כשאביגיל (22) היתה תלמידה בבית הספר היא נזהרה לא לשאול שאלות שירגיזו את המורים. "מי ששאלה שאלה לא במקום היתה יכולה לעוף הביתה", היא נזכרת. לאחר שחזרה בשאלה היא אינה מסתירה את הביקורת שלה על מערכת החינוך שבה התחנכה: "מלמדים אותך שזה לא לגיטימי לשאול. המורה היא הפנס שהולכת מקדימה, וצריך להסתכל רק לאן שהיא הולכת. הכול מבוקר, אתה יודע רק מה שהם רוצים שתדע".

המציאות שעליה מדברת אביגיל מטרידה גם את ארגון OECD. מדו"ח שפירסם השבוע עולה כי הוא מוטרד מרמת הידע במתמטיקה של תלמידות חרדיות בישראל; זה לא שמצבם של התלמידים החרדים טוב יותר, אלא שעל רמת הידע שלהם אין מידע מכיוון שרק מיעוט מהם השתתף במבחנים בינלאומיים. גם זה מעורר את דאגתו של הארגון שקבע בדו"ח שלו כי "יש לעודד את הקהילה החרדית לחזק את המיומנויות המקצועיות באמצעות דרישות תקיפות יותר בנוגע לתוכני הלימוד הנדרשים לצורך קבלת מימון מהמדינה".

לא רק ה-OECD היה טרוד השבוע בהישגים הלימודיים של תלמידי המגזר החרדי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה השבוע נתונים שמהם עולה כי מצב מקצועות החובה בבתי הספר החרדיים מדאיג. כך למשל, רק במחצית בתי הספר היסודיים לומדים אנגלית ואזרחות ; רק ב-48% מבתי הספר העל-יסודיים לומדים היסטוריה, מתמטיקה לומדים רק ב-41% מבתי הספר, אנגלית ב-38.5%, אזרחות ב-30% מבתי הספר העל-יסודים החרדיים ועברית, לשון וספרות לומדים בקצת יותר מ-40% מבתי הספר.

אבל עוד לפני שפורסמו הנתונים האלה אמר זוכה פרס נובל, פרופ' דן שכטמן, כי "הורה שמונע מילדיו לימודי ליבה גורם להם עוול. הוא הופך אותם לפושטי יד, מקבצי נדבות, ולכן מתעלל בהם. הורה שמתעלל בילדיו צריך להיענש על פי חוק". שכטמן הזהיר כי בעתיד יהיה בלתי אפשרי לתקן את מצב החינוך ויש לפעול עכשיו: "אני לא צריך להסביר מה קורה לעם שכל אנשיו הם מקבצי נדבות. לאט לאט אנחנו חוזרים אל המאה ה-19 בישראל, שבה חלק גדול מהאנשים היו חיים על כספי תרומות מהגולה. אנחנו לא רוצים לחזור למצב הזה".

ביקשנו מחמישה בוגרי החינוך החרדי לתאר את חוויית הלימודים במערכת ועל המפגש שלהם עם העולם המודרני. חלק מבוגרי המערכת עדיין חרדים וחלקם חזרו בשאלה. מהשיחה עמם עולה כי המערכת החרדית מאופיינת בעיקר בכך שהיא אינה מעוררת תשוקה ללמוד, לשאול שאלות או לחקור - בוודאי לא בנושאים שאינם תורניים.

בעוד שאף אחד מהדוברים לא הכחיש את הרמה הנמוכה של לימודי הליבה במערכת, יש מי שחשב לפנות לבג"ץ כדי שיחייב הורים חרדים להפסיק ולמנוע מילדיהם חינוך מתקדם, ואחרים מבקשים לאפשר למערכת לשפר את עצמה בקצב שלה, וטוענים שממילא יש ביקוש גובר והולך ללימודים איכותיים יותר.

"אל תשנו את המצב הקיים, תנו להורה לבחור לאן לשלוח את הילד שלו"

>> לאה (שם בדוי), בת 22 מירושלים, נשואה עם שתי בנות, עובדת במשרד ראש הממשלה, משתתפת בתוכנית התנדבות בבית הדין לעבודה בעיר ובתוכנית סיוע משפטית סטודנטיאלית בכנסת. היא כיום סטודנטית למשפטים שנה שלישית בקריה האקדמית אונו, הקמפוס החרדי. במקביל, היא החלה ללמוד משפטים.

"אמא שלי היא פרופסור להיסטוריה ואבא שלי ז"ל היה פסיכיאטר", היא מספרת. "הכיוון בבית היה ללמוד באקדמיה, אף שאנחנו משתייכים לקהילת בני הישיבה, הבעלים של אחיותיי כולם אברכים שלומדים מבוקר עד ליל".

עד כיתה ח' לאה למדה בבית הספר בית ישראל, מרשת בית יעקב, ולאחר מכן בסמינר דרכי רחל בירושלים. "למדתי ביולוגיה, אנגלית ומתמטיקה. ניגשתי לבחינות אקסטרניות ועמדתי בהן בהצלחה. במסגרות שבהן למדתי יש ערך עליון ללימודי קודש הנלמדים מהיסודי ועד התיכון. ככל שמתבגרים הרמה של לימודי היהדות מעמיקה, כשעיקר המטרה היא לעצב דמות בת ישראל יהודית הכשרה להיות אמא יהודית, להנחיל את היהדות לדורות הבאים", היא מסבירה.

"אני חושבת שלימודי הליבה חשובים ותורמים לבנות בהווה ולהתקדם בעתיד. זה מפתח את האדם אינטלקטואלית. אבל כשמדברים על הגברים שם זה משתנה. אני נשואה לאברך בן 26, שכל ימיו למד באוהלה של תורה. הוא כמעט לא למד אף פעם אנגלית וחשבון, אבל כמשפטנית וכאשה שעובדת במקום חילוני אני מוצאת אתו שיח רחב ועמוק ומגלה שהוא מבין יותר טוב ממני בסוגיות משפטיות בזכות היכולת האינטלקטואלית, והן לא נובעות מלימודי הליבה".

לדבריה, "ברגע שאתה פותח לילד את לימודי הליבה הוא יכול להיסחף ללימודים המעניינים ומטבע הדברים להשקיע פחות בלימוד קודש. ברגע שאני מציבה את לימודי התורה במקום הראשון, אני בהכרח משלמת על זה מחיר בכך שהילד לא יידע מתמטיקה. זה המחיר שאני משלמת. ייתכן שאשלח את בני לחוגי אנגלית ואלקטרוניקה חיצונית לחדר, אבל לימודי הקודש מבחינתי הם ערך עליון. אם ילד או נער משקיע את כל כולו בלימודי קודש, הוא יכול לרכוש מהם את המיומנויות לחיים. במסכת סוכה בגמרא נלמד הנושא של שטח המעגל בצורה יסודית מאוד ובהירה, מה שמוכיח בין השאר על קיום מתמטיקה ואפילו ברמה גבוהה בלימודי הקודש פנימה".

לדבריה, יותר ויותר גברים ניגשים לשירות צבאי או אזרחי ואחריו מרחיבים את השכלתם: "כיום יש מסגרות שמאפשרות לגברים ללמוד תוך צמצום הפער של מה שלא למדו בגיל צעיר. גם הרמה של לימודי הליבה משתפרת: אחותי שקטנה ממני בשלוש שנים לומדת אדריכלות בסמינר, והיא כבר למדה בתיכון מחשבים ברמה גבוהה יותר ממני.

"הפתרון בעיני הוא להקים עוד מסגרות חרדיות שיאפשרו לימודים זה לצד זה, שההורה יוכל לבחור את המסגרת המתאימה לו. אולי צריך לפתוח עוד מסגרות ללימודי ליבה, אבל לא להכניס לימודי ליבה למסגרות הסגורות יותר. אל תשנו את המצב הקיים, תנו להורה לבחור לאן לשלוח את הילד שלו. שלא יהיה מצב שבו יכריחו את הציבור החרדי להכניס לימודי ליבה למקומות הכי איכותיים".

"לא עושים בגרויות בסמינר כדי שלא תלכי לאוניברסיטה, כי היא מעורבת"

>> אביגיל, בת 22 ונשואה מזה שנתיים לחוזר בשאלה, נמצאת בתהליך ארוך של השלמת בגרויות. היא בוגרת מערכת החינוך בית יעקב שמכינה את תלמידותיה ללימודי המשך ולמקצוע. "למדתי בבית ספר עם הבנות של חברי כנסת מש"ס ובעלי תפקידים בעירייה. בהמשך, כשעברנו לסמינר, אז הם העבירו אותם לסמינר אשכנזי", היא הסבירה.

לדבריה, לימודי האנגלית החלו כבר בכיתה ד': "כיום אני יודעת שהרמה לא היתה גבוהה. היו הרבה לימודי קודש, בעיקר דינים, ועיסוק תמידי בפן הרוחני. לא למדנו כלום שקשור למדעים. אולי בכיתה ג' מלמדים קצת טבע ודברים פשוטים כמו מחזור המים. לא יותר מזה.

"בכיתה ח' נכנסתי לסמינר חרדי, שבו הדגש הוא להכין אותנו לתפקידנו כאשה בבית היהודי שאת עומדת לבנות. למשל, מלמדים איך להמליח בשר. אבל מי צריך את זה? הרי בכל סופר יש בשר כשר. עד כיתה ט' למדתי מתמטיקה, אנגלית ודקדוק במשך כשלוש שעות ביום. למדנו הרבה תנ"ך, אבל גם שם מדלגים על דברים רבים: כל מיני מלים בעייתיות או פירוש בעייתי. צינזרו לנו את התנ"ך. למשל, רחב הזונה היא רק מוכרת מזון, נותנת אוכל", היא מספרת.

"אפשר לעוף הביתה אם את שואלת שאלה לא במקום. מעצבים לך את קו המחשבה שזה לא לגיטימי לשאול. המורה היא הפנס שהולכת מקדימה, וצריך להסתכל רק לאן שהיא הולכת. מסביב אין כלום. אין גם אינטרנט, אתה לא יכול למצוא דברים בספריות, הכול מבוקר. יש ועד של רבנים שבודק ספרים, ובתחילת ספר מאושר רשום 'אישור ועדה רבנית'. הכול מבוקר, ואתה לא בלב תל אביב שאתה יכול למצוא ספריות עם תכנים מגוונים. אלה שכונות שהן מבוקרות. אתה יודע רק מה שהם רוצים שתדע.

"לי היה קשה שלא מעודדים אותך ללמוד. הלימודים החשובים הם לימודי קודש, זה מה שכביכול עושה אותך בן אדם. אין מה לעודד אותך ללמוד, מה ייצא ממך? גננת? אין משמעות ללימודים. זה לא הדבר הכי חשוב. עד איזה גיל תלמדי? עד גיל 21? לא עושים בגרויות בסמינרים כי לא רוצים שתלמידות יילכו לאוניברסיטאות, כי הן מעורבות. אז מקשים על התלמידות כדי שיצטרכו להשלים. אם הם יכולים לשים מעצור - הם שמים", היא מסבירה.

בכיתה י' עברה אביגיל לבית ספר מודרני יחסית של תנועת חב"ד. "בית הספר מודרני מאוד ומתון לעומת החרדים. יש הכרה מסוימת במדינה: אומרים לנו שחייבים ללמוד את מקצועות הליבה, אז נבלע את מה שיש ונפטם אתכם במנת יהדות כפולה. במבחן הארצי, פיז"ה אני חושבת, נותנים לנו להעתיק בצורה חופשית כדי להראות שהרמה גבוהה. אמרו לנו שהם כאילו האויבים שלנו, ולכן מותר לשקר. גם במבחנים הארציים של משרד החינוך המורות עיגלו פינות, נתנו רמזים".

אביגיל מספרת שבתור נערות צעירות היה קשה להתמקד בלימודים: "זה היה משחק כזה, מה ישאיר אותך ערה בשיעור דינים על שולחן ערוך. כל היום עוסקים בעוד הלכות ועוד הלכות, משעמם. ילדה בכיתה ו' מה היא מחפשת? את הדברים המעניינים אז עוברים על דיני אישות".

בהמשך היא למדה בפרויקט הילה להשלמת בגרויות מטעם העירייה, ואחרי שטסה לחו"ל חזרה למכללה פחות דתית והתחילה ללמוד לבגרויות. אולם אז יצאה בשאלה - ועזבה את המכללה. בפעם הרביעית היא מתחילה כעת לנסות ולהשלים את הבגרויות. "אני לא מוותרת לעצמי", היא אומרת. "לבנים יש יותר קושי. הם מסיימים אחרי צבא ברמה של כיתה ו'. אף אחד לא יודע אנגלית, אולי לקרוא את המלה קוקה קולה על הבקבוקים".

"אשלח את ילדי לחינוך החרדי - אבל אצ'פר אותם בחוגים"

>> פנחס שרמן, בן 24, נשוי ירושלים, למד בחדר מגן ועד כיתה ח'. בכיתה ח' עבר לישיבה קטנה, אחריה לישיבה גדולה ולאחר מכן התחתן. כיום הוא לומד בישיבה בבוקר, ובצהריים לומד במכללה החרדית בירושלים תואר ראשון בפסיכולוגיה, שנה שנייה. שרמן שירת בשירות אזרחי במשך שנה.

"בתור תלמיד במערכת החינוך החרדית, לימודי הליבה לא היו במרכז הלימודים. בחדר מגיעים לרמת אלגברה הכי פשוטה, מעט אנגלית ודקדוק. באנגלית היה לי יתרון, כי יש לי אנגלית מהבית, אבל קריאה וכתיבה לא למדנו. לעומת זאת, בדקדוק הייתי טוב ואהבתי את התחום", מספר שרמן. "הערכים הם שונים בחברה החרדית: מעניין אותך להשתפר בדברים דתיים, לחזק את התפילה, להבין מה היא תפילה. אתה מרגיש מהמחנכים, מהסביבה ומההורים שזה הייעוד. אבל בתור ילד, אם היו דברים מסוימים שעיניינו וסיקרנו אותי, אם רציתי לדעת משהו - הייתי שואל את אבא שלי והוא היה מסביר לי. לא ניסו לחסום את הסקרנות שלי".

לדבריו, המכינה היתה קשה עבורו. "הכל היה חדש. מתמטיקה לא היה לי מושג. אחד ועוד אחד ועוד שניים - זה כל מה שידעתי, וגם בזה לא השתמשתי", הוא מספר. "מצד שני, אצלנו במכינה היו חבר'ה דתיים לאומיים שלמדו בתיכון ולא השלימו בגרויות, והיו צריכים להשלים כדי ללמוד באוניברסיטה. רובם לא זכרו את מה שהם למדו בתיכון, כך שגם אם הייתי לומד - לא בטוח כמה זה היה מוסיף לי. מה גם שבתחום הפסיכולוגיה, למשל, לומדים ביוכימיה של המוח, ואלה דברים שגם באקדמיה מלמדים אותך ממילא מאפס.

"למדתי במכינה ייעודית בעיקר מתמטיקה, אנגלית ושפה עברית לצורכי האקדמיה. מטרתה גם להכין אותי להתמודד עם הקשיים שהאקדמיה מציבה. בזכות המכינה, קל לי יותר בלימודי התואר: למדתי איך להתמודד עם לימודים. אני מרגיש הקלה גדולה מאוד בכך שאני יודע לקרוא אנגלית, אני מסתובב בעולם ולא מרגיש תקוע. העולם נמצא בכל בית, וגם כאשר אתה נוסע לחו"ל אתה יכול לתקשר טוב יותר. בכלל, הלימודים גורמים לי להרגיש טוב יותר עם עצמי: יש לי יותר ידע ואני משתמש בשכל מעבר למה שהייתי רגיל קודם לכן".

לדבריו, "אני אשלח את הילדים שלי לאותה מערכת חינוך - אבל אצ'פר אותם בחוגים. גם אותי ההורים היו שולחים לחוגים, כי היה חשוב להם שאדע יותר במוסיקה, אנגלית וציור. כיום הרמה קצת עלתה בחדר, וזה חיובי מאוד. הרבנים מלמדים ברמה גבוהה יותר. אני מכיר רב שמלמד היסטוריה ורואה כיצד הוא משקיע את הנשמה שלו. הוא מוציא דברים מהאינטרנט ומלמד, לא ראית דברים כאלה פעם".

עם זאת, שרמן לא מרגיש כי הכרחי להכליל לימודי ליבה בבתי הספר החרדיים: "יצא לי לחשוב הרבה על לימודי הליבה, ולדעתי צריך לתת את חופש ההחלטה לכל מגזר שהוא בין אם הוא ערבי, דרוזי או חרדי. צריכה להיות האפשרות לבחור. הורה לא עושה עוול כשהוא מונע מילדיו לימודי ליבה. להורה יש זכות לבחור: יש מי שחושב שזה לא דחוף וחד-משמעי. יש תחושה של מגמה שלילית נגד הציבור החרדי. אי אפשר לקבוע עובדה שההורים גורמים לכל הילדים להיות מקבצי נדבות.

"המשפטים האלה יוצאים לנוכח שינוי שהציבור החרדי עובר: הוא יוצא לעבודה, תורם לחברה בשירות אזרחי. אני לא למדתי לימודי ליבה אז אני אגיד לאבא שלי שהוא אשם? להפך, אני אומר לו תודה על החינוך שנתת לי, עכשיו אני משקיע בעצמי. הוא לא אמר לי שאם אני אלך ללימודים אקדמיים הוא לא ידבר אתי. לכל דבר יש את הזמן שלו, ולימודי ליבה יכולים לחכות לגיל מאוחר יותר".

"כשאני יושב מול הספרים אני מקלל את מי שאחראי לבורות שלי"

>> יוסי, בן 22 מירושלים, חזר בשאלה לפני חמש שנים. בימים אלה הוא מסיים את שירותו הצבאי ומשלים בגרויות. הוא למד בבית ספר חרדי בבית"ר עלית שרוב הלימודים בו ששמונה שנות הלימוד הראשונות בו התמקדו בגמרא, בתלמוד ובתנ"ך. רק חצי שעה עד שעה ביום הוקדשה ללימודי ליבה בחמישה מקצועות שונים.

"זה לא עניין אותנו", הוא אומר. "אתה רואה שלא שמים על זה את הדגש. זו היתה החצי שעה האחרונה של היום ומי שהיה עייף הלך הביתה", הוא מספר. "אני זוכר את מתמטיקה כמקצוע שנוא. לקחו את המורה שמלמד תורה בבוקר ואמרו לו ללמד חצי שעה מתמטיקה". גם לימודי האזרחות היו דלים: "ידעתי מה זו דמוקרטיה, אבל לא שום דבר שקשור לחוקי המדינה. אבל ממילא לא צריך כי אין חופש בחירה, הרבנים אומרים מה לעשות".

כעבור שמונה שנות לימוד ההישגים היו נמוכים למדי: "ידעתי ארבע פעולות חשבון בסיסיות ואולי הסבירו לנו מה זה שברים. אנגלית ידעתי ברמה בסיסית בלבד, וגם זה מהבית כי ההורים שלי אמריקאים במקור. בנוסף, למדנו ידיעת הארץ, דקדוק וחיבור. אהבתי מאוד חיבור ובזה יחסית השקיעו, וגם היו תחרויות כתיבה. מדעים כמו ביולוגיה לא למדנו בכלל, כי כמה אפשר כבר להתקדם עם ארבע פעולות חשבון?" הוא שואל בייאוש.

מה קורה כשמתעוררת הסקרנות של אנשים צעירים שרוצים ללמוד עוד? "יש אנציקלופדיה מיוחדת לחרדים שנמצאת בבית", הוא מסביר. "מי שרוצה יכול להסתדר וגם אני מצאתי תשובות בעצמי מתוך רצון בידע. אבל לא מחנכים לרצון הזה".

בתום שמונה שנות לימוד הסתיימו לחלוטין הלימודים שאינם לימודי קודש. "משם המשכתי לישיבה ושם אין שום תוכן שאינו תורני. חד משמעית לא למדנו חשבון", מספר יוסי. "אולי פעם בשנה היתה סוגיה בגמרא שאיכשהו מלמדת על איך מחשבים קוטר של עיגול, אז מנופפים בזה ואומרים 'הכול יש בתורה'. יש טענות שזה מחדד את כישורי החשיבה, אבל זה לא קשור. מבוקר ועד לילה לומדים תוכן משפטי".

תהליך החזרה בשאלה היה גם נקודת תפנית מבחינת לימודים. בגיל 17 הוא עזב את הישיבה וכעבור שנה החל להיעזר בארגון ה.ל.ל להשלמת לימודיו. "הבנתי שאני צריך ללמוד משהו. התחלתי ללמוד לתכנת מהאינטרנט. אחרי שהתגייסתי החלטתי להשלים תעודת בגרות ופתחתי תיק אקסטרני במשרד החינוך ", הוא מספר. "ישבתי ולמדתי לבגרויות ועברתי את כולן, למעט מתמטיקה שעוד לא עשיתי. זה קשה מאוד ומייאש כי אין לי בכלל רקע. נרשמתי לקורס של יואל גבע, והם אמרו שאף פעם לא היה להם תלמיד עם כזה חוסר ידע".

לדבריו, "כשאני יושב מול הספרים אני מקלל את מי שאחראי לבורות שלי. תקופה ארוכה כעסתי מאוד והיתה מחשבה לארגן קבוצה ולתבוע את המדינה על כך שלא דאגו לי ללימודי הליבה. כעסתי על ההורים שלי שהסכימו לדבר כזה, על המנהיגים של הציבור החרדי, על המדינה שלא דאגה שלא ייווצר דור של בורים. זה מסוכן".

"אין מה לעודד אותך ללמוד. מה ייצא ממך? גננת?"

>> רחל, בת 26 ממושב בצפון, חזרה בשאלה לפני כשנה והחלה ללמוד במכינה באוניברסיטה העברית, ומתכננת ללמוד לתואר במתמטיקה. את שנותיה במערכת החינוך העבירה רשת בית הספר החרדית לבנות בית יעקב. "יום הלימודים גדוש, אבל הדגש הוא על לימודי קודש", היא מספרת. "בנוסף, מכינים בעיקר למבחני חוץ שהן המקבילה לבגרויות בחינוך העצמאי. למדנו מתמטיקה, אנגלית ועוד מקצועות נבחרים אבל לא באותה רמה של הבגרות. הרמה הכי גבוהה של מתמטיקה היא פחות משלוש יחידות. לומדים אנגלית מוגבלת ובסיסית מאחר ולא נחשפתי לאנגלית בכלל - לא סרטים, לא טלוויזיה ולא לדוברי השפה. כמה כבר אפשר ללמוד בבית ספר?"

לדבריה, כשיצאה מהדת הבחינה עד כמה הרמה היתה הנמוכה: "למרות שעברתי בהצלחה את המבחנים החיצוניים, כשיצאתי מהדת היו לי פערים עצומים. אין לי כיום תעודת בגרות ונכשלתי בבחינה במתמטיקה בגלל הפער הגדול ולא הצלחתי להשתלט על זה. זה מכוון: הם מנסים לבנות את מסגרת החינוך שלהם מההתחלה ועד הסוף, כדי שכל מה שבוגריה יצטרכו הם יקבלו בעולם הסגור שלהם. כיום אני רואה כמה החסרתי, אבל אז לא היתה לי מודעות למה שחסר לי. אני כבר בת 26, וקשה לי מאוד להשלים עכשיו תעודת בגרות, כמעט מאוחר מדי. אם לא הייתי עוזבת את הדת לא הייתי עושה שום דבר שדומה לזה".

כעת רחל מרגישה כי הרבה הזדמנויות חלפו על פניה. "כשהייתי ילדה רציתי להיות רופאה. ביקשתי שישלחו אותי ללמוד בבית הספר שליד בית החולים לניאדו, אבל המשפחה שלי ליטאית והוא לא היה מספיק דתי לזרם שלהם. כיום אני נמשכת למתמטיקה ורוצה לעשות תואר בתחום. אבל המצחיק הוא שתנאי הקבלה למתמטיקה נמוכים מאוד כי אין לזה ביקוש, ואפילו לזה אני לא מגיעה. ברור לי שלמקצועות יותר מרשימים אין לי בכלל סיכוי", היא מספרת. "יש תחושה של החמצה, שכן בתור ילדה התחננתי שישלחו אותי ללמוד. יש דברים שאי אפשר לעשות בגיל מאוחר.

"אני לומדת קשה מאוד, גם בגלל הפער הגדול. אני לומדת פיסיקה ומדעי המחשב, וצריכה להשלים בגרויות, דברים שמעולם לא למדתי. התוכנית החרדית לא כוללת שום לימודי ביולוגיה, פיסיקה או אזרחות, ולימודי ההיסטוריה מוגבלים מאוד. התחומים האלה חדשים לי ומעמיסים עלי. יש לי מלגת לימודים אבל בתור חרדית לשעבר שלא שירתה בצבא אני לא זכאית למלגות נוספות".

לדבריה, "אם הייתי מתחתנת הייתי במקום אחר. נישואים הם עוד סוג של מסגרת. המשפחה החרדית מעסיקה את עצמה מאוד, ואין הרבה אנשים שמרגישים את ההחמצה כשהם מעסיקים את עצמם. אבל אני לא רציתי להיסגר במסגרת הזו".