מאת אמיתי זיו
<< לא הכל רע כאן בציון. אמת, הקוטג' יקר, וכך גם שאר מוצרי המזון. נכון שמחירי הדיור זוועה והמצב המדיני הס מלהזכיר וגם בכל דו"חות OECD אנחנו אחרונים, אבל הי, האינטרנט חינם!
ישראל היא מעצמת WiFi חינמי, ויעיד על כך כל מי שהיה בחו"ל באחרונה. שם, בגולה, מתסכל לחפש רשת אלחוטית פתוחה וטובה. לעומת זאת, כאן הסטנדרט הוא אינטרנט אלחוטי, פתוח וחינמי לכל. עכשיו זה גם מגובה בנתונים.
WeFi הישראלית, שנוסדה לפני ארבע שנים, היא חברה המפתחת תוכנה למחשבים ולסמארטפונים המסייעת להתחבר לרשתות אלחוטיות, וכיום התוכנה שלה מותקנת ב-6.5 מיליון מחשבים בעולם. נתונים עדכניים שמסרה החברה ל-TheMarker מצביעים על כך שאכן ישראל היא מובילה עולמית בכל הקשור לאינטרנט אלחוטי חינם. בנתון שנוגע למספר רשתות אלחוטיות - פתוחות ונעולות גם יחד - ישראל נמצאת רביעית בעולם. על כל 10,000 תושבים, בישראל יש 5,900 רשתות אלחוטיות. במדד זה עוברות את ישראל רק שלוש מדינות - נורווגיה, עם מספר רשתות דומה לישראל, איסלנד עם 5,600 רשתות אלחוטיות ל-10,000 תושבים, והרחק למעלה, סינגפור, המדינה הצפופה בעולם בחיבורים אלחוטיים - 9,800 חיבורים לכל 10,000 תושבים - כמעט רשת לכל אדם.
אבל רגע, במספר הרשתות הפתוחות יש מנצחת אחרת - וקוראים לה ישראל. מספר הרשתות החינמיות אצלנו הוא 2,300 לכל 10,000 איש; אחרינו סינגפור עם 1,600; איי הבהאמה עם 1,500; בנורווגיה מעט יותר וצרפת עם 1,300 רשתות פתוחות.
הסיבה: לא חרדים לפרטיות
הסבר ראשון למעמד הישראלי המיוחד ב-WiFi הוא די פרוזאי: המתקינה המקומית הגדולה של רשתות אלחוטיות היא בזק. בחברה מעריכים שכ-70% מהרשתות האלחוטיות במדינה סופקו על ידי החברה. בזק, כברירת מחדל, מוכרת את הרשתות האלחוטיות שלה פתוחות - ומרבית הלקוחות, אם מתוך עצלנות או קושי טכנולוגי, משאירים את הרשתות פתוחות.
סיבה שנייה, סוציולוגית יותר, היא שישראלים אוהבים חינם: הם ילכו לבתי קפה שמספקים אינטרנט יציב ופתוח, כך שעם השנים, אינטרנט אלחוטי חינם נהפך לסטנדרט. באופן דומה, בכמעט כל שדה תעופה בעולם תצטרכו לשלם עבור WiFi. ואולם בנתב"ג ובשאר הנמלים הפנימיים של רשות שדות התעופה האינטרנט הוא חינמי.
סמנכ"ל השיווק ב-WeFi עמית שקד מסביר את התופעה: "לאנשים בישראל חשובה קלות גישה וזמינות לרשת והם פחות חרדים לנושא הפרטיות ביחס ללקוחות באירופה, ולכן הם לא ממהרים לנעול את הרשתות. לגבי לקוחות עסקיים, כיום WiFi זה שירות בסיסי כמו מזגן. יש רשתות פתוחות לא רק בבתי קפה אלא גם במספרות, חנויות ספרים וכמובן במקומות עבודה. בהרבה מקומות הבינו שלהשאיר את הרשת פתוחה זה נוח יותר מאשר לחלק ללקוחות את הסיסמה".
סמנכ"ל השיווק בבזק רן גוראון אומר כי "מספיקה גיחה לאחת ממדינות אירופה או לארה"ב כדי להבין עד כמה המצב בישראל ייחודי. ההתפשטות הוויראלית של רשתות אלחוטיות בישראל שינתה לגמרי את הדרך שבה אנחנו צורכים אינטרנט, ובאופן מסוים היא ממש מניעה שינוי תרבותי וסוציולוגי".
בסוף 2010 החליטה גם אגד להצטרף לחגיגה, והתקינה רשתות אלחוטיות (מבוססות סלולר) בכ-1,000 אוטובוסים - כשליש מצי האוטובוסים שלה. בחברת מטרופולין יש אינטרנט אלחוטי חינם ב-130 מתוך 300 אוטובוסים, רק חבל שברכבת ישראל עוד לא התחברו לעולם המודרני.
החדשות הרעות הן שהמגמה, בעולם ובישראל, היא לכיוון נעילת רשתות. בבתי קפה בתל אביב נהוג יותר ויותר לנעול את הרשת ולתת את הסיסמה רק ללקוחות המבקשים אותה. כיום היחס בישראל הוא 60:40 לטובת הרשתות המוצפנות, כשרק לפני שלוש שנים היחס היה קרוב יותר ל-50:50. "במגמה העולמית, אחוז הרשתות הפתוחות ירד מ-47% ב-2008 ל-32%", אומר שקד.
חברות הסלולר גילו את ה-WiFi
ומה חושבות חברות הסלולר על הרשתות האלחוטיות? בתחילה ראו חברות הסלולר ב-WiFi אויב, שמונע מהן למכור חבילות גלישה. יש תיאוריה הגורסת שרק בגלל לחץ חברות הסלולר אין עדיין אינטרנט אלחוטי ברכבת. לאחרונה התמונה התהפכה: חברות הסלולר מצליחות למכור חבילות גלישה לכמעט 100% מהלקוחות המצטרפים, וה-WiFi נהיה עבורן כלי ראשון במעלה להורדת עומסים מרשת הסלולר. רשתות הסלולר "חנוקות" מצריכת תקשורת נתונים (DATA) גוברת והאינטרנט האלחוטי מאפשר להן להוריד את העומסים.
64% מבעלי סמארטפונים בארה"ב מדווחים כי הם עושים שימוש יומיומי ברשתות אלחוטיות ומדווחים שהן קלות יותר לשימוש, מהירות וזולות יותר מהגלישה ברשתות הדור השלישי של חברות הסלולר. חברות סלולר מוצאות בתופעה זו הזדמנות והן מחפשות כעת פתרונות לאפשר ללקוחותיהן כיסוי משולב: סלולר ו-WiFi.
גם בישראל הגלישה הסלולרית נחותה ביחס לרשתות הקוויות. מהירות הגלישה הסלולרית הממוצעת בישראל נעה בקצבים של 1-3 מגה-ביט לשנייה ואילו מהירות גלישה ברשתות קוויות (ב-WiFi) היא יותר מ-5 מגה-ביט בשנייה. כל עוד חברות הסלולר לא ישקיעו בשדרוג התשתיות שלהן החלופה הקווית תישאר עדיפה.
בתי המלון: גלישה ב-80 שקל ליום
אך מובן שלא הכל יכול להיות חינם. לא בארץ הקודש. כך למשל, מי שעדיין חולב מרשתות האינטרנט האלחוטיות כסף רב בישראל הם בתי המלון. רוב בתי המלון בישראל ובעולם עדיין נאחזים במקור הרווח של אינטרנט האלחוטי, בניסיון לפצות את עצמם על אובדן הפרה החולבת הקודמת - הטלפון בחדרים. על שירות זה גובים בישראל 70-80 שקל ביום.
המלונאים גם משתמשים באינטרנט כדי למשוך את הלקוחות אל החדרים היקרים יותר, ומציעים שירות חינם בטרקלין העסקים ובחלקם גם בחדרים. עם זאת, לא מעט ישראלים, בביקוריהם במלונות בישראל ובחו"ל, מחפשים רשת פתוחה ו"עולים" עליה ללא תשלום.
לפני שלוש שנים החלה רשת המלונות אטלס להעניק אינטרנט חינם לאורחי המלון, ובתחילת החודש השיקה רשת המלונות קראון פלאזה שירות שבו יוכלו אורחי המלון ליהנות 24 שעות מגלישה ברשת אלחוטית במהירות גבוהה ללא תשלום.
-
השתתפה בהכנת הכתבה: עירית רוזנבלום
ברצלונה, ספרד
מארחת תערוכת הטלקום הגדולה בעולם הולכת יחפה
המבקר בברצלונה יכול לחוש "תסכול רשת". בעיר הספרדית אינטרנט אלחוטי פתוח וחינם הוא מצרך נדיר. זה אירוני בהתחשב בכך שהעיר מארחת מדי שנה את תערוכת המובייל העולמית (MWC) - תערוכת הטלקום הגדולה בעולם, שאליה זורמים מאות סטארט-אפיסטים ועיתונאים מדי חורף. החבורה העליזה הזו מצוידת במחשבים ניידים ובמכשירים חכמים שהם הצעקה האחרונה, אבל אינטרנט - אין.
אפילו המטרייה האלחוטית של מתחם התערוכה לא ממש עובדת. שש פעמים הייתי בברצלונה - ארבעה ביקורים כעיתונאי ושניים כתייר. מצב הרשתות הפתוחות במדינה רק הולך ומחמיר עם ההידרדרות במצב הכלכלי, אבל המבקר המתמיד יכול להשתכלל: ברובע הגותי יש בתי קפה ספורים שבהם יש WiFi, והשנה אפילו זכיתי לחדר מלון סמוך לרשת אלחוטית חופשית. רשמתי את מספר החדר - בשנה הבאה אני חוזר לשם.
אמיתי זיו
לדאק, הודו
הטלפון מת, יחי האינטרנט
יש המכנים את חבל הארץ ההודי לדאק שבלב ההימלאיה סוף העולם צפונה. במקום הגבוה, היפהפה ועוצר הנשימה הזה, כמעט אין כבישים, הפסקות חשמל יש בשפע, מזג האוויר קיצוני וחלב טרי עלול להוות בעיה מסוימת, אבל אינטרנט? כמה שרק מתחשק.
בעיר ליי, בירת המחוז, בטווח של כ-30 מטר נשתלו עשרות קפה-אינטרנט פעילים המושכים אליהם את תיירי העולם. הולכים לצ'יינג'? גם שם יש שירות כזה; נכנסים לחנות בגדים? למה שלא תשבו גם ליד עמדת המחשב הקטנה?
הקסם הזה מפתיע במיוחד לאור העובדה שקווי הטלפון במקום מנותקים לפחות חצי יום בכל יום נתון. מי שרוצה קצת פרטיות ומעדיף לדבר עם יקיריו בטלפון, נמצא בבעיה, אפילו אם יהיה מוכן לשלם דולרים נאים לשם כך. יום אחר יום לדאקי חביב ישמח לשתף את הקהל בעובדות החיים - "The line is dead", הוא יבהיר בחיוך מסביר פנים לכל מי שיבקש את שירותיו, אך ינחם: "But the internet is very much alive".
טלי חרותי-סובר
לונדון ואוקספורד, בריטניה
מנותקים ומאושרים
התחבורה הציבורית בלונדון היא מהיעילות בעולם. שבוע לתוך הרפורמה בגוש דן, בהחלט יש לנו מה ללמוד מהבריטים במערכות הסעה המוניות. אלא ששלטי החוצות הגדולים בתחנות הנוסעים, שממליצים לציבור להתעדכן באינטרנט לגבי שינויים בלוחות הזמנים, הם לא יותר מכוונה טובה שנשארת תלויה באוויר: אין גישה לרשת - לא בתחנות, לא ברכבות ובאוטובוסים וגם לא בשדה התעופה. ברחבי העיר יש הרבה רשתות WiFi, אך הן בתשלום. אפשר להתנחם בכך שבתי הקפה המציעים גישה חופשית, טורחים לפרסם את עצמם בשלטים הנראים למרחוק.
בעיר הסטודנטיאלית אוקספורד חושב לעצמו התייר כי "לא יכול להיות שמצרך כה נדרש לא יינתן בכל קרן רחוב", ואולם מהר מאוד הוא מגלה כי באוקספורד לא רק שקשה למצוא רשת ציבורית בחינם, אלא מעטים הם המקומות הציבוריים שבכלל נותנים את השירות. הסטודנטים שמילאו את הרחובות, המסעדות, החנויות ובתי הקפה לא נראו מוטרדים במיוחד. יום שלם ללא גשם עבר עליהם, אז למה צריך להיות מחוברים?
מיכל רמתי וטלי חרותי-סובר
ניו יורק, ארה"ב
לכו בעקבות הסטארבקס
סטארבקס - זה כל מה שצריך לזכור מי שמטייל בניו יורק וחפץ בתקשורת חופשית. פעם גבתה רשת הקפה האמריקאית כסף תמורת השימוש באינטרנט, אך לאחר שמנהלי הרשת הבינו שבתי קפה קטנים ורשתות קפה חדשות פתחו את הרשת ונהפכו להעדפת קהל מתוחכם יותר, הם החליטו לשבור את השוק - ולאפשר למי שרק רוצה לבוא ולהתנחל אצלם. מגמה דומה מתרחשת גם בעיר הבירה וושינגטון.
אז נכון שיש בתי קפה אחרים המאפשרים התחברות רק ללקוחות (יש קוד על הקבלה) ורק למשך זמן מוגבל, כדי להתמודד עם המתנחלים, אבל בעיר כמו ניו יורק שבה יש הרבה סניפי סטארבקס - אתם מסודרים. בנוסף, יש בעיר מקומות ציבוריים שמעניקים תנועת אינטרנט חופשית, כמו מרכז התרבות לינקולן סנטר וכמה פארקים. לסיכום, ניו יורק היא לא בדיוק עיר שמחלקת דברים בחינם, אבל WiFi דווקא כן.
חיים הנדוורקר
שטוקהולם, שוודיה
"גניבת" אינטרנט היא עבירה פלילית
שדה התעופה ארלנדה שבשטוקהולם שופץ בשנה שעברה לכבוד חתונת הנסיכה ויקטוריה, יורשת העצר לכתר השוודי. ארלנדה קושטה אז בלבבות ובתמונות מחייה של הנסיכה ובחיר לבה, דניאל וסטלינג, מאמן כושר אישי. השנה ארלנדה פחות מקושטת, אך מצוחצחת ועתידנית עם חנויות הדיוטי פרי היפות ביותר על שלל מותגי היוקרה. אבל אינטרנט בחינם? זה אין. מחיר גלישה הוא כ-5 יורו לשעה.
בשטוקהולם עצמה ניתן למצוא בתי קפה רבים עם WiFi בחינם, ללא סיסמה - רק לשבת ולגלוש. בבתים פרטיים, לעומת זאת, כל הרשתות מאובטחות. לכן, האפשרות "לגנוב" אינטרנט מהשכנים, כמו רוב תושבי תל אביב, היא לא אופציה, ואף נחשבת עבירה פלילית.
איריס מרגוליס
ברלין והמבורג, גרמניה
יורו לשעה בבתי העסק, ואתם מחוברים
בירת גרמניה, בניגוד למה שאפשר אולי לצפות, נמצאת בדרך כלל צעד או שניים מאחור מבחינה טכנולוגית. האלחוט הגיע אליה באיחור אופייני, וגם כיום כשהיא מרושתת בצורה טובה, עדיין קשה למצוא בה רשת פתוחה או בית קפה שאפשר לגלוש בו בחינם.
מצד שני, תמורת כיורו לשעה בבתי עסק או החל ב-35 יורו בחודש בבית, הברלינאים מקבלים גלישה אלחוטית טובה ומהירה מזו שלה אנחנו רגילים. בין השאר, בגלל רוחב הפס היוצא (Uplink) הכפול לפחות מהמקובל בישראל. בנוסף בשדה התעופה בהמבורג אין אינטרנט בחינם ודף הבית, על הוראות ההתחברות בתשלום, הוא כל כולו בגרמנית. מי שצולח את המשימה, יכול להתחבר לאינטרנט במחיר של 5 יורו לשעה.
שוקי גלילי ואיריס מרגוליס
פאריס, צרפת
ליקוי מאורות בעיר האורות
לפני הטיסה לפאריס היינו אופטימים. בעזרת פלאי הטכנולוגיה הפרידה מהילדים תהיה פשוטה יותר חשבנו, ובנינו על שיחות וידיאו באינטרנט באמצעות המחשב הנייד או הסמארטפון. אבל כבר בשדה התעופה שארל דה גול התברר שטעינו. הרשת בשדה מאפשרת רק 15 דקות גלישה חופשית והשאר - במחיר 5 יורו לשעה.
במלון עטפו אותנו עשרות רשתות WiFi, אבל כולן היו חסומות ונעולות. גם שיטוט במדרכות פאריס לא הניב תוצאה חיובית - רשתות האינטרנט של חנויות היוקרה, של אתרי התיירות הגדולים ואפילו של מקדונלד'ס - היו חסומות. גם ניסיון לנהל שיחת וידיאו בחנות אינטרנט ייעודית נכשל, לאחר שהלקוחות במקום כעסו על הזוג שהפר את השקט.
ביום האחרון, בקניון ברובע העסקים לה דפאנס, קרה הבלתי ייאמן: הצלחנו להתחבר לרשת אלחוטית שהוצעה בחינם תמורת הכנסת פרטים ואישור של קבלת פרסומות למייל - וכל אפליקציות הטלפון התעוררו לחיים. המיילים ועדכוני לוח השנה זרמו ללא הפסקה, ולאחר רפרוף של חמש דקות בחדשות מהבית וברשימת המשימות שמצפה לנו, חשבנו שאולי כדאי להגיד תודה לצרפתים על החופשה הנעימה והמנותקת שהעיר מספקת.
נתי טוקר
פירנצה ורומא, איטליה
אפשר להתחבר, אך צריך להיזהר
"מי צריך מחשב נייד בטיול פרטי כשאפשר לשאת בכיס טלפון חכם", חושב לעצמו התייר, לוקח את מכשירו הפרטי ויוצא לטיול. המכשיר נותק מהרשת הסלולרית, כדי שלא לשלם אלפי שקלים על גלישה באינטרנט, ומתוך מחשבה ש-WiFi יימצא בקלות, והוא אכן נמצא בצפון איטליה בשפע, אך אף פעם לא בחינם. רק בפירנצה היתה רשת פתוחה, אך אפילו אליה היה קשה להתחבר בשל עומס המשתמשים. מכשיר הטלפון היה שימושי מאוד במלון, שם אפשר ליהנות מרשת אלחוטית, אך בכל מקום אחר הוא שימש לכל היותר כמצלמה.
גם ברומא פזורות נקודות WiFi בתשלום - אבל לא רק. באזור לטראסטרוורה, עד לפני 20 שנה שכונת עוני וכיום אחד האתרים החמים של העיר, פזורות חנויות מעצבים קטנטנות (ויקרות), מסעדות לכל דורש ונקודות אינטרנט חינם רבות לאמנים המתגוררים במקום, כמו גם להמוני התיירים שצובאים על הסמטאות. כל שצריך הוא להתחבר לרשת Rome Libere וליהנות מחיבור מהיר. בזמן שגולשים ברחוב צריך רק להיזהר משלושה דברים: הריצוף השבור של הרחובות, ההומלסים השרועים בכל פינה - והקלוריות של הפיצה.
דניאל שמיל ואיל מילס
אמסטרדם, הולנד
לגלוש יחד עם יוהאן
מי שמכיר את אמסטרדם יודע שמדובר בעיר קלה. הכל שם נחמד, נעים, טעים ונוח. כמה עצבני אתה יכול להיות כשאתה רוכב כל היום על אופניים?
לרוב לא באים לאמסטרדם בשביל לבלות שעות באינטרנט, אבל אם אין ברירה - גם את העניין הזה אפשר לסדר. שלא כמו הפאריסאים שונאי האנגלית והטכנולוגיה, והבריטים שטוענים ש"יש רשת בכל מקום, אפילו באוטובוסים" (היא רק לא עובדת), באמסטרדם לא מצהירים - עושים. כמעט כמו בישראל, גם שם ניתן למצוא WiFi בכל מקום, במהירות ובחינם. כמעט כמו בישראל, אם החיבור בבית הקפה לא עובד, תמיד אפשר להתחבר לרשת האלחוטית של יוהאן, השכן מהבניין ממול, שלא יודע כמה אנשים עובדים אתו עכשיו.
טלי חרותי-סובר
לרנקה, קפריסין
אי חיבור
גם אם נדמה כי קפריסין היא גוף זר בגוש היורו, לפחות בדבר אחד היא מתאימה אליו כמו כפפה: בלרנקה, ממש כמו בפאריס, לונדון וציריך, הסיכוי לאתר רשת פתוחה הוא אפסי עד מייאש.
במקום להתבונן בנוף העירוני ולהתפעל מהמפגש הראשוני עם עיר זרה, התמכרתי לבדיקת הרשתות הזמינות על מכשיר האייפון. עשרות ומאות רשתות צצו ונעלמו על הצג בעודי פוסע ברחובות לרנקה, אך אף אחת מהן לא היתה פתוחה לשימוש חינמי. הצדיקה היחידה בסדום של ה-WiFi הקפריסאי היתה דווקא רשת בתי הקפה הבריטית קוסטה, שהיתה כמו נווה מדבר שבו התארחנו לשעה שלמה של התרעננות אינטרנטית, במחיר של כוס קפה.
אליחי וידל
הלסינקי, פינלנד
גן עדן של WiFi
לחובבי אינטרנט, ביקור בהלסינקי הוא גן עדן. בכל בית קפה, מסעדה ואתר תיירות נמצא מחשב לשימוש הלקוחות. בערב הסילווסטר, אחרי הרבה אלכוהול ועם כאב רגליים, סיימנו את הערב עם מאנץ' להמבורגר. בזמן שחיכינו לאוכל, היה מחשב לשימוש הלקוחות - בלי דמי שימוש, ככה סתם, להנאת הגולשים. הספקנו להיכנס לפייסבוק, להעלות סטטוס לציון האירוע, לצחוק קצת, ובלי ששמנו לב הגיע האוכל.
בהלסינקי האינטרנט בחינם, Wifi בכל מקום - אפילו בשוק ניתן למצוא את הפינים יושבים לקפה עם הסמארטפונים, שקיות של ירקות ופירות טריים ביד אחת, וביד השנייה הורגים ציפורים במשחק הלאומי, אנגרי בירדס. אבל כמו בשוודיה, הגלישה הביתית מאובטחת ולא ניתן לגלוש על חשבון השכנים.
איריס מרגוליס
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
