איך מצליחים 3 ראשי רשויות להצעיד את העיר קדימה בלי נדבות מהממשלה? - קריירה - TheMarker

לא מתבכיינים // איך מצליחים 3 ראשי רשויות להצעיד את העיר קדימה בלי נדבות מהממשלה?

הם אוהבים את המקום שהם חיים בו, נחושים להפוך אותו לטוב יותר ולא רואים בתפקידם מקפצה למשרה בכירה יותר ■ שלושה ראשי רשויות החליטו לנקות את השם הרע שיצא לשלטון המקומי ■ איך? באמצעות אגו קטן, חזון גדול - ובלי טובות מהממשלה

סימון אלפסי נולד בקזבלנקה שבמרוקו, ובגיל 13 כבר נשר מבית הספר כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הוא החל לעבוד בבית דפוס מקומי, אך כצעיר ציוני נלהב ידע שהמטרה היא להגיע אל ארץ ישראל. ב-1962 הגיע ליקנעם, עיירת עולים עזובה ומוכת אבטלה. 50 שנים חלפו, ויקנעם היא עיר פעילה ותוססת. אלפסי, שמנהל אותה כבר 24 שנים, נחשב אחד מראשי הערים המצליחים בישראל.

שמעון לנקרי, 50, היה בכיר בחברה למתנ"סים וחי בקרית ביאליק. יום אחד הודיע לאשתו שהוא מחפש "אתגר אמיתי". היא התנגדה, הוא שיכנע, והזוג ארז את ארבעת הילדים ועבר לעכו, עיר מעורבת בעלת תדמית בעייתית וניהול עירוני בעייתי עוד יותר. לנקרי רץ בראש רשימה עצמאית בבחירות. "הייתי קם בכל בוקר ומוצא מול הבית שלט גדול: 'לנקרי, תחזור לקרית ביאליק'. הורדנו, ולמחרת תלו שוב. לא רצו אותי שם". בבחירות הראשונות הוא ניצח על חודם של כמה עשרות קולות, אך את הבאות הוא לקח כמעט בהליכה, כאשר 70% מהתושבים בחרו בו. לנקרי נאלץ להוביל שינוי ארגוני בעירייה, שהיה כרוך בקיצוץ של מצבת העובדים ב-30%, אך כיום נחשבת עכו פלא עירוני.

שמעון לנקרי וסיגל מורן
שמעון לנקרי וסיגל מורן
צילום: תומר אפלבאום

סיגל מורן, 47, מקיבוץ בית קמה, עבדה כעשר שנים במועצה האזורית בני שמעון, החולשת על שטח של 440 אלף דונם בצפון הנגב, סביב באר שבע. לפני ארבע שנים החליטה שהיא רוצה לנהל אותה, התמודדה - ונהפכה עד לאחרונה לאישה היחידה שעמדה בראש מועצה אזורית בשנים האחרונות, עד שהצטרפה אליה לאחרונה אישה נוספת. בני שמעון, על 13 יישוביה, הכפילה את אוכלוסייתה ועומדת להכפיל אותה בשנית, לאחר שנהפכה לאופציה אמיתית למגורים למהנדסי מפעל אינטל בקרית גת ולמשפחות שמחפשות מרחבים ורווחה.

באמצע הדרך, בתל אביב, פגשנו אותם - שלושה ראשי רשויות שבאים ממקומות שונים מאוד, אבל מדברים באותה שפה. בפגישת הפסגה זה את היו הרבה הומור וקונסנסוס, אך לעתים גם כעס או אי-הסכמה. והיתה גם אזעקת "צבע אדום" אחת, שההתרעה עליה הגיעה לטלפון הנייד של מורן והזניקה אותה מהכיסא, עד שהתברר, למרבה השמחה, שזו אזעקת שווא.

10 טיפים לראש עיר

אלפסי, לנקרי ומורן הם חלק מקבוצה גדלה והולכת של ראשי רשויות שמנקים אט-אט את כתמי השם הרע שיצא לשלטון המקומי כמושחת, עמוס קומבינות, כזה שנבחריו מגיעים אליו בעיקר כדי לעשות לביתם (על השאלה "כמה פעמים נחקרתם במשטרה?" משיבים שלושתם כאיש אחד: "אף פעם לא נחקרתי").

הם אוהבים את המקום שבו הם חיים, ונחושים להפוך אותו למקום שטוב לחיות בו. הם אינם רואים בתפקיד עוד מקפצה לתפקיד "גבוה" יותר, ובטוחים שהם נמצאים במקום הכי משפיע בעולם. "ראש עיר חולם בלילה, ובבוקר הוא מגשים", אומר אלפסי. כבר 24 שנים הוא ראש עיר ורוצה עוד קדנציה, אף שבגילו, 67, הוא יכול כבר לצאת לפנסיה ולטפל בנכדים. אם רק היו נותנים לו, היה שמח להיות שר הרווחה או התמ"ת. ומה באשר לתפקיד כחבר כנסת? בשום פנים ואופן לא. "בכנסת אתה מוגבל", הוא אומר.

גם מורן, המכהנת בתפקידה ארבע שנים, אינה מתכננת לעלות באופן קבוע לירושלים. לנקרי, שמנהל את עכו כבר תשע שנים, אינו הולך לשום מקום, כי "בעיר יש עוד הרבה עבודה".

"מי שמגיע לתפקיד מתוך פוליטיקה, אגו או כסף לא יצליח", אומרת מורן. "לתפקיד הזה צריך להגיע מתוך תחושת שליחות עמוקה. התחושה הזו גם עוזרת להתגבר על המכשולים".

רק לא "אכלו לי, שתו לי"

גם בדרכם של ראשי רשויות מצליחים ניצבים מכשולים לא מעטים, אבל צריך "לעודד" אותם לדבר עליהם. בשיחה עמם מצטיירת לעתים תמונה ורודה מדי - כאילו הכל קצפת ודובדבנים. את האתגרים הרבים שהם נאלצים להתגבר עליהם הם מזכירים כלאחר יד לקראת סוף השיחה - ראשית כי חשוב להם להתפאר, בצדק, במעשי ידיהם, אבל גם מתוך אג'נדה ברורה שאימצו: די לבכיינות.

אם בעבר בכל שיחה עם ראש רשות, בעיקר מעיירות הפיתוח או הפריפריה, היו נשמעות תלונות בנוסח "אין תקציב, האוכלוסייה חלשה, אנחנו לא מתקדמים, וזה באשמת כל העולם מלבדי" - כיום בשיחה עם השלושה שומעים טון אחר לגמרי. "ראש עיר שמתבכיין אולי מרוויח קצת תקציבים, אבל מפסיד את העיר", קובע אלפסי, ומפרגן ללנקרי: "הוא נפטר מתדמית המסכנות של עכו, ובכך קידם אותה מאוד. ראש עיר צריך להאמין ביישוב שלו ולהעביר לתושביו 'גאוות יחידה'" ואכן, ראשי הערים החדשים משדרים עוצמה ואחריות.

לפני כמה שבועות הגיע ראש עיר מאחת הערים הגדולות בישראל למשרד ממשלתי גדול. במשרד מורגלים לראשי ערים שעולים לרגל כדי ליילל, לשנורר תקציבים, להתריע שהמצב חמור וכיוצא באלה. אותו ראש עיר הציג באריכות את עירו והישגיה, בעוד שמנכ"ל המשרד ממתין לקיטורים ולדרישות - אבל אלה לא הגיעו. ראש העיר נשאל מה הוא צריך, ותשובתו היתה: "כלום. באתי רק לספר על העיר שלי". המנכ"ל נדהם וסיפר שאותו ראש עיר קנה את לבו: "מעכשיו, אני מעריץ של העיר שלו. הוא יקבל כל מה שאפשר".

לנקרי מסביר את התפישה: "אי אפשר לסמוך על השלטון המרכזי שיעשה בשבילך. זה פשוט לא יקרה. אתה ראש העיר. זו המשמרת שלך. מה שתעשה - יהיה, ומה שלא - לא. קח אחריות, גלה מנהיגות ורוץ קדימה. פסיביות וציפייה לסיוע לא יובילו לשום מקום. חשוב לזכור שבעבור התושבים, ראש העיר הוא הכל. נפלת במדרכה? זה בגלל ראש העיר. ירד גשם? זה בגלל ראש העיר. לא ירד? גם בגלל ראש העיר. זה המצב".

מורן מסכימה: "מבחינת התושבים, אנחנו עולם ומלואו. הם לא מכירים את הממשלה - הם מכירים אותנו. אם נרצה וגם אם לא, אנחנו אלה שנושאים באחריות".

"מי שסומך על ארנונה לא יגיע רחוק"

אסטרטגיית הניהול של השלושה דומה, גם אם המושגים מעט שונים. לנקרי, למשל, מתייחס לעיר כאל מיני-מדינה. אלפסי מסביר כי לעיר צריך להתייחס כמו לעסק. מורן מדברת על מינוף של נכסים ייחודיים.

בעכו, לדוגמה, הוקמו בשנים האחרונות לא רק משטרה עירונית המקבילה למשטרה הכחולה, אלא גם מרכזי תעסוקה עצמאיים, שמסייעים לתושבים בתחום ההשמה. העירייה מקדמת הקמה של מרכזי חינוך לנוער, מזמינה יזמי תיירות ויוזמת בנייה חדשה. "אם הייתי מחכה שמשרד השיכון יציע - הייתי ממשיך לחכות. כשאנחנו יוזמים, הוא מצטרף", אומר לנקרי.

מדיניות המיני-מדינה מוכיחה את עצמה. עכו חווה פריחה גדולה: קמים בה בתי מלון חדשים ומאות יחידות דיור ברמה גבוהה בשש שכונות חדשות, שנמכרות עוד על הנייר. הפשיעה ירדה, שיעור משלמי הארנונה זינק מ-50% ל-90% ("כי אזרח שמרגיש שהוא מקבל שירות גם רוצה לשלם", אומר לנקרי), אזור התעשייה מלא, ובאחרונה קיבלה עכו ממשרד החינוך את הפרס הארצי לחינוך הבלתי-פורמלי. "לילד בעכו מגיע יותר מלילד בתל אביב", טוען לנקרי, "כי בפריפריה יש לו פחות אפשרויות".

גם הדרך של מורן התחילה מתוך הבנה אסטרטגית שאיש לא יבוא לגור במועצה האזורית שלה אם לא יהיו בה תשתיות טובות. "לנו אין פריווילגיה להיות טובים ‘כמו במרכז", אומרת מורן. "אנחנו צריכים להיות טובים יותר מהמרכז. הסיבה הראשונה שבגללה אנשים מוכנים לעבור למקום אחר היא חינוך. השקענו מאמצים עצומים בתחום הזה, והפירות אינם מאחרים להגיע. במקביל, צריך להציע עוד פרמטרים של איכות חיים. מחקרים מוכיחים שיש כיום צורך גדול מאוד בחיי קהילה. החלטנו לבדל את עצמנו בצורה הזאת, ואנחנו משקיעים בחיי הקהילה זמן, מאמץ ומשאבים. מובן שנדרשים גם תנאי מגורים טובים במחירים הוגנים, וגם בנושא הזה אנחנו משקיעים זמן ומאמץ מול מינהל מקרקעי ישראל".

במשמרת שלך מדברים על ירידת צה"ל לנגב. סביר להניח שזה גם עוזר.

"את ירידת צה"ל לנגב עוד לא התחלנו להרגיש", אומרת מורן. "מה שקורה - קורה בלי קשר לכך. דברים שעוזרים הם כביש 6 והרכבת המהירה מתל אביב, שמנגישים אותנו למרכז. נגישות תחבורתית היא אמנם חרב פיפיות - כי היא גם מאפשרת למי שעובד בנגב להתגורר במרכז - אבל אנחנו מתחרים במרכז כשאנחנו מציעים חבילה שלמה: חינוך, קהילתיות, נדל"ן ותשתיות טובות. העבודה שלי היא להסיר את החסמים שעומדים בפני קיום של חבילה כזאת".

"בלי פמליות על חשבון משלם המסים"

אלפסי מדבר במונחים עסקיים, ולא בכדי. לפני שנבחר לתפקיד, הוא התפרנס מבית דפוס שהקים ביקנעם ונהפך לאחד מעשירי המקום. ואולם לפני 24 שנים היתה יקנעם עיירה עם 5,000 איש שסובלת משיעור אבטלה של 35%, והיו בה שני תיכונים, אבל אף לא כיתה עיונית אחת, מפני ש"את התלמידים גידלו להיות פועלים בסולתם", כפי שמספר אלפסי. 240 דירות של עמידר נאטמו אז באין דורש, וגירעונות המועצה היו אסטרונומיים. חבריו האיצו בו לרוץ לראשות המועצה.

כיום חיים ביקנעם 22 אלף איש, והאבטלה מגיעה ל-5% - פחות מהממוצע הארצי. נתוני הזכאות לבגרות הם מהגבוהים בישראל (כ-80%), תקציב העירייה מאוזן ודירות ובתים עולים בין מיליון ל-2.5 מיליון שקל.

"כמו בעסק, יש תקציב ואתו אתה צריך להסתדר", הוא אומר, "ולכן קודם צריך להיות צנוע. ראש עיר לא צריך פמליות על חשבון משלם המסים. אני מסתדר בלי נהג. ראש עיר צריך לחשוב כל הזמן על צד ההוצאות מול צד ההכנסות ולדעת לאזן ביניהם".

נשמע פשוט? לא ממש. אלפסי ממליץ לפתח תעוזה גדולה ונכונות לקחת סיכונים. "שנים התעקשתי שיפנו את מתחם מנסורה (בסיס צבא לשעבר)", הוא מספר. "אמרו לי, 'אתה משוגע - אתה מוותר על מיליון וחצי שקל בשנה בארנונה ממשרד הביטחון'. לא ויתרתי, והצבא התפנה. עכשיו הקמנו שם מתחם מסחרי שיכניס לנו פי חמישה או יותר. ראש עיר חייב לחשוב תמיד על הטווח הארוך, לראות מה הוא רוצה שיהיה בעתיד וללכת לשם. חשוב גם לא לפחד ולעשות את מה שאחרים לא עשו לפניך".

הכהונה של אלפסי מוכיחה עד כמה נדרש ראש רשות לעבודת רגליים. "בזמן העלייה מרוסיה רציתי שיבואו ליקנעם. נסעתי בעצמי למרכזי קליטה ודיברתי עם קבוצות של עולים. מי יעשה את זה אם לא ראש העיר?"

והעולים באו?

"ברור שבאו. בהתחלה מעט, ואחר כך הרבה יותר". מאמצי הממשלה להאצת הבנייה למגורים באותה תקופה איפשרו לעיר לגדול במהירות. "בתוך שלושה חודשים אישרנו 3,000 יחידות דיור", אומר אלפסי. "היום אי-אפשר לאשר מרפסת בזמן כזה".

אלפסי גם דאג לשווק את אזור התעשייה של יקנעם. לאחר שיצחק רבין ניצח בבחירות ב-1992, הוא מספר, "ביקשתי ממנו שיאפשר ליקנעם להפוך לאזור עדיפות לאומית א'. אחר כך ביקשתי משר התמ"ת להגיד לי אילו בעלי עסקים מחפשים מקום להקמת מפעל. אמרתי, 'תגידו לי מי, ואני אשכנע אותם להגיע'. בהתחלה לא הבינו על מה אני מדבר. לא היה פה כלום מלבד אדמה, עצים ומפעל סולתם אחד, אבל אני הבטחתי שיהיה פה אזור תעשייה משגשג".

מחירי הקרקע היו נמוכים במיוחד (כיום המחירים גבוהים פי כמה וכמה), והראשון שהשתכנע - בין היתר בזכות שמעון פרס, שנרתם גם הוא למשימה והביא ליקנעם את "אוטובוס המנכ"לים" - היה סמי סגול, שהקים ביקנעם את מפעל כתר פלסטיק. 100 הדונמים הראשונים באזור התעשייה התמלאו מזמן, וכעת אלפסי מבקש להרחיב אותו ב-90 דונם, חרף התנגדות של המשרד להגנת הסביבה ("הם אומרים לי שאני לא צריך יותר שטח"). מתיחת הפנים המרשימה שעברה יקנעם שיכנעה את אלפסי ש"אם אתה מאמין במקום - כולם יאמינו".

גם מורן מאמינה מאוד באזור שלה. "ראש רשות צריך להכיר בנכסים הייחודיים שלו ולמנף אותם בעזרת חשיבה שונה", היא אומרת. עכו, למשל, נהנית מחוף הים שלה, והמועצה האזורית בני שמעון שוכנת אמנם באזור מדברי מרשים, אך יש לה גם נכס ריחני יותר: "חלק נכבד מההכנסות שלנו מגיע כיום מתפעול אתר הפסולת דודאים", אומרת מורן. "כשהמדינה החליטה להקים אתר פסולת באזור, עתרנו לבג"ץ. הוא נכפה עלינו. האתר הוקם, אבל כיום הוא פועל בסטנדרטים גבוהים, שהאוכלוסייה והסביבה אינן נפגעות, ואנחנו גם יכולים להציע מחיר נמוך ב-50% להטמנת אשפה יחסית לצפון, ועדיין להרוויח".

השירותים לא ניתנים בזכות הארנונה שהתושבים משלמים?

"זו אגדה", אומר אלפסי. "משפחה אצלנו צורכת שירותים בכ-18-20 אלף שקל בשנה בממוצע, אבל משלמת רק 3,500 שקל ארנונה. איך מגשרים על הפער? רק באמצעות הכנסות נוספות. מי שסומך על ארנונה ממגורים לא מגיע רחוק".

"המדינה מענישה את מי שמצליח"

נושא האגו הקטן עולה לא מעט בשיחה. אף שהשלושה מכירים בערך עצמם, נדמה כי היכולת להניח את האגו בצד ולשתף פעולה היא קריטית להצלחת הרשות. "אפשר לעבוד לבד, ואפשר יחד", אומרת מורן. "שיתוף פעולה עם השכנים שלך מביא לתוצאות טובות יותר. אנו מקיימים עשרות שיתופי פעולה עם באר שבע, ובימים אלה מתאכלס אזור תעשייה חדש שהקמנו עם להבים ורהט".

גם אלפסי הקים באחרונה אזור תעשייה משותף, עם מגידו ויישובים דרוזיים בכרמל. "זה לא רק כלכלי, אלא גם פוליטי", הוא אומר. "אם הדרוזים ירגישו ניכור, גם אני אסבול".

בעכו גולשים שיתופי הפעולה עם המועצה האזורית מטה אשר מתחום התיירות והמלונאות גם לתחומי האמנות והספורט. מתחם טניס גדול הוקם בשיתוף פעולה, וגם קבוצת הכדורעף המקומית משותפת לשתי הרשויות.

אבל מי שקצת קשה יותר לשתף פעולה עמו, לטענתם, הוא השלטון המרכזי. "הממשלה לא ממש נותנת לעבוד", אומרת מורן. "היא מטילה עוד ועוד אחריות, אבל אינה נותנת כלים. צריך להיות וירטואוז כדי להצליח, כי הביורוקרטיה הורגת אותנו".

תני דוגמה.

"רוצים למשוך צעירים לנגב, אבל מינהל מקרקעי ישראל מפשיר קרקעות ומתמחר חצי דונם במשמר הנגב, בלב הפזורה הבדווית, ב-750 אלף שקל. נו, באמת. איזה זוג צעיר יכול להרשות לעצמו לשלם כזה סכום במקום כזה? הרי מחיר הפיתוח דומה בכל מקום, והבדלי התמחור בין מקומות שונים נובעים בעיקר מכמה המדינה מרוויחה. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לייצר מעטפת שירותים מושכת, ואז הממשלה שמה מקלות בגלגלים. לך תתמודד".

לנקרי מחזק את מורן: "למשרדי הממשלה יש נטייה לזלזל בשלטון המקומי. לא תמיד קל לשכנע אותם לשתף פעולה. טוב יהיה אם השלטון המרכזי יתייחס לרשויות המקומיות כמו אל הצבא - הממשלה והכנסת קובעת מדיניות, והצבא מבצע. כדי שהוא יבצע את המטלות שלו ברמה גבוהה, צריך לתת לו כלים. גם אנחנו גוף מבצע. הרי אותנו פוגש האזרח בכל יום, בכל תחום, ולכן כדאי לאפשר לנו לעשות את העבודה מבלי שהביורוקרטיה תעצור ותעכב הליכים. אם יש גירעון בעירייה, שולחים את ראש העיר הביתה ומממנים ועדה קרואה. אם הממשלה חורגת מהתקציב שלה, היא פשוט מעלה את יעד הגירעון ואת המע"מ".

תקציב הרשות, ובעיקר התמיכה הממשלתית, הם נושאים כאובים. כשרשות מצליחה להיכנס לרשימה היוקרתית של הרשויות האיתנות (שהוכיחו איזון תקציבי לאורך זמן), מתלוננים ראשי הרשויות, היא "מתוגמלת" בהפחתת התמיכה הממשלתית. "המדינה מענישה את מי שמצליח", אומר אלפסי. "אם התנהלת נכון - המדינה הולכת אחורה. כך לא מעודדים להצליח".

לדברי מורן, "לכאורה, על הרשויות האיתנות מפקחים פחות. מעשית, זה לא קורה. לא מפחיתים אחריות, וכן מפחיתים תקציב. כך נוצר מצב שבו שוב הרשות צריכה להתמודד בדרכים עצמאיות למילוי הקופה. הבעיה היא שלא נקבעו מדדי ניהול בסיסיים שעל פיהם אפשר לקבוע איתנות לאורך זמן. חשוב שהממשלה תקבע את המדדים האלה, ושייתנו לנו לעבוד".

במשך השיחה מדווח אלפסי כי יקנעם עומדת לעלות בסולם האשכולות הסוציו-אקונומיים מאשכול 6 לאשכול 7 (בסולם 1-10) . "אל תשמח כל כך", מזהירה מורן. "גם זה יקטין לך את התמיכה. זה מגוחך, כי הסולם מדרג את המצב הסוציו-אקונומי של התושבים, לא של הרשות. בכל זאת עלית? נפגעת".

תוכניות הפיתוח גם הן מעוכבות חדשות לבקרים. "אני רוצה להקים בית מלון באזור התעשייה", אומר אלפסי. "אנשי היי-טק עובדים עד מאוחר, ובאים אליהם אורחים. אבל במשרד להגנת הסביבה מתנגדים". מורן ולנקרי מהנהנים בהבנה: "קודם הם מתנגדים, אחר כך בודקים".

למה הם מתנגדים?

"ככה. אומרים לי, 'אתה לא צריך'. בטח שאני צריך, אבל לך תשכנע משרד ממשלתי".

והמלון יקום?

"ברור שיקום. לא אמרנו שצריך להסתכל רחוק?"

-

סיגל מורן היא ראש המועצה האזורית בני שמעון מאז 2008. בתפקידה הקודם היתה מנהלת היחידה האסטרטגית ואגף הקהילה במועצה. מורן מעוניינת בקדנציה נוספת - "לא רוצה להיות חברת כנסת". בת 47, נשואה עם שני ילדים. בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה וניהול מהאוניברסיטה הפתוחה. גרה בבית קמה

-

שמעון לנקרי הוא ראש עיריית עכו מאז 2003. בתפקידו הקודם היה בכיר בחברה למתנ"סים ומפקד גדוד מילואים. רוצה לכהן קדנציה נוספת אחת לפחות. בן 50, נשוי עם ארבעה ילדים. בעל תואר שני בסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית

-

סימון אלפסי הוא ראש עיריית יקנעם מאז 1988. בתפקידו הקודם היה בעל בית דפוס מצליח. הוא מעוניין בקדנציה נוספת, אף שהגיע לגיל הפנסיה, 67. אלפסי, יליד מרוקו, נשוי עם שלושה ילדים וסב לשישה נכדים. בעל השכלה תיכונית

עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
56
אסנת יותם
  • 17:35
  • 17.08.13

החברה סיגל מורן, מר אלפסי והאדון שמעון לנקרי . כל הכבוד והערכה לכם ! מישהו מכם פנוי לניהול עיריית- ערד?

55
ברוך גבריאלי
  • 23:56
  • 16.07.13

ראשית יש לברך כל אחד ואחת העושה את מלאכתו ביושר ונאמנות תוך ראיית טובת הציבור - אני מעריך מאוד.
שמעתי רבות על בני שמעון שכנתנו (אני ממרחבים) כך בל נשכח שנפלה בידם הזדמנות כלכלית שנותנת למועצה כוח ויכולת כלכלית בלתי מוגבלים להיבא לישובים תרבות חינוך וכוח כלכלי לפתח ולהגדיל,אגב מורן נשאבה למצב הזה ומזלה התמזל לטובה-ישר כוח גדול על העשייה המבורכת.
היום אני בטוח כי אנו מרחבים נמצאים בדרך הנכונה ובעוד מספר שנים נציין זאת בגאווה ונצביע על מועצה חזקה ומתקדמת.
בכל מקרה הרבה הצלחה לראשי הרשויות שצוינו בכתבה..

54
אורו ירמיהו
  • 10:28
  • 22.03.13

לנקרי אוהבים אותך תושבי עכו

53
עכואי גאה
  • 23:28
  • 21.01.13

עושה עבודה מצויינת בחינוך ,בפיתוח ובפרויקטים .מנהל את התקציב באופן מאוזן תוך כדי התייעלות בהוצאות והגדלת ההכנסות .
יישר כוח !!!!!!!!!

51
מ.יוסף
  • 13:41
  • 20.09.12

מדוע לא מציינים גם את לחיאני מבת ים

50
שביט בן - אריה
  • 18:37
  • 19.09.12

כבר בעת היבחרה הייתה מורן האישה השמינית מאז קום המדינה לעמוד בראשות מועצה אזורית בישראל, ומאז נבחרה לתפקידה נוספה אישה נוספת לרשימה, תשיעית במספר.
האישה הראשונה לשמש בתפקיד ראש רשות בכלל וראש מועצה אזורית בפרט הייתה חייקה גרוסמן, שכיהנה בין השנים 1952-1950 במועצה אזורית געתון. גם במועצה אזורית בני שמעון מורן איננה האישה הראשונה לעמוד בראשה; קדמה לה אורה פוטר ששימשה בתפקיד בין השנים 1989-1983.

49
דורון זמר
  • 21:45
  • 18.09.12

יעקב ממן ראש המועצה המקומית כוכב יאיר צור יגאל הוא דוגמא הפוכה.
האיש הצליח לקחת יהלום ולהפוך אותו לחתיכת פחם

48
שי
  • 18:15
  • 18.09.12

החיים של גברת סיגל ראש המועצה הם דבש יחסית לכל מועצה אחרת כמעט

47
עמית פוני
  • 10:48
  • 18.09.12

יש רוח חדשה ורעננה בעיר ובכלל הוא לא סתם ראש עיר הוא גם ספורטאי!!!

46
אחד מתוך המערכת
  • 09:07
  • 18.09.12

כמה קומבינות יש כמה מעטפות רצות בערייה יותר מהדואר

44
אבי מאשדוד
  • 08:46
  • 18.09.12

שוחד, מתן אישורי בנייה לבניינים ללא חניה, אי פינוי אשפה, הקמת כיכרות גרנדיוזיות במליוני שקלים על חשבון משלם המסים, ראש העיר אינו נגיש - תשאלו בעיר מי זה והרוב לא ידעו.

42
תושבת קרית חיים
  • 07:48
  • 18.09.12

קרית חיים תהיה שכונת העתיד של חיפה.
ראשי הערים של חיפה לדורותיהם השתדלו תמיד להשאיר את קרית חיים בתחום המוניציפאלי של חיפה בידעם שהשכונה היא נכס אלקטוראלי.
בנוסף ,ידוע לכל כי בני קרית חיים היו ראש חץ בכל הקשור לבטחונה של המדינה.
סוף סוף יש מנהיג חיפאי שמעריך את קרית חיים ותושביה ויוצר תנופת בניה עם מבט לעתיד לשכונה החשובה הזו.
כאשר יפונו האצטדיון ו מיכלי הדלק ,יקומו כאן פארקים ירוקים ושכונות איכות
ולאחר שיסולק מכאן מכל האמוניה האימתני תהפוך קרית חיים לאבן שואבת וטובי בניה יחזרו אליה.

41
טיטוס
  • 22:16
  • 17.09.12






















אסור להתפס על סיפורי "גבורה" כגון אלה סה"כ הכל מדובר על גנבים קטנים יותר ,ואילו היה צדק בארצנו הסיפורים שהיו יוצאים לאור היו עולים על כל דמיון


40
אד
  • 18:26
  • 17.09.12

האם למישהוא באמת יש ספק למה עיריות בגרעונות?????????

39
שמידט
  • 16:37
  • 17.09.12

37
אלי בן שלום.
  • 12:11
  • 17.09.12

ותצלום של ראש העיר וההודעה על מבצע גיוס תרומות לסנדויצים מופיע בעמוד הראשון בעיתון.כל כך מייאש בנהריה.
ראש העיר דואג,בדרך שלו, שנים רבות לאמץ ולהגדיל את אוכלוסיית המצוקה.
זו תוצאה ישירה של דרך חשיבה מוטעית אך מוכחת.-כשאין שום ענין להביא מפעל מתקדם לעיר,וזו מציאות של כמעט חצי יובל שנים. שלא יגיד מישהו בנהריה שאין שטחים ריקים באזור התעשיה בצפון העיר.צריך ליסוע ולראות,ובעיקר לא להאמין.שטחים ריקים עשרות שנים ואין שום חדש. עומד לו מבנה מוכן של מפעל גדול שעזב את נהריה, ומעניין מדוע אין קונה, אין שוכר, ואף אחד לא מגיע.מדוע? מדיניות זו הינה עיקבית,רבת שנים וכיוון פסול שאסור שיעשה.
לפני פסח ראש העיר מצטלם בעיתון בדף ראשי עם מעוטי היכולת שהוא מחלק להם חבילות שי עם מצות. לפני תחילת שנה"ל ראש העיר מצטלם בעיתון בדף ראשי עם ילדים אתיופיים ושם כתוב במפורש שהוא מחלק ילקוטים למעוטי יכולת.בחורף ראש העיר מצטלם בעיתון בדף ראשי עם הקשישים שהוא מחלק להם כל שנה שמיכות ותנורי חימום. מצד שני במשך 4 קדנציות לא דאג להביא לנהריה שום קידמה בצורת מפעלים!
זה נורא לחשוב על כך. עיר משותקת תעשיתית והבשורה מפיו היא שבקניון שיפתח יהיו מקומות עבודה.זה כנראה המקסימום אליו ניתן להגיע בנהריה.
זו הקידמה במלוא משמעותה במושגים המקומיים.
אנחנו בנהריה רואים את הצילומים בעיתונים ומתפוצצים מבושה.
מעניין מה מספרים עלינו במשרדי הממשלה כדי לקבל תקציבים נוספים .
במשך שנות כהונתו כל מפעל רציני רק עזב את העיר.אנשים בנהריה נוסעים למקומות רחוקים כדי לעבוד בתעשיה מתקדמת,ולא רק מתקדמת בכל תעשיה שהיא.תבדקו במח' הרווחה בנהריה כמה אנשים נזקקים משחרים לפיתחה.אין כל ניסיון להביא לשינוי כל זמן שלא יהיה שינוי בסדרי חשיבה, שינוי בסדרי עדיפויות.העיר רק תתדרדר.טובי התושבים מצאו וימצאו את הדרך למקומות אחרים בהם סדרי העדיפויות שונים.
בנהריה כנראה עוד לא הבינו שתעשיה ומפעלים הם מקור מרכזי וחשוב לגביית כספי ארנונה.כאשר אין תעשיה עיקר הארנונה נופלת על התושבים.
הארנונה בנהריה גבוהה לאין שיעור ואין זה פלא.
שלא יסנוורו לכם את העיניים .מקימים גשר מיתרים ואולם תרבות בן 1000 מקומות ומגרש כדורגל בן 8000 מקומות. למי, למה, ומי ישלם.
לאלפסי מיוקנעם -להצדיע לך. ללנקרי בעכו- להצדיע לך. למורן- להצדיע לך.
איזו חשיבה מתקדמת ,איזה היישגים!
אנחנו בנהריה מקנאים בכם, בדרך הנכונה שאתם נוהגים בה.כה לחי!

  •  
    אלי בן שלום.
    • 13:29
    • 17.09.12

    התשובה היחידה לשינוי ועליה משמעותית בזכאים לתעודות בגרות היא הגירה חיובית של שכבה סוציואקונומית גבוהה למקום הישוב.
    כמו כן, חזרה של בנים שלמדו מקצועות אקדמיים ויש להם מקומות עבודה בישוב.
    ראו את יקנעם המדורגת בין המקומות הגבוהים בארץ.
    מפעלי ההיטק ביוקנעם זו התשובה ,כולל השקעת הרשות בכל תלמיד ותלמיד.
    בנהריה ניסה ראש העיר לעשות מהפכה ושכר את שירותי אוניברסיטת חיפה . אחרי פחות משנתיים האוניברסיטה מחוץ לתמונה . בנהריה מנסים לשכנע את אלו שלא ישתכנעו לעולם שיש מהפך בחינוך. איך זה מסתדר עם מיקומה בטבלה של נהריה במקום 79 עם 61.22% זכאים לבגרות ,לפי רשימה של משרד החינוך,מתוך 148 רשויות?

  •  
    רונית
    • 08:55
    • 18.09.12

    ללמוד מחוץ לישוב שנים רבות ככה זה עובד

  •  
    אלי בן שלום
    • 12:44
    • 18.09.12

    כל התלמידים שהם תושבי יוקנעם. אלו הלומדים בישוב ואלו הלומדים במקומות אחרים.המקום הוא 46 מתוך 148 ערים.באותו מאמר יש הסבר מדויק על כל ישוב וישוב ומיקומו בטבלה בנושא זכאות לבגרות . יוקנעם עם 68.77% ועליה של 5.9% משנת תש"ע.מכובד ביותר!
    בנהריה מתהדר ראש העיר בעליה של 16% בשנתיים האחרונות.
    כאשר העליה בזכאות משנת תש"ע היא 0.8% בלבד!
    הנתון אינו מתישב עם הנתונים הרשמיים של משרד החינוך .
    כאשר נהריה נמצאת במקום 79 מתוך 148 ערים.
    שיעשה כל אחד את החישוב בעצמו ויגיע בלי כל בעיה לתשובה המשקפת נכונה את המצב.

36
רותי
  • 11:00
  • 17.09.12

הקריאה בכתבה על מעשיכם העלתה דמעות של התרגשות בעיני.
אתם משנים את דעתי על "הכל שחור כאן" . אתם ארץ ישראל היפה, האמיתית
(בלי מרכאות) והלוואי וירבו כמותכם !!!!!!!
אם למישהו מגיע פרס ישראל, הרי זה לאנשים כמוכם, שמעלים שוב את התקווה בישראל . תודה לכם ושנה טובה.

34
שחיתות בכל מקום
  • 10:03
  • 17.09.12

והמתנ"ס וכל מי שרוצה ללקק לראש המועצה מזמין מבית הדפוס "סימופרס" עבודות.

33
FISHER
  • 07:07
  • 17.09.12

שעתון "מעריב" ו"ערוץ 10" הכושלים יילמדו מהם איך לנהל דברים ולא ידרשו ממשלם המיסים (אנחנו) לתמוך במפעלים כושלים.

31
חדרתי
  • 18:15
  • 16.09.12

חדרה חזרה לשנות המעברה שנות החמישים מלוכלכת עיפה ישנה מכוערת ומושחתת.חדרה בשבע שנות "כהונתו"של הכישלונר היא העיר הכי לא אטרקטיבית בישראל.

30
חן
  • 17:02
  • 16.09.12

יוקנעם נהנתה עד היום מתוספת מענק והנחות מס למפעלים כמו בכרמיאל או קצרין. עקה הרפורמה בנושא זה, ההטבות בוטלו. נראה עוד שנתיים איך ייראה איזור התעשייה? נקווה שלא יינזק.

29
דן
  • 16:47
  • 16.09.12

הצעתי לראש עירית יוקנעם לקבל את רמת ישי לטיפולו לפחות לחמש שנים , הוא יודע כמה המצב קשה .

אם אפשר ויש מי שישכנע אותו לכך מובטח לנו רוב ביישוב לכך .

מה זה אומר : לרמת ישי תהיה וועדה כלומר חברי מועצה שהיו ומר אלפסי ידאג לתקציב לתשתיות למערכת החינוך ובעיקר ידאג לבני המקום למקום מגורים הוא יודע בדיוק על מה אני מתכוון .

אז קדימה מי שיכול לעזור לשכנע את מר אלפסי אנחנו פה.

28
הגיון בריא
  • 15:28
  • 16.09.12

ללא ספק אחד הדברים הטובים שקרו לעיר הזו,
לאחר שילטון אפל ומושחט של חברי ה"עבודה" (אלו שתלו לו את השלט מחוץ לבית) נבחר שמעון להוביל את העיר ולהשקיע בה, הוא שינה את ההגירה השלילית,הוביל להקמת קניון ולחיזוק הקשר בין העירה למוסדות המסחר והתעשיה, הקים את שכונת הדתיים ליד אירה דושינסקי, ודאג למימון ועזרה מגופים ציבוריים כמו מגבית קנדה, שהוקירה את פועליו של לנקרי, ותרמה לעיר מליוני שקלים לשיפור התרבות והתשתיות בעיר,
שמעון הוא נס לעיר, מי יתן וישאר בה שנים רבות!

27
רויטל
  • 15:12
  • 16.09.12

האג'נדה של הליכוד היא הפרטה של כל דבר:
העיריות צריכות להסתדר לבד כמו שחברה עיסקית מתנהלת.
אבל רשות עירונית לא יכולה להתנהל כמו עסק כי היא לא עסק!!!!
רוצים קהילתיות בערים, ותמיכה של משרדי ממשלה אז תחליפו את מי שיושב שם היום.

26
בקרוב אצלנו-רמת גני
  • 15:03
  • 16.09.12

24
דרומי
  • 14:13
  • 16.09.12

מועצה אזורית בני שמעון נהנית ממשאבי קרקע שהיו צרכים להיות שייכים לב"ש ומתעלמת מאלפי הבדואים שחיים בתחומה. הישובים במועצה הפכו להיות ישובי נדל"ן יוקרתים (קהילתיים) בגלל המצוקה החברתית והכלכלית הקיימת בב"ש.

23
יוחאי
  • 14:08
  • 16.09.12

ראוי לחיקוי על ידי כל הרשויות

22
שלום
  • 13:37
  • 16.09.12

אבל כשמגיעים לפרטים - גם הם "מתבכיינים": בתחתית הכתבה מופיע: "תקציב הרשות, ובעיקר התמיכה הממשלתית, הם נושאים כאובים. כשרשות מצליחה להיכנס לרשימה היוקרתית של הרשויות האיתנות (שהוכיחו איזון תקציבי לאורך זמן), מתלוננים ראשי הרשויות, היא "מתוגמלת" בהפחתת התמיכה הממשלתית. "המדינה מענישה את מי שמצליח", אומר אלפסי. "אם התנהלת נכון - המדינה הולכת אחורה. כך לא מעודדים להצליח".

21
חנן
  • 13:35
  • 16.09.12

ראש העיר הראשון שהבין לפי יותר מ-20 שנה איך מנהלים נכון עיר, איך מסתדרים עם התקציב, אין לו גירעונות, יש לו 160,000 תושבים ועיר פורחת. לכו ללמוד ממנו

19
טברייני
  • 12:59
  • 16.09.12

מגיע להם ראש עיר כמו זוהר עובד,זה ראש עיר שמתאים שדואגים רק לעצמם,אז הנה ראש עיר שכל פרוייקט אורך 8 שנים ועוד התושבים מתלהבים,

16
דוד
  • 11:12
  • 16.09.12

עם כמות המשאבים של המועצה: דודאים, בסיסי צבא, אזורי תעשייה ועוד, מועצת בני שמעון יכולה לממן מועצות אחרות ולא משנה מי יעמוד בראש המועצה, הכסף יזרום כמו מים!!!

14
עזתון
  • 10:34
  • 16.09.12

לדוגמא מועצת "שדות נגב"(עזתה) - ללא סיבת קיום.אפשר לאחדה עם נתיבות,
אפשר לאחדה עם כל מועצה אזורית הצמודה לה.
חסכון בעלויות, הגברת היעילות למען התושבים, העלאת רמת הישובים(שוקדה כדוגמא)
(ראש המועצה במשפט ונשאר כמועמד לעתיד, ומשמש יו"ר ועדת בחירות לבחירת עצמו = חלם ! )

13
בנימינה- לא מה שחשבתם
  • 10:28
  • 16.09.12

כרגע ראש המועצה רק מחפש איך לתפור תפקידים לכל מיני עסקנים וחברים שלו. כל ראשי המחלקות עזבו במקומם באו יס מנים חסרי כשרון ומעוף והמועצה קורסת תחת חוסר תפקוד.
המועצה לא מצליחה לצמצם את הגרעון האדיר, אינה יוצרת מקורות הכנסה חדשים והשרות לאזרח גרוע: רחובות מלוכלכים וחשוכים ומערכת חינוך גרועה שבשנה האחרונה ירדה בה הזכאות לבגרות ב 5%.
תושבי בנימינה בחרו בקצין צבא מהצוללות וקיבלו צלילה חופשית של המועצה.
חשוב לציין שראש המועצה הקודם, זייתוני, השאיר אחריו אדמה חרוכה וניהול כושל של עסקן הסתדרות מליגה ז'.

11
אורית
  • 10:15
  • 16.09.12

נכון שסימון קידם את העיר אבל תמיד היה פה טוב.

09
רז
  • 09:21
  • 16.09.12

להייטקיסט, למשל, המקום קרוב למרכזי תעסוקה עם גישה לכביש 6 ועוד יתרון הוא נוף מדהים.
אני מאמין שדירה שם תעלה את ערכה בקלות תוך מספר שנים.

07
דודי
  • 08:19
  • 16.09.12

אנחנו צריכים אנשים כמותכם שיובילו את המדינה. חוסר אגו, תעוזה, חזון, עקביות, התמדה... אתם פשוט דוגמה למופת! כל הכבוד!!!!!!

05
תוהה
  • 08:00
  • 16.09.12

כצבה....פתאום הם מוצלחים ומצליחים.....בני שמעון תמיד היתה ראשות מציחה......אבל לא לתת לעובדות לבלבל......כמו שמחר יעשו כתבה אוהדת על בן חמו מכפר סבא וימכרו שוב את החארטה של העיר הירוקה עאלק.....בעבור הסכום הנכון אפשר לדחוף כל כתבה......

04
י"ו
  • 08:00
  • 16.09.12

הוא בטח היה עסוק בצילומים לעוד מקומון

03
צפי
  • 07:59
  • 16.09.12

רק השנה החוב העירוני טפח בעיריית רעננה בעוד 50 מליון שקלים. התושבים נאלצים ולשלם הוצאות שכר מנופחות, על יועצים שונים, מחלקת הדוברות ועוד הוצאות מיותרות. יש בזבוז רב ומיותר של כספי התושבים. אין מספיק חניות במרכז העיר, העיר פקוקה בטירוף, לצאת ממנה בשעות הבוקר זה סיוט יום יומי (היציאה לגהה וגם היציאה להרצליה). בתקופה הקצרה של ראש העיר האחרון הארנונה עלתה ב %30 אחוז בנוסף אנו משלמים אגרת שמירה ואין תמורה הולמת נהפוך הוא יש לנו פריצות וגניבות רכבים, רעננה של היום היא כבר לא רעננה של פעם!

פרוייקטים מיוחדים
הפופולריות בקריירה
הצעות מיוחדות