תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הסטטוס שישלח אתכם לכלא?

הסכנות המשפטיות שאורבות ברשתות חברתיות

השימוש הגובר ברשתות החברתיות הפך אותן למלכודות משפטיות ■ מתי הודעה בפייסבוק נהפכת להטרדה מאיימת, איזו הודעה בלינקדאין יכולה להפר חובת סודיות - ואיך כל מה שאתם כותבים עלול לשמש נגדכם

8תגובות

משתמשים רבים מתייחסים לרשתות חברתיות, ולפייסבוק בראשן, ככלי לביטוי אישי, אפשרות לחלוק את תחושותיהם ודעותיהם עם חבריהם, לשתף בשמחות ובאסונות, לחפש מידע ולהסתייע בפתרון בעיות. אלא שכל אלה עלולים לעתים להוות מלכודת של ממש מבחינה משפטית.

הפרת זכויות יוצרים, פגיעה בפרטיות, ראיות שישמשו נגדכם במשפט אזרחי או פלילי, תביעות דיבה ותביעות בענייני עבודה, הם רק חלק מהעילות שאתם חשופים להן בשימוש בלתי מושכל ברשת החברתית. כל סטטוס, עדכון, פרטי מיקום, צילום, שיתוף בסטטוסים של אחרים ואף הערות כמו לייק או תגובות לחבריכם שאתם מעלים לרשת, יכולים לשמש נגדכם. איך ניתן להשתמש ברשתות החברתיות, ובהן טוויטר, אינסטגרם, לינקדאין ופייסבוק, תוך שמירה על הזכויות שלכם והימנעות מתביעה משפטית?

פייסבוק
אי–פי

ד"ר עו"ד נמרוד קוזלובסקי, מומחה למשפט וטכנולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, נותן עצות שיכולות לחסוך לכם הרבה עגמת נפש וכסף ולמנוע מכם מבוכה משפטית שלא חשבתם עליה.

מי שמעתיק סטטוס מקורי ללא הרשאה - מפר זכויות יוצרים

סטטוס מצחיק, תמונה חד פעמית, אמרה מקורית - הרבה אנשים היו רוצים להיות מוכשרים כמו החברים שלהם בפייסבוק. רוב המשתמשים ברשתות החברתיות, שלא מעלים סטטוסים ייחודיים, מסתפקים בלשתף (share) סטטוסים מוצלחים של חבריהם בעמוד האישי שלהם. ואולם יש כאלה שמעתיקים את הסטטוס המקורי לעמוד הפייסבוק שלהם, כך שנראה כאילו הם הגו את השנינות או צילמו את התמונה.

טקסט או תמונה מקוריים שהועלו לרשת חברתית כפופים להוראות חוק זכויות יוצרים. לפי החוק, ההחלטה אם לבצע ביצירה שימוש, בדרך של העתקה, שידור, העמדה לרשות הציבור או יצירה הנגזרת ממנה, היא של היוצר. פרסום של צילום מקורי בפייסבוק על ידי היוצר אינו מהווה ויתור מוחלט על הזכויות.

לדברי קוזלובסקי, "במקרה שהיוצר איפשר שיתוף של התמונה או הטקסט, ואני נמנה על חבריו ויכול גם לעשות שיתוף, אז אם שיתפתי זו אינה הפרה של זכויות היוצרים, שכן השיתוף היה בהרשאה. ואולם, אם אדם אחר, שאינו חבר של יוצר הסטטוס, או אף חבר שלו, במקום שבו לא התאפשר שיתוף, מעתיק את הצילום לסטטוס שלו, ללא רשות של היוצר וללא שיוך ליוצר, הוא מפר את זכויות היוצרים ואת הזכות המוסרית של היוצר שהיצירה תשויך אליו".

עמ' 30, עו"ד צבי גילמן
עופר וקנין

האדם שצילם את התמונה שבה השתמשו ללא הרשאה, יכול לדרוש את הסרת התמונה מהמקום שבו פורסמה ובנוסף לתבוע פיצויים, גם מבלי שהוא צריך להוכיח שנגרם לו נזק. ואולם, מי שהעתיק את התמונה ללא הרשאה, יוכל ליהנות פעמים רבות מהגנה המוקנית בחוק, וקרויה "הגנת שימוש הוגן". הגנה זו מאפשרת שימוש ביצירה אגב ביקורת, מחקר, סקירה או דיווח עיתונאי, ובייחוד כאשר השימוש בה לא פוגע בערך הכלכלי של היצירה המקורית וכשהוא בפורמט או תצורה באיכות מופחתת או שאינה מתחרה כלכלית ביצירה המקורית.

בתביעות רבות, מציין קוזלובסקי, העובדה שהשימוש אינו למטרות מסחריות מהווה שיקול מרכזי בקביעת השופטים כי לא נגרם נזק או להכיר בהגנת השימוש ההוגן.

אם אתם רוצים להשתמש בסטטוס של אדם אחר ולהימנע מסיבוך משפטי, אתם יכולים לבקש מהיוצר אישור להשתמש בסטטוס שלו, לציין את שמו כיוצר או להשתמש בה באורח של סאטירה או ביקורת על הססטוס המקורי, שיזכו להגנת "שימוש הוגן". אם אדם לא מורשה להשתמש בסטטוס שלכם מבלי שאישרתם זאת, אתם יכולים לדרוש הסרה של הסטטוס מהמעתיק, לבקש שיציין את שמכם כהוגים, ובמקרי קיצון להגיש תביעה בשל הפרת זכויות יוצרים.

אפשרות אחרת שנהוגה ברשתות החברתיות היא להשתמש בסנקציות החברתיות הקיימות: השפלה פומבית של מעתיק הסטטוס, באמצעות גינוי חברתי על העתקה. ואולם, לפני שאתם מעלים סטטוס משפיל או מעליב, ודאו כי אינכם מוציאים דיבה על אדם אחר.

עמ' 29, אינפו, סטטוסים מסוכנים

ההודעות על הקיר שנהפכות להטרדה מאיימת

התיכוניסט הממוצע מחובר כיום לרשתות החברתיות כמעט ללא הפסקה. גם הבדיחות שממציאים הצעירים על האמא של החבר המעצבן, עברו כיום לרשת. אלא שיש כאלה שלא מסתפקים בבדיחות, והופכים את הרשת לכלי להתעללות של ממש, שאף הביא במקרים מסוימים להתאבדות של צעירים.

הטרדה מאיימת קיימת גם בסכסוכי משפחה והליכי גירושים, כשחלק מהאמוציות בין הצדדים נחשף באמצעות שימוש בפייסבוק כאמצעי לחץ או הטרדה לצד האחר.

מתי ההטרדה נהפכת למאיימת? לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, הטרדה כזו יכולה להיות גם בדרך של יצירת קשר עם אדם באורח שפוגע בשלוות חייו או בפרטיותו. בהתאם, תקשורת באופן רציף, שיש בה כדי לפגוע בשלוות הנפש, בתחושת הביטחון או לייצר איום כלפי אדם שהביע רצונו לא להיות חלק מאותה תקשורת, יכולה להוות עילה להוצאת צו למניעת הטרדת מאיימת ולעתים גם עבירה פלילית.

עמ' 30, ד"ר נמרוד קוזלובסקי
עופר וקנין

חוקרי המשטרה והשופטים בודקים את תדירות ההודעות, אופיין ותוכנן. בפייסבוק הטרדה מאיימת מתבטאת לרוב בהצפת הקיר של האדם המוטרד בהודעות משפילות, חוזרות ונישנות, באופן שפוגע בשלוות הנפש שלו ויוצר אצלו תחושת חוסר ביטחון.

סכסוכים יצריים במיוחד יכולים להיות משולבים בפריצה לחשבון הפייסבוק של המוטרד והפצת הודעות בשמו לאנשים אחרים. בפייסבוק אמנם קל יחסית למוטרד להפסיק את ההטרדה בכך שהוא יסיר את המטריד ממאגר החברים, אבל ההטרדה יכולה להימשך דרך תקשורת עם אנשים אחרים ממעגל החברים של המוטרד והמטריד, באורח שלמוטרד אין שליטה עליו.

לדברי קוזלובסקי, "בהטרדה מאיימת יש מעבר לאיום גם פגיעה בפרטיות ותחושת אובדן שליטה בפרטיות ובמידע רגיש". הוא מציע לאדם שחש מוטרד "לפנות למטריד וליידע אותו באופן ברור שעצם התדירות, אופיין ותוכנן של ההודעות נתפש כהטרדה, והמטריד מתבקש להפסיק אותן. בנוסף, מומלץ כמובן למנוע את המשך התקשורת מהגורם המוטרד. אם לא מופסקת ההטרדה, עצם ההודעה של המוטרד תשמש לאחר מכן בהליך משפטי להוכיח מודעות של הגורם המטריד לעצם ההטרדה שבמעשיו".

השפלה של אדם ברשת עלולה לעלות ביוקר

השכנים הטריפו אתכם, והחלטתם לכתוב עליהם סטטוס ארסי בציון שמם? אתם סבורים שראש העיר שלכם הוא האדם המושחת עלי אדמות, אף שהוא אפילו לא נחקר במשטרה? החברה שלכם עזבה אתכם, ואתם מתים לכתוב סטטוס נקמה שיפגע בה וישפיל אותה? לפני שאתם פורשים את משנתכם מעל דפי הפייסבוק, מומלץ לעדן את הזעם ולבדוק אם אתם לא מוציאים לשון הרע.

חוק איסור לשון הרע חל על פרסום ברשתות החברתיות. עו"ד צבי גלמן ממשרד אריאל שמר ושות' מסביר כי "אמרות שיש בהן דיבה, שנכתבות על ידי אדם ונשלחות על ידו לאדם אחד לפחות או יותר ברשת החברתית, מהוות פרסום לשון הרע כמשמעו בחוק". גלמן ממליץ להימנע מהשמצות בלתי מבוססות של אנשים, עסקים וחברות.

גם המלצות דוגמת "העסק הזה מרמה את לקוחותיו והבעלים שלו נוכל", רצוי לשמור לשיחות אישיות בין חברים, ולא להפיץ ברשתות החברתיות. אתם יכולים להעלות סטטוסים על מקרים בלתי נעימים שאירעו לכם, אך לנמק ולתעד היטב את כל מה שאתם טוענים בסטטוס שהעליתם. ואולם, אם תגיעו למסקנה גורפת ותכתבו שבעל העסק הוא גנב, אף שהוא בסך הכל לא הסכים להחליף לכם את המוצר אחרי שהשתמשתם בו, הסטטוס עלול לעלות לכם באיום בתביעה.

גלמן מזהיר כי גם השמצה שכותב אדם בפייסבוק לאחד מחבריו ברשת החברתית עלולה למצוא את דרכה לחברים אחרים ברשת. לדבריו, "בהתאם להלכה המשפטית, גם במקרה שבו הפרסום לא נעשה באופן ישיר על ידי כותב האמירה המשמיצה, אך הפרסום הגיע לאחרים, יחויב הכותב בגין פרסום לשון הרע".

פרסום לשון הרע מהווה עוולה אזרחית אם הפרסום נעשה לשני אנשים או יותר, ואף עלול להוות עבירה פלילית. הנפגע מפרסום לשון הרע יכול לתבוע, ללא הוכחת נזקיו. הפיצוי שקובע החוק למי שנפגע מפרסום דיבה ללא הוכחת נזק מגיע עד ל-50 אלף שקל. אם התובע הצליח להוכיח שמפרסם הדיבה התכוון לפגוע בו, הוא יכול לקבל סכום פיצויים כפול.

הכבדה נוספת על אדם שפירסם דיבה ברשתות חברתיות והנפגע תובע אותו, נובעת מכך שתביעות כאלה יכול התובע להגיש בכל בית משפט, בניגוד לתביעות אחרות שמוגשות בהתאם למקום מגוריו של הנתבע.

זהירות: ברשת החברתית יש ארכיב שזוכר הכל

ההליך המשפטי משקף תהליכים חברתיים, ולכן ככל שגובר השימוש ברשתות החברתיות, הן חודרות גם אל בין כותלי בית המשפט. שופטים, עורכי דין ומשפטנים מהאקדמיה מתחבטים בשאלות האמינות והמשקל הראייתי שיש לתת לראיות שמקורן ברשתות חברתיות. לכאורה, אדם יכול לייצר לעצמו אליבי בקלות רבה יחסית, באמצעות ציון מקום הימצאותו בעת ביצוע עבירה המיוחסת לו.

כך למשל, אדם שנאשם ברצח בתל אביב יטען שהוא היה בשעת הרצח בטיול בצפון, ויביא את צילום המסך מהפייסבוק שלו, המראה כי עשה צ'ק-אין באזור הכנרת. מנגד, תטען המשטרה שהוא נתן את המכשיר הסלולרי שלו לאדם אחר או העביר את כרטיס הסים או שיכפל אותו. לאור הספק הכבד, השימוש בראיות שהושגו באמצעות הפייסבוק, מציין קוזלובסקי, נפוץ יותר מבחינה ראייתית בידי אלה שטוענים נגד האדם, בהליך אזרחי או פלילי, ולא כהוכחה של האדם לטענת הגנה שהעלה מפני תביעה נגדו. זאת בשל ספק המהימנות שמשליך על משקלה של הראייה.

לפני כשנה וחצי הורשע צעיר ישראלי בנהיגה במהירות מופרזת, לאחר שצילם את מד המהירות במכוניתו והעלה את הסרטון לפייסבוק. כתב האישום שהוגש נגדו התבסס על הסרטון. טענת הנהג כי היה מדובר בניסיון למשוך תשומת לב והמהירות היתה נמוכה מזו שצולמה - נדחתה. זאת, בין היתר לאחר שהמשטרה הצליחה להוכיח על סמך קצב ההתרחקות של אובייקטים מצולמים ברקע, כי המהירות שצולמה היא נכונה.

לצד ההליכים הפליליים, השימוש בראיות מהפייסבוק נפוץ במיוחד בהליכים משפטיים בדיני משפחה ובדיני עבודה. בדיני משפחה נהפך הפייסבוק למלכודת של ממש. בן זוג שמעוניין בגירושים ללא ידיעת הצד השני יכול להתחיל לאסוף ראיות כבר בשלב תכנון הגירושים, כשיש לו את הסיסמה של בן הזוג השני, או כשכרטיס פרופיל אחד משמש את שני בני הזוג. באמצעות העתקת התכנים, צילומי מסך, ושיטוט בפייסבוק של בן הזוג, ניתן בין היתר לנסות להוכיח רמת חיים או יכולת השתכרות מסוימת, לחשוף בגידות או לבסס ראיות להזנחה של הילדים, למשל.

בדיני עבודה, בסכסוכים בין עובד למעביד, נפוצה ההסתייעות בפייסבוק ככלי להוכחת טענות נגד העובד. כך לדוגמה, מעסיק יכול לטעון שהעובד הגיע שיכור לעבודה, לאחר שהראה כי לילה קודם לכן העלה העובד תמונות מפאב שבו בילה. בנוסף, יכול המעסיק להוכיח שאדם שהחתים לכאורה כרטיס נוכחות, היה באותו הזמן במקום שונה לחלוטין, לאחר שהעובד או חבריו העלו תמונות או עדכוני סטטוסים סותרים.

כדי להימנע מהעלאת טענות משפטיות נגדכם, שיגובו בראיות מרשתות חברתיות, ממליץ קוזלובסקי לכל משתמש ברשת לזכור כי כל פעולה שהוא מבצע ברשת מותירה רישום. "ברגע שהעלית מידע לרשת החברתית, ויתרת על הזכות שלך לפרטיות באותו מידע ביחס למי שאליו חשפת את המידע, והשליטה על הפצת המידע לצדדים שלישיים יצאה מידך. קח בחשבון שדברים שאתה מפרסם בפייסבוק נשארים בארכיב תמידי, וייתכן שייעשה במידע שימוש נגדך בעתיד", הוא אומר ומציע להשתמש בהגדרות הפרטיות של פייסבוק כדי להחליט עם מי לחלוק את המידע. לדבריו, "הגדרות הפרטיות אולי מבלבלות, ולרוב האנשים אין מספיק מודעות למשמעות של מעגלי נגישות המידע לאנשים אחרים, אך פייסבוק נותן את הבחירה".

הקפידו על יישום הסכמי סודיות - גם ברשת

ביקרת אצל הרופא שאיבחן אצלך מחלה מסוימת, או התייעצת עם עורך דינך על בעיה משפטית שצצה, והחלטת לספר זאת לחבריך ברשתות החברתיות. רק רצית לשמוע חוות דעת נוספת בעניינים רפואיים או משפטיים מחבריך לרשת, אבל בכך ששיתפת אותם בפרטי המקרה, ייתכן כי גם ויתרת על החיסיון הרפואי או המשפטי שעמד לך מפני השימוש במידע בהליכים משפטיים.

קוזלובסקי מציין כי לפי החוק בישראל, חשיפת המידע ברשתות החברתיות על ידי הלקוח אינה מהווה ויתור גורף שלו על החיסיון שביחסים החסויים, אך כן מהווה ויתור על החיסיון ביחס לאותו פריט מידע שחשף ולמידע השלוב בו.

צד אחר של הבעיה הוא שבעלי המקצוע שעמם נועץ הלקוח, הרופא או עורך הדין, עלולים לשתף את חבריהם למקצוע במידע החסוי שמסר להם הלקוח, תוך גרימת נזק ללקוח. כך למשל, עלול עורך הדין לחשוף פרטים על לקוח ובכך לסייע לצד שכנגד.

על אנשי המקצוע לזכור כי החיסיון המקצועי אוסר עליהם חשיפת מידע חסוי, כל עוד הלקוח לא ויתר על החיסיון. פן שונה לחלוטין של הפרת חובת הסודיות עלול לצוץ בדיני עבודה. קוזלובסקי מזכיר כי עובדים רבים שמתחילים את עבודתם אצל מעסיק חדש, חותמים על הסכמי סודיות שלפיהם נאסר על העובד להעביר כל מידע על שיטות עבודה, תמחור, טכנולוגיה, לקוחות ונושאים נוספים. לפעמים עובדים מפרים את החובות האלה בשל חוסר תשומת לב. כך לדוגמה, מהנדס ישראלי שנשלח מטעם העבודה לפינלנד, יכול לכתוב בלינקדאין "אני כבר חודשיים בנוקיה, מת משעמום". היריב המסחרי של המעסיק של אותו מהנדס יכול לדעת כי נוקיה היא לקוח של המעסיק, אף שהמהנדס כלל לא חשב על האפשרות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם