בית המשפט על פעילות באים לבנקאים: "מחאה ציבורית אותנטית ולא אמתלה" - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בית המשפט על פעילות באים לבנקאים: "מחאה ציבורית אותנטית ולא אמתלה"

האם הפעילות של "באים לבנקאים" היא פלילית כפי שטוענת הפרקליטות או שיש לראות בה כמחאה לגיטימית בגדר חופש הביטוי? שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר גרשון גונטובניק דחה את הערר של פעילים ב"באים לבנקאים" אך סיפק פסק דין ארוך ומפורט בו התייחס לפעילותם

36תגובות
עו"ד ברק כהן
אייל טואג

בדצמבר הגישה פרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום נגד ברק כהן ומספר פעילים נוספים בקבוצת באים לבנקאים בשל שורת עבירות שעל פי הנטען ביצעו נגד מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק-עמינח ומנכ"ל בנק הפועלים לשעבר ציון קינן. בנוסף לכתב האישום, הגישה פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) בקשה לקביעת תנאים מגבילים שיחולו עליהם עד תום ההליכים ובמידה ויפרו אותם, בית המשפט יורה על מעצרם.

כהן והנאשמים הנוספים הגישו ערר על החלטת בית המשפט השלום שהטיל עליהם תנאים מגבילים ובין היתר הרחקה של 500 מ"ר מרוסק עמינח וקינן ובני משפחותיהם, איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עמם או עם בני משפחותיהם.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר גרשון גונטובניק החליט אתמול לדחות את הערר שלהם אולם עם זאת סיפק פסק דין ארוך ומפורט בו התייחס לפעילות של באים לבנקאים.

גונטובניק שמונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בספטמבר האחרון, פתח את פסק הדין בתיאור המתח שבין חופש הביטוי לגבולותיו: "המבקר באולמות המעצרים יחשוב שמדובר בתנאים של מה בכך. במבט ראשון הם מחווירים אל מול אלה הנשלחים למעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח, מול אלה שמוטל עליהם פיקוח אלקטרוני, מול אלה המבקשים "חלונות התאווררות" ממעצרי הבית בהם הם שוהים ואשר נדרשים להיתר לפעולות פשוטות ויום יומיות וזאת במשך תקופות בנות חודשים ואף שנים. אלא שהמבט הראשון מטעה. ערר זה מעורר את המתח- במלוא עוזו- שבין חופש הביטוי לבין גבולותיו, הוא מעורר את השאלה- במלוא כובד משקלה- של לגיטימיות הנקיטה בצעדים פליליים נגד מי שנטען כלפיהם כי חצו את הקווים האדומים הסבים סביב מחאה חברתית".

נקודת המוצא לפי השופט היא באפיון פעולתם של כהן והפעילים וטיבה של הפעילות. הוא התייחס לכך שעל פי כתב האישום לא מדובר במחאה כי אם אמתלה. לפי הפרקליטות, כהן גייס את הפעילים כשהלכה למעשה מניעיו היו אישיים- הקלה בהליכי גביית החוב שבנק לאומי נקט נגדו, ואשר פגעו בו ובבת זוגו.

אולם השופט פסק כי אין מקום לאפיין את פעילותו של כהן כאמתלה. "חומר החקירה משקף תמונה ברורה של מחאה ציבורית אותנטית. אכן מדובר במחאה שקיימות טענות כבדות משקל שחצתה קווים אדומים, אך עדיין התרשמתי שסיווגה כאמתלה הוא מרחיק לכת". לדבריו "העוררים יצאו למאבק ציבורי נגד הליכי הגבייה של הבנקים. היה זה מאבק ציבורי, ולא אמתלה כזו או אחרת של מאבק ציבורי. מכאן נובעת מסקנה חשובה. קיומו של מאבק ציבורי מכניס לתמונת השיקולים הרלוונטיים את זכות היסוד לחופש הביטוי, על כל כובד משקלה". השופט הוסיף עוד כי "כאשר באה המדינה לנקוט בהליכים פליליים נגד מי שמוחים מחאה חברתית, נפגעת הזכות לחופש הביטוי פגיעה קשה במיוחד, נפגעת ליבתו של כבוד האדם".

עם זאת הוא ציין כי חופש הביטוי אינו בגדר זכות מוחלטת ויש לה גבולות, לדבריו, מחומר הראיות עולה שהעוררים הקדישו מחשבה לאופן בו יממשו את מחאתם נגד ראשי המערכת הבנקאית. "המאבק תוכנן כך שיופעל לחץ לא רק על ראשי המערכת הבנקאית עצמם, אלא גם על בני משפחותיהם. לפי ההיגיון של פעילות המחאה, כשם שבהליך הגבייה נפגעים ילדי החייבים, ואלה משמשים, על פי הטענה, אמצעי לחץ על החייבים, כך יש לערב במאבק גם את הקרובים לראשי המערכת ובהם ילדיהם". הוא הוסיף כי העוררים טוענים גם כי  הציבו גבולות למחאתם וכי כהן עצמו הדגיש שמעולם לא נקט באלימות ולא עודד אותה.

בהמשך דן השופט בשאלה האם המחאה חצתה את גבולות הלגיטימיות? "לטעמי שורש הבעיה במאבק הציבורי שנוהל, נעוץ באופן בו עורבו בני המשפחה והקרובים של המנכ"ל והמנכ"לית. עניין אחד הוא למחות נגד ראשי המערכת הבנקאית ועניין אחר הוא לפעול באופן מכוון וללחוץ עליהם באמצעות פעולות מול בני משפחותיהם והקרובים להם", קבע.

עם זאת הוא הדגיש כי חציית הגבולות הלגיטימיים לא בהכרח הופכת את המחאה לפלילית. "נוכח כובד הסוגיה שעל הפרק, בחינת שאלת קיומן של ראיות לכאורה חייבת להיות זהירה. היא חייבת לשקף את הרצינות שבה יש להטיל מגבלות על חופש הביטוי והמחאה. בחינת פליליותן של פעולות אלה חייבת להיעשות באזמל מנתחים. אפיונה של מחאה ציבורית כפלילית צריכה להיות מוצא אחרון ולא ראשון", כתב.

בסופו של דבר קבע השופט כי המגבלות שהוטלו על העוררים, הינן ראויות ואף מתבקשות. הוא ציין כי קיומה של תשתית ראייתית לפעילות כללית ומכוונת, הבאה להפעיל לחץ על הסביבה הקרובה של המנכ"לים מצדיקה את התנאים המגבילים שהוטלו, שיעמדו בתוקפם עד לתום בירור שאלת היסוד של קיומה של אחריות פלילית שתתברר במסגרת כתב האישום.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם