>> "חת, שתיים, אחת שתיים. זה עובד? איי, איי? עובד? יופי. גבירותי ורבותי, בוקר טוב. ביקשתי לכנס את מסיבת העיתונאים כדי למסור הצהרה. אבקש את סבלנותכם עד לתום הקראתה" - כך פתח הבלוגר יובל דרור את הפוסט "תובעים את היו"ר ואתם יכולים לעזור", שבו הוא מספר כיצד ביקורת צינית שפירסם בבלוג שלו, "מאבד תמלילים - הגלוב" - גררה איום בתביעה, ומבקש מהקוראים את תמיכתם ועזרתם.

הביקורת המדוברת התפרסמה שבוע קודם לכן בבלוג והתייחסה לשירות של חברת לייק סטור, המציעה הצבעות בפייסבוק ("לייקים") למכירה - כל הצבעה בשקל. את דרור השירות הזה הצחיק. "מכיוון שבאופי שלי אני טיפוס יזמי, אבל אין לי רעיונות טובים", כתב דרור. "אני פונה אל קהילת הגלוב בבקשה: עזרו לי להמציא אתר מכירות דומה ומופרך לא פחות שיעשה אותי מולטי-מיליונר - עדיף בדרכמות - ממכירת משהו שהוא מופרך אפילו יותר מלייקים".

הבדיחה הזאת הרגיזה את חברת לייק סטור ועלתה לו במכתב איום בתביעה, בטענה כי מדובר בלשון הרע. דרור בתגובה גייס חבר עורך דין שהשיב למכתב האיום - ואף פירסם את התכתובת המשפטית בבלוג שלו באותה "מסיבת עיתונאים", שבה ביקש מהגולשים ייעוץ ותמיכה והבטיח להם כי ימשיך לעדכן אותם בהשתלשלות האירועים.

בסופו של דבר החברה החליטה שלא להגיש תביעה נגד דרור - אולי בגלל הפומביות שנתן לדברים, ואולי בגלל פרסומים שלפיהם פייסבוק עצמה שוקלת להגיש תביעה נגד החברה שמוכרת לייקים. כך סיכם דרור את הדברים בבלוג שלו: "רוב הפוסטים בגלוב אינם נעימים או מלטפים, אף שגם כאלה מתפרסמים בו לעתים, והסיבה לכך ברורה: באופי שלי אני אדם ביקורתי והדבר בא לידי ביטוי כמעט בכל מעשה ידי; בטורים שאני כותב ב"עין השביעית", בהופעות שלי בטלוויזיה, בקורסים שאני מעביר וכן, גם בפוסטים שאני כותב. הביקורת שהעברתי על אתר הלייקים היא ביקורת לגיטימית וגם אם יש מי שסבור שהיא חריפה ואפילו לא מוצדקת, היא ודאי אינה בלתי חוקית".

כל זה קרה מזמן - בקיץ 2011, כשאופטימיות שטפה את הרחובות והעם דרש צדק חברתי. כיום, חמישה חודשים מאוחר יותר, הכל נראה אחרת. השבוע עבר בקריאה ראשונה בכנסת תיקון לחוק לשון הרע, המבטיח פיצוי של עד 300 אלף שקל לאדם שנפגע מפרסום כוזב, בלי צורך להוכיח נזק - לעומת פיצוי של 50 אלף שקל כיום. במקרה והוכחה גם כוונה לפגוע - סכום הפיצוי מזנק מ-100 אלף שקל כיום ל-600 אלף שקל.

אם התיקון לחוק יעבור בכנסת קשה להאמין שבלוגרים כמו דרור יעזו לפרסם פוסטים ביקורתיים באותה תדירות וחריפות. בחסות החקיקה החדשה עלול איום כזה בתביעה להפוך במהירות לתביעה יקרה מאוד - במיוחד עבור בלוגר עצמאי שאין מאחוריו גוף תקשורת עשיר וחזק.

"התיקון יגרום לבלוגרים לחשוב פעמיים לפני פרסום - ואני לא מדבר על דיבה. דיבה היא דיבה ומי שמוציא דיבה - שבית המשפט יטפל בו", אומר השבוע דרור. "זה לא שהבלוגרים טוענים שהתיקון מפריע להם להשמיץ. הבעיה היא שהגדילו את השוט, ועכשיו בלוגר יחשוב פעמיים לפני שהוא כותב. הסכנה הגדולה היא לא התביעות הכספיות הגדולות, אלא שהבלוגרים בכלל לא יגיעו למצב שבו יכתבו טקסטים ביקורתיים".

עד 1.5 מיליון שקל, ללא הוכחת נזק

אם התיקון יתקבל עלולות המשמעויות שלו להיות מרחיקות לכת. מלבד סכום הפיצויים הגבוה, ההצעה מחייבת להוסיף תגובה מלאה לפרסום - ובמקרה שלא ניתנה אפשרות ניאותה להגיב, בית המשפט יכול לפסוק עד 1.5 מיליון שקל בלא הוכחת נזק.

מה שנכון לכלי התקשורת הגדולים, נכון עוד יותר לבלוגים, אתרים קטנים, פורומים וקהילות שמתקיימות ברשת. כל ביקורת שמתפרסמת בבלוגוספירה וברשתות החברתיות, שעשויה להשתמע כלשון הרע, תוביל את מושאי הביקורת לאיומים משפטיים. החשש הגדול הוא שהבלוגרים ואתרי אינטרנט קטנים, ואפילו כותבי הסטטוסים ברשתות החברתיות טוויטר ופייסבוק - יצנזרו את עצמם.

"מה שנכון לגופי תקשורת נכון פי כמה לגופי תקשורת קטנים", מסכים דרור, המשמש גם כראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. "עיתון כמו ‘ידיעות אחרונות' יכול לומר לעצמו: ‘טוב, אנחנו ארגון גדול. המחזור שלנו הוא של מיליוני שקלים. יש לנו משרד עורכי דין ידוע. ניקח סיכון בפרסום ונדווח לקוראים'. גוף תקשורת קטן - ובלוג הוא סוג של גוף תקשורת קטן - לא יכול ליטול את אותו סיכון. אין לו הכנסות. אין לו רווחים. אין לו השפעה פוליטית ותהודה ציבורית שיש לגוף גדול. הוא כביכול נושא בכל הנטל ולא נהנה מהיתרונות".

זירת האינטרנט נהפכה לזירת השמצות פרועה. האם התיקון לא יוביל לפרסומים יותר אחראיים?

דרור: "חקיקה היא תמיד עניין של איזונים. איזון בין שני ערכים. מצד אחד יש לנו ערך שמאוד חשוב לשמור עליו - שמירת כבודו ושמו של אדם, ומצד שני יש ערך לא פחות חשוב - חופש הביטוי. התיקון בהצעת החוק לא יוצר איזון, הוא נועד להעביר מסר: ‘אל תתעסק אתנו'".

גם עידו קינן, עיתונאי ובלוגר ותיק (מפעיל הבלוג חדר 404) חושב שהצנזורה העצמית היא שאלה של זמן: "סכומי הפיצויים שאחרי התיקון נשמעים כמו מדע בדיוני. בלוגר לא מנוסה יתקשה להתמודד עם מכתבי תביעה של עורכי דין עם דרישה לפיצוי. קשה לו לדעת אם מכתב האיום שנשלח אליו הוא רציני. אם עומד מאחוריו ביסוס משפטי רציני או שמדובר כאן ב'שיטת מצליח'. לבלוגר גם אין ייעוץ משפטי זמין, בניגוד לעיתונאי שמערכת העיתון עומדת מאחוריו. ישנם לא מעט סיפורים חשובים שנחשפו בבלוגים. ההחמרה בחקיקה עשויה להפחיד כותבים עצמאיים ולגרום להם לחשוב פעמיים אם שווה להם לקחת את הסיכון שגלום בחשיפות עיתונאיות".

הבלוגר עומרי חיון, מפעיל בלוג הרכילות הגדול בישראל, מוטרד גם הוא. "התיקון החדש יגרום לבלוגים ולאתרים קטנים להימנע מפירסום ידיעות שהתקשורת לעתים מעדיפה שלא לפרסם. אם פעם הייתי צריך לחשוב ארבע פעמים לפני פרסום טקסט, כעת אני צריך לחשוב 20 פעמים".

חיון, שחשף בין היתר את גילו הצעיר של הזמר עומר אדם כשהתמודד כמתחרה ב"כוכב נולד" - חשיפה שבעקבותיה הודח אדם מהתחרות - חושש גם משימוש של התקשורת עצמה בחקיקה החדשה: "לכלי התקשורת הגדולים יהיה הרבה יותר קל למנוע פרסומים שהם לא מעוניינים בהם - הם גופים חזקים ואיום אחד יכול למנוע פרסום. בעיני התיקון לחוק לשון הרע מהווה פגיעה קשה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי".

"לא עוסקים בדברים החשובים"

לא רק הכותבים מודאגים מהשלכות החקיקה החדשה, גם עורכי הדין מתריעים מפני פגיעה קשה בחופש הביטוי ברשת. עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח מסכים עם קינן ודרור - ומביע חשש מפני מה שעתיד לקרות לבלוגוספירה בעקבות התיקון לחוק. לדבריו, "לכתב עיתון יש את הגיבוי של המערכת, מה שאין לבלוגרים. לעיתונאי יש ייעוץ משפטי ולבלוגר לא. הם לא ייקחו את הסיכון שבניהול משפט. שמעתי את חבר הכנסת מאיר שטרית אומר שאין לעיתונאים ובלוגרים ממה לחשוש אם הם לא ישקרו. לשון הרע במקרים רבים זאת הבעת דעה. כמובן שאין להצדיק השמצות חסרות בסיס אבל הקו שעובר בין לשון הרע לבין מה שאינו לשון הרע הוא קו דק".

עורך הדין אביב אילון, שטיפל בשנים האחרונות בעשרות תביעות לשון הרע, פחות מוטרד מגובה הפיצוי הקבוע בתיקון לחוק, משום שלדבריו בתי המשפט פוסקים פעמים רבות פיצויים נמוכים מאלה הקבועים בחוק. עם זאת הוא מאמין ש"ההשלכות של התיקון לחוק יהיו חמורות: בלוגרים קטנים יעדיפו להימנע מלכתוב כי זה ייתפס ככאב ראש - וזה ישפיע לא רק על הכותבים אלא גם על הבלוג או על הפורום שנותן להם את הבמה. בפועל המשמעות היא הקפאת האינטרנט".

תופעת האיומים בתביעות נגד בלוגרים אינה תופעה ישראלית בלבד. מדובר בתופעה עולמית שזכתה לכינוי SLAPP (Strategic lawsuit against public participation) - כינוי המתייחס לתביעות שמטרתן השתקה של הדיון הציבורי וכניעה של הנתבע בעקבות פחד, איום, הערמת הוצאות משפט והתשה.

"התיקון לחוק מוצג כניסיון להגן על כבוד האדם", אומר איציק ספורטא, ד"ר ליחסי עבודה והתנהגות ארגונית ואחד הכותבים באתר "העוקץ". "אבל הטענה שלי היא שממשלת ישראל פוגעת יומיום בכבודם של האזרחים. דו"ח העוני האחרון מעיד על כך. העיסוק בתיקון חוק לשון הרע הוא עיסוק בזוטי זוטות במקום לעסוק בדברים החשובים באמת. בקיץ היתה כאן מחאה מאוד משמעותית אבל הכנסת בוחרת להתעסק בשטויות. גם ככה בקושי יש תחקירים בעיתונות. זה יצנן את הרצון של התקשורת להתעסק בדברים חשובים".

עם זאת, ספורטא אינו חושש כי לחוק החדש תהיה השפעה ישירה עליו: "אני כותב על תופעות שלא מוצאות חן בעיני, לא על אנשים. דווקא כשרציתי לפרסם מאמרי דעה בעיתונות, לא תמיד הם פורסמו בגלל החשש מתביעה".

סערה ברשת

העיתונאית נרי ליבנה: "לפני שנכנס לתוקפו התיקון לחוק לשון הרע אני רוצה להכריז בזאת שהממשלה כולה גזענית".

עוזי וייל: "אם יעבור החוק שכל אחד שנעלב ממישהו יכול לתבוע 300 אלף שקל בלי להוכיח כלום, וגם יעבור החוק שישראל היא מדינת הלאום היהודי ולא של אף לאום אחר, אז זה אומר שכל ערבי מעליב באשר הוא, ולכן חייב מיד 300 אלף שקל לכל יהודי באשר הוא, ואני, כשאני אקבל את ה-300 אלף שלי מסייד קשוע, אני אשתמש בזה כדי לשכור פסיכיאטר ממש ממש יקר שיוכיח שאני לא משוגעת, ואז לא תהיה לכם ברירה אלא לשחרר אותי, נכון דוקטור כרמון?".

ג'ודי ניר מוזס שלום: "עוקב שאיני מכירה ניגש אלי במטרה לפרגן ואמר לי שאני ‘זונת טוויטר', ואני הסתכלתי עליו ודמיינתי מה אעשה עם הכסף שאקבל ממנו אחרי תביעת לשון הרע".

גורי אלפי: "חברים, שנייה לפני שזה יכול לעלות לי 300 אלף שקל, הייתי רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לומר בצורה לא מנומקת שחבר הכנסת יריב לוין הוא בן זונה. אם חוק לשון הרע יעבור בכנסת לא יהיה יותר פיד-לילה ואם מישהו נפגע מהשפה הבוטה שלי, אני מתנצל מכל הלב. אבל אתם חייבים להבין שהפגיעה האמיתית תורגש כשהחוק הנ"ל ייכנס לתוקפו. אסור לתת לזה לקרות".