עם כל הכבוד
 לדרישות וודסייד -
 איפה דרישות המדינה? - דינמו ורכב - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עם כל הכבוד
 לדרישות וודסייד -
 איפה דרישות המדינה?

בזמן שהכל עסוקים בוויכוח האם להיענות לתנאים שמציבים בעלי מאגר לווייתן, נעלמו משולחן הדיונים תנאים שהממשלה היתה אמורה להציב ■ המו"מ מול וודסייד הוא ההזדמנות האחרונה לתת תשובות לשאלות שנועדו לשמור על האינטרס הציבורי, אך עלולות להישאר פתוחות במשך עשורים

19תגובות

הדחייה הדרמטית בשבוע שעבר של עסקת וודסייד במאגר לווייתן כיוונה את אור הזרקורים לדרישותיה של החברה האוסטרלית מהרגולטורים הישראלים. אלא שבכך התעלם למעשה השיח הציבורי מדרישות שמדינת ישראל היתה אמורה להפנות כלפי וודסייד ושותפותיה לעתיד במאגר - דרישות שהרשויות הממשלתיות שכחו להעלות, או שהעדיפו שלא להעלות במסגרת הסדרי "פשרה" שבשתיקה מולן.

בבואה לדון בדרישות וודסייד, הממשלה צריכה לזכור כי לצד ההכרה ביתרונות של כניסת שחקן בינלאומי ענק לשוק הישראלי - וודסייד אינה מתכוונת לתרום לשוק התעסוקה בישראל או לפיתוח תעשייה ישראלית, וממילא אינה יכולה "להעתיק" את מפעלה התת־קרקעי מישראל במידה שלא תזכה להטבות.

בנוסף, העסקה שבגינה דורשת וודסייד הטבות במס תגלם "אקזיט" רווחי שירשמו השותפות הנוכחיות במאגר - דלק, נובל אנרג'י ורציו. לפיכך, אין סיבה שהציבור הישראלי יסבסד את ה"אקזיט" הזה באמצעות הטבות מס.

קידוח לוויתן
אלבטרוס

עם זאת, בהנחה שהאינטרס המשותף של כל הצדדים בהשקעת האוסטרלים במאגר לווייתן יביא אותם לבסוף לעמק השווה, ובזמן שהדיונים על כך עדיין מתנהלים - חשוב לנצל את ההזדמנות האחרונה להפנות אל בעלי לווייתן דרישות שעניינן שמירה על האינטרס הציבורי, ולדאוג כי החוזים שנכרתים בימים אלה בין הצדדים יבטיחו את השמירה על אינטרס זה גם למשך 30 השנים הבאות. זאת, בראי התמונה העגומה שנחשפת בימים אלה בדיונים בין המדינה לכיל על תמלוגי מפעלי ים המלח - שבמסגרתם מנפנפים היזמים בשטרי זיכיון מביכים שהעניקו בשעתו שרי ממשלה קצרי רואי.

1. מה בכלל יוצא לעובד הישראלי מכניסת וודסייד?

כששר האנרגיה הנורווגי, אולה בורטון מו, נשאל לפני שנה, למה צריכה ישראל לדאוג לכל הקשור בשימושים העתידיים בגז טבעי, הוא השיב שהשאלה אינה במקומה. "העניין הוא לא רק בהפקת הגז עצמו, אלא בשימוש בגז כדי להשקיע במשאב האנושי, וליצור תעשייה שמבוססת על הטכנולוגיה שכרוכה בו", השיב ל–TheMarker.

ממשלת ישראל התבטאה בשנה החולפת בדבר היתרון התעסוקתי שבפיתוח תעשיית גז. משרד האנרגיה אף מימן הכשרות מקצועיות לתחום ומסלולים אקדמיים - אך ברגע האמת, הכל נאלמו דום.

שטר החזקה שהעניק לפני שבוע משרד האנרגיה לבעלי לווייתן מחייב אותם אמנם בהצגת תוכנית להעסקת כוח אדם ישראלי ולהכשרתו - אך "נשכחה" בו דרישה לציין היבטים פרקטיים, כמו מחויבות מספרית או יחסית להעסקת כוח אדם בפרויקטים. אם לא די בכך, הרי שהמשרד "פספס" הזדמנות בלתי־חוזרת להתייחס גם למינוף התגליות לטובת כינונה של תעשיית לואו־טק או היי־טק ישראלית בענף העולמי עתיר ההון של הקידוחים.

לדברי השר הנורווגי, "ענף היצוא השני שלנו קשור לגז ונפט, לא כמשאב עצמו אלא בתעשייה - טכנולוגיה ושירותים שבהם ניתן להשתמש בכל שרשרת הערך. זה יכול להיות ספינות, אסדות, מדחפים, מערכות ניווט, משאבות, שסתומים, כל דבר - אנחנו מוכרים את אלה בכל אזורי החיפושים וההפקה בעולם".

אלא שבישראל, החברות הקודחות אינן מחויבות אפילו ברכש גומלין - תקנות שמחיבות כל חברה זרה אחרת שמתקשרת עם חברות ממשלתיות לרכוש ציוד או שירותים מספקים מקומיים, בהיקף שווה ערך ל–20%–35% מהיקף החוזה שנחתם מולם.

פיטר קולמן, מנכ"ל וודסייד
בלומברג

לנוכח היקפי הענק של פרויקטי היצוא וההנזלה למשל, עלתה באחרונה השאלה כיצד יש לשמור על האינטרס של התעשייה המקומית, מה עוד שהמדינה עשויה לתמוך בפרויקטים באמצעות הבטחות רכישה או זירוז הליכי רישוי ואישור.

לפני חצי שנה נועדו אנשי משרד הכלכלה עם עמיתיהם במשרד האנרגיה, כדי לבחון אם להחיל על החברות הזרות בענף חובה מסוימת של רכש גומלין - אך מדיונים אלה לא נותר זכר בשטר החזקה שהוענק לבסוף לבעלי לווייתן.

2. מה יקרה אם בעוד 20 שנה לא יהיה מספיק גז?

וודסייד לא עושה את כל הדרך מאוסטרליה כדי למכור גז למפעל שניב באופקים. תכלית השקעת המיליארדים שהיא מתכננת בלווייתן היא לייצא את הגז ללקוחותיה באסיה. זאת, בהסתמך על החלוקה שעליה החליטה הממשלה בקיץ האחרון בין הגז שישוריין לטובת השוק המקומי לבין מכסות גז שיותרו ליצוא.

אבל מה אם יתברר בעוד עשור כי אומדן נפחי הגז בלווייתן היה מופרז (חשש זה כבר התברר אתמול)? כיצד תנהג ישראל במקרה של קריסת בארות, כפי שאירע לפני שלוש שנים במאגר מארי–B מול אשקלון? מה יקרה חלילה במקרה של חבלה בצנרת הולכת הגז ממאגר תמר?

בכל אחד מתרחישי האימים האלה ייווצר קונפליקט מיידי בין מחוייבותן החוזית של שותפות לווייתן ללקוחות שמעבר לים, לעתים גם תחת הסכמי מטריה ממשלתיים, לבין חבותן לספק גז לצורכי השוק המקומי.

סעיף 33 לחוק הנפט ההיסטורי מקנה בידי שר האנרגיה את הסמכות להורות על הסטת גז לצרכים מקומיים בהתאם לצורך. אלא שלטענת שותפות לווייתן, גבולות ההתערבות, כפי שנוסחו בחוק הארכאי, מעורפלים מדי - ולכן מעקרים את היכולת לממן פרויקט יצוא. זאת, היות שאף גוף מממן לא יסכים לאי־ודאות סביב יכולת עמידת החברות בקיום חוזה יצוא - וכשתנאי התערבות הממונה אינם מפורטים, ונותרים שרירותיים לכאורה.

במשרד האנרגיה נעתרו לדרישת בעלי לווייתן. לנוסח שטר החזקה שהעניק לפני שבוע המשרד הוכנס תיקון, שלפיו הסטת גז מיידית לצורכי המשק תיעשה רק במקרה של מחסור בגז בישראל - ורק כנגד עתודות גז שלא שוריינו כבר בחוזי יצוא. זאת, תוך הבהרה כי הנסיגה לא תבוא על חשבון סעיף 33 לחוק.

כנגד "ריכוך" מהותי זה, קבע המשרד כי לווייתן יחוייב לשמור בכל עת על כושר אספקת גז שוטף לצורכי המשק בנפח שלא יפחת מ–1.05 מלמ"ק/שעה (9.2 BCM לשנה). אך אין בכך כדי לחפות על סייג מהותי שהוכנס למעשה ללשון החוק.

"שטר החזקה מנוסח באופן עמום, חלקי ופגום, ויש בו כדי לסתור את סמכותו של השר לחייב בעל חזקה לספק תחילה גז טבעי לתצרוכת ישראל", כתב בשבוע שעבר למשרד האנרגיה עו"ד אפי מיכאלי, ראש תחום הפרטה ורגולציה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים. מיכאלי הזכיר כי לפי החוק, ההתערבות אינה מותנית כלל בשאלת ייעודו של הגז - וקרא למשרד לתקן את נוסח החזקה, אחרת יפנה לערכאות.

3. מה יקרה אם הצינור מלווייתן לא יספיק לצורכי המשק?

בעוד כשנתיים יתהה הציבור הישראלי כיצד סובל המשק ממחסור בגז טבעי, אם לחופיו נחשפו מרבצים עצומים של המשאב. התשובה לכך תהיה כי הגז האצור במאגר תמר הגדול מוזרם כיום לחוף דרך צינור בודד, בעל קיבולת מוגבלת, שלא תספיק לצורכי המשק החל ב–2016. זאת, ברקע סירוב בעלי תמר להניח צינור גז נוסף לחוף במימונן.

הימנעות מתרחיש מביך זה היתה מתאפשרת אילו משרד האנרגיה היה מחייב את בעלי תמר, בשטר החזקה שהוענק להן, להניח צינור נוסף לחוף. אלא שהלקח למקרה לווייתן נלמד באופן חלקי. משרד האנרגיה חייב את בעלי לווייתן להניח תשתית לחוף בקיבולת שנתית גבוהה יחסית של 12 BCM, לעומת צפי אספקה מהמאגר של 4 BCM לשנה (בשנים הראשונות) - ועוד כ–3 BCM תיאורטיים לשנה עבור השוק הירדני והפלסטיני, למשל.

באשר להנחת תשתית נוספת בעתיד, המשרד הסכים להתנות הוראה עתידית כזו ב"כדאיות כלכלית" - מבלי שהוסברו פרטיה או הנימוקים לה. בנוסף, ההתניה הזאת הוחלה גם על ביצוע קידוחים נוספים במאגר.

"דרישה כאמור תינתן רק אם התקיימו נסיבות מיוחדות, ותוך שקילה ואיזון של כל השיקולים הנוגעים לעניין, ובהם שיקולי כדאיות כלכלית, ואם ימצא הממונה כי אין לתוספת כדאיות כלכלית לבעל החזקה (תינתן הדרישה) רק אם יימצא לכך פתרון", נכתב בחזקה, בלי להסביר גם את מהות הפתרון הנדרש.

משמעות הדברים היא שאם לא יהיו בידי בעלי לווייתן די לקוחות בשוק המקומי, במחיר גז ראוי לתפישתן - הן לא יניחו צינור נוסף, גם אם זה יידרש למשק. ובמלים אחרות, המדינה תידרש לנהל בעתיד משא ומתן כספי קשה מולם כדי לרצותם.

פיטר קולמן ובנימין נתניהו
משה מילנר / לע"מ

4. מה יקרה אם אחרי לווייתן יתגלו רק סרדינים?

חיוב בעלי לווייתן בהנחת צנרת הולכת גז ומתקני טיפול בגז, בהיקף גבוה לכאורה מזה שהמאגר היה אמור להעמיד, נועד לאפשר קיבולת תשתית עודפת - שתנוצל בעתיד גם עבור מאגרי גז קטנים יחסית שיתגלו באזור, ושירצו להישען על תשתית לווייתן כדי לחסוך בעלויות פיתוח.

אלא בעוד שהיד האחת משחילה חיוב ראוי זה בנוסח שטר החזקה - באה יד שנייה שכמעט מעקרת אותו מתוכן. כך, נקבע שאם המתחרים הקטנים בלווייתן, כמו אלה שעליהם בונה הממונה על ההגבלים העסקיים שיחוללו תחרות בענף (כריש ותנין), יהיו מעוניינים בעתיד לעשות שימוש בתשתית לווייתן, הם יוכלו לעשות כן רק במידה שבתשתית של לווייתן תהיה קיבולת פנויה עבורם. כלומר, אם לא יהיה עבורם מקום בצינור, והיות שבעלי לווייתן לא ימהרו להניח צנרת חלופית (ראו סעיף קודם) - לא יהיו מתחרים ללווייתן.

5. מה יקרה אם הסינים יפתחו חוזים - ותשובה
 יפשוט רגל?

הקמת מתקן ליצוא גז נוזלי (FLNG), כמו זה שמתכננת וודסייד להקים מעל מאגר לווייתן, עשויה לעלות 10 מיליארד דולר ותותנה בחוזים ארוכי טווח מול ממשלות. אך בשוק עולמי שבו הממשל הרוסי מרשה לעצמו להקפיץ ב–40% את מחיר הגז, ואי־יציבות שלטונית במצרים גוררת את עצירת אספקתו - אין בהכרח תוקף להתחייבות שלטונית לעשורים קדימה - בייחוד כשמחיר הגז הנוזלי בעולם צפוי לצלול בעתיד בחדות.

מה יקרה אם הלקוח הסיני של הגז מלווייתן ידרוש בעוד 10 שנים לפתוח את החוזה שחתם מול השותפות, לאור הצפת השוק בגז זול מהמרבצים האדירים בטנזניה? מה שיקרה הוא שבעלי לווייתן יפנו לממשלת ישראל בבקשה להקלות מס או לביטול מחיר הרצפה שנקבע בחוק ששינסקי לתמחור גז מיוצא.

המדינה תיאלץ אז לחלץ את בעלי לווייתן מפשיטת רגל, היות שבמנגנוני המיסוי, באסדרת היצוא או בשטר החזקה שהעניקה להם היא לא כללה כל התייחסות לתרחיש כשל שכזה - לרבות מנגנון חלוקת סיכונים, ערבויות או ביטחונות.

6. מה יקרה אם בעוד 20 שנה דרישות הגנת הסביבה יוחמרו?

שטר חזקה מקנה לבעלי המאגר זיכיון ל–30 שנה לפחות ואינו ניתן לשינוי - כלל רגולטורי תמוה לנוכח פניו הדינמיות של הענף, של המשק ושל האזור כולו. מה יהיה על זכויות המדינה במאגר אם בעוד 20 שנה יחולו תמורות במשטר הפיסקלי, בתקנות הגנות הסביבה או בתנאי התחרות בשוק? האם ידי המדינה נכבלות למעשה כיום בכל הקשור לשינויים רגולטוריים עתידיים נדרשים?

בשטר החזקה שהעניק משרד האנרגיה לבעלי לווייתן הופיע סייג מוזר, שלפיו שינויים רגולטוריים עתידיים, שעשויים להביא ל"פגיעה כלכלית מהותית" בבעל החזקה (מבלי לפרש את המונח), לא ייעשו אלא לאחר שהממונה על חיפושי הנפט במשרד האנרגיה בחן את משקל האינטרס הציבורי בהם, לאחר אישור שר האנרגיה, ותוך מתן התייחסות לפגיעה "בדרך של מענה כלכלי".

במשרד האנרגיה הבהירו לפני שבוע כי הכוונה בסעיף המוזר היא לתת מענה לשינויים רגולטוריים שלא מתוקף חוקים או תקנות. כלומר, למנוע "גחמות" מצד רגולטורים "בודדים" בעתיד. קשה להחליט מה מביך יותר - הכללת סייג זה בחזקה או התכלית שהוכתבה לו.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם