בית המשפט קבע: לא ייתכן שיוקם בקרבת אילת בית מלון בלי בריכה - תיירות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בית המשפט קבע: לא ייתכן שיוקם בקרבת אילת בית מלון בלי בריכה

קיבוץ אילות נכנס לשותפות בהקמת מלון מג'יק סאנרייז ואיפשר שימוש בבריכת הקיבוץ לטובת המלון ■ עוד בשלבי ההקמה, החברה נקלעה לחובות לבנק דיסקונט וב-2001 הבנק העמיד את החוב לפירעון מיידי ■ לאחר עשור ניתן לו צו כינוס ועתה הוא מנסה למצוא קונה לנכס

2תגובות
אילת
מורי חן

בית המשפט דחה את בקשת קיבוץ אילות שלא לכלול את הבריכה שבתחום הקיבוץ כחלק מנכסי בית המלון מג'יק סאנרייז, וזאת על מנת שהקיבוץ יוכל לדרוש דמי שימוש עבור הבריכה.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חגי ברנר, קבע כי יש לתת לחברה זכות בלתי מוגבלת לשימוש במתקני הקיבוץ. בית המשפט אף חייב את הקיבוץ בהוצאות הבקשה בשווי 36 אלף שקל.

לדברי השופט ברנר, "לא ייתכן מצב בו יוקם מלון נופש בחבל איילות, בסמוך לאילת, בלא שתעמוד בריכה חיצונית לשימוש אורחי המלון ומכאן שזכויות השימוש בבריכה היו חלק בלתי נפרד מפרויקט ההקמה של המלון, גם אם הבריכה היתה קיימת עוד קודם לכן. לא מדובר רק בזכויות על מקרקעי הקרקע אלא על כל זכות הקשורה לפרויקט".

הפרשה החלה 1993 אז התקשר קיבוץ אילות עם יצחק דיין וחברות בבעלותו לשם הקמת חברה משותפת בשם "אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ", לטובת הקמת בית מלון משותף; "מג'יק סאנרייז" בתוך שטחי קיבוץ אילות.

בעת הקמת המלון החליטו הצדדים כי מאחר שלקיבוץ כבר יש בריכת שחייה בסמוך לבית המלון המיועד, הקיבוץ יקנה לחברה המשותפת זכות שימוש בבריכה, באופן שאורחי בית המלון יוכלו לעשות שימוש בבריכה של הקיבוץ. את הזכות התנו בכך שהחברה תישא בכל עלויות התפעול והתחזוקה של הבריכה - גם לרווחת תושבי ואורחי הקיבוץ. זכות זו לא הוגבלה בזמן.

לטובת מימון הפרויקט נטלה החברה הלוואות מבנק דיסקונט ונרשמו לטובתו שיעבודים (לרבות שעבוד צף) כאשר לאחר פתיחת המלון נותרה החברה חייבת לבנק למעלה מ-155 מיליון שקל, אליהם הצטרפו ריביות והוצאות נוספות בחלוף השנים.

ב-2001 העמיד הבנק את החוב לפירעון מיידי והגיש בקשה לבית המשפט לאכיפת השעבודים ולאחר הליך משפטי שנמשך למעלה מעשור, ניתן צו כינוס נכסים לטובת הבנק. המלון הפך למנוהל בידי חברת פתאל והוא נקרא כיום יו סאנרייז קלאב ומכיל כ-270 חדרים.

ב-2013, לאחר מתן צו הכינוס, החליט הקיבוץ לפנות לכונס הנכסים של החברה בהודעה על ביטול הזכות להשתמש בבריכה ואף דרישה לתשלום דמי שימוש בגין כל שנות השימוש בבריכהן. זאת בעת שהבנק מנסה למכור את נכסי המלון ובעצם פניית הקיבוץ לאסור את השימוש בבריכה, יש ניסיון לפגוע בניסיונותיו של הבנק למכור את הנכס. גם הקיבוץ עצמו ככל הידוע מתעניין ברכישת המלון ובתקוף החלטות מועצת מקרקעי ישראל, הוא יחזיק בכל מקרה 26% מהבעלות על המקרקעין, כפי שנהוג בקרב עסקים בשטחי קיבוץ או מושב.

כדי להצדיק את בקשתו הקיבוץ הציג לכונס מסמך משנת 1995, שלטענת הבנק מעולם לא הוצג לו, לפיו הקיבוץ יהיה רשאי להביא לסיום ההרשאה להשתמש בבריכה במקרה של מתן צו כינוס לחברה. המסמך, שהבנק טען שמעולם לא ראה, חותר תחת השעבוד הצף של הבנק ופוגע בערך הנכס. בעקבות כך הגיש כונס הנכסים של הבנק באמצעות עורכי הדין ארז דר לולו ועומר מאירי ממשרד ליפא מאיר ושות', בקשה לבית המשפט, בה ביקש שבית המשפט יצהיר על כך שלחברה מוקנית זכות שימוש בלתי מוגבלת בזמן בבריכה, כל עוד המלון פועל והחברה נושאת בעלויות התחזוקה והתפעול של הבריכה גם לרווחת משתמשי ואורחי הקיבוץ.

"זכות המלון להשתמש במתקנים לא הוגבלה או סויגה"

הכונס מטעם הבנק טען כי לא ידע המזכר שנחתם ב-1995, שנתיים לאחר הסכם הייזום. לדבריו, "שום בנק שפוי בדעתו לא היה מעניק מימון להקמת מלון אם היה יודע שביום מהימים ימצא את עצמו עם שעבוד על מלון נטול בריכה, במיוחד שהמלון נמצא בחבל אילות". בכך טען שהבנק לא היה מעניק מימון או מוכן לשעבוד היות והבריכה באיזור תיירותי מדברי מהווה פקטור חשוב וקריטי.

הקיבוץ מצדו טען כי זכויות החברה לשימוש במתקנים לא שועבדו לבנק ולא ניתנות לשעבוד לנוכח מעמדו של מנהל מקרקעי ישראל כמי שמחזיק בבעלות על השטח. לטענת הקיבוץ מזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים הוא כזה שיש לכבדו  ולא למחות את משמעויותיו בהינף יד ויש לכבד את בקשתם ולהפסיק את השימוש של אורחי המלון בבריכה. הקיבוץ אף דרש תשלום נוסף בעבור כל שנות השימוש.

לפי השופט ברנר, זכות המלון להשתמש במתקנים לא הוגבלה או סויגה במסמך המקורי בשום אופן. יותר מכך, הקיבוץ שהחזיק ב-1994 50% ממניות החברה ו-51% מזכויות השליטה בה, היה שותף מלא להחלטת החברה לשעבד את כלל זכויותיה לטובת הבנק ולהליך מינוי הכונס. כמו כן נטען כי המזכר לא הוזכר במסמכים מול הבנק מעולם ומכאן שסביר שלא ידע על קיומו.

הדיון העלה שאלה לגבי מתי הרישיון לשימוש במקרקעין ניתן לביטול או להגבלה בזמן ובית המשפט קבע כי נסיבות העניין הן הגורם המשפיע. לטענת השופט השימוש בבריכה מהווה תנאי הכרחי לפעילות המלון ואילו היה חשש לשימוש במתקני החברה הייתה החברה מזכירה אפשרות של הקמת בריכה בעצמה והבנק היה שוקל את צעדיו בהתאם. יותר מכך, בחברה שהוקמה בשותפות עם הקיבוץ הרי שלקיבוץ היה אינטרס מובהק בהצלחת ובשגשוג המלון ולכן ניתן להניח כי מלכתחילה הכוונה הייתה לאפשר שימוש בלתי מוגבל במתקנים – תוך שמירה על מחויבות התחזוקה של הבריכה. בהחלטתו הכיר השופט בזכות שימוש במקרקעין לצמיתות, גם מבלי שתהיה בעלות קניינית על השטח, כל עוד השימושים המקוריים נשמרים.

השופט ברנר ציין כי בנסיבות הנוכחיות, הקיבוץ כלל לא ניזוק מהיתר השימוש של המלון בבריכה וכי מדובר במצב של "זה נהנה וזה נהנה". "דומה שהתעקשותו של הקיבוץ לבטל את הרישיון בלא טעם של ממש נועדה להפעיל לחץ בלתי הוגן על הכונס", אמר השופט ברנר, ובכך רימז על חוסר תום לב בכוונותיו של הקיבוץ ואולי אף ניסיונותיו להשפיע על מכירת המלון ופגיעה בערך המכירה.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם