כביכול. אבל במקביל הוא ממשיך לאבד את הלגיטימיות שלו והמעמד שלו כמי שיכול לייעץ תקשורתית ללקוחות או להתוות אסטרטגיה או לפתור משברים".

רהב טען לאורך השנים האחרונות כי לא נחלש כלל. לטענתו, על כל לקוח שעוזב יש אחד שנכנס. מאז ששרי אריסון עזבה את משרדו גדל מספר הלקוחות מ־120 ל־150 לקוחות, כך הוא אומר למקורביו, מה שמותיר אותו, לטענתו, בראש משרד היח"צ הגדול ביותר בישראל. עוד הוא נוהג לומר כי הלקוחות שעזבו לא החליפו אותו במתחרים אלא לקחו דובר שכיר המקבל משכורת. באשר לפגיעה הכלכלית במשרדו, נוהג רהב לומר למקורביו כי בשנים האחרונות הוא עושה את הכסף הגדול מדמי תיווך בעסקות ולא משירותי יח"צ, ובמיוחד מעסקת תיווך גדולה אחת. אלא שאף אחד, גם חבריו הטובים, לא יודעים לספר על עסקה כזו.

רהב דוחה בכל הזדמנות את הביקורת המופנית אליו. כל יחצ"ן מת להיות בפרונט, הוא אומר, ועם כל הכבוד והאהבה ללקוחות, הוא אומר, "הם עושים מה שמתאים להם. חלקם אולי לא אוהבים שהוא יותר מדי בפרונט אבל רק הוא מנקה להם את החרא - והם יודעים את זה".

"כמו רהב שאוהב לראות את עצמו בתקשורת, גם הרבה לקוחות שלו התאהבו בתקשורת", אומר איש עסקים בכיר הנמנה עם לקוחותיו של רהב. "כמה מהם כבר נפלו או נכוו קשות מזה, כמו נוחי דנקנר או הרצל חבס. מי שחושב שהוא מלך ישראל - צריך לעשות עליו שורט (כלומר לא להשקיע בחברות שלו כי הוא צפוי ליפול - ש.ש). כשאתה מתחיל לחיות לפי ההשתקפות שלך בעולם הווירטואלי – אתה מת".

"אני לא מאיים, זה לא הסגנון שלי"

רן רהב, יו"ר רהב תקשורת ויח"צ, מסר בתגובה לדברים המופיעים בכתבה:

"כל איש תקשורת יודע שלעיתונאי יש כוח והרבה, אבל גם לנו, ברוך השם. 'עין תחת עין, שן תחת שן' זו לא רק סיסמה אלא דרך חיים, ובלבד שהכל נעשה ביושרה ובכבוד. אני לא נבהל מאיש. בכל מערכה ניצחתי - גם 'רעה רעה', גם הסירוב לקבל שירה באנגלית בישראל וגם ההקפדה על שירות בצבא. תמיד יתעוררו כמה מתחרים, שיצאו מהמחילה כמו עכברים וייהנו לרגע קט לומר - הנה הוא טעה, אז זהו שלא! אני תמיד חושב לטווח הארוך. 

"אני גאה לעמוד בראש חברת יחסי הציבור הגדולה בישראל וכחלק מכך להיות מעת לעת בצד הנשרט ולא השורט. אני גאה יותר שתמיד 'ניצלתי' את כוחי בכדי לעזור לחלש. לעזור לחזק זו חוכמה פחות גדולה".

באשר לטענות עיתונאים על איומים מפורשים או מרומזים מצדו מסר רהב: "אני לא מאיים - זה לא הסגנון שלי ובטח שלא דרך החיים שלי, אך בהחלט מעת לעת אני אומר בפה מלא כי במידה ולא ישונו באופן מיידי דברים כדי לתקן עוול שנעשה - אני אתבע את העיתונאי באופן אישי. לצערי, ישנם כמה עיתונאים בישראל שחושבים שהחוק, המשטרה ובית המשפט - זה הם. מתפקידי להעמיד את הדברים על דיוקם ולהילחם את מלחמתם של 150 לקוחותיי ללא מורא ופחד. אם הלקוח צודק - אהיה לטובתו ואם לא - לא אפחד גם ממנו".

בנוגע לשאלה על פעילות מטעם הלקוחות, העשויה לפגוע בתחרותיות, אמר: "לשמחתי הרבה מדינת ישראל התעוררה בוקר אחד, שהגיע לשיא ב'הכוכב הבא', והכירה את רני רהב האמיתי. כזה אני מגיל 13 - חי, פועל ונלחם לטובת הצרכן, החלש והנזקק ושם את מדינת ישראל, הציונות, החוק והדמוקרטיה כנר לרגליי. העובדה שאני מייצג גם טייקונים לא מעידה כהוא זה על כך שאינני קשוב לרחשי העם, ההפך הוא הנכון. תמיד עודדתי תחרות הוגנת, לא כזו שגורמת לפיטורי אלפי אנשים שמרוויחים שכר גבוה, לעומת מגויסים אחרים שמרוויחים מינימום. אני לא נבהל מלהגיד את דעתי, גם אם היא לא פופולרית".

על נוכחותו בחזית על חשבון הלקוח: "מעולם לא התעסקתי במה אומרים עליי מתחריי. מטבע הדברים קשה להם שאני עומד בראש החברה הגדולה והמובילה בישראל. אולי כמה יחצ"נים אנונימיים נהנים לומר שטעיתי, אבל ההוכחות בשטח מדברות בעד עצמן".

בנוגע למתנות וטיסות לעיתונאים: "כל עוד אני פועל ביושרה ומתוך כבוד ואהבת הזולת ואני נאמן לעצמי ולאמת שלי - אני מאחל למקטרגיי לחיות עוד שנים רבות ולסבול מאהבה הזו".

** לטענת רני רהב, הציטוט המדויק שלו: "אני משרת גם ציבור וגם לקוח"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם