רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"עידן המידע מאחורינו אנחנו בעידן ההתנהגות"

העניין הגובר באחריות תאגידית אינו מפתיע את היזם האמריקאי־ישראלי דב סיידמן. כבר קרוב ל־20 שנה הוא מלמד את החברות הגדולות בעולם שהתנהלות אתית ודאגה לזולת אינן רק מוסריות, אלא גם טובות לעסקים. כך גם הצליח להשפיע על ביל קלינטון, תומס פרידמן ואלי ויזל

תגובות

במאי האחרון שלח העיתונאי תומס פרידמן את טורו הקבוע ל"ניו יורק טיימס" מאתונה הסוערת. הוא תיאר בו שיחה עם עיתונאית מקומית, שסיפרה כיצד בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את יוון, נקראו היא ועוד אנשי תעשייה בכירים, פוליטיקאים, עורכי דין ועיתונאים נוספים, לתחקיר מקיף בידי נציגים גרמנים, שביקשו לדעת אם היוונים הם אכן בעלי ערכים ההופכים אותם לראויים לסיוע כלכלי מגרמניה. לפרידמן היתה עמדה ברורה ונחרצת בנושא כבר אז: אין שאלה, כתב. צריך לחלץ, ומיד. לביסוס עמדה זו, נשען על דברים שכתב ידידו, דב סיידמן: "הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות, הפס הרחב ומהירות זרימת המידע העבירו את העולם ממצב שבו אנו מחוברים (Connected), או מקושרים (Inter Connected), למצב שבו אנו תלויים אלה באלה מבחינה אתית (Ethical Interdependence). בעולם שבו קשה יותר מאי פעם לבני האדם להגן על עצמם מפני התנהגותם של אחרים, עדיף שכולם ינהגו באופן אחראי. אחרת, הכל יסבלו".

דב סיידמן

זו לא היתה הפעם הראשונה שבה ציטט פרידמן את סיידמן, מנכ"ל חברת הייעוץ האתי LRN, ומחבר רב המכר "איך, זה הכל", שייצא בקרוב במהדורה עברית בהוצאת מטר. סיידמן (47), יהודי־אמריקאי שבילה חלק מילדותו ונעוריו בישראל (ראו תיבה), פועל כבר קרוב ל־20 שנה בתחום האתיקה הארגונית. מאז 1995 מספקת החברה שלו ייעוץ לארגונים בתחומי התרבות הארגונית והאתיקה, ובין השאר ייעצה למוטורולה, לסוני, לג'ונסון אנד ג'ונסון, ליוניליוור ולסימנס.

משנתו של סיידמן ברורה: "התנהגותם של ארגונים ושל פרטים חייבת להשתנות", הוא חוזר ואומר. "אם למישהו נדמה שאנחנו עדיין חיים בעידן המושתת רק על מידע – טעות בידו. נכנסנו לעידן ההתנהגות, ועדיף לכולנו שזו תהיה הוגנת ומתחשבת". במילים אחרות, סיידמן אומר בעצם את מה שמדקלם כל חייל בצה"ל: אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה לצד זה. כיום, יותר מאי פעם, האחריות שאני לוקח על טובתו של האחר תישא פירות שישפיעו עלי, ויפה אם מנהיגי העולם כולו יבינו זאת שעה אחת קודם.

רק 3% מהארגונים פועלים נכון

הראיון עם סיידמן מתקיים באוקטובר במשרדיו המרשימים בשדרה החמישית בניו יורק. 100 מטר משם ניצבת חנות אפל, ומאות אנשים ניצבים בתור ארוך בקור הניו־יורקי בציפייה למכשיר החדש שהזמינו. טירוף האייפון 4S בעיצומו. בשעות הצהריים של יום שישי גם החנויות היוקרתיות בעיר הומות אדם, ועם זאת, קשה להתעלם מענני האי ודאות שמרחפים מעל, ומהדעיכה שנרשמת באווירה הנהנתנית שאפיינה בעבר את ניו יורק. החשש ממיתון פותח את מהדורות החדשות, שמלאות בדיווחים על האבטלה הגואה, על תנועת Occupy Wall Street הצוברת תאוצה ועל מחאת אוהלים שמתפשטת למאות ערים.

בארצות הברית של השנים האחרונות, העשירים משלמים פחות מס מבני מעמד הביניים, תאגידים שולטים בממשל, ובנקאים מחולצים בטריליונים על חשבון משלמי המסים. הכותרות מבשרות על משכורות שמנות ובונוסים שניתנים למנהלים, ואילו העם "זוכה" למחנק אשראי.
על הרקע הזה, ההתקוממות העממית אינה מפתיעה את סיידמן. "העולם אינו מתחלק יותר למנהלים ולעובדים, לשליטים ולנשלטים, למי שמחלק את הפקודות ולמי שמציית להן", הוא אומר. "במשך עשרות שנים אנשים הסכימו להוריד את הראש ולקבל מרות. קיימת תפיסה עוד מימי המהפכה התעשייתית הקובעת את שיטת הפירמידה - בראש יושב מי שיודע מה צריך לעשות, והוא המחלק את ההוראות למי שיודעים פחות, לכאורה".

הביטוי לתפיסה הזאת במישור המדיני הוא דיקטטורה, מסביר סיידמן. במישור הארגוני, המשמעות היא שחברות דורשות מעובדיהן ציות עיוור להוראות. "מדהים עד כמה חברות עדיין מתנהלות כך", הוא אומר. לתפיסתו, גם המודל הדמוקרטי אינו טוב בהרבה. לכאורה הוא מרוכך יותר ומשתף אנשים בהחלטות, אך למעשה הם נדרשים לוויתור מרצון על כוחם. מוסבר להם מדוע הם צריכים למלא אחר ההוראות, אבל לא באמת מאפשרים להם להשתתף בניהול.

"הרוב המוחלט של הארגונים בעולם נע כיום בין שתי התפיסות האלה: ציות עיוור או ויתור במודע", הוא אומר. "אלא ששתיהן אינן הולמות את המאה ה־21. אנשים אינם מוכנים לוותר עוד על השליטה בחייהם, בעיקר כשהם רואים לאן ויתור כזה עלול לקחת אותם. שליטים ומנהלים צריכים להבין שהחלטותיהם לא יעברו יותר אם הם לא יוכיחו שהן מיטיבות עם כולם.
"אחת מטענות המוחים ברחבי העולם היא שהם אינם נהנים מהפירות. הם שואלים: למה רק המנהלים נהנים מהם? זו בדיוק הנקודה. השיתוף, השייכות, זרימת המידע והתוצאות הטובות לכולם – הם שיובילו מדינות וארגונים להצלחה".

איך עושים זאת?
"מייצרים תרבות ארגונית שלישית, שאותה אני מכנה בשם "ממשל עצמי" (Self Governance). זו תרבות הכוללת רמה גבוהה של שקיפות, חיבור בין מטרות העובדים וההנהלה, הקשבה בין אישית ורצון אמיתי משותף להשפיע לטובה על הסביבה והעולם, כל זאת תוך אימוץ כללי אתיקה נכונים המהווים בסיס להתנהלות".

סיידמן מספר על סקר שערך לאחרונה בין אלפי עובדים בחברות אמריקאיות גלובליות, שגילה כי רק 3% מכלל החברות באמת מתנהלות כך. "השאיפה שלנו", הוא אומר, "היא לעזור לכולם להגיע לשם. לכן אנחנו עוזרים ללקוחות שלנו למפות את התרבות הארגונית, להבין איזה סוג מבין השלושה נהוג בארגון שלהם (ציות עיוור, ויתור מודע או ממשל עצמי), ולהעניק להם כלים לשינוי. שינוי תרבות ארגונית הוא תהליך שאורך חמש עד עשר שנים, מכיוון שמדובר בדפוסים מושרשים מאוד. לכן, אם מישהו עדיין לא עבר אותו – חייב להתחיל עכשיו".

מה יקרה לארגונים שלא יפנימו זאת?
"הם ייהפכו לגופים לא־תחרותיים, ולכן גם ללא־כלכליים בסופו של דבר. מנהלים אינם יכולים להתעלם מהשינוי התפיסתי שעוברים עובדיהם, השואפים להשיג שליטה בחצרם הקטנה - גם אם מדובר בשליטה בסיסית בלבד. העובדים רוצים כבוד. הם רוצים שיביאו אותם בחשבון בתהליכי קבלת החלטות, הם לא מוכנים עוד להיות סתם כלים על לוח שחמט. עובדים גם לא רוצים שהתנהלות החברה שלהם תפגע בחברות אחרות, מכיוון שההיסטוריה מוכיחה שבעולם התלותי שלנו בסופו של דבר ייפגעו גם הם. הניסיון להילחם בתפיסות החדשות רק יפגע בביצועי הארגון. כיום אנו תלויים אלה באלה הרבה יותר מבעבר, ולכן כולנו צריכים להיות טובים יותר כלפי האחרים כדי להצליח".

האם יש סוגי ארגונים שמתנגדים לשינוי באופן מיוחד?
"הבנקים הם הכי גרועים בעניין הזה, אבל לא מעט חברות מסורתיות כבר הבינו שההתנהלות הנוכחית לא תיקח אותם קדימה. כולם חייבים להשתנות ולהביא בחשבון גורמים שלא חשבו עליהם בעבר. אפילו בצבא כבר מבינים שפקודות אינן מספיקות. הנה ידיעה מהזמן האחרון שמוכיחה כי עיקרון זה מחלחל: ארבעה מאמנים בכירים מאוד בליגת הפוטבול האמריקאית הודיעו שיפסיקו לצעוק על השחקנים שלהם. גם הם הבינו שזה לא עוזר. הגישה האדנותית כבר לא עובדת".

מהי לדעתך המשימה החשובה ביותר העומדת בפני מנהלים בשנה קרובה?
"שנת 2012 והשנים שלאחריה יעמדו בסימן עידן ההתנהגות. כל ארגון יצטרך להפוך את עצמו לשקוף, נקי וזמין, ולהימנע מפגיעה כלכלית או חברתית בעובדים, ספקים, מתחרים והסביבה. מדובר בתהליך קריטי להצלחה. אף מוצר מדהים או רעיון חדשני לא יצליחו אם לא ינוהלו על בסיס פלטפורמה אתית. ערכים מקומיים יהיו חייבים להפוך לערכים אוניברסליים בני־קיימא.

"היו תקופות שבהן משבר עסקי התחולל אחת ל־20 שנה. כיום יש משבר כל עשרים יום. לכן חשוב לעשות את הדברים נכון. כך נמנעים מעובדים כעוסים, לקוחות מחרימים ורגולציה שנועדה לכבות שריפות. כל אדם צריך לחשוב על כלל פעולותיו מנקודת ראות רחבה. המשימה שלי היא להבהיר למנהלים איך כדאי להם להתנהל ביומיום שלהם. אני עושה את זה כדי שהעולם שאותיר אחרי לבני בן הארבע יהיה טוב יותר". 

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון ינואר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם