בניגוד לאזרחים העתידיים של המדינה הפלסטינית שבדרך, הערבים אזרחי ישראל מצויים, מרצונם או שלא מרצונם, בלבה של הסביבה הישראלית. השאלה שעומדת בפניהם אינה אם לחבור למשק הישראלי או לא - אלא איזה מידה של מאמץ יש להשקיע כדי להפיח חיות בחברה הקיימת בלאו הכי.
ההשקעה והמאמץ נדרשים בשני מישורים: מישור ההתמודדות הפנימי, כלומר ההסתגלות למשק בעידן הגלובליזציה. המישור השני הוא מישור ההתמודדות כלפי חוץ, כלומר התמודדות עם חסמים שניצבים בפני ערבים המבקשים להיכנס לשוק העבודה. חסמים אלה נגזרים מהעדפות מוטות של הרוב היהודי והרשויות.
האוכלוסייה הערבית נמצאת בתהליך מואץ של שינוי חברתי, הכולל מודרניזציה סלקטיבית בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והחברה, ואף תופעות של תיעוש, עיור וחילוניות.
אף ששיעור הציבור הערבי באוכלוסיית המדינה בכללותה הוא כ-20%, הוא תורם רק 8% מהתמ"ג, ובעוד שהתוצר הממוצע לנפש בישראל הוא כ-28 אלף דולר בשנה, במגזר הערבי הוא מגיע לכ-10,000 דולר. הישג זה אינו מספק בהתחשב בפוטנציאל הקיים.
התוצר הנמוך לנפש הוא תולדה של שני נתונים בעייתיים: האחד, שיעור המועסקים הערבים מכלל המועסקים הוא כ-11% בלבד. השני הוא ששיעור ההשתכרות של מועסק ערבי הוא כ-70% בלבד ביחס לממוצע הכללי.
עם זאת, ניכרת מגמה ברורה של הגברת ההשתתפות בכוח העבודה, כולל של נשים ערביות, והשינוי בתחום הדמוגרפיה ובתחום התעסוקה מצטרף לשינוי המתמשך ברמת ההשכלה.
השינויים בדפוסי ההתנהגות בתוך המגזר התחוללו בד בבד עם השינויים החדים במשק בכללותו: המעבר מענפים מסורתיים לענפים עתירי טכנולוגיה גבוהה ומתוחכמת, הגלובליזציה וצמצום המגזר הציבורי יחסית למגזר העסקי. שינויים אלה הביאו לירידה בתעסוקה המסורתית בתחומים כמו טקסטיל, בנייה ומזון. כמו כן, הם גרמו לעלייה בשיעור האבטלה היחסית וגרמו לקשיי הסתגלות של העסקים הקטנים, שהם רוב מניינה של קהילת העסקים הערבית.
חרף כל הקשיים, נמשכת ההתפתחות של הפוטנציאל הכלכלי בקרב בני הדור הצעיר בציבור הערבי, שרכשו השכלה והכשרה מקצועית, אך מתקשים להשתלב במשק מכיוון שעוד לא נעלמו החסמים במישור החיצוני - במיוחד, עד כה לא הוסרו המגבלות המכבידות על הביקוש לעובדים ערבים בתעשיות עתירות המדע. לעומת זאת, מסתמנת פריצת דרך בתחום הרפואה - כ-8% מהרופאים הם ערבים.
קיים צורך בגיבוש מדיניות ממלכתית לקידום ולעידוד ההשתלבות של הציבור הערבי: בתחום התכנון, בפרישה של אזורי תעסוקה משותפים ליישובים יהודים וערבים; בתחום החינוך, באמצעות קידום נושאי לימוד לדור הצעיר במקצועות טכנולוגיים; בתחום ההכשרה המקצועית, באמצעות פיתוח מסלולי הכשרה והסבה מקצועית למקצועות עתירי הכנסה; ובנוסף, יש לפתח מסלולי העצמה ותמיכה בנשים ערביות ולעודד עסקים קטנים ובינוניים. לבסוף, יש צורך גם לעודד סחר חוץ ולשווק בעלי עסקים בתחומי ההארחה וההסעדה, המוכרים את המותג התיירותי הערבי לתייר הפנים-יהודי.
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
