בתי המלון והמסעדות יוצאים למאבק נגד מונופול הכשרות של הרבנות הראשית - תיירות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בתי המלון והמסעדות יוצאים למאבק נגד מונופול הכשרות של הרבנות הראשית

איגוד המסעדות והתאחדות המלונות טוענים בבג"ץ: "המונופול של הרבנות הראשית רע למסורת, רע לכשרות - ורע לציבור" ■ הרבנות הראשית: "התאחדות המלונות היא גורם בעל אינטרס עסקי מסחרי"

146תגובות
תעודת כשרות בירושלים
אמיל סלמן

המונופול של הרבנות הראשית על הכשרות הוא "מונופול רע — רע למסורת, רע לכשרות, ורע לציבור, שמצביע ברגליו ומבכר לנפוש בחו"ל במקומות לא כשרים. יש צורך בשינוי מהותי וברפורמה יסודית שתקודם ותנוהל באופן מיידי" — כך טוענים התאחדות המלונות ואיגוד המסעדות בבקשה שהגישו אתמול לבג"ץ.

את העתירה המקורית הגישו שני בעלי מסעדות בירושלים, והיא מכוונת נגד הרבנות הראשית, המשרד לשירותי דת והמועצה הדתית ירושלים. נטען בה כי יש לאפשר לגופים נוספים, מלבד הרבנות, להעניק כשרות. בתי המלון והמסעדות מבקשים להצטרף לעתירה זו.

בתי המלון מסבירים כי רובם מעוניינים בהגשת מזון כשר על פי ההלכה, ומבינים את הצורך בהשגחה על אופן הכנת המזון באמצעות מערך כשרות הפועל כהלכה. עם זאת, לטענתם, האופן השרירותי שבו כופה מערך הכשרות של הרבנות את נהליו על המלונות, מרחיק חלק גדול מהם מהכשרות. הדבר נכון, כך נטען, גם ביחס למסעדות המעוניינות בכשרות, אך אינן מסוגלות לשאת את התנהלות מערך הכשרות של הרבנות הראשית.

לדברי שי ברמן, יו"ר איגוד המסעדות, "הרבה מאוד מסעדות רוצות להיות כשרות, אבל נרתעות מהביורוקרטיה של הרבנות ומההתנהלות של הרבנויות ומשגיחי הכשרות. רבים מהמסעדנים מרגישים בני ערובה תחת הרבנויות המקומיות וההסדרים שהן מכתיבות לנו, שלא בהכרח קשורים להלכה ולהשגחה אמיתית על המזון בעבור ציבור הלקוחות. הן מכתיבות לנו את מי להעסיק, באיזה היקף משרה וכמה לשלם — והכל בשם ההכשר, אבל בלי קשר לכשרות".

הרבנות הראשית, נטען בבקשה, נוקטת סטנדרט מחמיר שכלל אינו מתחייב על פי ההלכה. בתי המלון טוענים כי היא משתלטת על התפריט שלהם, ומכתיבה להם מה להגיש ומה לא להגיש לאורחיהם. למשל, הרבנות אוסרת על הגשת תותים, תאנים ודבלים, ומתירה להגיש פטריות רק מתוצרת ספציפית, ולהגיש פול אך ורק כשהוא חצוי ולבן. הרבנות גם דורשת כי עלי המאכל שיוגשו בבתי המלון ובמסעדות (חסה, בזיליקום, שמיר, פטרוזיליה ויתר עשבי התיבול) יהיו מתוצרת מבוקרת, כדוגמת "גוש קטיף", שיקרה משמעותית ממקביליה. על חלק מבתי המלון אסרה הרבנות להגיש ביצים, והם נדרשו לרכוש נוזל חלבונים במקום להשתמש בביצים רגילות.

בבקשה נטען עוד כי לעתים השיקולים של הרבנות הראשית הם זרים, והיא דורשת מבתי המלון והמסעדות לרכוש תוצרת מיצרנים ספציפיים בלבד ללא שום סיבה נראית לעין. כך, למשל, המשגיחים או הרבנות המקומית דורשים מבתי המלון והמסעדות לרכוש מוצרים מסוימים שכשרותם היא של אותו משגיח או של אותה רבנות.

המלונות משלמים כ 366- מיליון שקל בשנה על כשרות
עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

"בעלי עסקים מפחדים ונכנעים לתכתיבים"

בתי המלון והמסעדות טוענים כי מערכת כלכלית ענפה מסתתרת מאחורי אופן בחירתם של מוצרי המזון המורשים לפי הכשרות, וכי אלו משתנים מרבנות מקומית אחת לאחרת. רשתות בתי המלון הגדולות כמו ישרוטל, דן ופתאל יכולות למצוא את עצמן פועלות תחת תכתיבים שונים ומנוגדים לעתים, לנוכח יחסים שונים ובקשות שונות של משגיחי הכשרות. כך באותה עיר ממש יכולות לחול תקנות ואכיפה סותרות סביב ענייני הכשרות.

"הרבנות הראשית קובעת סט של כללים, והרבנות המקומיות אמונה על הפרשנות והאכיפה", מסביר גורם בכיר בענף המלונאות. "השונות בין עיר לעיר קיימת לפי הרבנות המקומית, והדברים נעשים מתחת לפני השטח, כשהפרשנות היא פרסונלית, אבל יכולה להכתיב עלויות שונות מאוד". הדבר מתבטא לא רק במוצרי מזון ספציפיים אלא גם באירועים השונים שנעשים במלון. "יש משגיחים שיתירו כניסה של מוצרי אלכוהול מסוג מסוים, למשל, ויש כאלה שלא. כך לפעמים נוצר מצב שחברת בר או קייטרינג יעדיפו להביא את המשגיח שלהם לאירוע — שיהיה מוכן להעלים עין, ולשלם גם למשגיח הכשרות של המלון".

מלבד עלויות המזון היקרות, עלות הכשרות מורכבת מעלויות נוספות, ובהן כפילות כלים (חלבי ובשרי) ומטבחים כפולים. בנוסף, המשגיח של כל מלון מקבל שכר חודשי בין אם המלון ריק ובין אם הוא מלא, וחייב להימצא משגיח במלון במשך כל שעות הפעילות של המלון — 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

"לא מדובר רק בעלויות השכר של המשגיחים, אלא בעלות החדר שהוא תופס בסוף השבוע על חשבון האורחים", מסביר מלונאי ותיק. "לפעמים המשגיח מגיע עם הילדים, ואם הם גדולים — גם עם המשפחות שלהם. לא אחת קורה שבמלון של 70–80 חדרים, המשגיח תופס בסוף השבוע שלושה חדרים בסוף השבוע או בכל חול המועד פסח, כי למשגיח לא בא להכשיר את הבית שלו".

בעלי המלונות והמסעדנים חוששים מפני החמרה ביחס אליהם, ולכן נענים פעמים רבות לדרישותיהם של המשגיחים, אף שאלה חורגות מגבולות סמכותם או מההיגיון של דיני ההלכה היהודית.

"בעלי העסקים מפחדים להתלונן — שמא ייקחו להם את תעודת הכשרות", אומר נועז בר ניר, יו"ר התאחדות המלונות. "מי שלקחו לו פעם אחת לא מוכן לאבד זאת שוב. המלונות הבודדים, במיוחד בפריפריה, הם הנפגעים הגדולים".

גם בכל הנוגע לעובדים, מטילה הרבנות הגבלות שגורמות להתייקרות ולחוסר יכולת להתייעל בעבודה. לפי אחת מדרישות הכשרות, אסור לגויים להפעיל גז או חשמל, כדי להימנע ממה ההלכה קוראת לו "בישול נוכרי". לכן עובדי מטבח רבים שהם ערבים או מהגרי עבודה אינם יכולים לפעול באופן מלא. "הרבה מהעובדים שלנו הם נוצרים או מוסלמים, אבל רק יהודי יכול להפעיל את המכשור החשמלי", אומר מנהל באחת מרשתות המלון הגדולות. "זה יוצר מצב שבו תנור פועל במשך שעות ארוכות כדי שגוי לא ידליק אותו — בזבוז משווע של חשמל ושחיקה של המכשירים".

איש יושב בבית קפה ומחזיק שלט עם הכיתוב "כשרות זה לא עסק"
אמיל סלמן

הרבנות: "אנו שומרים על טובת הצרכן"

הבקשה הוגשה יחד עם תנועת נאמני תורה ועבודה — תנועה דתית אורתודוקסית הפועלת לשיפור שירותי הדת בישראל. שלושת הגופים מבקשים להצטרף כידידי בית משפט לדיון נוסף שמתקיים בבג"ץ בימים אלה, ובמרכזו עומד סעיף 3(א) לחוק איסור הונאה בכשרות. הסעיף הזה קובע כי "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר". כיום הרבנות הראשית היא היחידה שמוסמכת להעניק תעודה זו, ואילו תעודות אלטרנטיביות נתפשות כמאיימות על המונופול, אף שפעמים רבות הן מציבות קריטריונים מחמירים הרבה יותר.

בבקשה שהגישו, טוענים הגופים כי הם החליטו להצטרף להליך רק עכשיו על רקע מהפך בעמדה של היועץ המשפטי לממשלה, שאימץ את עמדת הרבנות הראשית, ולפיה בית אוכל אינו רשאי להציג בכתב מצג כשרותי כלשהו, אלא אם כן יש ברשותו תעודת כשרות מטעם הרבנות הראשית. בנסיבות האלה, מודגש בבקשה — שהוגשה באמצעות עורכי הדין אסף בנמלך ונעמה הורן ממשרד טולצ'ינסקי שטרן מרציאנו כהן לויצקי ושות' — "קיים צורך חיוני בהשמעתה בפני בית המשפט של עמדה מאוזנת ומתונה, המביאה בחשבון מצד אחד את חוקתיות חוק איסור הונאה בכשרות ואת חשיבות ערך הכשרות כחלק מיהדותה של המדינה, ומצד שני, את ערכי היסוד של מדינת ישראל ואת המציאות בשטח — דרדור תחום הכשרות לתהומות של אי־סדרים (ואף שחיתות), חוסר יעילות ושרירותיות, הגורמים נזקים לציבור האזרחים ובעלי העסקים, לערך הכשרות ולמארג העדין של יחסי דת ומדינה".

ההליכים המשפטיים בנושא התחילו כבר ב–2014, בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישו שני בעלי מסעדות בירושלים, ובה טענו נגד חוקיותו של סעיף 3(א), שאוסר על שימוש במילה כשר ללא תעודת כשרות של הרבנות הראשית. לשתי המסעדות היו בעבר תעודות כשרות, אך הן בחרו להסיר אותן ולהצטרף למגמה של "מסעדות כשרות ללא תעודה". שתי המסעדות המשיכו להנהיג את כללי הכשרות והצטרפו למערך כשרות אלטרנטיבי שהוקם בירושלים ונקרא "השגחה פרטית", שכולל מתנדבים ורב מייעץ.

מונופול הכשרות תורם ליוקר המחיה
עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

במסגרת הליכים אלה, הגיש היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, את עמדתו — שלפיה יש לתת פרשנות מצמצמת להוראות סעיף 3(א). בעמדה זו הודגש כי לפי פרשנות היועץ המשפטי לממשלה, אין מניעה להציג בתי עסק באופן ההולם את מצבם הכשרותי, תוך הבהרה בכתב כי הם מפוקחים על ידי הגורם הרלוונטי, ובלבד שיוצג בכתב ובבירור כי תעודת הכשרות אינה מטעם הרבנות הראשית.

למרות הפרשנות המרחיבה שעליה המליץ וינשטיין, ביוני 2016 דחה הרכב שופטי בג"ץ את העתירה ופסק כי רק הרבנות הראשית תוסמך להעניק תעודות השגחה המעידות על כשרות של מטבחים ובתי עסק. הפסיקה התקבלה בדעת רוב של השופט נעם סולברג והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין. בדעת מיעוט היה השופט אורי שהם.

סולברג קבע כי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר שגה בפרשנותו המרחיבה לחוק, וקיבל את פרשנותה של הרבנות הראשית, שקבעה כי גם מצג כלשהו של כשרות אסור. "פרשנותה הנכונה של הוראת סעיף 3(א) היא זו שהציעה לפנינו הרבנות הראשית", פסק. עם זאת, החליטו שופטי בג"ץ להגביל את תחולתו של פסק הדין לשנתיים, ופסקו כי הנושא יוכל להיפתח מחדש בתוך שנתיים ממועד מתן פסק הדין.

לאחר דחיית העתירה, הגישו העותרים בקשה לדיון נוסף — אבל אז הופתעו לגלות עמדה שונה מצדו של היועץ המשפטי לממשלה, שבינתיים התחלף. בתגובה שהגישו באחרונה לבית המשפט הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת, הם ציינו כי לאחר שבחנו את פסק הדין, העמדה שלהם היא כי יש לאמץ את פסק הדין, וכי הפרשנות המשפטית המחייבת של לשון החוק היא כי בית אוכל אינו רשאי להציג בכתב מצג כשרותי אלא אם יש ברשותו תעודת כשרות מטעם אחד הגורמים המוסמכים המנויים בחוק. הם הדגישו כי העמדה הזאת היא על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ובניגוד לעמדתו של פרקליט המדינה, שי ניצן, שסבר כי יש לאמץ את דעת המיעוט של שהם.

"הסכומים במסעדות מגיעים לעשרות אלפי שקלים בשנה, בין 20 ל–40 אלף שקל לעסק בינוני", מסביר ברמן. "בנוסף, מחייבים אותנו לקנות מוצרים כמו עשבים מגוש קטיף, ונוצרות עלויות מצטברות של עשרות אלפי שקלים בשנה. חשוב להבהיר, אנחנו לא נגד הרבנות — אנחנו בעד התחרות. במצב הנוכחי, מחירי הכשרות עולים, והרבה מאוד מוסדות שרוצים להיות כשרים נרתעים מהמוסד הארכאי ומחפשים אלטרנטיבה שפויה. אנחנו לא רוצים מונופול שעל פיו יישק דבר".

סיור כשרות במטבחי הכנסת
איציק הררי

גם בר ניר מדגיש כי בתי המלון רוצים שתהיה להם בחירה, ולהימלט מהמונופול של הרבנות. "אין לנו בעיה עם הרבנות עצמה", הוא אומר, "אבל אנחנו מבקשים חופש בחירה ויכולת לבחור בין הרבנויות המקומיות, ולא להיות כבולים לרבנות מקומיות אחת או למשגיח מסוים, שאולי אתו אנחנו לא מסתדרים או לא מבין את הרגישות של העסק".

המלונאים מבקשים ליצור אלטרנטיבה, ולאו דווקא כדי להימלט מהכשרות, אלא כדי להפוך אותה לרלוונטית והוגנת כלפי הלקוחות. "גם בציבור החרדי מקובל להציג תעודות שבהן מצוין מי הרב המשגיח של הקהילה, וחלקם לא מחזיקים מלכתחילה תעודות הכשר של הרבנות, כי הן לא מספיקות להם. אם המונופול של הרבנות כמשגיח בלעדי יתקבע, זה ימשיך להכתיב עלויות מאוד גבוהות, שמגולגלות לכיס של הצרכן".

מהרבנות נמסר בתגובה: "נוהלי הכשרות של הרבנות הראשית הם נהלים מקצועיים המשלבים עמדה הלכתית ברורה בנוגע למותר והאסור מחד, ומאידך עמדה מקצועית ביחס לאופן קיום ההלכות בבתי האוכל השונים העומדים תחת פיקוח כשרותי. קביעת האסור והמותר בנהלים נעשתה לאחר בחינה מדוקדקת של אפשרויות קיום ההלכה בבתי העסק, כשטובת הכשרות עומדת לנגד עיני חברי מועצת הרבנות שקובעים את הנהלים. נוהלי הכשרות של הרבנות הראשית מעולם לא קבעו, ואף אוסרים להתנות כשרות בבית עסק בדרישה לרכישת מוצרים מיצרן ספציפי או כשרות ספציפית. נוהלי הכשרות של הרבנות קובעים כי בערב שבת יוקצה חדר אורחים הולם למשגיח. ככל שישנם מקרים ספציפיים שבהם משגיח מתנה את נוכחותו בתנאים מעבר לנוהלי הכשרות של הרבנות הראשית, הרבנות תמצה את הדין עם המשגיח.

"התאחדות המלונות היא גורם בעל אינטרס עסקי מסחרי המונע ממטרות המנוגדות לאינטרס הכשרותי, ואילו הרבנות הראשית לישראל — בראש מעייניה טובת הכשרות והצרכן שומר הכשרות. הטענות העולות מוכיחות כי מנהלי בתי המלון, שכבודם במקומם מונח, מבינים טוב יותר בניהול בתי המלון ולא בכשרות המזון.

"הטענות בדבר עלויות מיותרות הגורמות ליוקר המחיה לא הוכחו. ככל שהטענה כי הציבור מעדיף נופש בחו"ל על פני נופש בישראל ראוי שתיבדק מזוויות אחרות. הרבנות מחויבת לטובת הציבור שומר ודורש הכשרות ותמשיך לפעול ללא מורא וללא משוא פנים להבטיח את כשרות המזון לצרכן שומר הכשרות.

"עם זאת, הקים הרב ראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית הרה"ג, הרב דוד לאו, ועדה שמטרתה לבחון את מכלול ההיבטים הנוגעים למערך הכשרות בישראל, ולהציע דרכים לשפר ולייעל את ההסדרים הקיימים במערך זה. מיום הקמת הוועדה, יושבת הוועדה על המדוכה וקיימה מספר רב של ישיבות במהלכן נפגשה עם גורמים שונים מהמגזר העסקי ואחרים, הרלוונטיים לתחום הכשרות, על מנת לשמוע את עמדתם בסוגיה זו לרבות נציגי התאחדות המלונות. הוועדה צפויה לסיים את עבודתה בשבועות הקרובים ולגבש את המלצותיה".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם