המוחות החדים במשפטים

פותחת קופסאות שחורות

במחקריה הבלתי שגרתיים הנוגעים לתפיסת סיכונים, לקניין רוחני ולהון אנושי, מאתגרת פרופ' אורלי ליבל את הממסד המשפטי השמרני ואת הנחות היסוד המיושנות שלו, ומחברת אותו לזמן הזה

פרופ' אורלי ליבל הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת סן דייגו; פרופסור אורח באוניברסיטת תל אביב

רזומה: בת 39, תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני ודוקטורט בהרווארד; חברה במכון המשפטים האמריקאי ובמועצת החוקה האמריקאית; חברת מועצת המרכז לזכויות עובדים; חברה מייסדת של הפקולטה במרכז לחוקי קניין רוחני ושווקים. פרסים: פרס ע"ש אירווין אוברמן; מלגות ומענקי מחקר של פולברייט, תורנסנס, סירל־קאופמן, רוברט ווד ג'ונסון ו־Tilburg NETSPAR

עשו לנו לייק ותקבלו את מיטב הכתבות והטורים של המגזין ישירות לפייסבוק שלכם

אורלי ליבל נראית כמו אדם מאושר. בבוקר שטוף שמש בצפון תל אביב, היא חותמת את שיחתנו בציטוט של קונפוציוס: "אם תבחר לעסוק בדבר שאתה אוהב, לא תצטרך לעבוד יום אחד בחייך". אולי זה סוד האושר שלה. ליבל היא פרופסור למשפטים באוניברסיטת סן דייגו, ואחת המלומדות הבולטות בתחומה. היא זכתה בפרופסורה בגיל צעיר, פרסמה אינספור מחקרים, קיבלה פרסים ואותות של כבוד, והשנה היתה אחת מתוך חמישה אנשים בלבד שזכו לקבל קתדרה באוניברסיטה שלה. באחרונה הוזמנה למטה האו"ם בווינה כדי לדבר על מחקרה בתחום ההון האנושי וזרימת הידע – כבוד נדיר עבור אקדמאים ישראלים.

ספרה החדש של ליבל, Innovation’s  Edge: The Upside of Leaks, Raids, and Free-Riding  (בתרגום חופשי, "קצה החדשנות: היתרונות של הדלפות, גניבת עובדים ותפיסת טרמפים"), ייצא בקרוב והיא מקווה שיתורגם לעברית. משפחתה המורחבת חיה בארץ, ונראה שליבל, לפחות ברוחה, נמצאת פה לא פחות משהיא שם, בקליפורניה. בשנה שעברה בילתה את השבתון שלה באוניברסיטת תל אביב כפרופסור אורח, לימדה את הקורס "חדשנות תאגידית וקניין רוחני", ולימדה קורסים נוספים באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת חיפה. במחקריה הנוכחיים היא משתפת פעולה עם יובל פלדמן מאוניברסיטת בר אילן ומיכל גל מאוניברסיטת חיפה. בשיתוף עם פלדמן ולילך לוריה מהאוניברסיטה העברית, כתבה פרק על חוקי עבודה בספרו החדש של אוריאל פרוקצ'יה, "ניתוח כלכלי של המשפט".

אורלי ליבלאילייה מלניקוב

המחקר: ליבל חוקרת מגוון רחב למדי של תחומים, בשיטות אינטר־דיסציפלינריות שאינן מזוהות בהכרח עם לימודי משפטים. אחד התחומים העיקריים שהיא חוקרת הוא תפיסת סיכונים – כמו למשל בתחום הבריאות: "דוגמה בולטת היא אזהרות על תרופות. ככל שהן ארוכות וכוללות יותר תופעות לוואי, אנשים נוטים פחות להתייחס אליהן". במחקר שלה מנסה ליבל להראות למחוקקים ולרגולטורים (בארצות הברית זה מינהל התרופות והמזון האמריקאי, FDA) מהי הדרך הנכונה להתוות אזהרות כאלה. בנוסף, המחקר שלה בוחן לקיחת סיכונים פיננסיים, תחום המשיק לכלכלה התנהגותית. "אנשים מבוגרים, כך מקובל לומר, יותר נוטים להיות שונאי סיכון", היא אומרת, ומסבירה כיצד מחקר שערכה הראה שההפך הוא הנכון: כשנדרשת קבלת כמה החלטות בשרשרת, אנשים מבוגרים יותר נוטים להתעייף ומערכת הבקרה העצמית שלהם, שאמורה לנטרל דחפים הגורמים לאנשים לקחת סיכונים, מאבדת אנרגיה.

ליבל חוקרת גם קניין רוחני וחדשנות. "אנחנו מבינים שהטינו את הכף יותר מדי למתן זכויות קניין", היא אומרת. "הקיצוניים חושבים שעדיף בכלל בלי קניין רוחני, אני יותר באסכולה שאומרת שהרחקנו לכת יותר מדי, וקצת איבדנו את הראייה של מה אנחנו מנסים להשיג בדיני קניין רוחני – הם נועדו ליצור יותר חדשנות ולתמרץ העשרה של היצע הרעיונות בשוק. מאבק הפטנטים בין אפל לסמסונג הוא מקרה קלאסי שבו אבדו האיזונים – אנחנו לא מחשיבים את מה שהצרכן מאבד כשיש ריכוזיות כל כך גבוהה של יצרן אחד". בין השאר, בוחן מחקרה של ליבל כיצד מושפעת הצמיחה הכלכלית באזורים שבהם נהוגה גישה ליברלית ומשוחררת יותר לפטנטים ולקניין רוחני.

