>> בשנים האחרונות מתנהל במדינות מערביות רבות דיון סוער בהעלאת גיל הפרישה של נשים עובדות. בישראל, הנושא כמעט שאינו זוכה לחשיפה ציבורית, על אף שהוא נתון בימים אלה לשינויים דרמטיים, הנעשים בוועדה "ציבורית" שמינה האוצר, הרחק מעינו של הציבור. זאת, אף שמדובר בנושא בעל השלכות מרחיקות לכת על מאות אלפי נשים עובדות.

הוועדה שהוקמה אמורה להגיש את המלצותיה בסוף יוני, שלושה חודשים בלבד לאחר מועד הקמתה. חמור מכך, אותה ועדה "ציבורית" מקיימת את ישיבותיה בדלתיים סגורות, תוך איפול על תוכן הדיונים, ובניגוד מוחלט לעקרונות בסיסיים של שקיפות. היא אינה מאפשרת למומחים מהאקדמיה, לנציגי ארגונים ולאנשי מקצוע להופיע בפניה, ומבקשת מהם לשלוח חוות דעת בכתב. חשוב להבין - אין מדובר כאן בסודות מדינה וגם אין מדובר בדיון במינויים רגישים. זהו נושא שנוי במחלוקת, בעל חשיבות ציבורית מובהקת, שההליך המינהלי התקין שבו נרמס ללא הצדקה.

במארס העביר הח"כ לשעבר חיים אורון חוק שחייב את האוצר להקים ועדה ציבורית שתדון בהעלאת גיל הפרישה. זאת, בהתבסס על כוונת הממשלה מ-2003 שקבעה בעת שהעלתה את גיל הפרישה לנשים ל-62, שב-2011 הוא יועלה פעם נוספת ל-64, אלא אם תוקם ועדה ציבורית שתחליט אחרת. במשך שנים הממשלה נמנעה מהקמת הוועדה, והעדיפה להמתין להעלאה האוטומטית, שתוכננה לקיץ הנוכחי. ועכשיו, לאחר שהוועדה נאלצה לקום סוף סוף, היא מרשה לעצמה לפעול הרחק מהעין הציבורית.

גילוי נאות: אני מתנגדת להעלאת גיל הפרישה לנשים. נשים הן עדיין סקטור מופלה לרעה בשוק העבודה, ולפיכך גם העלאת גיל הפרישה פוגעת בהן יותר: הן מפוטרות לפני גיל הפרישה בשיעורים גבוהים בהרבה מגברים, ולכן ההעלאה תשאירן זמן ארוך עוד יותר ללא קצבת זקנה. ההתנהלות החשאית של הוועדה מעוררת תחושה לא נעימה, שחבריה הגיעו עם עמדות מגובשות מראש ואינם מעוניינים שבעלי דעות שונות יבואו להתעמת עמם ועם טיעוניהם.

המלצות לגבי העלאת גיל הפרישה אינן יכולות לעמוד בפני עצמן. הן צריכות להיות מגובות במדיניות תעסוקתית המציגה היערכות, כלים ופתרונות שימנעו פגיעה בביטחון הסוציאלי של נשים. כל אלה דורשים דיון ציבורי ראוי ומעמיק.

לפיכך, אני קוראת לשר האוצר, יובל שטייניץ, שמינה את הוועדה הלא ציבורית בעליל, להודיע כי הוועדה תדחה את הגשת מסקנותיה לגבי העלאת גיל הפרישה לנשים, ותפתח את דלתותיה למבקשים להופיע בפניה.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם מרצ