>> אולם וייז באוניברסיטה העברית התמלא ביום שני האחרון ביותר מ-350 חוקרים צעירים ומוכשרים, שקיבלו באחרונה את תואר הדוקטור שלהם. בקרוב, רובם יעלו על מטוס ויחלו את קריירת המחקר שלהם בחו"ל - לרוב בארה"ב. הסיכויים שיחזרו לא גבוהים, אבל הם מעדיפים לשמור על אופטימיות, ומקווים שבעקבות תוספות התקציב שניתנו לאחרונה להשכלה הגבוהה, הם ישובו לישראל בעוד ארבע-חמש שנים.

זאת הפעם הראשונה שבה המועצה להשכלה גבוהה עורכת כנס שמיועד לחוקרים שעוזבים את ישראל, במטרה לסייע להם להתאקלם בקלות בחו"ל וללמוד לשפר את סיכוייהם להשתלב בשנים הקרובות במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. לכל המשתתפים היה ברור שהמטרה היא לא לשכנע אותם להישאר בישראל. כולם הבינו שכל מה שאפשר לעשות הוא לתת להם כמה עצות טובות לדרך - ולשיבה לישראל.

"האפשרויות שעומדות בפנינו הן לנסוע לפוסט בחו"ל, או להחליט לוותר על האקדמיה ולנסות להתקבל לעבודה בתעשייה - בישראל או בחו"ל", אומר ד"ר אורן בן עמי, בן 34, שקיבל לאחרונה תואר דוקטור בגנטיקה מולקולרית ממכון ויצמן. "לאנשים שברור להם לחלוטין שהם רוצים להיות ראשי מעבדות מחקר בישראל אין התלבטות, וברור להם שעליהם לנסוע לפוסט בחו"ל. יש שאומרים שגם למדענים שרוצים להשתלב בתעשייה בישראל עדיף לצבור ניסיון בחו"ל, שמוערך על ידי התעשייה".

בן עמי עדיין לא החליט אם לעבור לחו"ל או להישאר בישראל. "כרגע אני מרגיש שהמערכת לא מספקת לי כלים להתמודד עם צומת הדרכים המשמעותי שבו אני נמצא. נעשים ניסיונות ויש הרצאות ומפגשים, אבל אני עדיין מרגיש לבד במערכה", הוא אומר.

חוקרים במלכוד

תקופת הפוסט-דוקטורט היא תקופת הכשרה הכרחית בסיום התואר השלישי, לחוקרים שמעוניינים להמשיך בעבודת המחקר ולא להשתלב בתעשייה. אך כדי להתקבל לאוניברסיטאות בישראל הם חייבים לצבור ניסיון במעבדות המחקר באוניברסיטאות המובילות בעולם, לבצע עבודת חקר משמעותית ולפרסם מאמרים בכתבי העת המובילים.

בעשור האחרון ישראל ייצאה לחו"ל אלפי חוקרים, אך בעקבות ההידרדרות במצבן הכספי של האוניברסיטאות, רק מעטים הצליחו לחזור לישראל. חוקרים רבים בחרו להישאר בחו"ל וליהנות מתנאי המחקר והשכר במשרות שהוצעו להם אחרי תקופת הפוסט-דוקטורט, שהיו טובים בהרבה מאלה שיכלו לקבל בישראל.

בכנס השבוע, אמר נציג משרד הקליטה שהופיע מול החוקרים כי מחקרים העלו שמי שלא חוזר לישראל תוך חמש שנים - סביר להניח שכבר לא יחזור כלל. משה ויגדור, מנכ"ל המל"ג, אמר כי כיום, בעקבות תוספות התקציב שקיבלה מערכת ההשכלה הגבוהה, המצב טוב מבעבר. ויגדור התייחס לתוכנית הרב-שנתית במערכת ההשכלה הגבוהה שמיושמת זו השנה השנייה, וכוללת תוספת תקציבית של כ-7.5 מיליארד שקל. לדבריו, בשנים הקרובות האוניברסיטאות יגייסו 1,600 חוקרים מצטיינים ואילו המכללות כ-400 נוספים. מדובר בגידול משמעותי בתקני כוח האדם, לאחר שבעשור האחרון - המכונה העשור האבוד - מספר חברי הסגל במוסדות ההשכלה הגבוהה ירד באופן משמעותי וגילם הממוצע עלה.

עם זאת, לפי הערכות המחמירות, כיום שוהים בחו"ל כ-3,000 חברי סגל ישראלים - כך שלמרות הכל, חלק גדול מהם לא ימצאו מקום בשנים הקרובות במערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית.

לדברי ויגדור, היחס באוניברסיטאות כיום הוא 24 סטודנטים לחבר סגל, כאשר בעבר היחס היה 17 סטודנטים לחבר סגל. "מעבר לים יש אוניברסיטאות עם יחס של שבעה סטודנטים לחבר סגל אחד. אנחנו לא נהיה שם, אבל בוודאי שאי אפשר להמשיך ביחס הנוכחי. המטרה שלנו היא ליצור מצב של 21 סטודנטים לחבר סגל אחד - וזה דורש מינויים על ידי האוניברסיטאות", אמר ויגדור.

"המצב עד כה היה מביך וקשה", הסכימה פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות. "בסופו של דבר הגיל הממוצע של חברי הסגל הגיע כמעט ל-55. נעשה כאן מהלך גדול והיסטורי שיחזק את המחקר המדעי בישראל", אמרה כרמי לחוקרים.

קרש קפיצה

כללי המשחק ברורים. מכיוון שידוע שלא כל מי שיוצא לחו"ל יוכל להשתלב בחזרה באקדמיה בישראל, החוקרים צריכים להוכיח בשנים הקרובות שהם הטובים בתחומם. לכן, אף אחד לא מנסה לשכנע אותם להישאר בישראל, אלא רק לחלוק עמם עצות שיסייעו להם לשפר את סיכוייהם לחזור.

ד"ר ליאת מעוז, שבעצמה חזרה לישראל מאוניברסיטת הרווארד וכיום מנהלת את פרויקט מרכזי המצוינות - פרויקט הדגל של המל"ג במסגרת התוכנית הרב-שנתית, הפועל להשבת חוקרים לישראל - חלקה כמה טיפים עם החוקרים. "כשאתם בחו"ל חשוב מאוד להיות אקטיביים, לא לשבת ולחכות להצעות. לאוניברסיטאות יש תמריץ כלכלי חזק להגדיל את מספר אנשי הסגל, כי הן מתוקצבות גם בהתאם למספרם".

"כשהייתי צריכה להחליט על תקופת הפוסט-דוקטורט שלי, היה לי ברור שאני רוצה להגיע למקום שיהווה עבורי לא רק חוויה לימודית אלא גם קרש קפיצה", סיפרה כרמי. "העדפתי להגיע למקום יוקרתי מאוד, אך ללא שכר בחצי השנה הראשונה. ככל שהמצוינות שלך גדולה יותר, ככל שאתה יכול לשווק את עצמך טוב יותר ותחום המחקר נדרש - כך הסיכויים גדולים יותר".

ואכן, כולם מסכימים שהשאיפה היא להתברג במוסד יוקרתי בארה"ב, אך אפשר גם באירופה, במעבדה מובילה שמנוהלת על ידי חוקר עם מוניטין. בנוסף, צריך לבצע מחקר משמעותי ולפרסם מאמרים איכותיים ופורצי דרך. "כל מה שיקדם אותכם - תעשו", סיכמה כרמי.

"הזדמנות נדירה להשתלב במחקר ברמה הגבוהה ביותר בעולם"

ד"ר מיטל אורן

מצב משפחתי: נשואה ואם לילדה מגורים: חיפה

השכלה: תואר שלישי בביולוגיה מהטכניון

לאן עוברת: אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק

 

ד"ר מיטל אורן התלבטה במשך שנתיים לגבי המשך הקריירה באקדמיה. "היו המון דילמות", היא מספרת. "לא קל לחשוב על מעבר למדינה אחרת, להתנתק מהחיים וללכת לקראת עתיד לא ודאי ומצב כלכלי לא קל. רוב האנשים נבהלים ועוצרים שם, אבל אין אפשרות אחרת. זה ברור מאוד שמי שרוצה להישאר באקדמיה בישראל חייב לנסוע לחו"ל. מי שלא עושה את זה סוגר בפני עצמו את הדלת. אמנם אף אוניברסיטה לא תגיד את זה באופן רשמי, אך זה ברור מאוד.

"אבל מעבר לקשיים, זוהי הזדמנות נדירה לקחת חלק במחקר ברמה הגבוהה ביותר באוניברסיטאות הטובות בעולם, ולהיחשף לשיטות מחקר בחזית המדע, שאותן אוכל להביא אחר כך לישראל". אורן תעבור בעוד כחודש וחצי לניו יורק, שם התקבלה להכשרת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה.

התנאים: "מדובר במשכורת רעב של פחות מ-4,000 דולר, שמכסה רק דירה וגן לילדה. הדירה ששכרנו תעלה כ-2,100 דולר בחודש והגן כ-1,800 דולר בחודש. ללא הכנסה נוספת נתחיל את החודש במצב קשה מאוד. לכן רוב הפוסט-דוקטורנטים יבלו את השנה שלפני תקופת הפוסט בניסיון להשיג כמה שיותר מקורות מימון ולהתקבל למעבדה של חוקר עם מוניטין ותקציב".

הסיכוי לחזור: "המטרה מראש היא לחזור לישראל. השהות הממוצעת בתקופת הפוסט-דוקטורט היא חמש שנים. בשביל לקצר את התקופה אני מנסה לבצע בחירות מושכלות ומתוכננות מראש. אני מקווה שהסיכויים לחזור יהיו טובים. כבר כיום יש לי פרסומים טובים, אבל בלי פוסט-דוקטורט, זה לא מספיק".

הצעות לשיפור: "כיום האוניברסיטאות חסרות שקיפות לחלוטין לגבי קליטת מדענים חוזרים. בארה"ב, למשל, יש פרסומים רשמיים של משרות פנויות. בישראל אתה לא יכול לדעת מה המצב והכל מתנהל בשיטת הסמוך והקומבינה, בהתאם לקשרים שיש לך. מדען שרוצה לחזור שולח קורות חיים. אם אוניברסיטה מעוניינת היא מציעה לו משרה, ואם לא - אז פתאום אין משרות פנויות. לא ידוע כמה משרות נפתחות כל שנה וכמה חברי סגל פורשים, ואין מכרזים רשמיים. הכל מבוסס על שמועות - וזה חיסרון ענק בעיני".

"בלי ביטחון תעסוקתי גם בגיל 40 פלוס"

ד"ר יערית אדמוביץ

גיל: 32

מגורים: תל אביב

השכלה: תואר שלישי בביולוגיה ממכון ויצמן

לאן עוברת: בחיפושים

 

ד"ר יערית אדמוביץ מחפשת בימים אלה מקום לתקופת ההכשרה של הפוסט-דוקטורט. "התהליך הזה קשה. צריך להיות אקטיבי מאוד, לקבל המלצות, ללכת ולחפש מקומות ולמצוא מימון", היא מספרת. "התחרות קשה, כי כולם יודעים שחשוב להתקבל למוסדות הגדולים והמוכרים וכולם רוצים להגיע לשם".

אדמוביץ נמצאת רק בתחילת התהליך, אחרי שהשקיעה שנים מחייה בלימודים, אבל יודעת כבר עכשיו שאין הבטחה שאחרי חמש שנים בחו"ל תקבל משרה בישראל. "יש אי ודאות גדולה. חוקר צריך להיות בחו"ל כחמש שנים, ואם יתקבל לאקדמיה בישראל, הוא צריך להשקיע חמש שנים נוספות בלהוכיח את עצמו. כך שעד גיל מבוגר יחסית, 40 פלוס, אנחנו נשארים ברמת ודאות וביטחון תעסוקתי נמוכים למרות ההשקעה הרבה, ההשכלה והניסיון שצברנו".

הסיכוי לחזור: "הבית והמשפחה שלי הם כאן. אני לא רואה את עצמי חיה במקום אחר. זאת תקופה קצרה בתוך החיים שאליהם אני שואפת. התהליך הארוך והמפרך הזה נועד כדי להמשיך באקדמיה, שם יש את רמת חופש הביטוי והעשייה הגבוהים ביותר".

הצעות לשיפור: "בארה"ב יש מסלולים שמאפשרים לחוקרים מצטיינים לדלג על תקופת הפוסט-דוקטורט ולפתוח מעבדה כשהם צעירים. הייתי שמחה לראות תוכנית כזאת בישראל".

"קשה לעזוב משפחה ובית, אבל רבים עושים את זה"

ד"ר מורן יסעור

מצב משפחתי: נשואה ואם לילד

גיל: 33

מגורים: כפר ויתקין

השכלה: תואר שלישי בביולוגיה חישובית מהאוניברסיטה העברית לאן עוברת: מכון ברוד של MIT והרווארד, ארה"ב

 

"ידוע ומובן לכולם שכדי לחזור לאקדמיה בישראל, צריך לעשות פוסט-דוקטורט בחו"ל - אחרת אין על מה לדבר", אומרת ד"ר יסעור. "לקח לנו חודש להסתובב בהמון אוניברסיטאות בארה"ב וקיבלנו כל מיני הצעות. בסוף בחרנו מקום ורק אתמול התבשרנו שיש מקום בגן לילד. המעבר מורכב. קשה לעזוב משפחה ובית, אבל רבים עושים את זה - והכל אפשרי".

תנאים: "השכר ממש לא גבוה, בהתחשב בכך שצברתי עשר שנות השכלה גבוהה. המשכורת הסטנדרטית היא כ-42 אלף דולר לשנה. לא השכר והתנאים קוסמים לי, אלא מכון המחקר, קהילת החוקרים והתקציבים שעומדים לרשותנו. העובדה שאפשר להפוך את הרעיונות שלי למשהו שמתממש, שאפשר לשאול שאלות מעמיקות ולבצע ניסויים מרשימים יחד עם קהילה גדולה של מדענים".

הסיכוי לחזור: "אנחנו רוצים מאוד לחזור, אבל שמעתי מהרבה חברים שהם יצאו לארה"ב במטרה לחזור, אך גילו שבהקשר של מדע, ארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. בישראל הם מגלים שהביורוקרטיה גומרת אותם, שהתקציבים נמוכים ושיש המון פוליטיקה".

הצעות לשיפור: "הייתי משקיעה יותר בהוראה. כשלמדתי לתואר ראשון הכיתות היו צפופות פחות ומאז המצב החמיר. אז היו בודקים לנו את התרגילים וכיום כבר לא עושים את זה".

"נשרוף את החסכונות ונחזור בלי פנסיה"

ד"ר רון וולצ'ינסקי

גיל: 33

מצב משפחתי: נשוי ואב לילדה

מגורים: נשר

השכלה: תואר שלישי בביולוגיה מהטכניון

לאן עובר: אוניברסיטת אוקספורד, בריטניה

 

"בריחת המוחות קיימת כי פשוט אין לנו ברירה", מסביר ד"ר וולצ'ינסקי, שיעבור בקרוב עם משפחתו לבריטניה, במסגרת הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטת אוקספורד. "שקלתי להישאר בישראל אבל לא היו אופציות פתוחות, ונקרתה לי הזדמנות בחו"ל שקשה לוותר עליה".

תנאים: "מדובר בתנאים סטנדרטיים, המינימום שבמינימום. המשכורת תספיק לשכר דירה, גן לילדה וזהו. נשרוף את החסכונות שלנו שם ונחזור בסוף שנות ה-30 שלנו, שלא נאמר 40, בלי פנסיה. המחיר גבוה מאוד, אך בתמורה אנחנו מקבלים הזדמנות בסביבה אקדמית שהיא הטופ שבטופ".

הסיכוי לחזור: "אני לא רואה את עצמי מגדל ילדה רחוק מהמשפחה ומישראל וחושב שמקומי כאן, אבל המדרון חלקלק מאוד. כמו שאני רואה את זה, כנראה שאחזור לתעשייה ולא לאקדמיה, בגלל התחרות הגדולה על תקנים באוניברסיטאות. שבים לישראל אנשים מוכשרים מאוד, ברמה גבוהה, ורק מעטים מהם מתקבלים בחזרה לאוניברסיטאות. גם אז התחרות לא פוסקת: מי שמתקבל כאיש סגל צריך להילחם על מענקים ולהוכיח את עצמו, אחרת לא תינתן לו קביעות".

הצעות לשיפור: "החינוך למחקר בישראל לא קיים. עשיתי בגרות ותואר ראשון בביולוגיה ופשוט לא לימדו איך לחקור, אלא רק את החומר".