רשימת 50 המוחות החדים בישראל מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם חייגו: 5200*,
שלוחה 1

תחום שלישי שבו עוסקת ליבל הוא הון אנושי. לדבריה, סוגיות משפטיות הנוגעות לנושא זה עוברות מתחת לרדאר של המשפטנים העוסקים בחדשנות ובחקיקה הנוגעת לקניין רוחני. "זה תחום חדש שאני מנסה לעצב", היא אומרת. "יש הרבה חקיקה שמייצרת מונופולים על רעיונות ומידע ועל פוטנציאל להמצאות – כמו איסור תחרות (מצד עובדים שעוזבים), הגדרת בעלות בין פרט לתאגיד או יחסי עובד למעביד. צריך לחשוב לא רק בצורה מופשטת, אלא בצורה פרקטית ואמיתית, על מה מגנים ועל מי". האם היא סבורה שהממסד המשפטי מביא בחשבון את התובנות שמניבים מחקריה, ומחקרים אחרים מסוגם? על כך תשובתה חד משמעית: גם בישראל וגם בארצות הברית היא רואה שיתופי פעולה, אוזן קשובה ויישום בשטח. "המחוקק ובתי המשפט נפתחים יותר לקבל את הדברים היותר אקדמיים, כי הם מבינים שהדוקטרינות מתיישנות", היא אומרת. לדבריה, המחקר שלה "מאתגר את האורתודוקסיה המשפטית שמניחה הנחות המבוססות על תובנות כלכליות קלאסיות, כמו למשל שאנשים הם רציונליים, שהשוק משוכלל ושהארגון הוא קופסה שחורה – בלי להבין את הקשרים בין אנשים בתוך הארגון. מה שאני עושה הוא בעצם לפתוח את הקופסה השחורה של הארגון".

מהו האתגר המחקרי הגדול ביותר בתחומך כיום? את האתגר הגדול ביותר שעמו נדרשים חוקרים להתמודד כיום מזהה ליבל בשפע המידע ("כמויות המידע שצריך לעבד הן עצומות"), ובגלובליזציה. "מצאתי באחרונה מחקרים שנעשים בסינגפור ובסין שרלוונטיים לעבודה שלי", היא אומרת, אך מדגישה שלתפיסתה, גם בעולם גלובלי יש חשיבות עצומה ללוקאליות, וההוכחה לכך היא בתחומי ההצטיינות השונים האופייניים לאזורים שונים בארצות הברית ובעולם.

מה דעתך על מצב המחקר האקדמי בישראל? האקדמיה בישראל, שאליה היא מחוברת בקשר חזק מאוד, נחשבת לדבריה למצטיינת במיוחד בתחום המשפטים. "אחת הסיבות לכך שיש פחות אתגרים באקדמיה המשפטית לעומת אחרות זה שכמות הכספים הנדרשת קטנה יותר", היא מסבירה. "גם למחקרים אמפיריים אין צורך ב־3 מיליון דולר, כמו שצריך כדי להקים מעבדת ביו הנדסה. לא צריך מדפסות די.אן.איי שעולות כל אחת חצי מיליון דולר, וחומר הגלם היקר ביותר הוא הראש. חוץ מבעיית בריחת המוחות, האקדמיה המשפטית בישראל חזקה מאוד".

מהו לתחושתך המעמד הציבורי או החברתי של חוקר באקדמיה בישראל? "לקריירה של חוקר אקדמי יש מעמד יוקרתי במיוחד בחברה הישראלית, אולי יותר מאשר בארצות הברית. שם, לפחות בחוגים מסוימים, הכסף נחשב יותר. אנחנו חברה מאוד אינטלקטואלית, לפחות במגזרים מסוימים, ואף שבסופו של דבר מרוויחים פה הרבה פחות, ואנשים שנשארים כאן עושים ויתור, זה בכל זאת ויתור מוערך. כאן הקהילה יותר קטנה, וכל אחד יכול להיות דג גדול".

ההשראה: ליבל מציינת את פרופ' מרתה מינואו, דקאנית בית הספר למשפטים בהרווארד והמנחה שלה בעבודת הדוקטורט. "הכתיבה שלה אמפתית. יש לה מוח תיאורטי מבריק, אך גם רגישות לבעיות האמיתיות והמורכבות שיש בחברה. היא כותבת על הרבה תחומים. ברק אובמה היה סטודנט שלה ובין השאר היא כתבה עבורו רבים מנאומיו במערכת הבחירות הראשונה שלו. בשנה הראשונה שהוא למד אצלה היא אמרה - 'זה יהיה נשיא ארצות הברית'. יש לה עין מאוד פוליטית".

מה היית עושה אם לא היית באקדמיה? "נראה לי שהייתי עיתונאית".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר