הלקח החשוב והמיידי מפרשת בזק - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הלקח החשוב והמיידי מפרשת בזק

אם בחברת ענק כמו בזק לא מצליחים ליישם תהליך נקי לאישור עסקות בעלי שליטה - כנראה אי־אפשר לסמוך על בעלי השליטה וההנהלות ■ אחד הפתרונות: לקבוע שעסקות כאלה יהיו אסורות תמיד - אלא אם החברה תשכנע את בית המשפט כי העסקה טובה

3תגובות
שאול אלוביץ'
אייל טואג

החשדות הפליליים למעשי תרמית בחברת בזק הם הקש שצריך לשבור את גב הגמל. הגיע הזמן להטיל בישראל איסור על עסקות של חברות עם בעלי השליטה בהן, עם סייגים. אם בחברת ענק כמו בזק לא מצליחים לבצע תהליך נקי לאישור עסקות בעלי שליטה, תוך שמירה על כללי ממשל תאגידי — כנראה אי־אפשר לסמוך על בעלי השליטה והדירקטוריונים בישראל.

חוק החברות בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, מתיר לחברות לבצע עסקות עם בעלי השליטה בהן — כמו העסקה שבה רכשה בזק את מניות yes מיורוקום, שבשליטת שאול אלוביץ', וכמו העסקות שעשתה yes עם חלל תקשורת, שגם בה שולט אלוביץ'. אלה העסקות שהובילו את אלוביץ' ואת צמרת ההנהלה של בזק לחדרי החקירות.
עסקות בעלי שליטה נחשבו מאז ומתמיד בעייתיות. אלה עסקות שבהן בעל השליטה נמצא משני הצדדים של העסקה. הוא סוחר עם עצמו, בדרך כלל במימון הציבור. הוא מחזיק בכוח ובידע עודפים על פני יתר בעלי המניות.

כשבעל השליטה מנצל יתרון זה כדי ליזום עסקה של החברה עם עצמו או עם חברה אחרת שבשליטתו, הוא עלול לרקום את העסקה כך שהוא ירוויח בה יותר מבעלי המניות האחרים במקרה הטוב, או באופן ששותפיו בחברה יפסידו, במקרה הרע.

ובכל זאת, עסקות בעלי שליטה נחשבו תמיד רע הכרחי שאפשר לפקח עליו ולרסן אותו באמצעות מערכת של אישורים. כדי למנוע מבעלי שליטה לנצל את כוחם ולהעביר עסקות הפוגעות ביתר בעלי המניות, הוכנס לחוק החברות מנגנון מיוחד לאישור עסקות כאלה. בברנז'ה המשפטית קוראים לו "מנגנון האישור המשולש".

כל עסקת בעלי שליטה חייבת לקבל אישור בשלושה שלבים. הראשון נעשה בוועדת הביקורת של הדירקטוריון, שיש בה רוב של דירקטורים חיצוניים (דח"צים) — שאמורים להיות בלתי־תלויים בבעל השליטה. בשלב השני, נדרש אישור של הדירקטוריון. לבסוף, נדרש אישור של אסיפת בעלי המניות — ובתוכה גם רוב של בעלי המניות שאינם קשורים לבעל השליטה ("הבלתי־נגועים").

כבר מזמן ידוע שהמנגנון הזה אינו מספיק. בשלב ועדת הביקורת, הדח"צים אינם מצליחים להיות חסם אפקטיבי לעסקות גרועות — וזה במקרה הטוב, כשהם מנסים לחסום את העסקה. לעתים הדח"צים אינם עושים דבר כי לבלום אותה, או אינם מסוגלים להתמודד עם הידע העודף שיש לבעל השליטה. בשלב השני, בדירקטוריון, יש לבעל השליטה רוב ממילא.

שלושה שלבים ועוד אחד
השלבים שדורש החוק לאישור עסקות של חברה עם בעל השליטה בה

בשלב הקריטי, של אסיפת בעלי המניות, הציבור אדיש, והגופים המוסדיים — שהם בעלי המניות הגדולים ביותר ברוב החברות הציבוריות בישראל (וגם בבזק) — חסרי מוטיבציה לנהל משא ומתן קשוח מול בעל השליטה. במקרים רבים, המוסדיים מנהלים מערכות יחסים סמויות עם בעלי השליטה ואינם עושים די לבלום עסקות רעות.

חפרפרות בוועדה

ב–2013 נרשם ציון דרך. בעקבות המלצותיה של ועדת הריכוזיות תוקן חוק החברות — ונקבע כי לפני שעסקת בעלי שליטה תובא לאישור במנגנון המשולש, יתקיים הליך תחרותי על העסקה. הרעיון הוא לבדוק אם יימצא מישהו שמוכן להציע לחברה הצעה טובה יותר מזו של בעל השליטה.

התיקון לחוק נועד לתקן כשל נוסף: בעלי מניות יכלו, עד אותו תיקון, רק לקבל או לדחות עסקת בעלי שליטה — לא לנהל משא ומתן עליה. לכן, לא ניתן היה להבטיח שזאת העסקה הטובה ביותר שאפשר להשיג. הדרישה שהעסקה תעבור קודם כל הליך תחרותי, נועדה להתגבר על הבאג הזה.

הבעיה היא שלא תמיד אפשר לקיים הליך תחרותי. למשל, כאשר בזק רוצה לקנות את yes, אי־אפשר לקיים הליך תחרותי. בפועל, בזק יכולה לקנות רק את yes — ואין מתחרה אחר שיכול להציע לה חלופה לחברת טלוויזיה רב־ערוצית.

מה עושים? ממציאים ועדה (מה שעשו גם בפרקטיקה וגם בפסיקה), ומעניקים לה את השם המתבקש "ועדה בלתי־תלויה". זאת הוועדה שהוקמה לצורך עסקת בזק–yes, וגם בחברות אחרות שבשליטת אלוביץ' — כדי להביא לאישור עסקות בעלי השליטה.

השופט יורם דנציגר
אתר בתי המשפט

את הוועדה הבלתי־תלויה ממנה החברה לצורך ניהול משא ומתן עם בעל השליטה, ואמורות להינתן לה הסמכויות וגם היכולות לעשות זאת כשוות כוחות מול בעל השליטה — באופן שידמה משא ומתן בתנאי שוק תחרותיים. כך, הוועדה אמורה לשכור ייעוץ משפטי נפרד מבעל השליטה, לקבל ייעוץ ממומחים כלכליים וממעריכי שווי עצמאים, ולקבל מידע סודי שלא יגיע לבעל השליטה, כדי שבסופו של דבר בעלי המניות מהציבור יקבלו את העסקה הטובה ביותר שהם יכולים לקבל.

לפי החשד, פה כשלה בזק. ההליך של הוועדה הבלתי־תלויה אמור להתנהל באופן סטרילי, וזליגה של מידע לבעל השליטה שקולה במהותה לזיהום חדר ניתוח בחיידק אלים. ביום חמישי האחרון התברר כי החקירה בפרשת בזק הסתעפה וחשפה התנהלות לא חוקית לכאורה בשתי ועדות בלתי־תלויות שנועדו לטפל בעסקות בעלי שליטה בבזק. לפי החשדות, מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר, ואולי גם בכירים נוספים היו "חפרפרות" בוועדה והשיגו לאלוביץ' גישה למידע על המתרחש בוועדות שאמורות היו לנהל משא ומתן מולו.

לפעמים מותר

זה לא המקרה הראשון שבו מתעוררות תהיות לגבי האפקטיביות של ועדה בלתי־תלויה. מה שמגביר את התהייה במקרה הזה הוא הגודל: אם חברה בסדר גודל של בזק כשלה, מה יגידו האזובים על קיר הבורסה ברחוב אחוזת בית — ומה זה אומר על אמון הציבור בוועדות הבלתי־תלויות?

השופטת רות רונן
אתר בתי המשפט

ביום שישי האחרון, בכנס באילת, התווכחו ביניהם השופטים הכלכליים רות רונן ופרופ' עופר גרוסקופף בשאלה אם ראוי שבית המשפט יתערב ויעביר עסקות לביקורת שיפוטית — גם אם התרשם שהחברה ביצעה את כל הפרוצדורות הנדרשות בחוק שצוינו כאן, לרבות ועדה בלתי־תלויה. השופטת רונן הפתיעה בעמדה שמרנית יחסית, שלפיה אין מקום להתערבות בית המשפט אם ועדה בלתי־תלויה עשתה את עבודתה כנדרש. עמיתה במחוזי, גרוסקופף, סבור כי לבית המשפט שמור תמיד שיקול הדעת להתערב. השופט ד"ר יורם דנציגר — הדמות הבולטת בתחום התאגידים בבית המשפט העליון — חושב גם הוא שלבית המשפט שמור תמיד שיקול הדעת אם להעביר את העסקה תחת שבט הביקורת השיפוטית.

העמדה של רונן תואמת את הגישה המקובלת בארה"ב: קיום הפרוצדורות מחסן לחלוטין את נושאי המשרה בחברה מביקורת מהותית של בית המשפט לאחר העסקה. העמדה הישראלית, המתערבת יותר מהאמריקאית, מעידה שגם שופטים כלכליים חוששים מפני התרה של הרסן. נראה שהם אינם מאמינים כי הפרוצדורה מחסנת את העסקה מפני מניפולציות מתוחכמות של בעלי שליטה. אם זה המצב, יכול להיות שצריך לאסור עסקות בעלי שליטה בישראל — הקטנטנה והריכוזית מאוד.

עורכי דין בשירותם של בעלי שליטה יזדעקו בשלב הזה. קודם כל, זאת פגיעה בקניינו של בעל השליטה — הרי זאת החברה שלו. בנקודה הזאת אפילו השופטת רונן הסבירה בהרצאה בכנס אחר, שהתקיים בתחילת השבוע שעבר, כי בעלי שליטה אינם יכולים לעשות כרצונם בחברה שבשליטתם. רונן היתה זו שקבעה, למשל, שאסור היה לעידן עופר לשלם למנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד, ולבכירים אחרים בונוס מכיסו הפרטי. ובכן, גם לשליטה של בעל השליטה אפשר להציב גבולות.

טיעון אחר בעד עסקות בעלי שליטה הוא שלפעמים אין להן תחליף — שחברות אינן יכולות לתפקד בלעדיהן. למשל, מה עושים במקרה שרוצים להרחיב מפעל, והשטח היחיד הסמוך לו שייך לבעל השליטה? אין ברירה. חייבים.

איסור מוחלט על עסקות בעלי שליטה הוא באמת צעד קיצוני, אבל יש פתרונות ביניים אפשריים. במקום המצב הנוכחי, שבו עסקות אלה מותרות בכפוף להליך אישור מורכב, אפשר לקבוע כלל הפוך: העסקות יהיו אסורות אלא אם החברות ישכנעו את בית המשפט בנחיצותן — בכך שאין חלופה אחרת ושהעסקה כדאית לחברה. רק אחרי זה ניתן יהיה להעביר את העסקה במנגנון האישור המשולש.

אפשר גם לקבוע כי עסקת בעלי שליטה תהיה אפשרית רק אם האחזקות של בעל השליטה גבוהות מרף מסוים, והמינוף נמוך מרף שייקבע. למשל, 60%, הרי ככל שהמינוף של בעל השליטה גבוה וההחזקה שלו בחברה נמוכה — כך יש לו תמריץ גדול יותר לבצע עסקות בעלי שליטה, שבהן יתעל לכיסו כספים על חשבון ציבור המשקיעים. אלה כבר מושכלות יסוד בדיני תאגידים. בבזק מחזיק אלוביץ' בגרעין שליטה של 30%, והמינוף שלו ביחס לחברה עצום.

חוץ מזה, בעל שליטה שנורא רוצה לבצע עסקת בעלי שליטה ונתקל בקושי בגלל התנגדות הציבור יכול פשוט לקנות את חלקו של הציבור ולמחוק את החברה מהבורסה — ולא תהיה לו שום בעיה לבצע כל עסקה שרק יחפוץ בה. כך עשתה בעלת השליטה באסם, חברת נסטלה, כשהחליטה למחוק את אסם מהמסחר בבורסה בישראל. הם נימקו את החלטתם בכך שעסקות בעלי השליטה הרבות שנסטלה נאלצה להביא באופן קבוע לאישור באסם — מפני שאסם השתמשה באופן תכוף במותגי נסטלה ובמשאבים אחרים של החברה האם — גבו עלויות משפטיות גבוהות מדי.

חריגה בנוף התאגידי

נכון, חוק המגביל עסקות בעלי שליטה הוא חריג במונחים בינלאומיים. אז מה? ישראל חוקקה כמה חריגים יוצאי דופן בעולם בתחום התאגידי. החוק לפירוק פירמידות והגבלת מספר ה"קומות" בשרשור של חברות ציבוריות היה תקדים. מתנגדיו הזהירו שימיט אסון על המשק, אבל הצמיחה בישראל ממשיכה להיות גבוהה (עיינו ערך: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, משה כחלון, חוגגים את הצמיחה על צלחת חומוס ירושלמי). הבורסה המקומית אמנם איבדה חברות בגלל פירוק הפירמידות, אבל גם היא כבר מראה סימני התאוששות. בקיצור, השמים לא נפלו.

החוק שמגביל את שכר המנהלים בגופים בנקאיים ופיננסיים אף הוא חוק שאין כדוגמתו בעולם. גם במקרה הזה המתנגדים צפו קטסטרופה, אבל בינתיים מערכת הבנקאות לא קרסה. גם חסרונו של ציון קינן, המנכ"ל הבכיר ביותר שפרש בגלל החוק, אינו מורגש בבנק הפועלים.

ישראל היא מדינה חריגה בנוף הממשל התאגידי בעולם. יכול להיות שגם איסור כזה נחוץ לה.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם