מה משותף לקפיצה לפינת הקפה, שיחה עם בן הזוג, או התעדכנות זריזה בדף הפייסבוק? כולן הן הפסקות קצרצרות ולא רשמיות שנעשות במהלך העבודה. איש לא צריך לשכנע כיום בקיומן של הפסקות האלה, הקרויות באנגלית MicroBreaks, שאורכות דקות ספורות והן חלק מובנה וחשוב מיום העבודה.
בעידן הידע, שבו עובד נדרש להפעיל בעיקר את הראש, ברור כי הוא לא יכול לעבוד באותה רמת ריכוז לאורך זמן, וכי יש צורך פיסי ומנטלי לעצור מדי פעם, לשאוף אוויר ולרענן את הראש. גם ד"ר שרלוט פריץ מאוניברסיטת פורטלנד האמריקאית מבינה שההפסקות חשובות, אלא שמחקר שסיימה זה עתה ומתפרסם במגזין "הארוורד ביזנס ריוויו" היוקרתי, מוכיח שיש הבדל משמעותי בין רמת האפקטיביות של ההפסקות השונות.
"המחקר בדק שני סוגים של מיקרו-ברייקס", סיפרה באחרונה לעורכי הגיליון. "הפסקות שעוסקות בפעילות פרטית מהירה, כמו למשל שיחה עם הילדים - או כאלה שעוסקות דווקא בפעילות הקשורה לעבודה, גם אם לא למטלה המיידית שבה עוסקים כרגע". התוצאות עשויות להיתפש כהפוכות ממה שנהוג לחשוב.
מנתוניה של פריץ עולה כי להפסקות שאינן קשורות לעבודה עצמה, יש השפעה אפסית ולעתים אף שלילית, על המרץ והחיוניות שהן מייצרות להמשך היום. דווקא הפסקות שהיו קשורות ישירות בעבודה - ובפרט לימוד של נושא חדש, פיצוח נושא או דיון חיובי עם קולגות - דווחו ככאלה שסייעו להתרעננות ולחזרה אפקטיבית אל השולחן והמחשב.
המשמעות אם כך ברורה: המיקרו-ברייקס הן תהליך חיוני ביצירת יום עבודה אפקטיבי, אבל עדיף שתהליך החשיבה הזורם לא יופנה לאפיקים שאינם קשורים לחלוטין לעבודה, גם אם ההפסקה קצת יותר ארוכה כמו ארוחת צהריים. במלים אחרות: סיוע לילד בפתרון תרגיל בחשבון הוא אולי עצירה מבורכת, עבורכם ועבור הילד, אבל היא לא תעזור לשוב רעננים אל המסלול, לעומת שיחה עם קולגה על עניין שקשור בארגון עצמו.
הפסקות ארוכות - מסקנות הפוכות
אל מול נתוניה של פריץ בנושא מיקרו-ברייקס, שכאילו מגיעים בהזמנת מעסיקים ומציעים לעובד שרוצה להיות אפקטיבי להתרכז לחלוטין בחיי המשרד, היא מצטטת גם נתונים הפוכים כשמדובר בהפסקות ארוכות יותר, כמו לילה, סוף שבוע או חופשה שנתית. כאן היא מזכירה את מה שנראה בעיניה כמעט מובן מאליו: פעולה שמרגיעה אותנו עוזרת לנו לחזור במרץ מחודש לעבודה.
"אני בוחנת יחד עם קולגות כבר זמן רב את ההשלכות של הניתוק הפסיכולוגי (Psychological Detachment) מהעבודה", היא אומרת. "אני לא מתכוונת להתרחקות פיסית מהמשרד, אלא להתנתקות האמיתית: המנטלית. גילינו שהתנתקות מהסוג הזה עוזרת מאוד לבריאות העובד, לשביעות הרצון שלו ולאיזון של חייו".
איך זה מסתדר עם ההמלצה לא לערב חיים פרטיים במהלך יום עבודה?
"כדי שיום עבודה אכן יהיה אפקטיבי, רצוי שההפסקות הקצרות יהיו קשורות ככל האפשר לתחום העיסוק, ולא לתחום הפרטי - בצורה הזו יום העבודה מנוצל טוב יותר. במקביל, ובגלל שיום העבודה כל כך אינטנסיבי, חשוב מאוד לקחת פסקי זמן ארוכים יותר, ובמהלכם לעשות מאמץ גדול כדי להתנתק ולנוח.
"לדוגמה, במהלך ארוחת הצהריים אתה קרוב למשרד ולתכונה שהוא מייצר, ולכן קשה להתנתק אבל כשהולכים הביתה בשעות הערב והלילה, יהיה נכון יותר להניח את הסמארטפון עד למחרת בבוקר. את אותו הדבר כדאי לעשות גם במהלך סוף השבוע, ובוודאי במהלך חופשה ארוכה יותר", אומרת פריץ.
"היכולת "להזיז" את עצמך מנטלית מזירת ההתרחשויות משפיעה לטובה על היכולת לחזור לזירה מאוחר יותר הרבה יותר פעיל ונמרץ. במלים אחרות: האפשרות להיות אינטנסיביים מאוד בעבודה, ולהתנתק ממנה אחר כך, הופכת אותנו לעובדים יותר יעילים ופרודוקטיביים".
את בעצם אומרת שצריך לבוא לעבודה כמו לאימון כושר - להיות אינטנסיביים מאוד תוך כדי, ולדעת לנוח היטב אחריו.
"זה נכון. במובנים מסוימים מודל העבודה המסורתי של 08:00 -16:00, ושאחר כך לא נוגעים בעבודה, הוא בריא ואפקטיבי יותר, מאשר עבודה לאורך היום. מובן שבעידן הטכנולוגי שלנו קשה מאוד להתנתק, ואין ברירה אלא להיות מודעים לנושא וליזום את זה".
חופשה שנתית - אאוט
אחת המוסכמות שמשתרשות והולכות בשיח הארגוני עוסקת בחופשה האידיאלית, שאינה החופשה המסורתית שלה הורגלנו. בעוד שאורכה האופטימלי לא נקבע באופן מדויק, הרי שמרבית החוקרים, ופריץ ביניהם, מסכימים כי זמנה של החופשה השנתית היחידה והארוכה, חלף עבר לו.
"חופשה זה דבר מצוין", היא אומרת. "רק שגם המחקר שלי מוכיח שהתחושות הטובות שהיא מעניקה נעלמות בתוך זמן קצר. התחושה הזו מוכרת - אתה חוזר לעבודה רענן ונינוח ובתוך שבועיים, במקרה הטוב, כאילו מעולם לא יצאת לחופשה. ההמלצה שלי, אם כן, היא לא לצבור את הימים עבור חופשה אחת ארוכה, אלא לחלק אותם לכמה חופשות במהלך השנה, אפילו אם מדובר בסופי שבוע ארוכים. חופשות קצרות אך תכופות הן פעילות אפקטיבית יותר למניעת שחיקה ושמירה על איזון אישי".
במהלך חופשה כזו, היא מזכירה שוב, חשוב להתנתק מנטלית ולהירגע. "אנשים נרגעים בצורות שונות ומה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר. חשוב למצוא את הדרך האישית המדויקת, חשוב במיוחד לא לתת למשרד להפריע לך בתהליך".
חגית לקר, מנכ"לית חברת LEAD לפיתוח ארגוני, קובעת שהציניקנים בינינו יגידו שהנה הוכחה נוספת להצדקת מושג העבדות המודרנית - העובד משמש כלי בידי המעסיק למקסום רווחים, וככזה, יש לנצלו בצורה האופטימלית מבלי להסיח את דעתו בעניינים שוליים, כמו הבית או הילדים למשל. "עם זאת", אומרת לקר, "ומבלי להתייחס לשאלת החשיבות בקשר עם הבית או בביצוע פעולות מסיחות דעת מהעיקר, קרי המשימות הכרוכות בעבודה, בממצאי המחקר יש לא מעט הגיון.
"ידוע כי הסחת דעת ובפרט בנושאים רגשיים, נמשכת מעבר לזמן הטכני שבו מתבצעת ההסחה. ובמלים אחרות, אם הורה מתקשר לילד בצהריים כדי לדעת איך עבר עליו היום, לא שם מסתיימת השיחה. אם הילד סיפר על בעיות בבית הספר או על בעיה דחופה שהוא נזקק לעזרת ההורה, זה כבר לא מיקרו-ברייק, אלא שינוי פאזה. יש הבדל בין קבלת מידע אינפורמטיבי קצר, כמו הודעת טקסט 'הגעתי הביתה בשלום', לבין שיחת טלפון שמערבת אלמנטים רגשיים ומגייסת את האחריות ההורית", היא אומרת.
באותה מידה ממש, טלפון או מייל ממקום העבודה, יכולים לחבל בחופש. מי לא מכיר את הסיטואציה שבה מנקים את הראש על חוף הים, כשמגיעה שיחת טלפון מטרידה מהמשרד לגבי סוגיה שלא נפתרה לפני החופש, או בעיה שצצה תוך כדי - והחופשה הסתיימה. המסקנה המתבקשת אם כן, היא בהחלט לטובת המעסיקים אך עם זאת היא גם לטובת העובד. שכן הטבעי הוא לשאוף לפרודוקטיביות ואפקטיביות לאורך כל שעות העבודה.
Tali.hs@TheMarker.com
