לנסוע עם המשפחה לטיול בפסח - ולדעת שאתה יכול למות - דינמו - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לנסוע עם המשפחה לטיול בפסח - ולדעת שאתה יכול למות

בדרך למצפה רמון הבנתי שההגעה ליעד אינה תלויה בכלל בכישורי הנהיגה שלי, אלא ביד הגורל ■ אני ניצלתי, אבל הקיבוצניקית הצעירה שנסעה שם 48 שעות אחרי - הפסידה ברולטה של כבישי הדרום ■ מדוע אחרי 370 הרוגים בשנה - לכולם עדיין מובטחת חסינות מאחריות פלילית?

113תגובות
התאונה ליד צומת טללים, ביום רביעי שעבר. התנגשות ידועה מראש
אליהו הרשקוביץ

60 ק"מ לפני שמגיעים למצפה רמון (מכיוון צפון), נהפך כביש 40 לרולטה רוסית. דרך מהירה עם נתיב צר אחד לכל כיוון. בלי הפרדה פיזית מהבאים בנתיב ממול. בלי שוליים. עם מהמורות באספלט הסדוק וכיסויי בורות תכופים.

בשלב זה אין כל חשיבות ליכולות הנהיגה. אין זה משנה כמה זהירים נהיה. הכל תלוי בזהות הנהג שמגיע ממול — ובשאלה אם יספיק לחזור בזמן מהעקיפה המטופשת שאליה ייצא, ואם לא, האם ירסק את המכונית שלי, או שהקורבן תהיה המכונית הבאה אחרי.

כולם קוראים עיתונים או צופים בחדשות בטלוויזיה. גם אם לא מדברים על כך בגלוי, כולם מבינים את הסיטואציה. מי שנוסע בכבישי הדרום או הצפון, לבד או עם המשפחה, מכיר את התרגולת בכניסה לקטעי כביש כאלה: מנמיכים את עוצמת הקול ברדיו, שתי הידיים מטפסות במעלה ההגה, בודקים זוויות במראות, מציצים על הילד שבמושב האחורי, ממקדים את המבט במכוניות ששועטות ממול — ומנסים לקלוט על פני נהגיהן רמז מטרים כלשהו שיוסיף אולי מאית שניה לזמן התגובה הנחוץ כדי להיחלץ מהתאונה החזיתית שבדרך.

100 תאונות, 0 ניידות

646 הרוגים בחמש שנים
מספר ההרוגים בתאונות דרכים*
*ב 2017- נרשם עד כה זינוק של 10% בהרוגים מקור: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
עירוני בין־עירוני סך הכל

מרגע שנכנסנו למקטע כביש כזה — השאלה איך נצא ממנו נתונה בידי המזל. זה מביך, אבל אומה שהצליחה להדהים בפיתוח מענים לירי פגזים, רקטות וטילים, מותירה את המענה לתחושת הטרור בכבישים בידי הגורל.

למה? למה מחייבים אותי להסתכן ברולטה רוסית כדי לטייל עם המשפחה במצפה רמון?

אולי כי משרד התחבורה מתקצב רק ב–200 מיליון שקל בשנה את הטיפול בכבישים מסוכנים, ולא תמיד מפקח לאן באמת מופנה הכסף, כדי שזה ירפד בשקט את כיסיהם של קבלני הקולות בצפון באמצעות מכרזי מעצ התפורים; אולי כי הרשות לבטיחות בדרכים משמשת כר למינויים פוליטיים ומכבסה לכספי שוחד פוליטי שמועברים למימון כיכרות ברשויות מקומיות מקורבות; ואולי כי המשטרה מפעילה 20 סוכנים בשנה כדי שיתפסו מוכרי ג'וינטים במסיבות טבע, ולא שותלת פעם אחת סוכן במכוני הרישוי ובטסטים בדרום.

בשבוע שעבר, במשך שעתיים וחצי של נסיעה דרומה מגוש דן, לא נצפתה לאורך כביש 40 ולו ניידת תנועה אחת — ועוד בכביש שרושם 100 תאונות בשנה. הרי כל כלי רכב שביצע עקיפה במהלך הנסיעה הזאת נסע בוודאות במהירות מופרזת, יצא לעקיפה בדרך לא פנויה — לעתים חצה קו הפרדה רצוף — ולעתים צויד גם בחלונות כהים לא תקניים ובלוחית רישוי משובשת.

במקום לחפש בפזורה הבדואית רמזים לפעילות דאעש, מדוע השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לא מציף את כבישי הדמים 31 ו–25 בניידות תנועה? האם ישנה עוד גזרה כזאת שבה נהרגים 16 ישראלים מדי שנה? לאן זרמו עשרות מיליוני השקלים שקיבלה משטרת ישראל בעבור תגבור ניידות תנועה, ולמה חסרות 300 ניידות ייעודיות בכבישים?

בעבור הקיבוצניקית הצעירה שנהרגה ביום רביעי שעבר בצומת טללים, בת יחידה להוריה, זה כבר לא ישנה. אני חלפתי את הצומת הזה בשלום 48 שעות לפני כן — וניצלתי. היא הפסידה ברולטה. אבל מי חייב אותה לשחק במשחק האכזרי הזה רק מפני שרצתה לפגוש חברה בדרום?

לפני שנתיים איים ראש אגף התנועה על בכירי מעצ כי אם לא יחזרו לטפל כנדרש בכבישים אדומים, הוא ידאג להעמידם לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. טוב עשה הקצין, אבל למה לעצור באיומים — ולמה להסתפק במעצ?

370 הרוגים בשנה, כל שנה, ולכולם מובטחת חסינות אוטומטית מאחריות פלילית?

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם