לווייתן, כריש, שפנים - ושחקנית פוקר שתיקח את כל הקופה - דינמו ורכב - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הסדר הגז - מאחורי הקלעים

לווייתן, כריש, שפנים - ושחקנית פוקר שתיקח את כל הקופה

הטעות המחרידה שממנה נחלצה ישראל בדקה ה-90, התרגיל של האוצר לגילה, הסיבוב של נובל על חשבון תשובה והפחדנות של נתניהו וסילבן שלום

31תגובות

1. עקרו שיניים, 
ואז נתנו אגוזים

סעיף קטן בתוכנית לפירוק מונופול הגז, כפי שהוצגה ברביעי באופן רשמי לחברות דלק ונובל אנרג'י (אך לא לציבור), לימד משהו על הסכנה העצומה שהיתה טמונה לפני חודשיים בהסכם הכניעה הרעוע - שעליו נמנע ברגע האחרון מלחתום הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, ועל התפכחות הרגולטורים בישראל מאז.

מי שקרא בעיון את פרטי התוכנית ב–TheMarker, הבחין בדרישה חדשה ושולית לכאורה של הממשלה מחברות הגז. לפי דרישה זו, דלק ונובל יחוייבו למכור את מאגרי הגז כריש ותנין הצנועים - חיוב שכבר הסכימו להיענות לו - אך יידרשו למסור באותה החבילה גם רישיון קידוח בשם אלון D.

עוזי לנדאו ויצחק תשובה
דודו בכר

רישיון הקידוח הזה, שבו מחזיקות החברות מאז 2009, אמור לפקוע בעוד חודש, אך בשבועות האחרונים הן עשו מאמצים כבירים לשמור אותו בידיהן. מדוע?

תא השטח שמכסה אלון D, בצפון המים הכלכליים של ישראל, צמוד לשטח רישיון אלון C - שבו התגלה מאגר כריש. לא רחוק משם התגלה גם מאגר תנין, שבמפת החיפושים מוכר יותר כ"אלון A".

כלומר, רישיון הקידוח שבו מחזיקות עדיין דלק ונובל אוצר מרבץ גז פוטנציאלי נוסף, שהוא למעשה המשכם הגיאולוגי של המאגרים המוקדמים. לכן, לא תיתכן בעתיד הפקה של גז מאלון D בלי שיתוף פעולה של בעלי כריש ותנין - ולהיפך. כל בעלים עתידי של כריש ותנין יידרש להידבר עם בעלי אלון D לגבי חלוקת הגז (אם יימצא) או לגבי חלוקה בתשתית משותפת.

במלים אחרות, בהסדר הפשרה שעליו התכוון גילה לחתום רק לפני חודשיים, בידיעת כלל משרדי הממשלה - שלא פצו את פיהם במשך שנה מאז הוצג - הוטמנה מעין "גלולת רעל". ההסדר הזה הניח על כתפי הבעלים החדש של כריש ותנין את עתיד התחרות בשוק הגז של ישראל ואת המשא הכבד של ההבטחה להתמודד עם המונופול האימתני של דלק ונובל - אך בה בעת הפקיד בידי אותו מונופול רישיון קידוח שעשוי להבטיח לו דריסת רגל בגז המצומצם שיתחרה בו.

האם הרישיון הנשכח העמיד לפני חודשיים בסכנה את הרלוונטיות של השינוי המבני המוצע, ולמעשה סיכן את עצמאות המשק הישראלי בעשורים הבאים? כיצד קרה שגילה עמד כפסע מחתימה על הסדר פשרה היסטורי - בלי שנסגרה קודם "הפינה" של אלון D? מדוע לא התריעו על כך גורמי המקצוע במשרד האנרגיה? היכן היו משרדי האוצר וראש הממשלה?

הנה לפיכך דוגמה צנועה אחת לתרומה הציבורית בזכות "הזגזוג של גילה". הרי די בתיקון מאוחר זה של הבעלות על אלון D כדי "להרוויח" את העיכוב בן החודשיים בהגשת השינוי המבני הנדרש בשוק הגז. כמו כן, די בסעיף הקטן ללמד את הציבור פרק נוסף אודות ניקיון הכפים של מקהלת הספינולוגים ושכירי העט, זו שתקפה את "הקמפיין" נגד ההסדר של גילה עם חברות המונופול - וזו שהזדרזה להטיח בו ביקורת לאחר שהחליט (גם אם באיחור) לסגת מההסדר.

והרי השינוי שמציעה תוכניתם המעודכנת של גילה והממשלה לפירוק המונופול, גם שאינה מיטבית, רחוק מלהסתכם בהחלפת ידיים ברישיון קידוח בודד.

ישיבת ממשלה שבועית
עמית שאבי

2. מה בעצם השתנה מאז דצמבר?

בראש ובראשונה, חזינו בשינוי תודעתי - הבנה כלל־ממשלתית שלפיה הנצחת מונופול בשוק הגז הטבעי היא בעיה לאומית, שפתרונה דורש שילוב ידיים רגולטורי. זהו אינו עניין של מה בכך, ודאי לא כשנזכרים באמירות התוקפניות של כמה אנשי ממשל - ובראשם אנשי משרד האנרגיה - נגד גילה רק לפני חודשיים, אמירות שבמבט לאחור נראות מביכות בלשון המעטה.

שנית, השינוי התפישתי בא לידי ביטוי גם בעמדה מעשית חדשה. בגדול, היא מדברת על יצירת שוק של שלושה שחקנים עיקריים - במקום שניים אצל גילה; על הוצאת המונופול ממאגר תמר - במקום הותרת שני המאגרים הגדולים במשק בידי דלק ונובל; והיא גם נוגעת לראשונה בתמחור הגז.

בסיכום ביניים, עוד לפני הצלילה לפרטים הבעייתיים, ובהתעלם מהתנגדות מושאי התוכנית ליישומה - מדובר ביבול לא רע עבור חודשיים בלבד של עבודה, שבאו כזכור לאחר קיפאון של ארבע שנים (מאז שנחשף לווייתן).

לפי התוכנית, ובהתייחס למכירת כריש ותנין כאל עובדה מוגמרת, דלק תמכור כליל את אחזקותיה בתמר ונובל תמכור את מכסת הגז שלה במאגר שמיועדת לשוק המקומי (כמה עשרות מיליארד מ"ק גז). בכך, לכאורה, "ינוקה" המאגר הגדול מאינטרס מונופוליסטי. בעליו החדשים ייהפכו לשחקן השני במשק. הם יתחרו בלווייתן, שבו לא יחול כל שינוי, וייהפך למוקד הפעילות של דלק ונובל באזור.

בתקווה, מאגרי כריש ותנין יימכרו בתוך שנה לידי שחקן אחר - ובכך יפעלו בשוק המקומי שלושה שחקנים עיקריים. זאת, באמצעות 5–6 משווקים מתחרים, במידה ששיווק הגז מלווייתן ותמר יפוצל בין בעליהם (מודל מכר בנפרד).

זהו המודל "בגדול". מן הסתם, הוא מלווה בלא מעט הסתייגויות ולקונות טכניות. העיקרית נעוצה בכך שנובל נותרת המפעילה של תמר ולווייתן - ואף בעלת זכויות בשניהם. במלים אחרות, היא תהיה שותפה לקבלת החלטות עסקיות בתמר, כאשר אלה עשויות לפגוע באינטרס שלה בלווייתן, ולהיפך.

גז

גם אופן ההתערבות הממשלתית במחיר הגז אינו חף מביקורת. לאחר שלוש שנים של רביצה עקרה אמנם תופעל לראשונה ועדת הפיקוח על המחירים, אך רק כדי לקבוע מחיר תקרה זמני - ועד להשלמת השינוי המבני בשוק. באופן אבסורדי, המחיר הזה נגזר מהתמחור המונופוליסטי כיום. כלומר, הממשלה לא תקבע מחיר גז נורמטיבי, אלא תשתמש במחיר הרצפה שבו מאגר תמר מוכר כיום גז לצורך הפיכתו למחיר המקסימום המותר. זאת, אף שתמר מונופול מוכרז.

מצד אחד, הקביעה תמנע את המגמה של האמרת מחיר הגז בשוק, ותפתח שלושה חוזים קטנים שהונחו בחודשים האחרונים לאישור הרגולטורים במחיר מופרז. מאידך, היא מציבה את רף המחיר במקום גבוה מדי, לדעת כל היועצים הבינלאומיים, ומבטיחה כי הוא יונצח - היות שלפי תג מחיר זה יימכרו דלק ונובל את מכסת הגז שלהן בתמר לשחקנים החדשים בשוק.

הסיבה לוויתור מהותי זה תובא בהמשך. בינתיים, כאן המקום להזכיר כי קופת המדינה היא שותפה מרכזית לרווחים ממכירת הגז, בזכות המיסוי החדש. כך, אם תחתוך 50% ממחיר הגז - קופת המדינה תאבד הכנסות ממס של כ–4 מיליארד שקל מדי שנה.

במלים אחרות, כדי להבטיח לקופת המדינה את תזרים ההכנסות ממיסוי הגז, "התנדבו" משרדי האוצר וראש הממשלה לסייע לגילה באימוץ שינוי מבני עמוק יותר, גם אם לא הרמטי. זאת, כדי למסגר שם את מקור הישועה עבור האינטרס הציבורי, ולגונן על מנגנון המס העקיף שייגבה מהציבור הישראלי באמצעות גלגול מס ששינסקי על כיסיו בתמחור גבוה מדי של הגז.

לפיכך, גילה ימשיך להיות מוצב בחזית המהלך החדש נגד חברות הגז. הוא יידרש לשבור את הראש בסעיפים ובהתניות השונות, וגם לתת את הדין אם ההסדר יתברר בעתיד ככישלון תחרותי.

לעומת זאת, ועדת הפיקוח על המחירים, שאת התערבותה דרש גילה לפני חודשיים כמהלך משלים לצעדיו המבניים - תעניק לו גיבוי רפה וזמני בלבד, ותותיר את משרדי האוצר והאנרגיה בצלו. פתרון מבריק לכאורה, אלא שהאוצר הוא לא היחיד שיוצא ב"זול" מהתסבוכת הרגולטורית שנוצרה.

3. תשובה נשכב על הגדר - ונותר לבד

דיוויד גילה
עופר וקנין

מי שמשלם את מחיר "העדכון" הרגולטורי הטרי ומוציא את הערמונים מהאש עבור כולם הוא יצחק תשובה. הוא זה שפיזר לפני חודשיים שטרות כדי למנוע מגילה ללכת לבית הדין להגבלים, ובאמתחתו הכרזה על הסדר כובל בלווייתן - וכעת הוא נדרש לפרוע אותם. כלומר, למכור את תמר ולהישאר עם לווייתן בלבד. אלא שמהרגע שבו הבין תשובה כי כל ההסדר המוצע נשען על כתפיו, הוא לקח לפתע צעד לאחור. זאת, בייחוד לאחר שהתברר לו כי נובל מצטיירת כמרוויחה הגדולה מהמהלך החדש - ועוד על חשבונו.

למעשה, מבעד למסך האיומים הדרמטיים, נובל יוצאת לא רע מעדכון התוכנית לפירוק המונופול. אמנם היא נדרשת למכור מכסת גז מקומית, אך ממאגר שרובו ממילא כבר נמכר - ועוד שומרת על בעלות צולבת, ונותרת יחידה בשוק התחרותי העתידי שלה אחיזה ביותר ממאגר אחד. נובל תידרש להפחית את מחיר הגז בשלושה חוזים קטנים יחסית שבהם הפגינה כבר חזירות - אך אם תוכל לרכוב על המהלך זה כדי לגרד חסינות מפיקוח מחירים דרקוני יותר בעתיד, הרי שזה מחיר לא נורא לשלם.

למעשה, אם רק תיסוג הממשלה גם מכוונתה לפצל את שיווק הגז בלווייתן בין בעליו (מכר בנפרד) ותבטיח לנובל תזרים בטוח על קרקע רגולטורית יציבה - יהיו אלה חדשות טובות עבור החברה האמריקאית. לא בכדי לפיכך תמהים בממשלה על פשר התנגדותה הנחרצת של נובל להסדר, ומחפשים את הסיבות להתנגדות זאת במקומות אחרים (ראו ידיעה בעמ' 3).

אם נחזור לתשובה, בעוד שהוא "שוכב על הגדר" עבור שותפיו בלווייתן, התברר לו כי נובל גם תישאר בלווייתן - וגם תתחרה בו דרך תמר. לא בכדי לפיכך מיהר תשובה בימים האחרונים להיפגש עם בכירי הממשלה, שם נסוג מהסכמתו הראשונית לכאורה לצאת מתמר או למכור מיידית את כריש ותנין.

לא מדובר, כמובן, ביד הגורל. ריצתו הראשונית של תשובה לפשרה מהירה לא נבעה מאלטרואיזם עסקי או מציונות חלילה. זה מה שקורה כשערב החלטתו הדרמטית של הממונה נתקעים עם מיליארד דולר שגויסו זמן קצר לפני כן בארה"ב, ושעליהם משלמים בכל יום ריבית מיותרת. זאת, בעוד שמחירי החוזים שצמודים לנפט צוללים והתזרים הצפוי מהפרויקט נפגע. המצוקה שבה מצוי לפיכך תשובה נגזרת מעמדתו הנחותה יחסית סביב שולחן הפוקר ששוחק באחרונה - מכיוון שהוא נותר חשוף וללא קלפים מנצחים, בעוד שנובל מחזיקה בארבעה כאלה.

הקלף הראשון היה הצלילה במחיר חבית הנפט בעולם, שפגעה בתזרים החזוי של נובל, וחתכה כבר ברבעון הרביעי של 2014 כ–20% מהכנסותיה. נתונים אובייקטיביים אלה הקלו על החברה האמריקאית להוכיח כי זמנה בידה. כלומר, בניגוד לתשובה, דחיית ההשקעה הנדרשת בפיתוח לווייתן דווקא תשחק לידי הקיצוצים הנדרשים בהשקעות להן תידרש.

תוכנית לפירוק

הקלף השני, שאותו הניחה נובל על השולחן בשבוע שעבר, הוא מאגר אפרודיטה שבמים הכלכליים הקפריסאיים. בעיתוי מקרי לחלוטין חתם מאגר זה על הסכם עקרונות ליצוא גז למצרים, תוך הפעלת מנוף לחץ על הממשלה בישראל. נובל מחזיקה ב–70% מהזכויות באפרודיטה, לעומת 40% בלווייתן.

הקלף השלישי של נובל נעוץ בכך שלמרות החלטת הממשלה מ–2013 לאתר מפעיל (Operator) קידוחים רציני נוסף עבור השוק הישראלי - נכשל משרד האנרגיה באיתור מפעיל כזה, ונובל נותרה עד כה החלופה המקצועית היחידה בטווח הנראה לעין עבור פיתוח לווייתן. אגב, יד נעלמה היתה אחראית לפני חודשיים לניהול קמפיין השחרה בעיתונות הכלכלית העולמית נגד השקעות בישראל, תוך הרחקת מתעניינים שיריחו הזדמנות עסקית להיכנס בנעלי נובל.

הקלף הרביעי שבו מחזיקה נובל הוא הגב הממשלתי. למרות שיחתו של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, נובל לא נדרשה עדיין לזרוק את האס הזה אל השולחן - מכיוון שדי היה בשלושה הקודמים כדי להשיג את רוב מטרותיה.

אין באמור לעיל כדי להצדיק רחמים כלפי תשובה. אין בקיא ממנו בהבנה כי אלה הם כללי המשחק. הרי בדיוק כך, לפני ארבע שנים, ידעה דלק לנצל היטב את משבר הגז בישראל ואת חששם של הפוליטיקאים מהאמרת מחירים גורפת במשק שתעלה להם בשלטון - כדי לגלגל את מס ששינסקי על לקוחות הגז ו"להחליק" חוזי גז דרקוניים שעליהם חתם מונופול תמר מול חברת החשמל ומתחריה - וזאת תוך עצימת עין כנועה מצד הממשלה.

מכיוון שחוזים דרקוניים אלה לא נפתחים לבסוף - גם לא בתוכנית הממשלתית החדשה - הפנסיה של תשובה וגם של ניניו מובטחת. אז למה בעצם חסה הממשלה על חברות מונופול הגז?

4. האם נובל אנרג'י מבלפת?

"החוזה בין תמר לחברת החשמל טוב לשני הצדדים שחתמו עליו, אבל לא בטוח שהוא טוב לציבור" - במלים אלה ניסח לפני שלוש שנים המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, את עמדתו כלפי חוזה העוגן של מונופול הגז במשק (17 ביולי 2012, TheMarker), זה שנהפך לימים מגדלור לתמחור המונופוליסטי של הגז בשוק הגז המקומי. שרי הקבינט החברתי־כלכלי האזינו בקשב לדברי ליכט, התעלמו מהם אחר כבוד - והרימו ידם לאישור חוזה הגז.

באירוע זה נתלות כיום דלק ונובל בהתנגדותן לפתיחת החוזים החתומים של תמר. הפעם, הן טוענות, לא מדובר בתיקון עיוותי מס בני יובל שנים כמו בנימוקים לחוק ששינסקי, או בפתרון לקונות משפטיות כמו בדיוני ועדת צמח על יצוא הגז - אלא בהפיכת החלטת ממשלה שזה עתה יצאה מהתנור.

בנימין זומר
תומר אפלבאום

האם טיעון משפטי לגיטימי זה יחזיק מים במאבק משפטי? כנראה שלא. אחרי הכל, המונופול הרחיק לכת בדרישותיו מהשוק אחרי הגושפנקה הפרלמנטרית שקיבל לכאורה, ומחדל ממשלתי לא יכול להצדיק השלמה עמו לדורות, בנסיבות קיצון שפוגעות מהותית באינטרס הציבורי.

ואולם כשהכל מסובים אל שולחן הפוקר, המענה לשאלה אם השחקן ממול מחזיק בקלפים טובים יותר, ואם כן, אם יעשה בהם שימוש או שיעדיף לפרוש כדי שלא לסכן את מה שכבר צבר - כרוך בהימור. ודרג פקידותי־מקצועי נתקל בבעיה כשהוא נדרש להמר בגורל המשק.

האם נובל אנרג'י מבלפת כשהיא מאיימת להקפיא את השקעותיה ולגרור את ישראל למאבק בבתי דין בינלאומיים? אולי. האם היא מבלפת כשהיא רומזת כי זמנה בידה, וכי מוטב לה לדחות את פיתוח לווייתן בכמה שנים? ייתכן.

האם ניתן לחפות על העיכוב בנחיתת הגז מלווייתן באמצעות מימון ממשלתי אפילו לצינור שני מתמר? תיאורטית, ניתן. האם גם בעלים חדש בלווייתן יוכל לייצא גז למצרים ולירדן? ברור שכן. האם הליכה על "הראש" של נובל ודלק באמצעות פירוק המונופול לחלוטין ופתיחת כל חוזיו תצדיק את המחיר בעבור הרווח לדורות הבאים? זו כבר שאלה פוליטית, שעליה נדרשת להשיב הנהגה.

5. אדישות השרים היא הבעת עמדה

הטיות שרירותיות בשיקול הדעת הציבורי של הדרג הפוליטי בישראל הביאו בשנים האחרונות, ובצדק, לחשדנות כלפי כל מעורבות של שר בהחלטות רשויות עצמאיות או בדיונים עם הדרג המקצועי במשרדו. התרחקותם של השרים מסוגיות מקצועיות רגישות נתפשה "נוחה לכולם" - הפקידים נהנו מעצמאות, ואילו השרים נמנעו מנפילה לבורות תדמיתיים.

אך כשעל הפרק מונחות שאלות לאומיות ומאקרו־כלכליות כבדות, האדישות התמימה נהפכת כבר להבעת עמדה. הרי אין לצפות שמנהל יחידת חיפושי הנפט במשרד האנרגיה, סשה ורשבסקי, יכריז מלחמה על האינטרס האמריקאי במזרח התיכון. לפיכך, תוצאת המשא ומתן שנוהל בין הדרג המקצועי לבין חברות הגז משקפת כניעה לאיומי נובל אנרג'י - שייתכן כי יש בהם ממש, אך באותה מידה ייתכן שאלה איומי סרק.

רק לדרג הפוליטי יש את הסמכות לקחת הימור או את היכולת לחלק מחדש את הקלפים על השולחן - אך מי שנותר לבדו כדי להמר על עתידה הכלכלי, החברתי והגיאו־פוליטי של ישראל הוא דווקא הפקיד, שלעולם לא ייקח הימור כזה ויישחק על בטוח.

כשהצעת חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי) הגיעה לפני ארבע שנים לממשלה - התייצבו מאחוריה בפומבי ראש ממשלה, שר האוצר ואפילו נגיד בנק ישראל. מאז שקיבל פרופ' דיויד גילה את החלטתו, לעומת זאת, לא נשמע ציוץ מורה דרך אחד - לא מכיוונו של ראש הממשלה ושר האוצר המכהן נתניהו, לא מפי שר האוצר המפוטר יאיר לפיד (ששתק גם במהלך הקדנציה שלו), לא מפי שר האנרגיה סילבן שלום וגם לא מפיה של הנגידה קרנית פלוג.

הרי ברור לכל כיצד היה משתנה המאזן סביב שולחן הפוקר אם נתניהו בכבודו ובעצמו היה מנצל את הבמה שניתנה לו בקונגרס האמריקאי, למשל, דווקא כדי לקרוא לממשל האמריקאי לכבד את חוקי האנטי־טראסט של ידידתה.

קשה להבין כיצד אנשים שבהבל פה יכולים לשנות את מפת האינטרסים במשק הישראלי ולהבטיח את קיומו הדמוקרטי והעצמאי לשנים - נמנעים מלעשות כן, אף שנשבעו אמונים למדינה ושכרם משולם על ידי אזרחיה. קשה עוד יותר להבין מדוע הם מקבלים החלטה - שעשויה להיות לגיטימית ומנומקת להפליא - אך כמעשה שפנים הם חומקים מהצגתה, ומעדיפים להסתתר מאחורי פקידיהם שמפחדים להמר.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם