"מקצועות שדורשים שינון נעלמים; כישורים של פעם לא רלוונטיים" - קריירה - TheMarker

"מקצועות שדורשים שינון נעלמים; כישורים של פעם לא רלוונטיים"

האחראי על חינוך ב-OECD המכונה גם 'שר החינוך של העולם': "מי שמצליח בחיים הוא לא זה שזוכר מה לימדו אותו בבית הספר, אלא זה שמצליח למנף את זה הלאה. העולם משתנה"

"לא רק תוצאות המבחנים הבינלאומיים חשובות, אלא גם הסיכוי שמערכות החינוך נותנות לכל תלמיד ותלמיד כדי שיצליח בבית הספר - ללא קשר לרקע הכלכלי ממנו הוא מגיע", אמר פרופ' אנדרס שלייכר, האחראי על חינוך ב-OECD ומי שמכונה "שר החינוך של העולם". שלייכר היה הנואם המרכזי בכנס החינוך של "הארץ" וירושלים, והציג את השינוי שחל במערכות החינוך הטובות בעולם בשנים האחרונות וההשפעה שבשינוי על החברה והתעסוקה.

צילום: תומר אפלבאום

לפי תוצאות מבחני פיזה שהציג, ישראל ממוקמת בין המדינות שבה גם הישגי התלמידים נמוכים במיוחד לצד פערים גדולים מאוד ביניהם.

בהמשך, הציג תוצאות מחקרים שהצביעו על קשר בין תעסוקה, בריאות, התנדבות בקהילה ואמון הציבור בחברה בה הם חיים לכישורים הנלמדים בבתי הספר. "הכישורים שאתם צוברים חיוניים מאוד לחייכם. לכן אנו צריכים לשים לב למצב של מערכות החינוך שלנו", אמר.

שלייכר התייחס להתנגדות להערכה ולמדידה בבתי הספר, ואמר כי מדינות שהצליחו לשפר את מערכות החינוך שלהן "לא היו מצליחות להשתפר אלמלא היו יודעות מי בתי הספר הטובים ומי הרעים, ולא היו מצליחים לקדם אותם. המדינות האלה החליטו שהשאלה היא לא האם אנחנו מאמינים במדידה, אלא איך משתמשים במידע. בלי לדעת אי אפשר להשתפר".

את רוב הנאום הקדיש שלייכר למהפך שחל בעולם התעסוקה ברחבי העולם בשנים האחרונות וההשלכות על מערכות החינוך. "המקצועות שדורשים היום כישורי שינון - נעלמים. השאלה אם אתה יודע לשנן משהו בבית הספר ולצפות שזה יציל אותך מתישהו בחייך כבר פחות חשובה. מי שמצליח בחיים הוא לא זה שזוכר מה לימדו אותו בבית הספר, אלא זה שמצליח למנף את זה הלאה. העולם משתנה. הכישורים שהיו חשובים בעבר כבר לא כל כך חשובים היום".

שלייכר מנה את הכישורים הדרושים בעולם המודרני ובהם: היכולת לעבוד בצוות, יצירתיות, פתרון בעיות, קבלת החלטות חשיבה ביקורתית ולמידה עצמית במהלך החיים, גם אחרי הלימודים. בנאומו, התייחס לאתגרים העומדים בפני מערכות החינוך בתחום ההערכה והמדידה, לאור הכישורים החדשים הנדרשים מבוגרי מערכות החינוך.

"כשהתחלנו במבחני פיזה בשנת 2000, קריאה דיגיטלית לא היתה קיימת לכן בדקנו איך תלמידים מתמודדים עם קטעי קריאה. אבל היום השאלה היא איך אפשר להתמודד בין חלקי מידע שונים. אם בעבר לא ידעת תשובה לשלאה היית צריך לחפש את הערך באינציקלופדיה ולענות. היום התלמידים מחפשים בגוגל, מקבלים אלפי תשובות והם צריכים להתמודד עם סוגי מידע שונים. בעבר היה קל, אבל בעתיד אתה צריך להיות המקור שמרכיב מחדש את המידע שאתה אוסף וזה אתגר ענק. אם אנחנו לא רוצים להחזיק את מערכת החינוך בעבר, עולם ההערכה והמדידה צריך להתמודד עם השאלות האלה".

הוא התייחס למורים בבתי הספר ואמר כי "מה שעבד בעבר בבתי הספר לא עובד יותר. היום האתגר הוא איך לחבר בין מורים כדי שישתפו פעולה. צריך לשים על זה דגש גם כשמעריכים אותם. פעם מורה לימד אנשים שונים באופן דומה. היום המבחן עבור המורים הוא האם הם מבינים שכל תלמיד יכול ללמוד באופן שונה ולאמץ את השוני ביניהם. האם הם מקבלים את העבודה שתלמידים מגיעים מרקע כלכלי שונה, ולהשתמש בהבדלים ביניהם במקום להסתכל על זה כמכשול. הכלים שלנו להערכה צריכים להשתכלל".

לדבריו, "אם המורים לא יצליחו לעניין את התלמידים שלהם בלמידה עצמה, אולי הם לא יינשרו מהמערכת ויקבלו תואר, אך הם לא ימשיכו ללמוד במהלך חייהם. צריך לאמץ גישה של לימודים במהלך החיים ולא רק חינוך שמתמקד בהסמכות ובתעודות. ההסמכות שהאנשים מקבלים במהלך חייהם אומרות מעט מאוד על הכישורים האמיתיים שלהם. העתיד של המבחנים הוא לא לתת לכולם את אותו מבחן, אלא להיות רגישים להבדלים בין בני אדם. לתת מטלות שונות ולמדוד את ההישגים באופן שונה".

"החדשנות יכולה לבוא מחיבור של רעיונות מתחומי לימוד שונים. אם תעזרו לתלמידים להבין שמתמטיקה היא לא רק עולם של נוסחאות ומספרים, אלא שפה להבנת תחומים אחרים עולם - אתם תשיגו דברים אחרים, כמו שיתוף פעולה בין מורים ממקצועות שונים".

"יש גישה שלמידה היא תוצר של כישרון, ולכן מי שלא מוכשר לא יכול ללמוד. אבל 9 מתוך 10 תלמידים אומרים שהצלחה במתמטיקה תלויה במאמצים שלהם. התגובה הזאת אומרת הרבה על מערכת החינוך. אם תלמיד היה חושב שהכל זה עניין של מזל - הוא לא היה לומד. אבל אם הוא ילמד במערכת שתדרוש מכל תלמיד ללמוד ותאתגר אותם המצב יכול להיות שונה". לדבריו, בחלק מממדינות ה-OECD תלמידים מקבלים ציונים שונים במטלות בהתאם להתקדמותם ולרקע שלהם כדי לאתגר ולעודד אותם להשתפר.

שלייכר הוסיף: "צריך לשבור את החומות בין למידה לבין בתי הספר. אנשים שלומדים תוך כדי עבודה ממשיכים ללמוד וזה מסייע המון לעבודתם. האנשים היחידים שבצרות הם אלו שלא נמצאים במערכת החינוך ולא בעבודה. הם לומדים פחות ופחות במהלך חייהם".

"אין קיצורי דרך", אמר שלייכר בהתייחסות למערכות חינוך שהחדירו טכנולוגיה ומחשבים לכיתות, בדומה למהלך שמתבצע בבתי הספר בישראל. "אנשים מאמינים בהחדרת טכנולוגיה ומחשבים למערכות החינוך, אך למעשה אפשר להשתמש בטכנולוגיה רק כדי למנף מורים טובים. אף מדינה לא הצליחה להחליף מורים בטכנולוגיה".

שלייכר הציג דוגמאות מכמה מדינות מובילות בחינוך כמו סינגפור ופינלנד. "פינלנד הפכה את ההוראה למקצוע השני הנחשק ביותר במדינה. כולם רוצים להיות שם מורים ורק 1 מתוך 10 מועמדים מתקבל להוראה. למה? בגלל ששם הוראה זו עבודה שבה המורה הוא מחנך, תורם ועובד בשיתוף פעולה עם מורים אחרים. הם לא מלמדים חומר שהתלמידים משננים והוכתב להם למעלה ממשרד החינוך. המורים בפינלנד, וגם בסינגפור מוכשרים כמומחים וכך הם גם מתייחסים לעצמם".

שלייכר הציג נתונים לפיהם בממוצע, במדינות OECD, החלו בשנים האחרונות לשים דגש גדול יותר על פיתוח כישורים יצירתיים על פני כישורי שינון, אך ביפן השינוי היה מהותי והדגש שניתן על פיתוח יצירתיות גדול הרבה יותר: "ביפן היתה ממשלה ששמה לב שיש בעיה והצליחה לשנות במספר שנים את מה שקורה בתוך הכיתות. אם הם לא היו מודעים לבעיה בזכות המדידה, השינוי הזה לא היה קורה לעולם".

"המדינה שלכם משקיעה פי 15 על מחקר בתחום הרפואה מאשר על מחקר בחינוך", אמר שלייכר שהתייחסו לחדשנות בחינוך. "חינוך הוא עדיין תחום שנשלט על ידי רעיונות ומסורת ולכן חשוב מאוד להשקיע בתרבות של מחקר. למרות זאת, יש חומת אש בחינוך בין החוקרים באוניברסיטאות לאנשים בשטח שצריכים לדעת ולהבין בזה".

"המבחנים הבינלאומיים הפכו לדיקטטורה - רואים בהם את חזות הכל"

"המבחנים הבינלאומיים הפכו לדיקטטורה. רואים בהם את חזות הכל. הם מסרסים את המדיניות החינוכית של שרי החינוך", כך אמר נחום בלס, חוקר חינוך בכיר ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בדיון על מדידה והערכה במערכת החינוך שנערך בכנס ירושלים והארץ לחינוך. "כל המאמץ החינוכי של משרד החינוך כוון בשנים האחרונות להצלחה במבחנים הבינלאומיים ללא שום דיון ציבורי שבוחן את המשמעות של המהלך. בשעה שנתנו משאבים ניכרים לכיתות שהלכו לכיוון הזה נמנעו מלתת משאבים דומים לכיתות שבחרו להתמקד בכיוונים ומקצועות אחרים". לדבריו, הערכת התלמידים בישראל מתבצעת "רק במה שקל למדוד ולא במה שאנחנו חושבים שחשוב שנמדוד".

פרופ' מיכל בלר, מנכ"לית הרשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך, התייחסה בדיון להחלטת בית המשפט העליון לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב הנערכים בבתי הספר בציבור בניגוד לעמדת משרד החינוך. לדבריה "חלקנו יכולים לבחור בדרכים פחות ישרות מקידום הישגי התלמידים. זה יכול להתחיל בדברים באנלים כמו הסתת משאבים מכיתה אחרת ולהסתיים בהרחקת תלמידים ודברים לא ראויים אחרים. אלו דברים שקראו גם לפני פרסום התוצאות בציבור, אבל החשש שלנו היה שהפרסום יגדיל בצורה עצומה את הסיכון לכך, שתלמידים טובים יעזבו בתי ספר שסומנו. רק בעוד שנים נוכל לדעת האם הפרסום הועיל או הזיק".

בתגובה לשאלה שהפנתה מנחת הדיון, פרשניתTheMarker מירב ארלוזורוב, אמרה בלר כי גם "המבחנים הבינלאומיים הפכו לעתירי סיכון עבור מנהלי המערכות".

בלס הוסיף כי "הפרסום שלילי משום שאנשים לא מצליחים להבין את המורכבות של האנשים החינוכי. כאשר מנסים לפשט את כל ההליך למספר אחד עושים לא עוול.

פרופ' ענת זוהר, מהאוניברסיטה העברית, אמרה כי "מדינת ישראל הולכת לצערי בקצב קצת יותר מדי מהיר אחרי מדינות אחרות שיש להן יותר ניסיון במדידה והערכה. אנחנו יודעים ממדינות אחורת שלדברים האלה יש מחיר מאוד גבוה ברמה שבה מסדרים את המערכת כדי לצאת בסדר במדדים".

לדבריה, "אחד התפקידים החשובים ביותר של מערכת החינוך היא ללמד. השאלה היא מה המבחנים עושים להוראה. בהרבה מדינות בעולם מדברים כבר על מטרות חינוכיות כמו למידה עצמאית, אוריינות בתחומי דעת שונים וחשיבה ביקורתית ויצירתיות. אבל רוב המבחנים, פרט למבחני הפיזה, לא ממש מודדים את המטרות האלה. היום המבחנים מנבטים את מה שמלמדים. חייבים למצוא דרך לשפר את המבחנים. ישראל חייבת להשקיע בפיתוח כלים חדשים להערכה כדי שהיא תצעיד אותנו קדימה ולא לאחור".

פז כהן, יו"ר ארגון ההורים בירושלים אמר "ההורים רוצים לדעת מה קורה בבתי הספר וכך פסק גם בית המשפט. בירושלים ההורים שותפים למערכת החינוך. אם יש בעיה, ההורים שותפים במציאת הפתרון. אני מאמין באסטרטגיה של שיתוף ולא של נסיגה".

בלר אמרה בתגובה כי היא אינה חוששת משיח עם ההורים אלא מ"טבלאות ליגה שנוצרו אחרי פרסום הנתונים. בתי ספר הם לא מגרש כדורגל".

שגיא אלבז, מנהל חטיבת ביניים סליגסברג בירושלים, סיפר על היוזמה שלו לפרסם מדדים של תלמידי בתי הספר לציבור ההורים בירושלים. "אני רוצה את השיתוף עם ההורים ורוצה להראות להם שיש מדדים מסויימים שבהם אני צריך ורוצה להשתפר ומדדים אחרים שבהם אני טוב ביחס לקהילה, לעיר ולממוצע הארצי". לדבריו הוא פועל להרחבת המדידים שמוצגים לציבור וגיוונים. "אני רוצה להראות להורים מה הייחוד של בית הספר מעבר לציונים. אם אחד המדדים בעייתי אז ההורים יודעים שבמדד של מעורבות בקהילה למשל התמונה טובה, ובשאר המדדים הוא משתפר אז זה גורם להם לבחור בבית הספר גם מתוך ערכים אחרים - שהם לא רק ציונים".



 

עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
16
רן שמשוני, מומחה למיומנויות למידה
  • 13:49
  • 18.02.13

מיומנויות למידה
בהמשך לכל הנאמר בכתבה, איכות החינוך צריכה להימדד בראש ובראשונה בכלים שהיא מענירה לתלמידים ולא בידע. במאה ה- 21 כל הידע שהתלמיד זקוק לו נמצא ברשת, תלמיד בעל מוטיבציה וכלים יוכל ללמוד כמעט לבד. תלמיד שיקדיש את זמנו לצבירת ידע, ממילא יגיע לא מוכן ולא מעודכן לעולם שמחוץ לבית הספר, עולם שבוא כל כמה חודשים מוכפל הידע, תיאוריה שהיתה נכונה היום, כבר מיושנת בעוד חודשיים.
עלינו להקנות לילד את הכלים הטובים ביותר ללמידה.
מיומנויות למידה הן כל מה שבתווך שבין היכולות האישיות של הילד לבין הדרישות הלימודיות ממנו. אנו מבחינים בין 3 רבדים של מיומנויות למידה, מיומנויות למידה ישירות כדוגמת שיטות לסיכום, למידה ריאלית ושיטות לפתרון סוגים שונים של מבחנים. מיומנויות למידה היקפיות כדוגמת עיצוב סביבת לימוד נכונה, זיהוי יכולות ריכוז אישיות, ניהול זמן ועוד, ומיומנויות למידה נפשיות/רגשיות כדוגמת הכנה מנטאלית, למידה ולחץ, שחיקה והתמדה ועוד. אם ניתן לו את הכלים המתאימים, נצייד אותו בכל מה שהוא יצטרך בכדי לפתח מוטיבציה ללמידה ואחריות ללימודים.

14
יוסיז
  • 08:51
  • 18.02.13

"הסתת משאבים", "אחד התפקידים החשובים ...היא ללמד", "אלו דברים שקראו גם לפני פרסום..", " המבחנים מנבטים" - מה כל זה??
לפחות כשאתם כותבים על ענייני חינוך ולימוד - תשקיעו קצת כדי שהתוצאה לא תהיה מביכה כל כך.

13
בילדותי, חלק לא קטן ממה שכינו ״לימוד״ היה למעשה שינון ולמידה בעל פה בעיקר של קטעי שירה. אפילו היינו נבחנים על כך ממש אל מול חברינו בכיתה, וכל מי שהמורה היה מצביע עליו היה נעמד עם גבו ללוח ופניו אל החבריו ומדקלם, מי בקול מונוטוני ויבשושי כמי שקפאו שד, ומי שלפי מיטב היכולות האורטוריות והמשחקיות שלו היה מדקלם בהטעמה וברגש, לא פעם לקול צחוקם של חבריו. נכון, היום, אחרי כמה עשורים טובים, אני עוד זוכר קטעי שירה רבים, כאילו שזה היה אתמול. השינון והזכירה בע״פ לא הצטמצמה לשירה אלא גם היינו נדרשים לזכור, במקצוע ההיסטוריה למשל, את התאריך המדויק של אירוע היסטורי זה או אחר. עד שנתקלתי פעם בלימודי ספרות במשנתו של הוגה הדעות והסופר הצרפתי MICHEL DE MONTAIGNE שחי במאה ה-16 ושיש אומרים שהיה ממוצא יהודי. למונטיין היו דעות דעות נחרצות בכמה תחומים וביניהן גם בחיוך. הוא גם שקבע את האימרה הידועה JE PREFERE UNE TETE BIEN FAITE A UNE TETE BIEN PLEINE או בעברית ״ אני מעדיף ראש עשוי טוב לראש מלא וגדוש״. והמסקנה הפדגוגית של אימרה זו היא למעיט ככל האפשר במאמצים להעמיס על זכרונו של התלמיד עובדות, תאריכים, קטעי שירה וכו׳ לא להרבות בתרגול מחשבתי לחשיבה עצמית וליכולת לנתח תהליכים. עובדות ונתונים, כיום, כל תלמיד יכול לשלוף בין רגע מנ-IPAD2 הצמוד אליו. די ב-גיגול קטן והנותים על קצה הלשון. שהחיינו והגיענו לזמן הזה.
CREDO IN UNUM DEUM
  • 07:10
  • 18.02.13

10
רוני
  • 23:31
  • 17.02.13

באופן אובססיבי בהערכה ומדידה והתכוננות למבחינם, על מנת להצדיק תפקידים מיותרים ומפריעים במערכת.
המורים קורסים תחת הדרישות הבלתי פוסקות מצד מפקחים, מדריכים, מנהלים, יועצים, הורים ומי לא ואינם מגיעים כל ללמד מרוב מטלות ודיווחים.

09
וגם גרועה מאוד
  • 23:01
  • 17.02.13

ההשכלה שמקנים היא טיפה בים. רוב המקצועות הנלמדים אינם רלוונטיים לכלום וגם מלמדים אותם גרוע ושטחי. אין פה מורים טובים ואין מספיק שעות לימוד. הכל שינון ולימוד למבחנים שאחרי דקה כבר לא זוכרים כלום. מערכת החינוך בארץ לא שווה גרוש. היא מקולקלת כבר שנים.

08
יוסי
  • 22:37
  • 17.02.13

ההצלחה האחרונה שלנו במבחנים בינלאומיים הושגה בשיטות שכל תלמיד או סטודנט בארץ מומחה בהן: התהליך: לא לעשות כלום כל הסמסטר. לחרוש כמה ימים לפני המבחן ע״י תרגול של מבחנים קודמים. לעשות את המבחן ולהוציא ציון טוב. לשכוח הכל ביום למחרת. התוצאה: בוגרי אקדמיה עם ציונים טובים שלא באמת ניתן להגדיר כ״אקדמאים״. אנשים חסרי עומק מחשבתי שמצטיינים בעבודה קשה. מצטער על ההכללות.

06
Abed Azab
  • 21:36
  • 17.02.13

כמובן שלא אתווכח עם כבודו בקשר למקצועות הומניים כמו היסטוריה ושפות שם השינון הוא הכלי החשוב ביותר בלימודי מקצועות אלה. אבל גם במדעים כמו כימיה (תחום ההתמחות שלי) יש צורך לשנן חלק לא מבוטל מהחומר. נכון, הבנת החומר, ניתוחו והסקת מסקנות ממנו הן מיומונות חשובות ביותר, אבל עדיין יש לזכור חלק גדול ממנו. אני רואה זאת אצל הכימאים הצעירים מדור האינטרנט: בכל פעם שהם זקוקים למידע הם רצים לאינטרנט וזה לא רע בכלל. אבל מכיוון שכך, התמונה במלואה לעולם לא תהיה בראשים שלהם כאשר נדרשת חשיבה לכמה צעדים קדימה (סינטיזה של חומרים, למשל). הם ימצאו את כל השלבים באינטרנט אבל לנו הכימאים "הזקנים" הם נמצאים בראש כי בדורנו שיננו אותם בע"פ. אנו רואים את התמונה כולה הרבה יותר מהם. חשוב מכך, כאשר שלבי התכנון דורשים שינויים או תיקונים, לנו תמיד יש הצעות יותר מהירות ומקיפות יותר מהם. בכל פעם שהם נזקקים לפרט הקטן ביותר הם יתחילו לחפש במקורות המידע. למה הדבר דומה? לאשף שימוש במפות שיודע למצוא כל מקום לפי המפה לעומת מי שמכיר את השטח מתוך נסיון אישי של טיול רגלי כמה וכמה פעמים.

03
סטודנט מתוסכל
  • 19:02
  • 17.02.13

שם עדיין משננים כמו בימי הביניים!

02
יונתן
  • 19:00
  • 17.02.13

כי הבסיס למחשבה זה ידע.

הפופולריות בקריירה
הצעות מיוחדות