דאגו שנשים לא יציבו לעצמן תקרת זכוכית - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
איך להגדיל את הפריון?

דאגו שנשים לא יציבו לעצמן תקרת זכוכית

הנשים שבאמת רוצות ומוכנות לשלם את המחיר, מגיעות להישגים בכל התחומים — וגם באקדמיה

תגובות
סטודנטיות בסידני בסיום לימודיהן
JASON REED/רויטרס

דו"ח הוועדה לקידום ולייצוג נשים במוסדות להשכלה גבוהה מגלה כי יותר ממחצית מהסטודנטים לתארים ראשון, שני ושלישי הן נשים, אך פחות מ–30% מאנשי הסגל האקדמי באוניברסיטאות הן נשים. ככל שעולים בסולם הדרגות, המצב מחמיר: רק כ–15% מהפרופסורים מן המניין באוניברסיטאות האלה ו–10% במכללות המתוקצבות הן נשים.

הנתונים הללו מצערים אותי כאשה וכאדם פרטי, שיש לו דחף אדיר לרכישת השכלה. הדחף הזה מגיע מהיותי בת לניצולת השואה, שהעבירה לי מסר חד וברור לפיו אני חייבת לרכוש השכלה כי "היטלר יכול לקחת הכל חוץ מאשר את הראש". עבורי הקריירה, העבודה, המחקר והיצירה הם המקור הראשון לאושר אישי — לפני זוגיות, משפחה, ילדים וחברים, שאף אחד מהם אינו מהווה תחליף להגשמה העצמית שנובעת מהלימודים האקדמיים אשר הובילו אותי לקריירה אקדמית.

את לימודי האקדמיים התחלתי בגיל 19. למדתי ברציפות עד קבלת הדוקטורט ותוך כדי כך ילדתי שתי בנות. אחרי שתי הלידות חזרתי תוך שלושה־ארבעה ימים לספסל הלימודים ולעבודה. בנותי תמיד אמרו שלא זכו ליום אחד שארים אותן על הידיים, בלי שאחזיק גם מאמר.

את הדוקטורט בכימיה אורגנית פיזיקלית סיימתי בהצטיינות יתרה במחלקה לכימיה באוניברסיטת תל אביב. כאשר רציתי להתקבל כמרצה העמידו בפני תנאי: יציאה לפוסט־דוקטורט לתקופה של שנתיים־שלוש בחו"ל — דבר שלא יכולתי לעשות כי בעלי היה עורך דין, ונאלצתי לוותר למען משפחתי. כך נאלצתי לעזוב את האקדמיה, שהיא אהבת חיי, ולבחור בקריירה אחרת.

ב–1979 הצטרפתי לרפאל. למרות הקשיים הרבים הנלווים לעבודה בחברה ביטחונית וגברית, התמניתי לתפקיד ראש מפעל החומרים והתהליכים. בשל צורכי התעשייה והחוסר במחקר בנושא באקדמיה, ב–1994 הוחלט להקים מחלקה להנדסת פולימרים ופלסטיקה בשנקר. הייתי שותפה למהלך זה עם פרופ' שמואל קניג. ב–2006 התמניתי לראש המחלקה שבה אני מכהנת עד היום. בשנת 2000 קיבלתי תואר פרופסור מלא מוועדת הדרגות למינוי פרופסורים במל"ג. מאז אני עוסקת במשרה מלאה במחקר בסיסי יישומי ובחינוך והוראה של דורות מהנדסים ומהנדסות בתחומי הפולימרים והפלסטיקה.

אמנם הגשמתי את חלומי לעבוד במשרה מלאה באקדמיה, והמינוי שלי כחברה במועצה להשכלה גבוהה הוא סגירת מעגל עבורי בתחום, אך מבחינת קידום באקדמיה אני מנבאת שחורות ואיני אופטימית כלל. מדי שנה אני מחפשת בנרות סטודנטית מצטיינת שאוכל לשלוח לדוקטורט ישיר באחת האוניברסיטאות הטובות בארה"ב (אוניברסיטת UMassLowell במסצ'וסטס, שעמה יש לשנקר הסכם שיתוף פעולה). הסטודנטיות שפניתי אליהן בשנים האחרונות — במקום לשמוח ולהתרגש על ההצעה — גימגמו ולבסוף סירבו, לרוב מכיוון שבן זוגם לא הסכים להצטרף ולעכב את ההתקדמותו המקצועית.

כיום, הגברים אינם אלה שמונעים מאתנו להתקדם — אלא אנחנו, הנשים, שלא מספיק רוצות. כבר לא מדובר בתקרת זכוכית שאנחנו צריכות לנפץ, אלא בתקרת זכוכית שאנו מציבות לעצמנו. איני מצטרפת לבכי הכללי על תקרת הזכוכית כי אני חושבת שהנשים שבאמת רוצות ומוכנות לשלם את המחיר מגיעות להישגים בכל התחומים וגם באקדמיה. רק מי שהקריירה האקדמית בוערת בעצמות ובוורידים שלה תצליח להתגבר על הקשיים. אין ספק שגם לגברים שרוצים להגיע רחוק באקדמיה נדרשת נחישות והקרבה רבה, ולא כולם מוכנים לשלם את המחיר הזה, אבל אני מאמינה שמי שבאמת תרצה — תוכל.

פרופ' דודיוק היא מדענית בעלת שם בינלאומי וראש המחלקה להנדסת פלסטיקה ופולימרים בשנקר, מכהנת כחברת נשיאות במל"ג

הירשמו עכשיו: סיפורים, עצות וטיפים ממדור קריירה וניהול ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם