רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בלעדי

העומס האדיר נחשף: כמה תיקים מחזיק כל שופט - ומה מנסים להסתיר

בעקבות עתירת TheMarker: הנתונים המלאים על התיקים שנגררים יותר מעשר שנים - והשופטים שמנהלים אלפי תיקים ■ באיזה בית משפט העומס הגדול ביותר? ומי אחראי לתיקים העתיקים ביותר במערכת?

36תגובות

בסוף אוקטובר פרש שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר עודד מודריק, מכס השיפוט והזמין את הקולגות, את המתמחים לשעבר, שופטים לשעבר, את הילדים והנכדים ואת התקשורת לטקס חגיגי באולם הגדול של היכל המשפט שברחוב ויצמן בתל אביב.

כמיטב המסורת, הקריא השופט מודריק את פסק הדין האחרון שנתן. הוא בחר לסיים כהונה של 22 שנה בבית המשפט בזיכוי מלא בתיק הפלילי שבו הואשמו בעבירות חמורות אנשי העסקים מיכאל צ'רנוי וגד זאבי, עם איש העסקים זאב רום ועו"ד מיקי קומיסר. בלב המשפט עמדה הטענה כי זאבי שימש כסות עבור צ'רנוי ברכישת השליטה בבזק ב–1999.

ממוצע תיקים פתוחים לשופט, לפי בית משפט מחוזי





תיקים פתוחים במחוזי, לפי שנים

לצד הרעפת המחמאות על השופט הפורש וחוש ההומור שהפגין, כשלצדו יושבת מחויכת נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת דבורה ברלינר, היתה הרבה אירוניה בבחירה של השופט מודריק לסיים את כהונתו בתיק שהתנהל אצלו יותר מעשור. מדובר בתיק שכתב האישום בו הוגש ב–2002, הדיון המקדמי התחיל ב–2004, ובמשך 13 שנה הוציאו ארבעה נאשמים הון על ייצוג משפטי, והתנהלו בחוסר ודאות בנוגע לעתידם.

בית משפט מחוזי תל-אביב

 

בית משפט מחוזי מרכז

 

בית משפט מחוזי ירושלים

 

בית משפט מחוזי חיפה

 

בית משפט מחוזי באר-שבע

 

בית משפט מחוזי נצרת

זה לא המקרה היחיד שבו מודריק גילה אטיות — ועוד כשמאז 2009 הוא מכהן בתפקיד סגן נשיא, כלומר היה חלק מהשדירה הניהולית של המחוזי בתל אביב.

לאחר הפרישה הרשמית עוד נותרו לו שלושה חודשים להשלמת כתיבתם של פסקי דין, וכך אפשר היה להיחשף לעוד תיקים שנסחבו שנים. אחד מהם הוא ההרשעה של יעקב בולוס בעבירות שונות, ובהן גניבה בידי מנהל. בולוס היה המנכ"ל ובעל השליטה בחברת בולוס תיירות, ואירועים שבגינם נשפט התרחשו ב–2000–2002. כתב האישום הוגש ב–2005.

השופטים עם מספר התיקים הרב  לפי בית משפט
תל אביב
איריס לושי-עבודי 1,028
איתן אורנשטיין- 353
דליה גנות- 344
נרכז
ריקי שמילוביץ- 1,647
נגה אהד - 389
עירית וינברג-נוטוביץ - 323
ירושלים
עירית הכהן 1,933
אריה רחמנוב -297
רפאל יעקובי -199
חיפה
ישראלה קראי-מרון - 518
חננאל שרעבי- 393
רון סוקול -201
באר שבע
יעקב פרסקי - 2,531
אריאל חזק - 2,490
גד גדעון - 396
נצרת
יוסף בן-חמו 4,329
עאטף עילבוני- 176
זיאד הווארי -166

עומס תיקים ממוצע לשופט לפי בית משפט מחוזי
נצרת - 426
חיפה- 359
מרכז- 328
באר שבע- 326
תל אביב- 244
ירושלים- 210
מי מחזיק ב-60 התיקים העתיקים במערכת? 
31- השופט משה דרורי - כולם תיקי "רשות" - תביעתת ניזיקין נגד הרשות הפלסטינית
19- שופטים טחרים
10- השופטת מיכל אגמון

>> להגדלת התרשים לחצו כאן

בגזר הדין שנתן בחודש שעבר נימק השופט מודריק את העונש הקל יחסית שהטיל על בולוס — 21 חודשי מאסר וקנס של מיליון שקל — בזמן הרב שחלף מאז הוגש כתב האישום, ואמר כי "חלק לא מבוטל של התנהלות המשפט הואט ואף נפסק בשל נסיבות אובייקטיביות, וגם ההתנהלות השוטפת, בגלל עומסים יוצאי דופן על לוח הזמנים של בית המשפט, התנהלה בקצב אטי למדי". אגב, רואי החשבון של חברת בולוס, שאף הם נאשמו בתיק, יצאו זכאים — מה שממחיש אף יותר את עינוי הדין שנעשה לאנשי מקצוע שהמשיכו לעבוד עם לקוחות כשיש כתם על יושרם.

ממוצע של 300 
תיקים לשופט

מודריק אינו השופט האטי הראשון, וכנראה גם לא האחרון. מערכת משפטית יעילה ומסודרת אמורה לאתר מקרי סחבת כאלה ולא לתת לתיקים, במיוחד פליליים, להיגרר עשר שנים ויותר. על השופטים בישראל קיים עומס תיקים גדול, ולכן יש חשיבות גדולה לניהול שאמור לנתב מצד אחד בצורה חכמה את התיקים לשופטים — לפי עומס, התאמה, מומחיות — ומצד שני לפעול כדי שתיקים לא ייגררו שנים בלי סיבה ראויה.

לפי נתונים שנמסרו 
ל–TheMarker מהנהלת בתי המשפט, בבתי המשפט המחוזיים יש כ–120 תיקים שנפתחו לפני עשור ויותר, כ–400 תיקים שנפתחו לפני שבע שנים ויותר, כ–1,100 תיקים שפתוחים חמש שנים ויותר, ו–2,000 תיקים שפתוחים ארבע שנים ויותר (הקו שמגדיר מה נחשב לתיק ישן במחוזי).

הנתונים נמסרו בעקבות החלטה תקדימית שניתנה בספטמבר 2014 בבית המשפט העליון במסגרת מאבק משפטי שניהל TheMarker בייצוגו של עו"ד פז מוזר ממשרד ליבליך־מוזר נגד הנהלת בתי המשפט. במרכז פסק הדין — שקבע בדעת רוב כי יש למסור את המידע על התיקים הפתוחים בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון, לפי תאריך הפתיחה של התיק ושם השופט המטפל — עמדה השאלה האם פרסום המידע באופן שמי יפגע בתפקוד השופטים. החשש שהביעה מערכת בתי המשפט היה כי התמקדות בפן האישי, בשעה שהנתונים על העומס אינם משקפים בהכרח את יעילות הטיפול השיפוטי, תפגע בתפקוד השופטים ובאמון הציבור (ראו מסגרת בעמוד 6).

לאחר שניתנה להנהלת בתי המשפט תקופת היערכות של 15 חודשים, נמסרו באחרונה הנתונים ל–TheMarker. עולה מהם כי בבתי המשפט המחוזיים יש כ–53 אלף תיקים פתוחים, נכון לספטמבר 2015. בבתי המשפט המחוזיים מכהנים כ–180 שופטים — כך שהמספר הממוצע של תיקים פתוחים לשופט הוא כ–300.

מבין התיקים הפתוחים, 44% נפתחו בשנה האחרונה ו–35% נפתחו ב–2014 — כלומר התיקים שנפתחו בשנתיים האחרונות הם כ–80% מהתיקים הפתוחים במערכת.

כפי שיפורט בהמשך, המציאות מראה כי ניהול העומסים לא נעשה בדרך אופטימלית. חלוקת העומס בחלקים מסוימים במערכת "אינה צודקת", וגם אם בעיות כאלה קיימות בארגונים רבים, במקרה זה אין דרך אמיתית לגלות זאת כי אין שקיפות בין העובדים.

יותר מ–100 דיונים בתיק אחד

בהנהלת בתי המשפט מציינים לגבי התיקים התלויים ועומדים במחוזיים כי מדובר ברובם בתיקים גדולים, חלקם מורכבים, ומטבע הדברים פוטנציאל התמשכות ההליכים בהם גדול יותר. הם מציינים כי יש תיקים שמתנהלים במאוחד, ולמעשה מהווים תיק אחד, ובבתי המשפט המחוזיים נידונות סוגיות שבירורן נמשך שנים, כגון רשלנות רפואית, הסדרי מקרקעין, הליכים מקדמים מורכבים ובקשות שונות. "נוכח הליכים אלה, חולף זמן רב עד למועד שבו התיק בשל להעברתו לשופט שידון בו".

כמחצית מ–120 התיקים שנפתחו לפני עשור ויותר משויכים לבית המשפט המחוזי בירושלים, ורובם ככולם — מלבד תיקי התביעות האזרחיות של נפגעי קריסת הרצפה באולם האירועים ורסאי — הם "תיקי רשות" באחריותו של השופט משה דרורי.

דרורי נודע אמנם בפסקי דין ארוכים, שמן הסתם מחייבים זמן כתיבה רב, אך תיקי רשות הם בדרך כלל תיקי תביעות נזיקין של אנשים שתבעו את הרשות הפלסטינית או גורמים בתוכה, שאורכים הרבה זמן, באחד התיקים האלה למשל, שנפתח ב–2003, התקיימו יותר מ–100 דיונים, והוגשו סיכומי התובעים, הכוללים 61 קלסרים. הנתבעים כלל לא הגישו סיכומים.

איור בית המשפט
לאו אטלמן

מהנהלת בתי המשפט נמסר כי מ–2002 נדונו תיקי הרשות על ידי הרכב השופטים גל־מזרחי־דרורי, וניתנה החלטה, בין היתר, בשאלת הסמכות לדון בהם וקיום עילת תביעה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שהתנהל עד 2007 ועיכב את כל התיקים. בשלב הבא, ב–2008, הורתה הנשיאה דאז של בית המשפט המחוזי בירושלים, מוסיה ארד, על העברת כל תיקי הרשות הפלסטינית — כ–80 תיקים אז — לטיפול השופט דרורי, ומאז הם מתנהלים לפניו. במהלך התקופה מוגשות בקשות רשות ערעור לעליון. "מדובר בתיקים מורכבים מסוגים שונים, ובכל תיק ותיק עולה שאלת החבות בפני עצמה, ויש צורך בבירורה בנפרד משאלת הנזק", נמסר. "עד היום התקיימו בתיקים אלה כ–170 ישיבות, וניתנו כ–600 החלטות. במרבית התיקים, מדובר בפיגועי התאבדות שאירעו באותן שנים, ובתוך כל תביעה מרוכזים עשרות נפגעים שנפגעו באותו פיגוע. בנוסף טיפל השופט דרורי בתיקים נוספים מסוגים שונים על פני כל התקופה".

תיק ורסאי מ–2004 
— עדיין מתנהל

בין 120 התיקים הוותיקים ביותר — אלה שנפתחו לפני עשור ויותר — משויכים לבית המשפט המחוזי בתל אביב כ–30, שחלק גדול יחסית מתוכם — 10 תיקים — מיוחסים לשופטת ד"ר מיכל אגמון־גונן. בסך הכל יש לאגמון־גונן כ–250 תיקים פתוחים — בדומה לממוצע לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

אגמון־גונן התחילה לכהן במחוזי ביוני 2007, כך שמדובר בתיקים שהועברו אליה שנים לאחר שנפתחו. על כך נמסר מהנהלת בתי המשפט כי "חלקה בתיקים הישנים הוא מקרי. התיקים הועברו אליה הרבה אחרי שנפתחו".

במצב של העברת תיקים ישנים, נדרש זמן לימוד. כך, למשל, פסק דין ידוע של אגמון־גונן בדיני ניירות ערך, בתביעה הייצוגית בפרשת שמש נגד רייכרט, שעסקה בקריסתה של חברת רייכרט תעשיות בטון, ניתן ב–2010, התבסס על אירועים מ–1995 ונמשך 15 שנה עד להכרעה של אגמון־גונן (בהמשך התקבל ערעור לעליון על ההכרעה). התביעה התנהלה מתחילתה בפני השופטת רות שטרנברג־אליעז, ולאחר שפרשה התיק הועבר לשופטת אגמון־גונן, כדי שתקבע את גובה הנזק שנגרם.

עניין "עתיק" אחר, שמתנהל במחוזי בירושלים, הוא תיק ורסאי. ב–2004 הוגשה התביעה הראשונה בפרשת אסון קריסת רצפת רחבת הריקודים באולמי ורסאי, שהתרחש ב–2001 והותיר 23 הרוגים ומאות פצועים. תיק ורסאי הוא בעצם כמה תיקים שאוחדו — "מגה־תיק". מעורבים בו מאות תובעים, עשרות נתבעים ויותר מ–1,000 מומחים, והוא דורש זמן שיפוטי רב.

בארבע השנים הראשונות לאחר הגשת התביעה, היו עיכובים שנבעו מהצטרפות תובעים, מהצורך לאסוף מסמכים רפואיים, למנות מומחים ולקבל חוות דעת, ומפרישתו לגמלאות של השופט בעז אוקון, שדן בתביעות בתחילה. ב–2009, כדי לקצר את התהליך, הציע השופט משה סובל, שאליו עבר התיק, כי כל תובע יגיש תחשיב נזק תמציתי מטעמו, ומנגד יגישו הנתבעים תחשיבי נזק מטעמם. 
נקבע כי ההחלטה בנוגע לפיצוי תינתן לגבי כל תובע על יסוד התחשיבים, ותחייב את הצדדים.

מאז התיק עדיין מתנהל, כשהשופט סובל ישב בין לבין גם בהרכב של פרשת מעטפות הכסף (טלנסקי), שבו נגזרו על ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שמונה חודשי מאסר בפועל על חלקו בפרשה. עוד קודם לכן הוא ישב בהרכב ששמע את עדות טלנסקי וזיכה את אולמרט בפרשה זו — לפני שהוחזר התיק לדיון על ידי בית המשפט העליון, בעקבות הקלטות המזכירה לשעבר שולה זקן.

ייתכן שמערכת המשפט אינה בנויה לטפל בעוולות המוניות, ואולי גם אין מנוס מניהול רב שנים של תיקים מהסוג הזה — אבל מה שברור הוא שהשנים הרבות שחלפו בלי ששולמו פיצויים לנפגעים, שחלקם גם מתו במהלך התקופה הארוכה, פגעו בהם קשות. זהו מקרה מתבקש שבו על המערכת להתגייס להכרעה מהירה ככל האפשר, באמצעות דיונים מרתוניים ופינוי זמנו של השופט לכך ככל האפשר.

אין לשופטים מכסות

העומס על השופטים בכל מערכת בתי המשפט עצום ועל כך אין ויכוח. מעבר לעינוי דין, העומס משפיע על השחיקה של השופטים ועל האמון של הציבור במערכת. לפני כחמש שנים התאבד השופט מוריס בן־עטר, שהועבר לכהן בבית משפט לעניינים מקומיים, לאחר שלא עמד בנטל בתפקידו בבית משפט שלום. ההתאבדות העלתה לסדר היום הציבורי את העומס הבלתי־נסבל שמוטל על השופטים.

בבתי המשפט המחוזיים אמנם לא מתנהלים רוב התיקים של מערכת המשפט, אבל היקפם ומורכבותם יוצרים עומס רב. התיקים בבתי המשפט המחוזיים מוקצים על ידי הנשיאים או סגניהם, לפי חוקי שיבוץ שנקבעו מראש. מדי חודש מופץ לכל הנשיאים דו"ח על מצב הפעילות במערכת, ופעמיים בשנה מופצים דו"חות על תיקים ישנים ותיקים הממתינים לפסק דין יותר מ–60 יום.

נשיאי בתי המשפט יכולים לפעול על פי מדד משקלות התיקים (הזמן הממוצע ששופטים מקדישים לטיפול בתיקים, בחלוקה לכמאה סוגי תיקים שונים), כשהם מחלקים את העומס בין השופטים שתחת אחריותם. מכיוון שלנשיאים אין בהכרח מומחיות בחלוקת עומס, בעבר לפחות הם נעזרו ביועצים ארגוניים במטרה לייעל את העבודה באמצעות חלוקת עומס אפקטיבית.

לשופטים אין מכסת תיקים שבה הם צריכים לעמוד. הנחת המוצא היא שלשופט מוקצים תיקים בכמות שהוא יכול לעמוד בה. "אלא שלמרבה הצער כמות התיקים הנפתחת עצומה ומכבידה מאוד על התנהלות השופטים", מציינים בהנהלת בתי המשפט. הם מוסיפים כי במסגרת תוכנית אסטרטגית, שעדיין לא יצאה לפועל, יש כוונה לקדם את פתרון הבעיה על ידי הסטת תיקים למנגנונים חלופיים, כמו בוררות וגישור, ושינוי אופן הטיפול בהליכים מסוגים שונים.

הקלו על תל אביב

כשבוחנים את ממוצע התיקים לשופט בכל אחד מבתי המשפט, מתברר כי במחוזי נצרת, שבו 14 שופטים, העומס הגדול ביותר (426 תיקים פתוחים בממוצע לשופט), לאחר מכן בחיפה (359 תיקים), במרכז (328 תיקים), ובבאר שבע (326 תיקים). בתי המשפט הכי פחות עמוסים בבחינת מספר התיקים הממוצע לשופט הם המחוזיים בתל אביב — שבו 51 שופטים, שהם כרבע מהשופטים המחוזיים במערכת (244 תיקים פתוחים לשופט); ובירושלים שבו 27 שופטים (ממוצע של 210 תיקים פתוחים לשופט).

הנתונים האלה מעידים על השינוי שעבר בשנים האחרונות בית המשפט המחוזי בתל אביב. השינוי נבע, בין היתר, מכך שבסוף 2007 החל לפעול בית משפט מחוזי נוסף באזור, המחוזי מרכז בלוד, אז בראשות הנשיאה הילה גרסטל. סמכויותיו של בית משפט זה הורחבו בהדרגה, וכיום מספר השופטים בו כבר מתקרב ל–40. מטרת הקמתו היתה לשחרר עומס בבית המשפט המחוזי בתל אביב, והוא אכן עשה זאת: העומס צומצם מכ–18 אלף תיקים פתוחים ב–2009 לכ–12 אלף תיקים פתוחים היום.

עם זאת, חשוב לזכור כי במחוזי בתל אביב בדרך כלל מתנהלים תיקים של סכסוכים עסקיים גדולים יותר מאשר בפריפריה, כך שההשוואה לפי מספר תיקים לא בהכרח משקפת את העומס על בית המשפט עצמו.

עיון בכמות התיקים הפתוחים לפי שמות השופטים מגלה כמה שופטים שהעומס עליהם נראה לכאורה חריג במיוחד — ברמה של אלפי תיקים פתוחים.

יש להדגיש כי הנתונים אינם משקפים בהכרח את יעילות השיפוט. שופט שמיוחס לו מספר תיקים רב, אינו בהכרח נוקט בסחבת. 
כך למשל, יש שופטים שנראים עמוסים במיוחד מפני שהם מטפלים בתיקי פשיטת רגל, שקיימים במספרים גדולים ונמשכים זמן רב. יש גם שופטים צעירים שקיבלו הרבה תיקים שחלקם גם ישנים למדי.

אפשר להסביר מספר תיקים גדול גם במקרה של רשמים של המחוזי (שמכהנים גם כשופטים בפועל), שכן רשומים על שמם תיקי פשיטות רגל ופירוקים, שמספרם מגיע לאלפים.

בין השופטים שאינם רשמים בולט שופט בית המשפט המחוזי בנצרת יוסף בן־חמו עם כ–4,300 תיקים. בכל בית המשפט המחוזי בנצרת פתוחים כ–6,000 תיקים — כלומר 70% מהתיקים הפתוחים בבית משפט זה, שבו מכהנים 14 שופטים, נמצאים אצל השופט בן־חמו. על כך נמסר מהנהלת בתי המשפט כי "ההשוואה אינה מהווה מדד נכון להשוואת העומס המוטל על השופטים במחוזי בנצרת, שכן אין היא מתחשבת במשקלו של תיק פשיטת רגל, לעומת משקלו של תיק אחר, כמו תיק אזרחי או פלילי. העומס על כלל שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת הוא רב, ונובע מחוסר בשופטים ביחס לתקן (התקן הוא 18, כלומר חוסר של 22%). מכל מקום, תוכנית העבודה מאזנת את העומס בין השופטים (במספרם המצומצם היום), לפי משקל כל תיק".

60% מהתיקים במחוזי — תיקי פשיטת רגל

בהנהלת בתי המשפט לא מסרו את סוגי ההליכים של התיקים (ובדיקה לפי כל תיק, כשמדובר בעשרות אלפי תיקים, אינה ריאלית). לטענתה של הנהלת בתי המשפט, "מאחר שמלכתחילה לא נכלל סוג ההליך בבקשה, הנתונים לא נבדקו, וכעת אין אפשרות פשוטה לבדוק אותם, הדבר מצריך עיבוד מחדש לפי סוג הליך. אין באפשרותנו לשלוח סיווג של סוג ההליך".

עם זאת מהנהלת בתי המשפט נמסר כי 67% מהתיקים האזרחיים במחוזיים הם תיקי פשיטת רגל (58% מכלל התיקים במחוזיים), "כשלמעט השם 'תיק', אין בין הליכי פשיטת רגל להליכי תביעות אזרחיות או אישומים בפלילים, בעיקר במחוזי, ולא כלום".

כרבע מתיקי פשיטת הרגל הם במחוזי חיפה. עוד הוסיפו בהנהלת בתי המשפט כי "כדי להבין את משקלו של תיק פשיטית רגל, בהשוואה לתיק אחר, חשוב לראות את מאפייניו ואורחות חייו של התיק. בתיק זה יש שלוש נקודות ציון חשובות, והפער ביניהן הוא של שנים, כשבמהלכן אין כמעט התדיינות. הטיפול בו מתמקד בצמתים קצרצרים, בדרך כלל ללא דיון: הוצאת צו כינוס נכסים, שמונה־תשעה חודשים לאחר מכן דיון קצר במתן הכרזת פשיטת רגל, ובחלוף שנים — דיון בבקשות הפטר. במהלך התקופה התיק נשאר 'פתוח'".

גם את התמיהה שעולה בנוגע לשופטים אריאל חזק ויעקב פרסקי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שמיוחסים לכל אחד כ–2,500 תיקים פתוחים מתוך 6,855 בכל בית המשפט הזה, שבו מכהנים 21 שופטים — מסבירים בהנהלת בתי המשפט בתיקי פשיטת רגל. מהנהלת בתי המשפט נמסר כי בשנה האחרונה נפתחו במחוזי בבאר שבע 3,237 תיקי פשיטת רגל, ונכון לינואר 2016 יש במלאי 5,692 תיקים. לדבריהם, הטיפול בתיקים אלה מתחלק בין שני שופטים כשעד כה היו אלה השופטים חזק ופרסקי, ומינואר השנה הניתוב הוא שווה בשווה לשופטים ישראל פבלו אקסלרד ועמית כהן (שניהם מונו לאחרונה לכהונה במחוזי בבאר שבע).

השופטת עירית כהן מבית המשפט המחוזי בירושלים מטפלת בכ–2,000 תיקים פתוחים — כשליש מכלל התיקים הפתוחים — בשעה שלצדה מכהנים בבית משפט זה עוד 26 שופטים, והיא בכלל מונתה לתפקיד שופטת המחוזי רק לפני כשנה. לפי הנהלת בתי המשפט, מדובר בתיקי פשיטת רגל שהיו בטיפולה הבלעדי של השופטת נכון לספטמבר 2015 ("כמות סבירה לתחום זה, כשההוראה הנוהגת ממאי 2015 היא שתיקים אלה נשארים פתוחים עד למתן ההפטר"). לדבריהם בספטמבר, לאחר המועד הרלוונטי לנתונים שנמסרו, שונתה תוכנית העבודה, ושליש מהתיקים הוקצו לשופט דניאל טפרברג (שמונה באחרונה לשופט במחוזי בירושלים).

בין השופטים שמשויכים להם מעל 350 תיקים פתוחים אפשר למצוא את ישראלה קראי־גירון (חיפה), נגה אהד (מרכז), חננאל שרעבי (חיפה), גד גדעון (באר שבע) ואיתן אורנשטיין (תל אביב). מהצד השני של הספקטרום, שופטים שבולטים במיעוט התיקים בדן יחיד שבניהולם — אחד עד חמישה תיקים — הם ליאורה ברודי (מרכז), מרים דיסקין (תל אביב), יעל רז־לוי (באר שבע) ועודד שחם (ירושלים). לשופט גלעד נויטל מהמחוזי בתל אביב לא משויך אף תיק כדן יחיד, כלומר הוא יושב רק בהרכבים. אחד מהם למשל הוא ה"מגה־תיק" בעניין פרשית 512 המייחס לראשי ארגוני פשע עבירות רבות בהן שורת מקרי רצח, עבירות סמים והלבנת הון.

זהו גם ההסבר של הנהלת בתי המשפט לגבי שאר השופטים שמשויכים להם תיקים בודדים כדן יחיד. לגבי השופטת ברודי, נמסר כי היא "מכהנת כחברת הרכב שדן שלושה או ארבעה ימים בשבוע בפשעים חמורים, בראשות השופט מנחם פינקלשטיין. נכון לסוף 2015 בטיפולו של הרכב זה 41 תיקי פשע חמור, שכמחציתם תיקי רצח".

בנוסף, מטעמי חיסיון לא נמסר מידע לגבי תיקי גישור פלילי שבהם היא דנה, כשרק בדצמבר האחרון קיימה 33 ישיבות גישור. "המטרה היא להביא לסיומם המהיר ללא שמיעת ראיות או לפני סיום שמיעת הראיות, דבר שחוסך מזמנם של השופטים שדנים בתיקים פליליים, ומזמנם של הצדדים והעדים".

לגבי השופטת דיסקין נמסר כי היא מטפלת כעת ב–53 תיקי פשע חמור. לגבי השופט שחם נמסר כי הוא "מכהן במחוזי בירושלים מאוגוסט 2012, ומאז טיפל בכמה תיקי־מגה בתחום הגבלים עסקיים — פלילי. מספטמבר 2015 הועברו אליו תיקים אזרחיים במתכונת מלאה, למעט חודשיים, שבהם שהה בשבתון, אך שינוי זה אינו בא לידי ביטוי בדו"ח, מכיוון שבוצע אחרי ספטמבר". מספר התיקים הקטן של השופטת יעל רז־לוי מוסבר בכך שיותר מ–95% מעבודתה השיפוטית היא בהרכב תיקי פשע חמור.

מעניין לראות כי בניגוד לרוב הנשיאים וסגני נשיאים, שעיסוקם מתרכז בעבודה ניהולית וישיבה בהרכבים — ולכן מספר התיקים הרשום על שמם בלבד נמוך — דווקא נשיא המחוזי מרכז, אברהם טל, מטפל בכ–320 תיקים. הדבר נובע בעיקר מכך שהוא ממשיך להגיע פעם בשבוע לאולם העתירות במתחם כלא איילון ולדון בכ–50 עתירות אסירים על תנאי מאסרם.

מספר התיקים המשויכים לשופטי המחלקה הכלכלית בתל אביב, העוסקים רק בעניינים כלכליים, נמוך יחסית לעומת הממוצע בכל בית המשפט המחוזי תל אביב — 69 תיקים פתוחים לשופט חאלד כבוב (היחיד שדן בתיקים פליליים), 148 תיקים לשופטת רות רונן ו–131 אצל השופטת דניה קרת מאיר. מדובר במחלקה שנחשבת יעילה ומהירה.

לשופט דוד רוזן יש 47 תיקים פתוחים. עד מאי 2014 דן רוזן בתיק הולילנד, שהועבר אליו למרות דרישת הפרקליטות כי בשל נפחו וחשיבותו יישמע לפני הרכב של שלושה. נשיאת המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר, דחתה את הבקשה ושיבצה את רוזן למשימה תוך הבטחה מצידו כי התיק יישמע בתוך זמן שיא — כפי שאכן היה.

העליון: "נכון יהיה שהציבור ייוודע לעבודה הסיזיפית ולעומס שבו עובדים השופטים"

המידע הנחשף כאן לא היה רואה אור ללא מאבק משפטי שניהל TheMarker. המהלך התחיל בפנייה שגרתית, לפי חוק חופש המידע, באוגוסט 2009 - והסתיים רק בספטמבר 2014 בבית המשפט העליון, כשבהחלטה נקבעה תקופת היערכות למתן הנתונים עד לסוף 2015.

בספטמבר 2014, הרכב מיוחד של שבעה שופטי בית המשפט העליון החליט ברוב דעות לדחות את הערעור שהגישה המדינה (הנהלת בתי המשפט) - על חיובה, לפי חוק חופש המידע, למסור נתונים על התיקים הפתוחים בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון, לפי תאריך הפתיחה של התיק ושם השופט המטפל.

המאבק המשפטי התחיל כשהנהלת בתי המשפט התבקשה על ידי כתבת TheMarker דאז, הילה רז, למסור את המידע - ודחתה את הפנייה. העיתון נאלץ לפנות לערכאות ונשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים דאז, מוסיה ארד, שדנה בעתירה שהוגשה בעקבות הסירוב, פסקה באפריל 2011 כי חוק חופש המידע מחייב את הנהלת בתי המשפט למסור לעיתון ולכתבת את מלוא המידע שביקשו וכי מסירת המידע יכולה להתבצע ב"קלות יחסית".

ארד ציינה בפסק דינה כי מרבית השופטים בישראל עושים את עבודתם במסירות וחריצות ראויות לשבח, והוסיפה כי מסירת המידע, להבדיל מהסתרתו, תחזק את אמון הציבור בשופטים ובמערכת.

המדינה עירערה לבית המשפט העליון וטענה כי פרסום הנתונים המבוקשים ישבש את תפקודה התקין של מערכת בתי המשפט, ולכן אין היא מחויבת במסירת המידע לפי חוק חופש המידע. את TheMarker והילה רז ייצג עו"ד פז מוזר ממשרד ליבליך־מוזר.

פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן ברוב דעות של השופטים עדנה ארבל (שפרשה מאז), סלים ג'ובראן, אסתר חיות, יורם דנציגר ועוזי פוגלמן - נגד דעתם של השופט אליקים רובינשטיין, שסבר כי יש לקבל הערעור באופן חלקי, רק בהתייחס לבתי המשפט המחוזיים (בעוד שחומר הנוגע לבית המשפט העליון יימסר כפי שנקבע בדעת הרוב), ושל השופט ניל הנדל, שסבר כי יש לקבל את הערעור בשלמותו.

ארבל קבעה בהחלטתה כי "דווקא מתוך הכרת העומס הכללי במערכת המשפט, דווקא לאור השקיפות המאפיינת את פעולת בתי המשפט, דווקא מתוך החובה לשמר את אמון הציבור במערכת בתי המשפט, נראה כי הימנעות ממסירת הנתונים שהתבקשו, ושלציבור זכות לקבלם, משדרת מסר קשה של ניסיון להותיר בעלטה את פרטי פעולתם של בתי המשפט. אני סבורה כי אין למערכת דבר להסתיר, וכי נכון יהיה שהציבור ייוודע לעבודה הסיזיפית כמו גם לעומס הבלתי־נתפש שבו עובדים השופטים.

"דווקא מתוך התפישה הגורסת כי השופטים פועלים בכל אורחותיהם בגלוי, לאורן של קרני השמש, לא יהיה זה נכון להימנע ממסירת המידע מנימוקים שמשקפים בעיקר חוסר אמון בחוסנם של השופטים ובמחויבותם המלאה לשליחותם".

הנדל, שחלק על ארבל, טען כי "המידע המבוקש איננו רק בגדר מספרים יבשים. מדובר בשמות ופנים. שופטים רבים לא יקבלו בשוויון נפש את מיקומם ברשימה. פרסום המידע יביא לעיסוק מוגבר אצל כל שופט בהתגוננות ובהצדקת ההיבט המינהלי של עבודתו, על חשבון ההיבט המהותי. הפרסום יזמין לחצים, ואלה יביאו לעיסוק מיותר בהיבט המינהלי של עבודת השיפוט".

הנדל הוסיף כי במרבית מדינות המערב נתונים על תיקים תלויים ועומדים אינם מתפרסמים, קל וחומר נתונים שמיים על השופטים. חיות ציינה כי החשש ליעילות הרשות השופטת אכן מטריד, שכן הוא יכול לבוא על חשבון איכות פסקי הדין, ואולם חששות אלה "אינם מגיעים לדרגת ודאות קרובה כי תתרחש פגיעה בתקינות פעולתה של הרשות השופטת, וידה של הזכות לדעת במקרה הנידון על העליונה. מסקנה זו יפה ביתר שאת כשמדובר ברשות השופטת, שחשוב שתפעל, כאמרתם של חז"ל, בבחינת 'נאה דורשים ונאה מקיימים'".

 

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם