בשנים האחרונות גברה בישראל המודעות לחשיבות של תזונה בריאה והימנעות מהשמנה, ואולם המצב עדיין רחוק מלהיות אופטימי. בדו"ח מבקר המדינה האחרון צוין כי 44.1% מבני 18-64 בישראל סובלים מעודף משקל ומהשמנת יתר.

לפי הדו"ח, "השמנה מוגדרת בעולם ובישראל כמחלה כרונית, הפוגעת במערכות רבות בגוף, מקצרת את תוחלת החיים ומגבירה את הסיכון לחלות במחלות לב, בסוכרת וביתר לחץ דם". הדו"ח מציין גם כי הוועדה לסימון תזונתי ומשרד התמ"ת לא פעלו מספיק להסדרת הסימון התזונתי, וכי משרד הבריאות התעכב ביישום תוכנית לאומית להפחתת נתרן במזון.

תעשיית המזון מנסה לפתור את הקושי על ידי ייצור של סוגי מזון הנחשבים לדלי קלוריות. "ברמה הכללית, תעשיית המזון עושה מאמץ לתת פתרונות תזונתיים לאנשים בעלי עודף משקל או סוכרתיים", אומרת עינת מזור, דיאטנית קלינית בשירותי בריאות כללית. "עם זאת, שיעורי ההשמנה באוכלוסייה גדלים והולכים. הסיבה לכך היא שמרבית האנשים חושבים שהם יכולים לצרוך את אותם מוצרים באופן חופשי, כשבפועל אין פתרונות קסם. צריכה מוגברת, גם של מוצרים דלי קלוריות, יכולה לגרום להשמנה".

מרכיב נוסף של הבעיה הוא הקושי והבלבול בבחירת מוצרים מתאימים. משרד הבריאות קבע לפני כמה שנים הגדרות ברורות ליצרני המזון בכל הנוגע לסימון וסיווג של מוצרים דיאטטיים. כך למשל, מוצר דל קלוריות הוא מוצר מזון שבו מספר הקלוריות אינה עולה על 40 בכל 100 גרם, ואילו במשקאות נקבע כי לא יהיו יותר מ-20 קלוריות לכל 100 מ"ל משקה. אם המוצר עומד בדרישות אלה, מותר לציין עליו כי הוא דיאטטי.

כדי לברר אם מוצרים שמסווגים לפי ההגדרות האלה הם מוצרים יותר בריאים ופחות משמינים - כלומר, אם הם יכולים לסייע בתהליך של דיאטה, כפי שנהוג לחשוב - בדקנו מוצרים המשווקים בשתי גרסאות - גרסה רגילה מול גרסה דיאטטית, קלה או ללא תוספת סוכר. העברנו את רשימת הרכיבים והערכים התזונתיים למזור משירותי בריאות כללית ולמיכל סוקמן, דיאטנית קלינית ממכבי שירותי בריאות, וביקשנו מהן לנתח את הרכיבים, להשוות בין המוצרים ולנסות לומר מי מהם מומלץ יותר, אם בכלל. המידע שהועבר לדיאטניות לא כלל את שמות המוצרים והחברות.

ברוב המקרים טענו שתי הדיאטניות כי אמנם למוצר הקל ערכים קלוריים נמוכים יותר, אך אמירה זו אינה המלצה לצרוך את אותו המוצר - שבחלק מהמקרים הוא עדיין משמין ובעייתי מבחינה תזונתית, ויש לשקול אם בכלל לצרוך אותו.

"בכל המוצרים יש פחמימות, שמשמעותן היא סוכר - גם אם הוא לא מגיע בגרסתו המוכרת כסוכר לבן", מסבירה סוקמן. "בנוסף, המוצרים מלאים בתוספים אחרים, ולעתים הוצאת הסוכר מן המוצר מחייבת הכנסת חומרי גלם שונים - ולעתים קרובות מדובר בשומן".

בחלק מהמוצרים שבדקנו לא היו הבדלים משמעותיים בין הגרסה הדיאטתית לגרסה הרגילה, מלבד במחיר. במרבית המקרים המוצר הקל היה יקר יותר, ופערי המחירים הגיעו עד 74%. הדיאטניות ממליצות לא לוותר לחלוטין על מוצרים שאוהבים, אך לשים לב לכמויות ולתדירות שבהן צורכים אותם.

"לחלבה יש תדמית בריאותית, מכיוון שהבסיס שלה הוא שומשום, שנמצא בקטגוריית השומנים הבריאים", מסבירה עינת מזור, דיאטנית קלינית משירותי בריאות כללית. "זה נכון אולי כרעיון, אך בתוצר הסופי החלבה עמוסה בשומנים - חלקם שומנים מוקשים, שנקשרים למחלות לב וכלי דם ולהתפתחות סכרת". מיכל סוקמן, דיאטנית קלינית ממכבי שירותי בריאות, טוענת כי היתרון היחיד בחלבה ללא סוכר הוא הממתיק המלאכותי מלטיטול, שהפירוק שלו שונה ואטי יותר מזה של סוכר לבן.

"המוצרים האלה מיועדים אך ורק להוספת טעם למזון", מסבירה מזור. "מדובר במוצרים מעובדים עם רשימת רכיבים ארוכה, המכילים כמויות גדולות של נתרן". לדבריה, ההבדל הברור ברכיבים בין המוצרים הוא כמות השומן הצמחי מול כמות המים. במוצרים הקלים המים ממלאים חלק גדול יותר מהמוצר, ולכן הם מומלצים יותר.

"נתון מדאיג שעולה בבדיקת המוצרים הוא כמויות הנתרן הגבוהות", אומרת מזור. "צריכת הנתרן היומית למבוגר צריכה להיות עד 2,400 מ"ג. במוצר הרגיל הכמות היא 1,060 מ"ג ל-100 גרם, ובמופחת השומן הכמות היא 1,260 מ"ג ל-100 גרם".

הערכים הקלוריים בגלידת הלייט נמוכים בהרבה מבגלידה הרגילה, ושתי הדיאטניות ממליצות עליה. מזור טוענת כי יכול מאוד להיות שתוספת הסיבים התזונתיים שיש בלייט עשויה אפילו להעלות את יתרונה. סוקמן ממליצה גם היא על הלייט, אך מסבירה שהערכים כל כך שונים עד שקשה להשוות בין שני המוצרים. "עניין הטעם ישחק כאן תפקיד מרכזי", היא אומרת. "יש אנשים שיעדיפו לא לאכול גלידה בכלל מאשר לבחור את גלידת הלייט, אך מי שכן יצליח ליהנות מהמוצר, יוכל לאכול אותו אפילו באופן יומיומי, לעומת מנת גלידה רגילה שמומלץ לאכול רק פעם בשבוע, באופן מבוקר ובהתאם למצב הבריאותי".

"אמנם בגרסה הקלה הצליחו להפחית את כמות השומן כמעט בשליש", אומרת מזור, "אבל עדיין מדובר בחמאה עם 60% שומן. מומלץ לא לצרוך מהממרח לעתים קרובות". סוקמן טוענת כי במוצר הקל נעשה שימוש בשמן דקלים - שלדבריה, הוא לא מומלץ, ולכן מעבר להפחתה בקלוריות במוצר הקל, אי אפשר להמליץ עליו.

מהיבואנית וילי פוד נמסר בתגובה: "בבירור עם היצרן התברר כי המוצר מכיל רק 0.4% שומן דקלים, שמיועד להקנות למוצר צבע צהוב טבעי. השמן הזה אף יותר איכותי מצבע מאכל".

"לא נמצא יתרון לחפיסה ללא תוספת הסוכר, גם לא לחולי סוכרת", אומרת סוקמן, שטוענת כי הערכים דומים מאוד וההבדל בפחמימות - 63 מול 59 ל-100 גרם - זניח. "שני המוצרים מכילים כמות שומן גדולה וכולסטרול. אמנם מדובר במקור שונה של פחמימות, אך השפעת סך המרכיבים על הגוף דומה". שתי הדיאטניות ממליצות לאכול שוקולד שמכיל אחוזי קקאו גבוהים, אך לא יותר משתי קוביות עד שורה מדי פעם.

על פי שתי הדיאטניות, תוספת הסוכר מיותרת, מאחר שהתירס מטבעו מתוק. "כל הערכים נמוכים יותר או זהים, וגם הטעם יהיה דומה, ולכן אין סיבה לאכול מהמוצר עם תוספת הסוכר", אומרת סוקמן.

מפרי הגליל נמסר בתגובה: "הזנים של התירס שבהם אין תוספת סוכר יקרים יותר וגם עלות הייצור שלהם גבוהה יותר. אנחנו לא מציינים את זן התירס על גבי המוצר, מכיוון שזה פחות רלוונטי מבחינת הערכים התזונתיים".

"במשקאות שוקו יש לשים דגש על רמות הסוכר יותר מאשר על השומן, כי תוספת הסוכר יכולה להיות גדולה ושונה מאוד בין המוצרים", אומרת סוקמן. מזור מסבירה כי כמות הקלוריות שמסומנת לפי 100 מ"ל עלולה להטעות את הלקוח. שוקו ממוצע מכיל לפחות כמות כפולה מ-100 מ"ל, ויש להכפיל את הערכים התזונתיים ולחשב אותם בהתאם. "כשעושים זאת, מגלים כי משקה שוקו שווה לכריך עם ממרח מתוק, ולא לעוד משקה דיאטטי", אומרת מזור.