>> בקשה יוצאת דופן לאישור תביעה ייצוגית הוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד חברת חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי, המספקת את המאגר המשפטי "תקדין לייט". התביעה הייצוגית מעלה שאלות עקרוניות בנוגע לאיזון בין הזכות להגנה על הפרטיות מול פומביות הדיון המשפטי.

התובעת המייצגת מכנה עצמה בתביעה ש.ש. לטענתה, המאגר המשפטי תקדין לייט מפר באופן חמור ביותר את פרטיותם של מאות אלפי אנשים בישראל ופוגע בשם הטוב או במוניטין של אנשים ובעלי עסקים. זאת בכך שיצר מאגר אינטרנט של פסקי דין ומקשר את המאגר למנוע חיפוש, גוגל למשל, וכן גובה תשלום מגולש המעוניין להסיר פסק דין או החלטה המופיעים במאגר שבו מופיע גם שמם.

"ניצול זדוני של פומביות הדיון"

לטענת התובעת תקדין לייט מקדמת פסקי דין והחלטות במנוע החיפוש של גוגל. לשיטתה "מדובר בשימוש זדוני וחסר תום לב באופן מובהק של עיקרון פומביות הדיון ושל הגנות שונות שניתנו לפרסומי בית המשפט, וזאת בניצול מאגר משפטי של פסקי דין כמאגר עסקי לצורך הפצת מידע אודות אנשים ששמם מופיע בפסקי הדין". התובעת ממשיכה ומתארת כי "הדבר יוצר מציאות בלתי נסבלת של פגיעה חמורה בפרטיותם, שלוות חייהם ושמם הטוב של מאות אלפי אזרחים".

ואולם, קיצפה של התובעת יוצא כנגד הצורך לשלם לחברה כדי שתסיר את שמם של האנשים מהחלטות ופסקי דין. היא מסבירה כי "ה.פ.ס מידע עסקי מחזיקה את חברי הקבוצה בבקשת התביעה הייצוגית כבני ערובה של ממש, שעה שהיא דורשת מהם סכומי כסף לא מבוטלים עבור הסרת הפרסומים האמורים המקושרים למאגרה באמצעות גוגל. מדובר בפעולת סחיטה פר-אקסלנס של רבבות אנשים חסרי אונים, שהמשיבה דואגת במכוון תחילה לפרסם מעל גלי האינטרנט פסקי דין בהם היו בעלי דין, מהם פסקי דין הכוללים פרטים אישיים או פרטים שיש לפגוע בשמם הטוב, וכדי להסיר החלטה או פסק דין היא גובה מהם סכומי כסף גבוהים".

לשיטת התובעת המיוצגת על ידי עו"ד אסף פינק ונועם צוקר, מדובר בפעילות עסקית גרידא שאותה מנהלת החברה תוך ניצול בחוסר תום לב של העיקרון החשוב של פומביות הדיון, כדי לכפות על אדם המעוניין למחוק פסק דין או החלטה בעניינו המופיע במאגר.

תקדין לייט, מסבירה התובעת, פועלת כך שאם אדם מקליד את שמו של אדם מסויים בחיפוש בגוגל, הוא מקבל בין האיזכורים הראשונים הפניה למאגר המשפטי של תקדין לייט, ובו פסקי דין והחלטות שבהם מופיע שמו של האדם שעליו התבצע החיפוש. תמורת 25 שקל ניתן לצפות במסמך המלא, ואולם לגירסת התובע די בכמה שורות שמפורסמות בחלק מהמסמך כדי לחשוף מידע פוגעני על האדם.

התובעת מציינת כי הגישה תביעה נזיקית כנגד מכון כושר בתל אביב בשל נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה במכון הכושר. במסגרת ההליך הוחלט על מינוי מומחה רפואי שיבדוק את מצבה הרפואי ויקבע קביעות שונות בנוגע לשיעור הנכות שנגרם לה. כשהקלידה את שמה "הסתבר לה לחרדתה, שכל אדם על רחבי הגלובוס יכול בלחיצת כפתור אחת ושתיים ותוך פרק זמן אפסי, לקבל מידע אישי ופרטים אודותיה. הדבר גרם לה לעלבון קשה, חרדה ועוגמת נפש רבה שתיקצר היריעה מלתארן". היא מוסיפה כי "הפרסום גורם לה נזק מוחשי של ממש ברבדים שונים של חייה - הן האישיים והן המקצועיים".

לפי התובעת היא "יודעת שמקומות עבודה שאליהם רצתה להתקבל ובני זוג פוטנציאליים הקלידו את שמה בגוגל, נתקלו במידע המופיע באתר והמידע, מטבעו, פגם באופן משמעותי בסיכוייה לזכות במשרת עבודה או להכיר בן זוג, עד כי ניתן להעריך שסתם את הגולל על סיכויים אלה".

האתר מכיל קישור להורדת המסמך, ואולם התובעת מתארת שכדי להסיר את ההחלטה מהמאגר עליה לשלם 49 שקל על כל החלטה בנפרד.

פרקליטה של התובעת פנה לחברה, ועל פי התביעה שהוגשה, החברה טענה בתשובה כי היות שהנהלת בתי המשפט מאפשרת את פרסום פסקי הדין, הרי שגם החברה רשאית לפרסמם. הסרת הפרסומים, הסבירה החברה, נעשית לפנים משורת הדין שכן אין כל הגבלה בפרסומם. החברה הסבירה לפרקליט כי גביית התשלום עבור ההסרה נועדה לכיסוי הוצאות ותשומות מיוחדת, הנגרמות לחברה לצורך הסרת הפרסום.

ממחשבים ה.פ.ס מידע עסקי לא ניתן היה להשיג תגובה.

פומביות הדיון מול הזכות לפרטיות - מה גובר?

עקרון פומביות הדיון מעוגן ברמה החוקתית בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה, לפיו בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק, או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק. ברמה התת-חוקתית נקבע עקרון פומביות הדיון בסעיף 68 לחוק בתי המשפט, הקובע בסעיף קטן (א) את הכלל כי "בית משפט ידון בפומבי" ומציג בסעיפים הקטנים הבאים חריגים לכלל.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בבית המשפט העליון, קבע השופט חנן מלצר כי "עקרון פומביות הדיון זכה בשיטת משפטנו למעמד חוקתי-על-חוקי, ונקבע לא אחת כי הוא מהווה מרכיב יסוד במשטר הדמוקרטי שלנו, התורם לתקינותו של ההליך המשפטי, לביצור אמון הציבור בבתי המשפט ולמימוש חופש הביטוי. מעקרון זה נגזרת גם הזכות לפרסם דברים שנאמרים בבית המשפט".

ואולם, עקרון זה נקבע טרם עידן מנועי החיפוש רבי-העוצמה והתפוצה. בשנים האחרונות מטרידה סוגיית הפרטיות של מתדיינים את השופטים ואת הנהלת בתי המשפט. באוגוסט 2009 פירסם מנהל הנהלת בתי המשפט, השופט משה גל, הנחיה לשופטים בעניין פגיעה בפרטיות בעלי דין בפרסומים באינטרנט, שבמסגרתה ביקש מהם לתת תשומת לב מיוחדת "בעת כתיבת החלטות לעניין אזכור פרטים אישיים שאין חובה בהם ושפרסומם עלול לגרום לפגיעה בפרטיותם של המתדיינים".

בנוסף, מונתה ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' יצחק אנגלרד, שדנה בעניין. בין חברי הוועדה נשמעות דעות שונות בנוגע להיקף הפרסום הראוי של פסקי דין באינטרנט. בין היתר נשקל המודל הצרפתי שלפיו פסקי הדין מפורסמים כשהצדדים מכונים פלוני נגד אלמוני או בראשי תיבות בלבד. עו"ד אבנר פינצ'וק, ראש תחום מידע ופרטיות מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, מסביר כי המתח בין פומביות המשפט, שהיא עקרון חוקתי חשוב וראוי, לבין הזכות לפרטיות מחייב איזון עדין ורגיש. המהפכה הטכנולוגית, הוא מוסיף, הפרה את האיזון המקובל, ולכן מחשוב בתי המשפט מחייב גישה חדשה.

לדעתו "הפלטפורמה של תקדין לייט, כפי שזו מתוארת בכתב התביעה, מציעה פיתוח יצירתי של עקרון פומביות המשפט. פרטיות היא שליטה של אדם במידע האישי שלו באופן שמאפשר לו להגביל את הגישה של אחרים למידע זה". פינצ'וק מסביר כי "על פני הדברים וכפי שנטען בתביעה, תקדין עושה בדיוק את ההפך: היא מגבירה באופן מלאכותי את נגישותו של המידע האישי של אדם, ובמקביל מציעה לו לצמצם בחזרה את הנגישות למידע. להחזיר לידיו את השליטה במידע האישי שלו תמורת 49 שקל".