רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשיפת TheMarker

מונופול הגז במסר למדינה: 
"אף אחד לא ייקח מאתנו את לווייתן"

ראשי קבוצת דלק ונובל אנרג'י, המחזיקה בכל עתודות הגז הטבעי של ישראל, נפגשו עם בכירי רשות ההגבלים כדי לשכנע אותם להשאיר בידיהם גם את מאגר לווייתן הענק ■ פרוטוקול הפגישה מתעד את הלחצים שמפעיל מונופול הגז על הרגולטורים

64תגובות

חמישה עורכי דין שיגרה קבוצת דלק ונובל אנרג'י, בעלת השליטה במאגרי הגז הטבעי שלחופי ישראל, אל משרדי רשות ההגבלים העסקיים בירושלים בסוף יולי. כשהם מלווים במנהל הרגולציה בנובל, קולין סינקלייר, ובמנהלי דלק, גדעון תדמור (אבנר) ויוסי אבו (דלק קידוחים), התייצבו הפרקליטים מול בכירי הרשות - למעט הממונה, פרופ' דייויד גילה, שנעדר מהמפגש.

מטרת ההתייצבות היתה להפריך טענות שהועלו נגד "הדיל" שרקחו גילה וחברות הגז. לפי הסדר שגיבשו, תוכל קבוצת דלק־נובל להמשיך להחזיק גם במאגר הגז הענקי לווייתן - על אף שהוכרזה כבר על ידי אותה רשות הגבלים כמונופול בשוק הגז הטבעי בישראל, ועל אף שאחזקתה בלווייתן הוגדרה "הסדר כובל שיש בו חשש לפגיעה בתחרות בענף".

אלא שבתום שלוש שנים של דיונים ולחצים, נסוגה רשות ההגבלים העסקיים מעמדתה. היא הסכימה להשאיר את מאגר לווייתן בידי המונופול המוכרז, בטענה כי אם לא תעשה כן - יעכב המונופול את הפקת המאגר ואת הזרמת הגז למשק. בכך, בחרה למעשה הרשות להנציח את מעמדן המונופוליסטי של דלק ונובל אנרג'י למשך עשרות שנים.

אסדת קידוח תמר
אבי בר אלי

הפרוטוקול של אותה ישיבה רגישה מסוף יולי, שרשות ההגבלים מסרה בעקבות פניית התנועה לאיכות השלטון ועמותת אדם טבע ודין, חושף טפח מהנסיבות שהביאו את הרשות ואת הממונה עליה להתקפל.

כך, בא כוחה של קבוצת דלק־נובל, עו"ד צבי אגמון, הזהיר בפגישה את אנשי הרשות שלא יעלו בדעתם לאכוף את הכרזותיהם ולכפות את הוצאת דלק ונובל מהמאגר הענקי. זאת, באיום מרומז שלפיו צעד כזה יגרור את הצדדים למערכה משפטית ממושכת, בעוד שהחברות יימנעו במכוון מלפתח את המאגר ולהזרים את הגז לחוף.

ועדת הכספים כנסת
אוליבייה פיטוסי

"הליך משפטי יהיה ארוך ותוצאותיו אינן חד־משמעיות, כשיש אינטרס ציבורי באספקת גז לציבור", הבהיר אגמון לאנשי הרשות. "הליך משפטי ייקח 5–10 שנים, אופציית חברת החשמל תמומש (החברה תרכוש את הגז הנוסף הדרוש לה ממאגר תמר - א"ב), והעיכוב לא יהיה לטובת הציבור", חידד.

בתגובה לדברים אלה, העיר בציניות הכלכלן הראשי ברשות ההגבלים, ד"ר אסף אילת: "עלו טענות שגם אם יהיה הליך משפטי, אפשר יהיה להכריח אתכם לפתח את לווייתן". אגמון לא נותר חייב וירה חזרה: "אף אחד לא ייקח את זה, (אחרת) אלך לבג"ץ. אף אחד לא יכול להכריח אותי להשקיע 6.5 מיליארד דולר תחת עננה של אי־ודאות. אף אחד לא ייקח נכס אחרי שהושקעו בו 4 מיליארד דולר. מי שחושב שאפשר לבוא להגיד לי: 'אתה בהסדר כובל ותמשיך להשקיע 6.5 מיליארד דולר - לא חושב נכון".

חוק הנפט הישראלי, יש לציין, מתיר לממשלה להפקיע זכויות של בעל מאגר שאינו שוקד על פיתוחו לפי לוח הזמנים שנקבע לו. כלומר, איומי נובל עשויים להתפרש כאיום בהפרת חוק. אלא שאגמון טרח להבהיר לשומעיו את חוסר התוחלת האסטרטגית שבהכרזת מלחמה מעין זו על מונופול שאוחז במשאב חיוני אסטרטגי.

"קיבלנו את לווייתן ממשרד התשתיות, לא לקחנו אותו מהציבור. אנחנו היחידים שמצאנו גז והיחידים שמשקיעים פה. אחרי לווייתן חשבו שיהיו 50 קידוחים, אבל אין אף אחד", אמר אגמון. תדמור גיבה אותו, והבהיר כי "ענף חיפושי הנפט והגז נגמר".

תגובת מונופול הגז להערתו "החצופה" של הכלכלן הראשי לא הסתכמה בכך. כעת הגיע תורם של אנשי נובל להתייחס לשאיפות הכוחניות של הרגולטור הישראלי. "נובל תראה בהכרזת הסדר כובל הלאמה של הנכס - ותגן על הזכויות שלה מכוח כל הדינים, הדין המקומי והדין הבינלאומי", איים יועצה המשפטי של נובל אנרג'י בישראל, עו"ד צחי גרוסווסר. זאת, בלשון שהזכירה את איומיה של נובל לפני ארבע שנים, בעת דיוני ועדת ששינסקי הראשונה, לפנות לבתי דין בינלאומיים נגד כוונת המחוקק הישראלי להגדיל את נתח הציבור ברווחי הגז שלו.

גילה לא עמד בלחץ

מדוע נדרשה בכלל התערבות רשות ההגבלים העסקיים? במקביל להיערכותן לקידוח במאגר תמר, ב-2008 רכשו דלק ונובל אנרג'י 85% מהזכויות בשטח מאגר לווייתן מידי רציו חיפושי נפט, שחסרה אז מזומנים לצורך מימון הפעילות. דלק ונובל החזיקו אז ב–18–22 רישיונות קידוח, שכיסו כ-60% ממימי החיפושים לחופי ישראל - הרבה מעבר לרף המקסימלי של 12 רישיונות לגוף בודד שקבע חוק הנפט.

דלק ונובל, יש להבהיר, קיבלו את הרישיונות מידי משרד התשתיות - ולא צברו אותם בניגוד לחוק. אלא שבעודן חולשות על 60% ממימי החיפושים לחופי ישראל, נשאלה השאלה האם יש להתיר להן להחזיק ברישיונות מבטיחים נוספים.

אינפו

ב–2011 חשף TheMarker כי השותפות של שלוש החברות בקידוח לווייתן - דלק, נובל ורציו - לא ביקשה לפני הקידוח פטור מהכרזה על הסדר כובל. פטור כזה נדרש כדי לאפשר להן לשתף פעולה בפיתוח המאגר ובשיווק הגז. דלק ונובל הגישו בקשה כזאת עבור פעילותן במאגר תמר, שאושרה ב–2006 על ידי רשות ההגבלים.

הממונה על ההגבלים העסקיים רשאי אמנם לפטור צדדים להסדר כובל מהחובה לקבל את אישור בית הדין לשיתוף הפעולה ביניהן, אך בתנאי שאין בכך כדי לפגוע בתחרות בשוק. השותפות האסטרטגית שהתגבשה בין דלק לנובל אנרג'י, עם זאת, שותפה כיום בכל עתודות הגז הטבעי של ישראל. זאת, כאשר השקעתן במאגר תמר, למשל, עלולה לשלול אינטרס להתחרות במאגר זה באמצעות לווייתן - תוך חשש ליצירת קרטליזציה.

לפיכך, השותפות בלווייתן זומנו על ידי הרשות להליך שימוע, שבו ניסו לשכנע את גילה להימנע מלהכריז על הסדר כובל. השימוע הסתיים במאי 2012, אך גם אחריו המשיכו הצדדים בהתדיינויות, לרבות פגישות אישיות שקיים בעלי דלק יצחק תשובה, עם גילה, ובהן ניסה לשכנע את גילה לא לחייב אותו למכור את חלקו בלווייתן. 

הכרעה דרמטית זו של הרשות ריכזה עניין רב, מכיוון שהיא למעשה ההזדמנות האחרונה של המדינה למנוע הנצחה של מונופול פרטי על משאב לאומי אסטרטגי ולהותיר שבב של סיכוי לתחרות, שתמנע עשרות שנים של כשלי שוק ומאבקים חוזרים ונשנים בין גופי הרגולציה לבין דלק ונובל - ודאי לאחר שהוכרזו כבר רשמית מונופול.

בעוד יתר הגורמים המקצועיים והפוליטיים בורחים מעיסוק בסוגיה כמו מאש, נותרה רשות ההגבלים לבדה במערכה מול תשובה ונובל אנרג'י — ולא עמדה בלחץ. בתום שנתיים וחצי של דיונים, הסכים גילה לפני חצי שנה לסגת מהכרזתו על השותפות בלווייתן כפועלות תחת הסדר כובל. בין היתר, נימק זאת בחשש להתכתשות משפטית ממושכת שתפגע בלוחות הזמנים לפיתוח לווייתן - בדיוק כפי שאיימו באי כוח דלק־נובל.

לפי הפשרה שאומצה לבסוף, דלק ונובל ימכרו לצד ג' את זכויותיהן במאגרי כריש (המכיל כ–50 מיליארד מ"ק גז) ותנין (כ–20 מיליארד מ"ק) - ללא מכסת היצוא של מאגרים אלה (שתועבר ללווייתן), וזאת בתמורה לביטול הכרזת הממונה על אחזקתן בלווייתן כהסדר כובל. כך, יוכלו להמשיך להחזיק ב–85% ממניות מאגר הענק (שבו 622 מיליארד מ"ק) וב–67% מהזכויות במאגרי תמר (שבהם כ–300 מיליארד מ"ק נוספים), בתמורה למאגרים "על הנייר", שהיקף הגז הפוטנציאלי בהם מסתכם בכ–8% מכך.

"החוק מופר כבר 
שש שנים"

יצחק תשובה
מיכל פתאל

פרסום הסדר הפשרה לשימוע ציבורי, לפני הגשתו כצו מוסכם לאישור בית הדין להגבלים, גרר מן הסתם ביקורת ציבורית נרחבת. זאת, בין היתר, בטענה לעסקת החלף לא מאוזנת, וחשש כי השחקן החדש לא יוכל להתמודד עם יתרון הגודל של דלק ונובל, המחזיקות גם בתמר, או שהגז האצור במאגרים הקטנים ימוצה במהרה ויותיר את המשק מול מונופול לעשרות שנים.

את ההשגות המשפטיות בשימוע הציבורי הגישו שורה של ארגונים חברתיים, ובהם התנועה לאיכות השלטון, עמותות אדם טבע ודין וישראל יקרה לנו, הפורום הישראלי לאנרגיה, וכן חברי הכנסת שלי יחימוביץ' (העבודה) ומשה גפני (יהדות התורה). זאת, כשההתנגדויות מגובות בחוות משפטיות ומקצועיות שהגישו בין היתר הגיאולוג יוסי לנגוצקי (אבי תגליות תמר ודלית), פרופ' מוטי פרי (המתמחה בתורת המשחקים) ועו"ד גלעד ברנע.

ברנע, למשל, טען כי בהחלטתה על פשרה, התעלמה למעשה רשות ההגבלים מהפרת חוק מוכחת מזה שש שנים, תוך שהיא נמנעת מאכיפת חוק בנימוקים טכניים־פרוצדורליים. לטענת ברנע, הגז המוזרם ממאגר תמר יספיק לצורכי המשק - עובדה השוללת את סד הזמנים שנטען בפי הרשות. "כל אימת שהשותפות במאגר ניצבות בפני החלטה של רגולטור זה או אחר, משמשת בידם שאלת פיתוח שדה לווייתן כאיום על הממשלה מפני מחסור עתידי בגז במשק", מחה ברנע.

התנועה לאיכות השלטון ואדם טבע ודין, באמצעות עוה"ד צרויה מידד־לוזון, נילי אבן־חן ודנה טבצ'ניק, טענו כי הצו המוסכם שהגיש גילה עוקף את סמכויות בית הדין להגבלים, וככזה "חותר תחת דיני ההגבלים העסקיים, מסכל את אכיפתם, ועל כן מהווה פעולה מחוסרת סמכות הבטלה מאליה". זאת, נטען, כשגילה מאפשר למעשה לדלק ולנובל ליצור בעצמן מתחרה מוגבל "לפי בקשתן", באופן שלא יאפשר בעתיד תחרות וינציח את מעמדן המונופוליסטי.

לטענות אלה השיב עו"ד אגמון בדיון שהתקיים בסוף יולי במשרדי הרשות. הוא טען כי הצו החליפי לטענת ההסדר הכובל הוא "ההליך הכי נכון והכי ראוי". אגמון נימק את עמדת לקוחותיו בשלושה טיעונים: אין בכלל הסדר כובל; הפתרון החלופי המוצע ממילא יאפשר תחרות פוטנציאלית; הכרזה על הסדר כובל תגרור הליך משפטי ממושך שיפגע באינטרס המשקי.

באשר להכרזה בדבר קיומו של הסדר כובל, טען אגמון כי חבירת דלק ונובל להיתר החיפוש של רציו אינה יכולה להיחשב כעסקת מיזוג המחויבת בדיווח, מכיוון שבשטח לא התגלה עדיין גז טבעי, מאגר תמר עדיין לא פותח ביום העסקה, ורציו לא היתה למעשה שותפה פעילה - שכן עמדה ערב מחיקה מהמסחר, חסרה הון עצמי וממילא לא עמדה בלוחות הזמנים שהוכתבו לה על ידי הרגולטור.

אגמון טען עוד כי דלק ונובל נדרשו לפנות לממונה על ההגבלים העסקיים רק עם קיומה של תגלית גז או במקרה של עסקות בין השותפות בתמר - ולא עם שחקנים אחרים. "אם לא היינו נכנסים לרציו ההיתר היה חוזר למדינה, וסביר להניח שהייתי מקבל אותו מהמדינה", העיר.

ואולם, הטענה העקרונית של המתנגדים להסדר היתה שהצו המוסכם שהוצג לשימוע - גם אם הוגש בסמכות - כלל לא יביא לתחרות בענף הגז, וכי זהו למעשה מצג שווא של רשות ההגבלים, שחוטאת לכאורה לתפקידה. זאת, מכיוון שלגודל ולהיקף התגלית של לווייתן יש יתרון מסחרי ברור על פני כל מתחרה קטן, מכיוון שבעליו יוכלו לקבוע תג מחיר שלא יאפשר למתחרה לשרוד.

נילי אבן חן
אמיל סלמן \ ג'יני

"בשוק שבו קיימים שני שחקנים בלבד, הסיכוי להיווצרות של תחרות יעילה הוא נמוך ונדיר ביותר", כתב פרופ' פרי בחוות דעתו. "כדי שתהיה אפשרות להיווצרות תחרות צריכים להתקיים התנאים ההכרחיים הבאים: שחקנים סימטריים — כלומר דומים או קרובים בגודלם ובעלי מבנה הוצאות דומה; ושני השחקנים צריכים להיות מסוגלים לספק את מלוא הביקוש בעלות שולית זהה או דומה. וגם אם התנאים יתקיימו, עדיין אין ביטחון שתתקיים תחרות".

פרי חזה את ההתפתחות הסבירה יותר בתנאים שמבקשת הרשות לאשר: "ההתנהגות הצפויה היא שהשחקן המוביל יקבע מחיר מונופוליסטי גבוה ויספק את רוב רובה של הכמות המבוקשת, תוך שהוא מותיר לשחקן הקטן נתח ביקוש כזה, שיגרום לכך שלא יהיה לו כדאי להיכנס מולו לתחרות על המחיר".

בפגישתם עם בכירי רשות ההגבלים ביקשו דלק ונובל לסתור את מסקנותיו של פרי, אך עשו זאת בעיקר על יסוד טענה ל"מבחן תוצאה". "לדעתי פרי לא מבין את השוק עם האמירה הזו", הטיח אגמון. "אם זה היה נכון אז לא היינו מקבלים הצעות לרכישת הנכס (כריש ותנין - א"ב), ויש הצעות לקנות את כריש ותנין, יותר מהמצופה אפילו", טען, והוסיף: "אנשים שמבינים בשוק חושבים שרכישה של המאגרים זו עסקה טובה, כלומר הם מעריכים שניתן להתחרות בלווייתן עם כריש ותנין".

לטענת דלק ונובל, לעלויות השונות שיושקעו בפיתוח המאגרים השונים, כמו גם לגודל הרווח הטמון בצדם, אין חשיבות בתמחור הגז המתחרה או ביכולת לקיים תחרות. "בכל הקידוחים שהיו בשנים האחרונות, הפרוספקטים היו כמעט כמו כריש ותנין, כלומר כל החברות האלה חשבו שיוכלו להתחרות באמצעות כריש ותנין", העיר יהודה סבן, סמנכ"ל רגולציה וכלכלה בדלק קידוחים.

בתגובה לדברים חידד אילת את השאלה שעל הפרק: "תמר ולווייתן הם מאגרים יעילים יחסית, ולכן העלות הממוצעת שלהם נמוכה. נניח שעלות הגז שלהם היא 3 ושהמחיר המונופוליסטי שהם רוצים לקבוע הוא 6. עוד נניח לצורך הדוגמה שהעלות של כריש ותנין היא 10. במצב עניינים כזה, המאגרים הקטנים לא יוכלו להתחרות בצורה אפקטיבית בגדולים, מכיוון שהחיסרון שלהם מבחינת יעילות יותר משמעותי מהתחרות שהם יכולים לספק לתמר וללווייתן".

אגמון השיב שוב בהתרסה: "אז אתה אומר שאין טעם יותר לחפש גז, כי עד שלא ימצאו משהו בגודל של לווייתן ותמר לא תהיה תחרות". לדברים הצטרף גם תדמור: "מחיר המכירה בשוק הזה לא נקבע על בסיס קוסט פלוס. המחיר נקבע על ידי כוחות שוק של עלות אלטרנטיבית. אם היית צודק, אף אחד לא היה רוצה להתקרב לפה".

אלא שאילת התעקש, והשיב כי לפי טענה זו, הסיכוי היחיד למחיר נמוך יותר במשק הוא קיומה של תחרות בין לווייתן לתמר. "הטענה שתחרות נוצרת רק על ידי שני שחקנים דומים היא לא נכונה", השיב אגמון לאילת ולפרי, והדגים את אמירתו בשוק הקמעונות: "ברמה האזורית, רמי לוי מהווה תחרות מול שופרסל או מגה, והוא לא בגודל שלהם. גם בגז טבעי אין מוצרי איכות. הגז של לווייתן ושל כריש הוא אותו גז".

"אם יש הסדר - אז לא יהיה פיקוח על הגז"

לאחר שגבר הוויכוח העקרוני בין הצדדים, הפתיע דווקא אבו, מנכ"ל דלק קידוחים, כשקיבל במובלע את טענת המתנגדים להסדר בדבר המשקל שיש לייחס לפערי נפח הגז בין המאגרים - והציע לגלגל את הכדור לידי המדינה. אבו טען כי למדינה יש כלים רגולטוריים להתערב בכשלי שוק הגז, למשל על ידי רכישה מכוונת של גז מאותו מתחרה קטן.

נובל אנרג'י פרסומת
ערוץ היוטיוב של נ

כמה בכירים בקבוצת דלק־נובל העלו את הטענה הזאת בחודשים האחרונים, ורמזו כי המדינה צפויה לדעתם "להעניק" לבעלים העתידי של כריש־תנין את אחד מחוזי החברות הממשלתיות - חברת החשמל או נתג"ז (כרוכשת גז מרוכז עבור לקוחות התעשייה הקטנים, למשל). זאת, כדי להבטיח את קיומו ולאפשר למתחרה לממן את הפיתוח.

אלא שגם תסריט היפותטי זה לא יפתור את כשל השוק הצפוי. זאת, בגלל ההערכה שמיצוי מהיר של כריש ותנין יבטיח למעשה את מונופול דלק־נובל לטווח ארוך עוד יותר. "אם בעלי לווייתן יראו שכריש־תנין מתאמץ לזכות בנתח שוק בעזרת הורדת מחיר - אין להם כל אינטרס להוריד מחיר רק כדי לשמור על נתח שוק. החלטתם הרציונלית תהיה לא להוריד מחירים, להמתין עד למיצוי חלקו של כריש־תנין בשוק המקומי, ובכך לחזור למעמד מונופוליסטי מלא", טענו אייל עופר וחנוך ארליך (ישראל יקרה לנו) בהשגה שהגישו לרשות ההגבלים.

בעמותה הזהירו כי "להסדר המוצע עלולה להיות השלכת רוחב, מכיוון שרגולטורים אחרים יהיו תחת אשליה כאילו סוגיית התחרות במשק הגז הוסדרה - והם עלולים להימנע מלעשות שימוש בסמכויותיהם". אזהרה זו כוונה, בין היתר, לדיונים הממושכים שמקיימת ועדת הפיקוח על המחירים - המשותפת למשרדי האוצר והאנרגיה - בשאלה האם יש להטיל פיקוח על מחיר הגז הטבעי של המונופול ובאיזה מנגנון פיקוח לנקוט. ואמנם, כך מסתבר, בקבוצת דלק־נובל לא מבזבזים זמן.

כשעלה בפגישה ברשות נושא הפיקוח האפשרי, הפתיע אגמון כשרמז על התנייה לכאורה של "הסכמת" קבוצת דלק־נובל לפטור מהסדר כובל בהתחייבות ממשלתית להסרת חרב הפיקוח.

"לטעמנו פיקוח מחירים סותר את מהות ההסדר", הרהיב אגמון עוז. "אנחנו יוצרים תחרות ולא מחיר רגולטיבי. הפיקוח צריך להיות מיותר ברגע שיש שחקן מהותי נוסף עם 70 BCM בשוק. החוזים העיקריים שלנו עברו מסננת רגולטורית, לרבות עניין המחיר, ההצמדות ועוד, על ידי כל הרשויות הרלוונטיות. אי־אפשר להגיד שאנחנו קובעים איזה מחיר שבא לנו, כי זה לא נכון".

צ'ארלס דיווידסון
עופר וקנין

דברים אלה של אגמון סותרים את חוות הדעת שהגישה לרשות ההגבלים יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן. לטענתה, שאותה הביעה כבר גם בדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת, מונופול דלק־נובל גובה מחיר מופקע כבר כיום, גוזל מדי שנה רנטה של מיליארד שקל לפחות מציבור צרכני החשמל, ועוד קובע ללקוחותיו תנאים מסחריים נוקשים המייקרים את השימוש בגז טבעי (למשל, שיעור Take or Pay גבוה).

אגמון השיב בכעס: "יש מכתב התנגדות של רשות החשמל, שלא ברור לי מהו. מעבר לזה שהטענות בו לא קשורות לצו המוסכם, איפה היית עד עכשיו?" הפנה תהייתו לפרקש־הכהן (שלא נכחה בדיון). "היא תקעה את ההסכם עם חברת החשמל, איפה היא היתה?"

תדמור הוסיף: "הטענות שלה במכתב מבוססות על עובדות לא נכונות. ה-Take or pay למשל הוא יחסית נמוך, וכל כולו נועד לאפשר יעילות. אם הוא היה נמוך יותר, זה היה לא יעיל כי היינו צריכים לשמר Capacity בצינור עבור לקוחות אחרים".

למתקפה הצטרף גם אבו: "רשות החשמל ופרקש־הכהן אישרו את הסכמי חברת חשמל וגם הסכמים עם חברות אחרות. עברנו את המסננת שלה גם לאחר שבוצעו שינויים במחירים ובתנאים בהסכם חברת חשמל ובהסכמים האחרים. יש שם המון אמירות שעובדתית הן לא נכונות ולא קשורות לצו המוסכם".

עם פרסום פרוטוקול הדיון, מסרה היועצת המשפטית של התנועה לאיכות השלטון, עו"ד צרויה מידד-לוזון: "תגובות שותפויות הגז משקפות את התפישה כאילו הרשויות בישראל עובדות בשבילן ואמורות לשרת את האינטרסים שלהן, ולהתעלם מהאינטרסים והזכויות של הציבור הרחב. תפישה זאת מתאפשרת לנוכח הכשל המתמשך של רשויות השלטון בכל הקשור להענקת זכויות בנוגע לגז הטבעי. כשלים אלה יצרו יש מאין מונופול גז אימתני השולט במשק, ועקב עוצמתו הכלכלית הוא בעל השפעה עצומה על הרשויות, השפעה בעלת פוטנציאל השחתה, שתתעצם ותלך ככל שתלות המשק והתעשייה בגז תתרחב ותעמיק".

קידוח לוויתן
אלבטרוס
הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם