>> תאוריות רבות ניסו לאורך השנים להסביר את סוד הצלחתה של ישראל כאומת סטארט-אפים ומעצמת היי-טק. החוצפה הישראלית, לצד הידע הטכנולוגי שמקורו בצרכים צבאיים, היו ההסברים הנפוצים. כעת מנסה קבוצת חוקרים לספק הסבר נוסף, המסתמך בצורה הדוקה יותר על מאפיינים ייחודיים לתרבות הישראלית. ואולם לא זאת בלבד - אחת המסקנות הבולטות במחקרם חושפת את הקשר ההדוק שבין ערכים התחרותיים של תעשיית היזמות הישראלית לבין הצלחתה.

"יש בישראל קשר בין האנשים לבין המקום שממנו הם באים, והקשר הזה קובע לאן אתה הולך ולאן הולך התחום כולו", אומר פרופ' מולי אליס, ראש החוג לניהול בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. בעשור האחרון שוקד אליס, בצוותא עם פרופ' ישראל דרורי מבית הספר למינהל עסקים במכללה למינהל, ועם פרופ' צור שפירא, ראש המחלקה לניהול באוניברסיטת ניו יורק, על תיאוריה גניאלוגית אשר תספק הסבר לצמיחה של ההיי-טק הישראלי.

החוקרים יצאו למסע בעקבות האבות המייסדים של חברות הטכנולוגיה הישראליות, ומצאו תשע חברות שהוציאו מתוכן חלק ניכר מהיזמים הישראלים.

כסמל לאבות המייסדים, מביאים החוקרים את האחים יהודה וזוהר זיספאל, המייסדים של קבוצת רד זיסאפל. הקבוצה, שנוסדה ב-1981, היתה הקרקע הפורה ביותר ליצירת יזמים ישראלים. מתוך קבוצת החברות, יצאו כ-56 יזמים סדרתיים, שהקימו יותר מסטארט-אפ אחד. פורשי קבוצת רד אחראים להקמת 111 מיזמים מהותיים.

במקום השני נמצאת חברת פיברוניקס, שהוקמה ב-1977 ועסקה בתקשורת נתונים. מפיברוניקס יצאו במשך השנים 30 יזמים סדרתיים, שהקימו כ-85 סטארט-אפים וחברות טכנולוגיה חדשות.

החוקרים מסמנים את 1977 כנקודת תפנית בקצב היזמות הישראלי. לפני נקודת התפנית, הוגדרו החברות על ידם כחברות שיתופיות ולאחריה כתחרותיות.

שושלות עם דנ"א יזמי

בתקופה הראשונה קמו חברות כמו תדיראן, טלרד, אלישרא, אורביט ומרכז הפיתוח של מוטורולה בישראל - החברה הזרה היחידה שנכללה במחקר. החברות קמו ביוזמת המדינה, ובמקרים רבים המדינה וגופי הביטחון שלה היו לקוחותיהן המרכזיים. לטענת החוקרים, החברות הושפעו מערכי הסביבה שבה פעלו. "לארגונים היה אופי אחר, מכיוון שהם לא היו בסכנת הכחדה. מאחוריהם היתה המפלגה, המדינה וההסתדרות", מוסיף אליס.

בתחילת העידן החדש קמו חברות כמו פיברוניקס, רד וקומברס, שלא פעלו בשביל המדינה ונאלצו לשרוד בתנאים תחרותיים. ההבדל בין שתי התקופות מתבטא בכמות הסטארט-אפים שצמחו מהשושלות השונות. כלומר, הגנים היזמיים השפיעו אחרת בכל תקופה. החברות בתקופה התחרותית קמו בזמן שבו ההיי-טק נהנה משינוי בעולם כולו. "התפרצות ההיי-טק הישראלי באמצע שנות ה-90 משולבת בתהליכים הגלובליים, כמו גם בהתפתחות האינטרנט ובדרישה לתקשורת מהירה", אומר דרורי.

החברות הוותיקות, שהוקמו לפני 1977 ולא פעלו מתחילת דרכן בשווקים תחרותיים, יצרו בממוצע 0.8 חברות חדשות מדי שנה. החברות הצעירות יותר, בהן קומברס ופיברוניקס, שכבר נולדו לתוך שוק תחרותי, הולידו פורשים שהקימו 3.13 חברות מדי שנה בממוצע.

"מהאבות המייסדים של אחרי 1977 צמחו שושלות אדירות - בייחוד אלה של רד ושל פיברוניקס", אומר אליס. לטענתו, ההבדל ניכר במיוחד כשבוחנים מה קרה עם חברה מהדור הישן כמו תדיראן, שקמה בשנות ה-60 ופורקה בשנות ה-90. "הרבה אנשים עזבו את תדיראן ולא ידעו להקים סטארט-אפים, כי לא היה להם הדנ"א היזמי שכבר הסתובב חופשי", אומר אליס.

החוקרים עקבו אחר שני תהליכים: השפעת תנאי הפתיחה החברתים-כלכליים על התפתחות החברות, ותהליך שהם מכנים "החתמה", כלומר מעבר תכונות יזמיות מדור לדור. אין הכוונה למעבר תכונות יזמיות מאב לבן, אלא מעבר של ידע בין קולגות הלומדים זה מזה, ולאחר מכן יוצאים מהארגון ומפיצים אותו הלאה.

"לסביבה התומכת בישראל היתה השפעה מכרעת על צמיחת שושלות ההיי-טק המקומיות. זה כמו בכלים שלובים - מאחר שבישראל התגבשה תרבות היי-טק מוצלחת, היא נהפכה למוקד משיכה לחברות זרות. בדקנו יותר מ-100 חברות בעולם, ולכמעט 90 מהן יש מרכזי פיתוח בישראל", אומר דרורי.

המחקר יכול היה להתאים רק למדינה קטנה כמו ישראל. "אי אפשר היה לבצע מחקר מסוג זה בארה"ב, מכיוון שהיא גדולה מדי. המשק הישראלי קטן ואינטימי, כולם מכירים את כולם ואפשר להשיג את הנתונים", טוען אליס. "התייחסנו גם לתהליכים חברתיים שהתרחשו במשך השנים - מעבר מכלכלה פסאודו-סוציאליסטית לכלכלה תחרותית", אומר דרורי.

המחקר צפוי להתפרסם בחודשים הקרובים בספר שייצא בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד. הספר נכתב אמנם בשפה אקדמית, אך החוקרים מבטיחים כי הוא יהיה נגיש לקהל הרחב, וכבר מתכננים ספר המשך שיעסוק בתרבות ההיי-טק הישראלית.

אחת השאלות שהעסיקו את החוקרים היא כיצד מגיבים למשברים יזמים שמגיעים משושלות ארגוניות שונות. כדי לקבל תשובה לשאלה זו, בדקו החוקרים את התגובות השונות להתפוצצות בועת הדוט.קום ב-2001. "הגניאלוגיות בקבוצה התחרותית נתנו קפיצה, כלומר אנשים שעזבו בעקבות המשבר יצרו עוד סטארט-אפים. בקבוצה השנייה, זו של יוצאי החברות שלא הוקמו כחברות תחרותיות, הלכו למקומות עבודה מסודרים", אומר אליס.

לאן נעלם הידע שנצבר בתדיראן?

עד כה התמקד המחקר בחברות שפיתחו טכנולוגיות תקשורת, ולמעשה לא כלל התייחסות לכמה מחברות ההיי-טק הישראליות הגדולות, בהן חברות תוכנה ואינטרנט כמו צ'קפוינט ואמדוקס. החוקרים ניסו למפות את חברות הקלינטק הישראליות, אך מצאו שעוד מוקדם ליישם עליהן את התיאוריה. בתחום האינטרנט, יהיה מעניין לבחון חברות שצמחו סביב חברות בולטות כמו ICQ, שיוסי ורדי ויאיר גולדפינגר, שהיו ממייסדיה, נהפכו לאנג'לים משמעותים המשקיעים בסטראט-אפים צעירים.

שאלה נוספת שעדיין לא קיבלה מענה, היא כיצד השפיעה הנטייה היזמית של חברות מסוימות על התפתחות מוקדי הידע בישראל. כלומר, האם העובדה שיוצאי תדיראן לא הקימו סטארט-אפים בעצם קברה את הידע שנוצר בחברה ומנעה את המעבר שלו הלאה?

"יהיה מעניין לבדוק את הקשרים הטכנולוגיים ולראות אם מעבר הידע מכתיב סוג מסוים של סטארט-אפים", אומר דרורי. אחד החלומות הגדולים של החוקרים הוא לבדוק מה עלה בגורל אלפי המהנדסים שהיו שותפים לפרויקט הלביא. "יום בהיר אחד השתחררו אלפי מהנדסים מהתעשייה האווירית. הפרויקט התפוצץ וכולם זרמו החוצה - לדעתי זה עשה משהו להיי-טק הישראלי" אומר אליס.

קרנות ההון סיכון - שוק לא תחרותי

>> במשק הישראלי, שענפים רבים בו אינם תחרותיים, ההיי-טק הוא יוצא דופן. הוא תחרותי, מצמיח חברות אשר מפתחות מוצרים מהשורה הראשונה ופונה לקהל הגלובלי. ממצאי החוקרים, פרופ' מולי אליס, פרופ' צור שפירא ופרופ' ישראל דרורי, מגלים כי חרף הדימוי התחרותי של ההיי-טק הישראלי, בכל הקשור למימון החברות המצב אחר.

החוקרים מיפו את קרנות ההון סיכון על פי השקעותיהן המשותפות בסטארט-אפים ישראליים. מהמיפוי עולה כי למן ראשיתה, בשנות ה-80, הלכה תעשיית ההון סיכון והצטופפה. "ב-2006 כל תעשיית ההון סיכון הישראלית נראתה כמו חברת ביטוח - כולם קשורים עם כולם", אומר אליס, "והמסקנה היא שבישראל שוק ההון סיכון לא תחרותי".

לטענתו, תופעה מעין זו אינה קיימת במדינות אחרות, שבהן קרנות ההון סיכון מתחרות על ההשקעות הטובות. החוקרים תולים זאת בקשרים האישיים בין אנשי ההון סיכון, שמבלים יחד, יוצאים יחד ומכירים שנים רבות.

"כאשר ניתחנו את הנתונים של קרנות ההון סיכון, ציפינו כי נמצא מועדונים של החזקים והמצליחים", אומר אליס. "להפתעתנו, גילינו שאין בישראל מועדונים - כל מי שיש לו כסף יכול להגיע מהר מאוד לליבת הרשת בלי קושי ולהתחיל להשקיע כמעט עם כל אחד אחר".

ההסבר של החוקרים להיעדר התחרות על השקעות בסטארט-אפים בין קרנות ההון סיכון הוא שהן מתנהלות יחד כרשת וכך מקטינות את הסיכון בהשקעה. כלומר, ההשקעה המשותפת בחברות מורידה את הסיכונים שכל קרן הון סיכון לוקחת על עצמה. בין הקרנות נוצרות שותפויות עסקיות סביב השקעות משותפות.

בשלב הבא מתכננים החוקרים לשלב בין רשת היזמים לרשת קרנות ההון סיכון כדי לבדוק אם ניתן לסמן קבוצות של יזמים וקרנות שפועלים במשותף בתחומים מסוימים. כך למשל, ניתן יהיה לראות אם השתייכות למשפחה מסוימת, למשל יזמים מתדיראן או רד, מאפשרת גישה למשאבים ולמשקיעים.

איך נערך המחקר?

>> לצורך בניית עצי השורשים התמקדו החוקרים בחברות מתחום החומרה והתקשורת. בשלב הראשון נערכו ראיונות עם עשרות אנשי מפתח בתעשייה, ועל סמך המידע שמסרו הוקמה התשתית הבסיסית של הגניאלוגיה, שאיפשרה לזהות את האבות המייסדים של תשע שושלות.

המחקר משרטט את האופן שבו התפתח ההיי-טק הישראלי על בסיס קשרים אישיים. "כמו בכל מקום, היתה לנו תלמידה שהיתה נשואה לאחד מאנשי ההון סיכון. היא פתחה לנו את השערים, היא היתה מתקשרת לזיסאפל ולאחרים, ככה נכנסנו לרשת הזאת", אומר אליס. בשלב הבא עברו החוקרים לאיסוף נתונים על חברות שצמחו מתוך הארגונים. כעבור עשור היה ברשותם ידע חסר תקדים על אישים ועל אירועים מכוננים בתולדות ההיי-טק הישראלי.

כיום מכילים עצי החברות נתונים של יותר מ-700 חברות. המידע נאסף באמצעות מאגרי מידע כמו IVC ורשתות חברתיות כמו לינקדאין, שנהפך לכלי מחקר שימושי בידי החוקרים.