הבקשה לאישור התביעה הייצוגית בסך כ-30 מיליון שקל, הוגשה לפני כשנתיים על ידי שני מבוטחים, פנינה וצבי קובובסקי שביטחו אצל שירביט רכב מסוג פולסווגן. הם בחרו להרחיב את הפוליסה על מנת שתכלול כיסוי של עד 1,500 שקלים עבור מכשיר רדיו לא אינטגרלי.

בשנת 2009 נגנב הרכב ושירביט שילמה להם פיצוי לפי מחיר הרכב במחירון ולא הסכימה לשלם את שווי מכשיר הרדיו. המבקשים טענו באמצעות עורכי הדין מיכאל בך ורון לדרמן כי היה על שירביט לגלות למבוטחים באופן יזום ומפורש כי במקרה של גניבה או נזק טוטאלי, לא יחול פיצוי נוסף בגין הרדיו. המבוטחים הוסיפו וטענו כי בתחילת שנת 2009 ניתן נגד שירביט פסק דין במקרה שפרטיו דומים בבית המשפט לתביעות קטנות. הם טענו כי יש לאמץ את קביעותיו של בית המשפט שלום גם במקרה שלהם.

שירביט טענה להגנתה כי "הכיסוי הביטוחי המורחב לרדיו אינו חל במקרים של גניבת הרכב אלא רק במקרים שבהם נגנב או ניזוק הרכב עצמו". שירביט הוסיפה כי אין להסתמך על פסק הדין "משום שמדובר בפסק דין בבית משפט לתביעות קטנות, שמעצם טבעו אינו יכול לחייב את כלל הערכאות".

השופטת שטמר אישרה את הבקשה לתביעה כייצוגית וחייבה את שירביט בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. השופטת קבעה כי "הקבוצה תוגדר כמי שהיו לקוחות שירביט שרכשו ממנה פוליסה לביטוח מקיף בתוספת הרחבה בגין אובדן או נזק למכשיר רדיו לא אינטגרלי החל מיוני 2007 ועד היום ושמכוניתם נגנבה או נפגעה במצב של אובדן מוחלט ולא שולמו להם תגמולי ביטוח בגין הרדיו בנוסף לפיצוי עבור שווי הרכב".

השופטת פסקה כי "טענת שירביט כי כיסוי ביטוחי לרדיו לא אינטגראלי חל רק במקרה שהרדיו נגנב או ניזוק לגופו, ואינו חל במקרה שהרכב ניגנב או ניזוק יחד עם הרדיו, לא קיבלה ביטוי בפוליסה כסייג או תנאי, ועל כן לכאורה מהווה הפרה של חובת הגילוי המוטלת על מבטח, שעלולה גם לעלות כדי הטעייה".