בישראל, מיניוואן היא מכונית שקונים כי צריכים ולא מפני שרוצים. לעומת רכבי הפנאי האופנתיים ("הג'יפונים"), המיניוואנים נתפשים כמשעממים ומסורבלים, כאלה שמיועדים בעיקר למשפחות עם ארבעה ילדים ויותר. הביקוש להם נותר דומה למרות הגידול במכירות בשוק הישראלי, בזמן שרכבי פנאי גדולים או סטיישנים נהפכו לדגמים מבוקשים.

אולם לא המראה הוא שהרתיע עד כה לקוחות מרכישת מיניוואנים, אלא ביצועים רופסים, צריכים דלק גבוהה והתנהגות כביש לא מרנינה. בדרך כלל, המיניוואנים מציעים מכונית מצוינת למשפחה אבל פשרה לא נעימה עבור הנהג. הזאפירה מפתיע לטובה בתחום הזה. התנהגות הכביש שלו מהודקת, משרה ביטחון ואף גורמת לנהג לחשוב כי מדובר במכונית קטנה בהרבה.

גם בביצועים הזאפירה מפתיעה לטובה. למכונית מנוע בנפח 1.4 ליטר בלבד, אך מגדש טורבו מביא את ההספק ל-140 כ"ס מכובדים. עם זאת, הוא גם מייצר במפתיע "השהיות טורבו" קלות - תופעה ששייכת לשנות ה-90 של המאה הקודמת. להוציא היסוס קל כאשר הרגל כבדה על דוושת הגז, התאוצות של הזאפירה טובות ויחידת ההנעה מייצרת תחושה נמרצת.

המושב האמצעי בזאפירה מרווח מאוד, ונוסעיו יכולים להסתייע גם בשפע תאי אחסון (שפזורים בכל רחבי המכונית). כמכונית לחמישה תציע אופל הרבה מקום ותא מטען עצום בגודלו. העניינים מסתבכים כאשר מבקשים להסיע בה שישה או שבעה נוסעים. אז יתברר ששורת המושבים השלישית צרה וצפופה, ותתאים לכל היותר לילדים קטנים וסבלניים, שגם הם יתאכזבו מחלונות קטנים מאחור.

פרישת השורה השלישית תהפוך גם את תא המטען לחרך זעיר. לא מדובר בבעיה ייחודית לזאפירה, והיא מוכרת היטב לכל נהג של מאזדה 5, אבל חבל שגם המכונית החדשה ביותר בקבוצה אינה מיועדת באמת לשבעה אנשים.

הזאפירה מתגלה כמכונית נוחה למדי, המשככת היטב את מהמורות הכביש ומתאפיינת באיכות הרכבה טובה מאוד. הזאפירה הוא מתמודד ראוי בשוק המיניוואנים, שמציע נוחות ומרחב לחמישה נוסעים וגם אחיזה איתנה וביצועים לא רעים - אך כמכונית לשבעה נוסעים זה עדיין לא זה.