הקרב היה צמוד מאוד. ארבע מכוניות סופר-מיני, כולן ברמה גבוהה. ובכל זאת, יש הבדלים, אפילו הבדלים גדולים.

יאריס: המנצחת

הדור הראשון של טויוטה יאריס, ששווק בתחילת שנות ה-2000, היה להיט: מכונית קטנה, עמידה, חסכונית, ששומרת ערך יותר מפק"מ בבנק ירושלים. הדור השני היה נפילה. גיר רובוטי ומעצבן חירבן את הכל. עכשיו מפציע הדור השלישי, שמצויד בגיר אוטומטי רציף ומוצלח.

יאריס החדשה גדולה יותר, מרווחת יותר, נוחה יותר. מי שחושב שמכונית יפאנית קטנה לא יכולה להיות נוחה - שיחשוב שוב. בנסיעה עירונית על כביש משובש הוכיחה יאריס החדשה שהיא המכונית הנוחה ביותר במבחן.

מה לגבי ביצועים? המנוע, 1.3 ליטרים ו-99 כ"ס, בשילוב הגיר הרציף, עושים עבודה טובה וחסכונית. יאריס השיגה במבחן הזה את צריכת הדלק הטובה ביותר - 11.1 ק"מ לליטר. אני משוכנע שבנהיגה רגילה היא תגיע בקלות ל-15 ק"מ לליטר.

מבחינת אבזור, המכונית לא מגיעה עם חלונות חשמליים מאחור, עקשנות מעצבנת של היצרן. אין בקרת אקלים ואין חישוקי סגסוגת קלים. לעומת זאת, יש מסך מגע של 6 אינץ' עם מצלמת רוורס ודיבורית בלו-טות'. יש כניסת USB ו-AUX, ויש שליטה על ההילוכים מההגה.

ההיגוי של יאריס החדשה קליל. יש מי שיאמר קליל מדי. עיצוב הפנים קצת קודר. איכות ההרכבה מצוינת. טויוטה יאריס מזכירה את הונדה ג'אז המצוינת, אבל היקרה.

השורה התחתונה: יאריס החדשה היא מכונית חסכונית, יעילה, צנועה ונקייה. את הכסף הפרטי שלי הייתי שם עליה.

סוויפט: המהנה

סוזוקי סוויפט החדשה ביצעה בצורה טובה את כל שנדרש ממנה במבחן: קודם כל בביצועים. שילוב מוצלח של המנוע (1.2 ליטרים) ותיבת ההילוכים (אוטומטית מסורתית) הניב זריזות וצריכת דלק טובה - 10.3 ק"מ לליטר בתנאי המבחן המפרכים. דרגת הזיהום היא 2, זהה לזו של יאריס. התנהגות הכביש טובה, והשלדה של סוויפט היא הטובה ביותר במבחן הזה.

המכונית מהנה יותר לנהיגה משלוש האחרות, אך בסעיף של נוחות הנסיעה בעיר, היתה סוויפט טובה פחות מהשאר. ואולם אני חושד שמכונית המבחן סבלה מתקלה פרטית בבולמי הזעזועים הקדמיים.

בסעיף האבזור מציעה סוויפט חישוקי סגסוגת קלים, שקע USB ומערכת שמע עם שליטה מההגה. אין לה בקרת אקלים ולא דיבורית בלו-טות'.

השורה התחתונה:סוויפט היא קנייה טובה מאוד. המכונית אולי לא מבריקה בכלום, אבל בטח לא נופלת בשום דבר. אה, כן, למעט תא המטען הזערורי. ממש זערורי.

ריו: מראה יוקרתי

הקוריאנים כובשים את העולם. אני חוזר: הקוריאנים כובשים את העולם. וקיה ריו החדשה מוכיחה את זה בקלות. תסתכלו על המכונית הזאת. היא נראית מיליון דולר. אפשר בקלות להצמיד לה סמל של אאודי ואפילו ב.מ.וו, ולחשוב שזו סופר-מיני גרמנית, יוקרתית וחדשה.

קיה ריו מציעה את העיצוב המרשים והמוצלח ביותר כאן. זו גם המכונית הגדולה והמרווחת ביותר בחבורה, עם 404 ס"מ אורך ובסיס גלגלים של 258 ס"מ. אלה כבר לא נתונים של מכונית קטנה, אלא כמעט משפחתית.

גם האבזור נהדר: גרסת EX של ריו כוללת פנסי LED, בקרת אקלים דיגיטלית, בלו-טות', חלון גג חשמלי, חישוקי אלומיניום (16 אינץ'!), קיפול חשמלי למראות, חיישני גשם, וזה לא הסוף. איכות הגימור מצוינת, נוחות הנסיעה טובה מאוד והמכונית משדרת תחושה מוצקה ונעימה.

מבחינת תמורה לכסף, ריו מנצחת את המבחן הזה בהליכה. איפה הבעיה? הבעיה היא במהות הפנימית. אם תחפרו לעומק תגלו שהקוריאנים עדיין, בדגש על עדיין, עלולים לפספס בתכנון השלדה ומכלולי המנוע-גיר. אפשר להרגיש את זה בנהיגה אגרסיבית. אם לוחצים חזק על הריו היא חושפת התנהגות כביש פושרת ומתלים עייפים. אם דוחקים בה להאיץ מהר בכבישי הרים תלולים היא מפגינה מנוע לא מלהיב ותיבת הילוכים שמתגעגעת לעיר הגדולה ולפקקים.

קיה ריו שוקלת 1,273 ק"ג. טויוטה יאריס שוקלת 1,035 ק"ג. צריכת הדלק של ריו היתה הגרועה במבחן הזה: 8.8 ק"מ לליטר. דרגת הזיהום היא 4, הגבוהה ביותר בחבורה זו.

השורה התחתונה: קיה ריו היא הבחירה המועדפת לצרכן הלא מתוחכם.

פאביה: כמו פנתר רעב

המנוע והגיר של פאביה לקוחים מעולם אחר. אלאה אתכם קצת בנתונים ואחר כך אספר מה התחושה על הכביש. 1.2 ליטרים טורבו עם מומנט של 17.8 קג"מ - כמעט 50% יותר מהמתחרות. תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10 שניות בלבד - 20%-30% מהר יותר משאר המתחרות.

כנ"ל מהירות מרבית, פאביה מגרדת את ה-200 קמ"ש מלמטה. האחרות מגרדות את ה-160 קמ"ש מלמעלה. סקודה פאביה, על הכביש, היא פנתר רעב. האחרות, בהשוואה, הן כבשים מפוהקות.

ואולם כבר אמרו לפני שהחיים זה לא אפס למאה. הבעיה של פאביה היא שהגיר והמנוע המבריקים שלה מחוברים למכונית מיושנת למדי. פאביה הוצגה כבר ב-2007 וסימני הגיל ניכרים בביצועים שלה: מערכת מתלים לא מהוקצעת, שלדה לא הדוקה במיוחד, רעידות מיותרות מכיוון מכלולי ההגה, פלסטיקה ועיצוב פנים שעבר זמנו.

השורה התחתונה: מנוע וגיר מהממים. השאר משתרך מאחור.

-

השתתפו במבחן: דניאל סקלי, דניאל שמיל, ערן אביבי