>> במשרד החקלאות אין בנמצא נתונים מספיקים על הפער הכולל שגובים המתווכים בשיווק ירקות ופירות (הפער בין התמורה ליצרן למחיר לצרכן) - כך עולה מבדיקת TheMarker. החוליה החסרה היא התמורה שמשלם המשווק הסיטונאי ליצרן (החקלאי). ככל הנראה גם דרך חישוב הפער אינה הדרך המקובלת במסחר החקלאי.

כתוצאה מכך, ומסיבות נוספות, פירסם המשרד במשך שנים נתונים שגויים על פער התיווך הכולל בשוק הירקות והפירות: נתוני המשרד נמוכים בעשרות אחוזים מהנתונים שנחשפו בעבודה כלכלית של חברת התכנון צנובר - עובד גובי, שערכה בדיקת ההיתכנות להקמת השוק הסיטוני החדש בגוש דן. לדוגמה, המשרד דיווח ב-2011 כי פער התיווך הכולל (פער התיווך הכולל - הפער בין המחיר ששילם הצרכן, לבין המחיר שבו מכר החקלאי את הסחורה) בעגבניות היה 85% בממוצע, אך מנתוני צנובר עולה כי הפער הכולל היה 194%; בבננות דיווח המשרד על פער כולל של 61%, ואילו הפער לפי דו"ח ההיתכנות היה 121%; במלפפונים דיווח המשרד על פער של 50%, בעוד חברת התכנון דיווחה על פער של 132%.

הדוגמה הבאה עשויה להמחיש ממה נובעת הטעות של משרד החקלאות: נניח שעבור ירק מסוים, התמורה ליצרן (החקלאי) היא 2 שקלים, המרווח הסיטוני (הפער בין המחיר שמקבל הסיטונאי, לבין המחיר ששילם לחקלאי) 30% והמרווח הקמעוני (הפער בין המחיר שהצרכן משלם לקמעונאי לבין המחיר שהקמעונאי משלם לסיטונאי) 60%. בחישוב "מלמטה" פער התיווך הכולל הוא 90%. עם זאת, במסחר החקלאי מקובל לערוך חישוב "מלמעלה" - ולפי חישוב זה, פער התיווך הכולל הוא כ-108%.

משרד החקלאות מסר בתגובה, כי הנושא נמצא בבדיקה חוזרת והוגשה בקשה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקבל את הנתונים הדרושים.

לצורך הקמת השוק הסיטוני נערך סקר ההיתכנות, ובו נחשף, לטענת עורכי הסקר, כשל שוק חמור בשוק הירקות והפירות, שמתבטא במחירי תוצרת חקלאית טרייה הגבוהים בשיעור ניכר מהמקובל באירופה. הסקר מצא שפער השיווק הסיטוני (הממוצע) בירקות ופירות היה 30% ב-2011 והקמעוני 53%.

סקר ההיתכנות מצביע על פוטנציאל חיסכון גדול לצרכני ירקות ופירות, הטמון בהפעלת השוק החדש, חיסכון הנאמד לפי הדו"ח ב-2-3 מיליארד שקל לשנה - כ-11% מערך הסחר הקמעוני השנתי בירקות ופירות בישראל. להלן ממצאים נוספים העולים מן הדו"ח:

שוק סיטוני בלתי יעיל: מערכת האספקה הסיטונית בישראל מבוזרת מדי ומאפשרת בכך פעילות בלתי מבוקרת של מתווכי ביניים רבים, הגוזרים עמלות גבוהות שמפחיתות את התמורה לחקלאים ומייקרות את התוצרת לצרכן.

היעדר שקיפות: לצרכן הסופי של ירקות ופירות אין מידע על איכות התוצרת שהוא רוכש, גילה, היצרן ונותן הכשרות. בנוסף, לצרכן אין מידע על פער התיווך האמיתי שגובים ממנו השחקנים השונים בשרשרת האספקה. לפי דו"ח ההיתכנות פער התיווך הכולל (סיטוני וקמעוני) בירקות ופירות הוא 150%-250% (כ-200% בממוצע). במלים אחרות; מכל 4 שקלים שמשלם הצרכן לרכישת תוצרת ירקות ופירות, גובים המתווכים הסיטונאים והקמעונאים 3 שקלים והיצרן החקלאי מקבל שקל אחד בלבד.

עיוותי סחר: דו"ח ההיתכנות מצא שלמכסים המוטלים על יבוא מזון לישראל, יש חלק בעיוותי הסחר ויש להם משקל במחירי המזון הגבוהים בישראל ובכלל זה מחירי הירקות והפירות לעומת מחירי התוצרת באירופה. הדו"ח מציג את ספרד כדוגמה למדינה בעלת מאפייני יצור חקלאי דומים לאלה של ישראל. בספרד ירד מדד מחירי המזון בשנים 2005-2011 ב-2%, בעוד בישראל הוא עלה ב-12.7%. ישראל גם מובילה בהתייקרות המזון לעומת מדינות גוש היורו (1.1%) ולעומת מדינות האיחוד האירופי (3.6%).

לטענת הדו"ח, עיוותי הסחר בשיווק ירקות ופירות מקשים - ואף מונעים - כניסת שחקנים מבוססים לפעילות בשווקים הסיטונאיים של ישראל כך ש"המרחב השיווקי בישראל פרוץ לפעילות של חברות ויחידים המתאפיינת בסטנדרטים איכותיים, כלכליים וניהוליים נחותים".

דו"ח ההיתכנות מזהיר, כי אם לא יוקם שוק סיטוני מרכזי לגוש דן, ייאלצו הסיטונאים המבוססים להקים מתקני שיווק מחוץ למתחם השוק הזמני בצריפין, דבר שיביא לגידול נוסף בחוסר השליטה הקיים כיום על מערכת השיווק הסיטונאי. בנוסף, נטען בדו"ח, תגבר מגמת הריכוזיות בענף המזון והרשתות הגדולות והחזקות ימשיכו להרחיב את מוטת שליטתן בשיווק המזון בכלל ובשיווק ירקות ופירות בפרט.

יו"ר דירקטוריון חברת השוק, רענן כהן, אמר כי המפתח להשגת היעדים שצוינו הוא שקיפות, ואחד האמצעים היעילים להשגתה, כפי שהוכח במדינות רבות בעולם, טמון בפרסום יום-יומי בכלי התקשורת (הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים) של המחיר הסיטוני הסופי לאותו יום של כמה מוצרים מובילים. אמצעי נוסף הוא הקניית אפשרות נוחה לכל צרכן להתחבר למחשב המרכזי של השוק ולצפות בביתו בנתוני המסחר של מכלול התוצרת החקלאית שנסחרה באותו יום. שקיפות זו, כך משוכנע כהן, תפעל להפחתת פערי התיווך בכל אחת מחוליות התיווך שבין היצרן לצרכן.