״שביתה כללית היא האקט הנעלה ביותר של סולידריות. מעמד הביניים הנהנה מביטחון סוציאלי מסוים, שובת לא כדי להעלות את שכרו אלא למען עובדים אחרים - שהם עבדים לכל דבר ובלי זכות לשבות", כך אמרה היום יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימביץ' בכנס השנתי של מכון שלום הרטמן, מכון למחקר, להגות ולחינוך בארץ ובתפוצות, שעסק בהיבטיה היהודיים דמוקרטיים של המחאה החברתית תחת הכותרת "נוטעים צדק חברתי, עוקרים פערים".

"יש המוני עובדים, אבל אף אחד לא באמת יודע את מספרם כי יש עיוורון. היום קונים סל שירותים לא בני אדם. בתור מעסיק, אני לא יודע מתי נולד לה ילד או מתי היא מתה. וזה כולל גם מורים ועובדים סוציאליים. זה הפך לרעה חולה. מעסיקים באמצעות עמותות עם שמות של פרחים ופרפרים, אבל בחופש הגדול הם לא מקבלים שכר, מפטרים ושוכרים אותם", אמרה יחימוביץ'.

בכנס השתתפו גם  פרופ' אבי שגיא, חוקר בכיר במכון הרטמן, אלוף (במיל.) אלעזר שטרן, מוקי צור, הרב אבי גיסר - ראש החינוך הדתי ורב הישוב עפרה, לצד מנהיגי המחאה איציק שמולי, איציק אלרוב, סתיו שפיר ופרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן גוריון.

"איך זה הפך לנורמה והגיע לחצר הפנימית שלנו? כי חידדנו את הזהות הערכית רק על בסיס של ימין ושמאל מדיני. על זה הלכנו לקלפי והפגנו בכיכרות. זו היה הדעה הפוליטית שלנו, ומרוב שהתעסקנו בסוגיית הגבולות, שיש גם מדינה ביניהם, ובסיס ערכי שצריך לחיות לפיו. כך, התרחשו תופעות מסוכנות ששינו את החברה לעומק. סוגיית ההפרטות שיש ויכוח על גבולותיה - האם להפריט את close בזק נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי   לגרף ניתוח טכני בזק או לא? כשהמדינה לוקחת נתחים לעצמה, מוציאה למכרז למרבה במחיר ומעבירה לסקטור הפרטי, זה כמו גזירת גורל. לא דנים בזה".

"אי שם, מתישהו, החליט מישהו שאחריות על ניצולי שואה ופגועי נפש צריכה לעבור הפרטה. הקבלן - 'האגודה לבריאות הציבור׳ קיבל אחריות על 6 מוסדות של פגועי נפש. המכרז יצא והטיפול עבר לחברה פרטית. זו התנערות מהאחריות לחלשים ביותר. אחר כל מתחיל שרשור של תוצאות כתוצאה מהכשל המוסרי. מטרת הקבלן היא להרוויח כסף, אז הוא נפטר מהעובדים עם הזכויות שנחשבים לנטל. במקומם, מביאים עובדי קבלן שמשלמים להם 22 שקל וארבע אגורות לשעה".

"איך ממשיכים לחסוך עוד? לא מחליפים מצעים כל יום. לא הופכים את המאושפזים והם סובלים מפצעי לחץ. מחברים אותם לקטטר כדי שלא יצטרכו ללוות אותם לשירותים. והכי גרוע: אוסרים על המטפלים להאכיל בכפית כי זה לוקח זמן, אז דוחפים צינור לגרון. ב 2004, כשקיצצו את קצבאות הזיקנה והורידו את מס ההכנסה, הממשלה החליטה על איסור פיטום אווזים. מישהו אז דמיין שקשישים יאכילו עם צינור בגרון?"

"במקביל, אימצנו בחיבוק חם את גישת היד הנעלמה הקפיטליסטית הקלאסית, ונתנו לכוחות השוק לעשות את שלהם. החזקים מתחזקים והחלשים ניגפים לאחור - כל זאת דרך הפריזמה של הכסף. הרחקנו לכת ועברנו לשיח של 'אני' והחיים הפכו נטולי משמעות. הולכים לתיאוריות ניואייג׳ מטופשות, כמו "השלום מתחיל בתוכי" של שרי אריסון. היא אפילו הצליחה להכניס את זה למערכת החינוך. כל זה, במקום להסתכל על החזון המשותף".

"כשהילדים שלי היו קטנים, ההורים של חבריהם נתנו עצות ׳מוסריות׳ כמו תעשי מה שאת מרגישה. או תעשה בדיוק מה שטוב בך. אבל מה אם מה שטוב בך, פוגע באחר? הפכנו לצרי אופקים. אני קוראת תיגר על זה. אם אנחנו לא מייצרים בסיס ערכי וחיים לאורו - אין משמעות לשום דבר. בזכות הצעירים שהפגינו, כל זה משתנה. אפשר לקחת את המחאה ומה שהיא מייצגת לכיוון הצרכני של הורדת מחירים. אבל אי אפשר, שבשביל שאני אקנה את המוצר בשקל פחות, נשמיד מפעלי תעשיה ישראלים בפריפריה. מה, נפתח ליבוא חסר בקרה? מה האידיאולוגיה של יאיר לפיד - איפה הכסף? איפה הדבק המאחד? איפה הערכים? שוב הכול יילך ל'איפה הכסף'? בזה נפתור את בעיותינו הערכיות"?

לשאלה מהקהל, כיצד מעלים את משכורת חברי הכנסת בזמן שחסר כסף לסיוע לניצולי השואה, אמרה חיימוביץ: ״משכורת חברי הכנסת, היא בגובה מקובל בפרלמנטים בעולם. לא הם לא קובעים את שכרם, כי אם ועדה בראשות השופט גרוניס. אבל לדעתי, זו שטות מוחלטת לאפשר את העלאת המשכורת כשאנו נאבקים על נושא עובדי הקבלן. הלוביסטים של עובדי הקבלן הם חברי הכנסת, ולכן הם לא יכולים להעלות את משכורתם. אני מסתייגת מהצעד הזה. אבל לוותר על השכר ולהודיע למי אני תורמת אותו זה בעייתי, כי תרומה נעשית בסתר. אני בזה לסידור, לפיו אני מכריז למי אני תורם. זה וולגרי".

לשאלת המנחה כיצד ניתן להפריד בין סוגיות שלום וחברה, אמרה: ״ככל שהמפלגות מחוייבות השלום נטשו את אחריותן לחברה הישראלית, הן הלכו וקטנו ואיבדו השפעה פוליטית וחברתית. אמרו שהם מתעסקים רק בחברה הפלסטינית, והם קטנו עד שהפכו לסרח עודף. במקום בו יש פערים גדולים ומיליון עובדי קבלן שחיים חיי הישרדות, לא יפרחו פרחי שלום. במקום כזה, תהיה גזענות ולאומנות וחיפוש אחר מנהיג חזק. לכן, אני קוראת לעסוק במוסר החברה שלנו. בסוגיות מדיניות יותר קל לעסוק. כמה הצהרות על שתי מדינות לשני העמים וזהו. יש לי מסרים רחבים מזה״.

נשיא מכון שלום, הרב ד״ר דניאל הרטמן, אמר כי: ״כאשר חברה כושלת, היא חייבת מישהו שיציב בפניה מראה. תפקידה של הפגנה, הוא להגיד 'תראו לאן הגענו'. האם יש התלבטות שניצולי שואה יקבלו את התרומות הדרושות להם? אנחנו יודעים להאשים את אירופה, אבל מה איתנו? מה עם כל התירוצים שאנחנו אומרים לעצמנו, על למה לא לבצע חלוקה שוויונית? הדיקטטורה של בעלי הכוח, היא התאווה של 'הכל שלי'. הלל אמר: "אתה לא רואה. אתה מסוגל להמשיך ולאגור ולראות את צרכיך. להיות יהודי הוא שמה ששנוא עלייך לא תעשה לאחר".

הרטמן המשיך ושאל: "האם אתה בן אדם שרואה את האחר? יש אפילו אתגר עמוק יותר: ללכת מעבר לצרכים הבסיסיים. הכשל הוא לא ברעב ללחם או מחסור בקורת גג, אלא כאשר אנחנו מבינים שהחברה מעצבת, ובכל דור ודור צמחים אנשים בעלי תפיסות שונות לגבי ההון ומקומו בחברה. הדרך להשתיקן היא להגיד 'אתם מפונקים'. היה לנו קשה יותר בעבר - היו לנו ערכים אחרים. זוהי דרך לערער שיח אודות חברה צודקת. אי אפשר לשפוט חברה לפי ההגדרה של הון מתקופה אחרת, או מדינה אחרת. הצלחנו פה מעבר לצפוי ואפשר לדבר על צרכים נוספים. תמיד צרכי היסוד של האדם שונים מאלו של הזולת".

"אנחנו, במדינת ישראל, לא התאגדנו כחברה רק כדי לחלק הון - אלא כדי ליצור ולעצב הון משותף. צדק חברתי מנסה להגדיר מהם הערכים שאנחנו רוצים להשיג ביחד. מהו הבית הלאומי שלנו. לכן, אנחנו מבקשים מאבו מאזן להצהיר שאנחנו הבית הלאומי של העם היהודי. זה יהיה יותר קל מאשר שנגדיר זאת עבור עצמנו", סיכם.