תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סחר באיברים - ראוי ומוסרי

איברים להשתלה הם בבחינת מוצר, שההיצע שלו נגזר, בין השאר, מהתמורה שהיצרנים יכולים לקבל בעדו

תגובות

השבוע פורסמה ב"הארץ" ידיעה שעסקה במחלוקות הפוליטיות סביב הסוגיה של מתן תגמול כספי (או שווה ערך כספי) לספקי איברים לצורכי השתלה. בידיעה נכתב כי ההסתדרות הרפואית מתנגדת נחרצות לכל מהלך של תגמול לספקי איברים, משום שמהלך כזה יפתח פתח ל"סחר איברים בלתי מוסרי", לפגיעה ב"עקרון מקודש שאוסר סחר באיברים" והוא אף עלול להגדיל את הפערים בין עניים לעשירים בישראל.

לכאורה, המחשבה על שוק חופשי לסחר באיברי אדם אכן מעוררות קונוטציות לא נעימות. קוראי "הארץ" יכלו כבר, מן הסתם, לדמיין בראשם עולם בלהות, שבו עמודי העיתון שזורים בשלל מודעות המפרסמות לבבות זולים בשופרסל דיל וכליות טריות במגה בעיר. המחשבה שמחירן של ריאות אדם עשוי לרדת כתוצאה מאסון המוני, היוצר ריבוי זמני בהיצע (בגלל חיי המדף הקצרים של המוצר), מעוררת גם היא מחשבות נוגות.

עם זאת, מחשבה מעמיקה יותר על העניין מעלה שורה של קשיים וכשלים בטיעונים של ההסתדרות הרפואית. הקושי המרכזי נעוץ בעובדה שמרגע שמקלפים את האסוציאציות הראשוניות שלנו, כלל לא ברור מה לא מוסרי בסחר באיברים. לרוב, אנחנו נוטים לחשוב על הסכמי מכר כדבר מוסרי וראוי: שני צדדים מקבלים החלטה שמיטבה עמם, ובכך משפרים את רווחתם. לשם השוואה, אין שום דבר לא מוסרי באדם שמוכר את בית מגוריו - הוא זקוק למזומנים, בעוד שהקונה זקוק לקורת גג. מצבם של שני הצדדים הוטב בזכות העסקה, שהרי אם לא כך הדבר - לא היתה מתבצעת עסקה.

גם אם לא נעים לשמוע זאת, איברים להשתלה הם בבחינת מוצר, שההיצע שלו נגזר, בין השאר, מהתמורה שהיצרנים יכולים לקבל בעדו. במצב שבו לא ניתן כל תמריץ כספי לתורמים (או לבני משפחותיהם) לתרום את איבריהם, ההחלטה שלא לתרום היא בבחינת ברירת מחדל קלה. קביעת תג מחיר להחלטה, שתשקף את התועלת הרבה שיכולה לצמוח למקבל האיבר מן העסקה, יכולה לגרום לחלק מספקי האיברים הפוטנציאליים להחליט למכור את סחורתם היקרה, במקום להמשיך להחזיק בה (או לקבור אותה באדמה). לא רק שאין בדברים אלה מרכיב לא מוסרי, אלא שזהו הדבר המוסרי והראוי לעשייה. הקונה מרוויח סיכוי ממשי לשיפור מצבו הרפואי, והמוכר מרוויח תשלום במזומן.

הטענה שלפיה מתן תגמול כספי תמורת איברים פוגע בעניים מקוממת במיוחד. שלילת הזכות לסחור באיברים הופכת את אחד הנכסים היקרים העומדים לרשות אנשים עניים - איברי גופם שאנשים אחרים זקוקים להם נואשות - לנכס שאינו סחיר. שלילת סחירות זו אינה תורמת לרווחת העניים, ההיפך הוא הנכון. היא פוגעת קשות במצבם הכספי, שכן היא מונעת מהם לקבל תשלום בעבור שווי האיברים שלהם.

דומה שהטענות נגד מכירת איברים נשמעות בעיקר מפי קבוצה ליברלית, משכילה ושבעה (למשל, רופאים ויועצים משפטיים), שחשה חוסר נוחות מול המחשבה שיש אנשים שהיו בוחרים מרצון למכור את איבריהם תמורת סכום כספי כלשהו. בין שמירה על רגשותיהם של אלה, לבין הגנה על האינטרסים של הציבור העני אין דבר וחצי דבר.

איני בא לטעון במאמר קצר זה שיש לאפשר שוק חופשי לסחר באיברי אדם בישראל. ההחלטה למכור איבר לאדם אחר היא החלטה מורכבת, הכוללת מספר רב של שיקולים ארוכי טווח, שאדם עשוי להתקשות לשקלל בעצמו. בהחלט יש מקום לרגולציה מקיפה בתחום זה, כדי להבטיח שאותן עסקות שיבוצעו אכן כדאיות לשני הצדדים. עם זאת, בהתחשב בתועלת הרבה שעשויה לצמוח מעסקות אלה, אל לנו להישבות בסיסמאות חלולות השוללות אותן.

הכותב הוא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם