בכל בוקר במשרדי אחד מבנקי ההשקעות הגדולים בוול סטריט, מתאספים כעשרה עובדים בחדרו של מנהל בכיר. בחדר הזה, מאמינים הנוכחים, נעשים הדברים החשובים באמת. שם לא מדברים על הבנקים באירופה, לא על מחיר הנפט ולא על ספקולציות פיננסיות. ההתאספות היא למטרה אחרת לגמרי - תפילה משותפת של יהודים שומרי מצוות.

אחד מהמשתתפים בטקס התפילה הזה הוא יצחק (סטיב) פוקס, חרדי אדוק תושב ניו יורק. פוקס הוא אחת הדוגמאות הטובות לשילוב המוצלח שקיים בניו יורק בין חיי עבודה לאמונה. לאחר שהוא חוזר ממנהטן, הוא מצליח אפילו לקדיש את שעות הערב שלו ללימודי תורה. "אני אפילו לא בודק מיילים בבלקברי במהלך הלימוד. זו ההנאה האמיתית שלי בחיים", הוא אומר.

קשה לאמוד בדיוק את גודלה של הקהילה החרדית בארה"ב, בין השאר משום שאין לה הגדרות מובחנות. לפי הערכות, מבין כ-6 מיליון היהודים בארה"ב כ-200-400 הם חרדים המתגוררים בעיקר בניו יורק. על אף שחזותם החיצונית ואורחות חייהם דומים להפליא לקהילה בישראל, קיים הבדל דרמטי אחד: רובם המכריע של הגברים אינו מסתגר בין קירות בתי המדרש, אלא בוחר לצאת - למנהטן, לוול סטריט, למשרדי עורכי דין ורואי חשבון, או לעבודות שונות בקהילה.

שיעור האבטלה הגבוה בארה"ב כיום (כ-9%) בוודאי משפיע גם על הקהילה, ואולם משיחות שקיימנו עם מנהיגי הקהילות בניו יורק עולה כי לאחר גיל 30 - אז מסיימים רוב החרדים את לימודיהם בישיבות ובכוללים - שיעור התעסוקה מגיע לכ-90%. בישראל, לשם השוואה, שיעור התעסוקה של גברים בגילי עבודה הוא 39% בלבד.

בצומת הדרכים המכריע לגבי עתידה של החברה החרדית בישראל, "מקרה ניו יורק" נהפך לחשוב ומרכזי בניסיון להבין את הסיכוי לשינוי. יצאנו לניו יורק, לשכונות החרדיות בברוקלין ובקווינס, לאזורי העבודה של החרדים במנהטן, לישיבות ולמוסדות ההשכלה האקדמיים - כדי להבין אם אורח החיים האמריקאי יכול לחדור גם למעוזי החרדים בישראל.

קווינס: גמרא בבוקר, מדעים אחה"צ

בניין ישיבת לנדר בקווינס נראה כמו כל בית מדרש בישראל. אולם גדול עמוס ארונות ספרים ומאות בחורים בני 18-23 רכונים על דפי הגמרא. המבט על פניהם היה רציני במיוחד - אלה הימים שלפני יום הדין, ואווירת הרצינות מורגשת בכל פינה. את המחזה הזה של שעות הבוקר אפשר היה לראות במקומות רבים מסביב לעולם, אבל בישיבת לנדר, בשעות הצהריים הדברים לפתע משתנים - הישיבה נהפכת לקולג'. שלב החולין של היום מתחיל ובמהלכו לומדים האברכים לקראת תואר אקדמי בתחומים כמו מינהל עסקים, ראיית חשבון ומדעים. בערב שוב חוזרים לספסלי בית המדרש ולומדים במשך כשעתיים עד עשר בלילה.

"אנחנו משקיעים חכמים שמפזרים סיכונים", אומר בחיוך יצחק, בן 21, בעודו יושב בבית המדרש וגמרא פתוחה לפניו. "כמה מהבחורים פה ירצו לפרנס את עצמם, חלקם ירצו משרה תורנית או להמשיך בלימודים. מה שהם יבחרו - הדרך סלולה בפניהם. אם אגיע להחלטה שלימוד התורה הוא לא היעד שלי, כבר יהיה לי ביד תואר במינהל עסקים שיכניס אותי לעבודה".

מאחורי ישיבת לנדר ניצב מוסד גדול הרבה יותר - טורו קולג', המפעיל לימודי חול בישיבות ברחבי העולם ולומדים בו כ-23 אלף סטודנטים, רובם יהודים. מייסד הרשת היה ד"ר ברנרד לנדר, שהקים את הישיבה, והלך לעולמו לפני כשנה בגיל 94. לנדר היה חלוץ הרעיון של שילוב לימודי יהדות עם השכלה גבוהה, והקים שורה של מוסדות חינוך ברוח זאת.

"יש לנו שתי מטרות - לחזק את היהדות בארה"ב, ולתת לצעירים הזדמנויות להתפרנס בכבוד", מסביר ד"ר אלן קדיש הנשיא ומנכ"ל טורו קולג' וממשיך דרכו של לנדר. "הבחורים בישיבה אצלנו בדרך כלל לא לומדים כל חייהם, אלא הולכים לעבוד לאחר סיום הלימודים. אנחנו נותנים להם את הכלים לכך, וגם דואגים שחומר הלימודים לא יכלול נושאים שאינם מתאימים לתלמידים, כמו דברי כפירה או חוסר צניעות".

פלאטבוש: מבית המדרש לוול סטריט

סטיב פוקס, 42, הוא אחד מבוגרי רשת טורו קולג'. בצעירותו הוא צעד במסלול הליטאי - למד בישיבת תורה תמימה בברוקלין, ובערב רכש את מקצוע רואה החשבון. הוא נראה כחרדי לכל דבר ועניין - כיפה שחורה, חולצה לבנה, מכנסיים כהים וזקן קצוץ צמוד ללחייו. גם במספר הילדים הוא מתאים לממוצע החרדי: שבעה, "בלי עין הרע".

ביתו המעוצב ורחב הידיים באזור היוקרתי של פלטבוש מעיד על שנים יפות שבהן הוא נהנה מתלושי שכר ובונוסים גבוהים, שאותם הוא קיבל במסגרת תפקידו הבכיר באחד מבנקי ההשקעות הגדולים. "עכשיו המצב גרוע", הוא אומר. "חתכו לנו את המשכורת ב-15% וכבר שנתיים אין בונוסים".

פוקס לא רק משלב תורה עם ביזנס, אלא מכניס לתמונה גם פלז'ר. מצד אחד הוא הקים ארגון שעורך מסע חיזוק של תלמידים מארה"ב לישראל, כולל ביקור בקברי צדיקים ובבתיהם של גדולי התורה. מצד שני, כמו כל אוהד ניו יורקי מושבע, הוא מרשה לעצמו גם ללכת מדי פעם למשחקים של היאנקיז - אבל לא נוגע באוכל שם: "אני שם לעצמי גבולות. יש שם אוכל כשר, אבל אני לא אוכל כי עדיין צריך משהו שיבדיל בינינו לבין הגויים, ואם נאכל יחד כבר לא יהיה הבדל".

בשונה מהמצב בישראל, היציאה לעבודה בארה"ב, הוא מספר, היא ערך בפני עצמו. "כאן קיים המושג 'ערלאך בעל בית' (אדם ירא שמים שעובד לפרנסתו, נ"ט)", הוא אומר. "בישראל הכל הרבה יותר קיצוני. אין אפור, רק שחור ולבן. זה חייב להשתנות".

התנהלות ההנהגה הפוליטית הוא אולי אחד ההבדלים המרכזיים בין הקהילות החרדיות בארה"ב ובישראל. בעוד שבישראל ההנהגה הפוליטית החרדית עסוקה בעיקר בהגדלת היקף הלומדים באמצעות השגת תקציבים, ולא נעשים מהלכים מוצהרים לעידוד תעסוקה, בארה"ב כבר בשנות ה-70 הקימה תנועת אגודת ישראל, בהסכמת הרבנים, מכון להכשרה מקצועית לחרדים והשמתם.

"אגודת ישראל לא דוחפת אנשים לצאת לעבוד, אבל היא הקימה מוסדות הכשרה מתוך דאגה לפרנסת הקהילה", מסביר איש העסקים החרדי איצ'ה רוזנבאום, בעלים של חברת מדיסון טייטל העוסקת בתחום שירותי הנדל"ן, וחבר הנהלת אגודת ישראל. "אם מגיע אלינו אברך ומחפש עבודה, אנחנו נותנים לו שירות. אנחנו לא רבנים ולא מתערבים בעניינו".

רוזנבאום מכיר היטב את בעיית התעסוקה החרדית גם בישראל. למעשה, הוא היה הראשון שהקים מרכז תעסוקה לנשים חרדיות במודיעין עילית - חברת סיטי בוק - וכיום עובדים בעיר ובסניפים בביתר עילית ובירושלים כ-260 עובדים, רובן המכריע נשים. כשהוא נשאל מדוע לדעתו ההנהגה החרדית בישראל לא מעודדת תעסוקה, הוא מפנה את האצבע דווקא למעסיק החילוני: "עד עכשיו החברות בישראל לא כיבדו מספיק את הערכים של החרדים, ולא איפשרו להם להשתלב. לפני חמש שנים ביקרתי בישראל ונפגשתי עם חברות כדי לשכנע אותן להעסיק חרדים. באתי למשרד שבו שותף עורך דין חרדי גדול, אבל לא יכולתי להסתכל מסביב בגלל בעיות חמורות של צניעות. כיום אנשים יותר מבינים שלעבודה עם חרדים יש יתרונות כמו אמינות ומוסר עבודה גבוה, והם לא באים מאוחר לעבודה מכיוון שיש להם האנגאובר מאיזו מסיבה. אבל המעסיקים הישראלים צריכים ללמוד לכבד את האידיאלים של העובדים החרדים. אצלנו זה אחרת, מכבדים את הדתיים ומעריכים את האידיאלים שלהם".

בורו פארק: עסקים בדרך החסידות

הקהילה החרדית בניו יורק נחלקת לשני זרמים עיקריים: ליטאים וחסידים. בעוד שאצל הליטאים יש ערך רב לרכישת השכלה ומקצוע שמתאים לחיים המודרניים, החסידים נוטים לשמרנות. בבתי הספר שלהם, שאינם ממשלתיים ולא ממומנים על ידי המדינה, יש מספר נמוך מאוד של שעות לימודי חול, כמו מדעים ומתמטיקה. רוב החסידים אינם נוהג ללכת לקולג'. החסידים של ניו יורק הם למעשה החרדים של ישראל בכל הקשור להשכלה - אך הם שונים מהחרדים בישראל מפני שהם נוהגים לצאת לעבוד כבר בגיל צעיר.

בשכונת בורו פארק יש ריכוז חסידי גדול. רחובות השכונה נראים ממש כמו עיר חרדית בישראל: ביום חמישי בערב גברים במגבעות וחליפות נכנסו ויצאו מבית הכנסת המרכזי של חסידות באבוב כדי להתפלל ערבית, ונשים בפאות ובמטפחות הובילו עגלות ילדים שעליהן היו תלויות שקיות קניות לקראת שבת. לקראת חג הסוכות הוצב בצומת אחד הרחובות קונטיינר ענק, באופן שנראה בלתי חוקי בעליל, ועליו השילוט "ארבעת המינים". ברחוב 14 פינת השדרה ה-13 נמצאת חנות כלי המיטה בן ברבר - איש עסקים חרדי בעל מותג על שמו שמציע כלי מיטה מעוצבים. מחיר סט כלי מיטה אצלו יכול להגיע גם ל-1,300 דולר.

ברבר, חסיד ועסקן בולט של חסידות באבוב, הגיע לארה"ב בתחילת 1974 עם שני ילדים ו-117 דולר בכיס. "ההתחלה היתה קשה מאוד", הוא מספר. "עבדתי תמורת 15 דולר בשבוע. חשבתי שהעולם מתמוטט. הייתי תופר כיפות וחלוקים. היה לי כבר ידע בתפירה, וידעתי לעשות גימור יפה ואיכותי. עבדתי לפעמים 18 שעות ביממה, והילדים היו רואים אותי רק בשבתות".

אמריקה, אומרת הקלישאה, היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ברבר הבין שהוא יכול להרוויח הרבה יותר כסף עם הידע המקצועי שיש לו בתחום הטקסטיל, ואט-אט הקים מתפרה לכלי מיטה בברוקלין. בבעלותו גם מתפרה של חולצות מיוחדות, עליהן רקום שמו של הלובש. הוא עצמו, למשל, לובש רק חולצות שעליהן רקום בעיטורים מוזהבים BB (בן ברבר).

כמו הרבה חסידים אחרים, ברבר מייצג את האלטרנטיבה החסידית לחיי העבודה. כסוחר הקים עסקים, פתח חנויות וכיום הוא מחזיק בקשרים הדוקים עם פוליטיקאים, שופטים, חברי קונגרס ואישים רבי השפעה. בעזרת הקשרים, הוא מספר, הוא מנסה לסייע ליהודים שנקלעו לצרה והסתבכו עם הרשויות. "אני עוזר לכל אחד, לא משנה אם יש לו בחשבון הבנק 10 מיליון דולר או כלום", הוא אומר.

ההסבר שלו להבדלים בין הקהילות - בישראל ובארה"ב - פשוט: "כאן אין כאן לחץ סביבתי לשבת וללמוד כל החיים כמו שיש בישראל", הוא אומר. "פה יש רבנים שמעודדים את הבחורים לצאת לעבוד, ועדיין לשמור בקפדנות על אורח חיים חרדי וקביעת עתים לתורה".

מנהטן: הסושייה של הזוג החרדי

שנים רבות היה ישראל קלקצין במוקד הסערה ברחוב החרדי בירושלים. הוא ניהל בית דפוס והיה זכיין של תליית מודעות פרסום בירושלים, אבל הגופים הקיצוניים בעיר נאבקו בו ביד קשה עד שנאלץ לפני כשנה לארוז את חפציו ולנסוע לארה"ב. עכשיו הוא במנהטן, ולא סתם מנהטן אלא שדרות ברודווי, שם פתח בחודש האחרון סושייה כשרה למהדרין. קלקצין מציע לא פחות מ-120 סוגי סושי, כולל אחד עם שוקולד.

"עשיתי את זה בגלל אשתי", הוא אומר. "היינו בפאריס וראינו אנשים עומדים בתור למסעדת סושי כשרה. אני בכלל לא מבין בזה, אבל אשתי אוהבת. נכנסו לשם, ראינו את המסוע האוטומטי, והחלטנו להעביר את זה לארה"ב". במסעדה החדשה השקיע קרוב למיליון דולר - בעיקר בעזרת סיוע של בני משפחתו. "ביום הראשון התפללתי לקב"ה שהלקוח הראשון יהיה יהודי, כדי להתחיל ברגל ימין", הוא מספר ואכן נכנס חובש כיפה, אכל ושילם. " זה היה סימן ברכה". כיום, הוא אומר, רק 50% מהמבקרים הם יהודים.

אתה חושב שחרדי כמוך היה יכול לפתוח גם סושייה בכיכר המדינה?

"אני הייתי יכול. אל תשכח שניהלתי עסקים בישראל עוד לפני שעזבתי, אבל הבעיה אחרת: המדינה לא מספיק מעודדת את הציבור לצאת לעבוד. החילונים לא האמינו שהחרדים יהפכו למאסה כזו. בסופו של דבר, יום אחד החרדים ינהלו את מדינה, וצריך כבר כיום להיערך לזה מכל הבחינות".

במרחק חצי שעת הליכה מהסושייה של קלקצין, בשדרה התשיעית, ניצבת החנות המפורסמת של ציוד האלקטרוניקה B&H, שבבעלות איש עסקים מהקהילה החסידית בניו יורק. על דלת החנות תלויה מודעה שמודיעה ללקוחות על הסגירה הצפויה בימי החגים. בתוך החנות אפשר לפגוש אינספור חרדים, חלקם עם זקנים ופאות מסולסלות ללחייהם, מעניקים שירותים לאלפי הלקוחות - גם אם מדובר בתיירת גרמניה שלא מקפידה על כללי הצניעות, בלשון המעטה. עובדי החנות מספרים כי רובם המכריע אינו מגיע לחנות עם הכשרה מוקדמת. תחילה הם משתלבים בתפקידים זוטרים, כמו עובדי מחסן, ולאט-לאט רוכשים ידע ומתקדמים לתפקידי שירות וייעוץ. "אנחנו עושים פה קידוש ה' גדול", אומר אחד העובדים שהעדיף שלא לציין את שמו. "אנחנו שומרים על המסורת ועל הלבוש שלנו ולא מנסים לשנות את עצמנו בשביל אחרים. אנשים כאן מכבדים את זה".

ברוקלין: נאבקים בעוני

ברבר, קלצקין ואנשי B&H הם דוגמה לאנשים מהזרם החסידי שהשתלבו בעולם העסקים האמריקאי, וכמוהם יש עוד לא מעט. אבל לצד אלה, הקהילה החסידית בני יורק, שמורכבת ממשפחות גדולות, נחשבת לאחת העניות ביותר. הגברים אמנם נוהגים לצאת לעבוד כבר בגיל 20-21 לאחר שהם נישאים, אבל אפשרויות התעסוקה העומדות בפניהם מוגבלות בשל חוסר ההשכלה ורצונם לעבוד בתוך הקהילה בלבד. חלק גדול שאינו מצליח להשתלב בעסקים, בוחר במקצועות צווארון כחול, כמו שרברבים, מחסנאים וסבלים, וחלק אחר מנסה להתקיים מעבודות בתוך הקהילה, כמו בתחום החינוך או הקמת עסקים קטנים.

ויליאמסבורג נהפכה אמנם בשנם האחרונות למעוז של אמנים ואנשי תרבות, אבל עדיין יש בה ריכוז של עשרות אלפי חסידי סאטמר - חסידות בדלנית שמתנגדת באופן נחרץ לציונות ולמדינת ישראל. חסידי סאטמר מתגוררים באזורים רחוקים יותר - אחד מהם הוא קרית יואל, יישוב בן 21 אלף תושבים חסידים שנחשב לעני ביותר בארה"ב - 70% מהתושבים מתחת לקו העוני. כחצי מהאוכלוסייה בקרית יואל מקבלת קצבת מזון, ושליש זוכים למימון הביטוח הרפואי והדיור. מצב זה הוא לא רק בקרית יואל. בקהילה החרדית בניו יורק מספרים כי שיעור החרדים המסתמכים על תקציבי הרווחה הנדיבים בארה"ב גבוה במיוחד. אבל שם, בניגוד לישראל, בתוך הסבך האדיר של קבוצות המיעוט העניות, הבעיה לא תמיד עולה לכותרות.

דוב הייקינד, יהודי דתי חבר בית הנבחרים של מדינת ניו יורק, מכיר היטב את המספרים האלה. "יש רבים בקהילה שלנו שמצבם קשה מאוד", הוא אומר. "לממשל הפדרלי אין תקציבים ומקצצים כל הזמן, והחרדים שמסתמכים על תקציבי הרווחה נפגעים". הייקינד פועל במסגרת תפקידו לסייע באיתור מקומות עבודה לחרדים: "אירגנו ירידי תעסוקה שבהן הציגו 40 חברות שונות. הגיעו יותר מ-6,000 איש ו-80 מצאו עבודה. לאחרונה זימנתי ללשכתי מנהלי בנקים שיש להם סניפים בבורו פארק, ואמרתי להם שהם צריכים לגייס יותר עובדים מהאזור. בדקנו וגילינו שכמעט אין עובדים חרדים בסניפים האלה, ולעומת זאת בסניפים שבאזורים אחרים התושבים המקומיים מקבלים עבודות בבנקים. כולם אמרו שהם ינסו לעזור ולגייס יותר".

אולי צריך לדאוג שיהיה להם חינוך מקצועי טוב יותר?

"ברור שצריך. אבל לרבנים יש את החזון שלהם והם מאמינים שהם יודעים מה טוב בשביל הקהילה. זה לא אומר שאני צריך להסכים לזה. אפשר להקים קולג' בתוך הקהילה ולשלוח את החסידים ללמוד. בכל מקרה, בשנים האחרונות נרשמה עלייה במספר החרדים שהלכו ללמוד מקצועות בטורו קולג' או במוסדות אחרים. הם צריכים לשרוד".

ההנהגה החרדית מצדה עושה לא מעט כדי לסייע בפרנסתם של בני הקהילה החרדית. "בארה"ב ראש ישיבה יכול להגיד לאברך לצאת לעבוד כדי לפרנס, ובישראל לא אומרים את זה", אומר ישראל בסר, כתב בכיר במגזין החרדי "משפחה" המופץ בארה"ב בכ-40 אלף עותקים. "רבנים שהתראיינו אצלנו וכתבו מאמרים מבקשים לחנך את הציבור, ומורים שלא לקחת תקציבי רווחה שלא ביושר כדי להישאר בכולל. אנשים גם מאוד רוצים לקרוא בעיתון כתבות על תעסוקה ועל האפשרויות שלהם להתפרנס".

ראשי הקהילה החרדית בניו יורק אף הקימו לאחר המשבר הכלכלי הגדול ארגון מיוחד שמטרתו לקדם תעסוקה במגזר החרדי. הארגון (EPI) זוכה לעידוד רבני ארה"ב ופועל תחת חסות ארגונים כמו אגודת ישראל. מנהלו הוא זושא נובוסלר, חרדי שהיה בעצמו בכיר בחברת תקשורת הלוויינים IDT ופוטר במשבר. הארגון כבר השיג עבודות ל-1,500 חרדים, וסייע בתרומות לנזקקים רבים, אבל נובוסלר לא מרוצה: "יש לי עוד 3,000 איש שמחכים לפרנסה, ואני צריך לדאוג להם. יש אנשים שקשה להם מאוד, וזה פוגע גם בשלום בית. זה מגיע לפעמים עד פיקוח נפש".

נובוסלר מחזיק בעמדה ברורה: ההנהגה החרדית, בעיקר בישראל, צריכה לעשות שינוי. "לאחר מלחמת העולם השנייה פחדו גדולי ישראל שתישכח התורה מעם ישראל, אז הם הורו להקים ישיבות וללמוד תורה. ב"ה זה הצליח מאוד, לא יאומן כי יסופר. עכשיו הגענו למצב שצריך לשנות כיוון ולסייע לאנשים לפרנס את משפחתם. בארה"ב כמעט שאין אברכים מעל גיל 30".

ניו ג'רזי: הישיבה מסדרת עבודה

ואולם, על אף שישראל יכולה להסתכל אל עבר המודל הניו יורקי ולנסות ללמוד ממנו כיצד לשלב חרדים בעולם העבודה, מסתבר שהזרם הליטאי בניו יורק, שכאמור דוגל בהשכלה רחבה ורכישת מקצוע, לומד דווקא את המודל הישראלי: בשנים האחרונות מוקמות יותר ויותר ישיבות קדושות שאינן מתירות לימודים בקולג', ואליהן מגיעים אלפי תלמידים צעירים. הישיבה המפורסמת ביותר נמצאת בעיירה לייקווד בניו ג'רזי. הישיבה שם היא הגדולה בעולם ואחת החשובות ביותר - כ-8,000 תלמידים לומדים בה, רובם אברכים לאחר נישואיהם. העיירה כולה נראית כמו קמפוס חרדי אחד גדול - על אף שמתגוררים בה לא מעט גויים, בעיקר ממוצא מקסיקני.

בשנים האחרונות התרחבה הישיבה באופן משמעותי והקימה כמה בתי מדרש אדירי ממדים ועמוסים לעייפה. כבר בכניסה לאחד מבתי המדרש אפשר לראות כי הישיבה מנסה לחצוץ את התלמידים מפיתויי העולם - על קיר הכניסה ניצב שלט שמורה לתלמידים שלא להתחבר לאינטרנט. בעיירה מתגוררות כ-10,000 משפחות חרדיות צעירות, בעיקר בשכירות. האב, לרוב, לומד בישיבה והאם היא המפרנסת העיקרית.

האם זה מספיק? בקהילה אומרים ששכר הנשים גבוה משום שהן בעלות מקצוע מכניס, כמו קלינאות תקשורת או מחשבים. מהכולל עצמו מקבל האברך סכום זעום של כ-80 דולר בשבוע. הסיכוי היחיד של אברך ללמוד הוא אם הוריו או הורי רעייתו מממנים אותו. במקרים רבים אחרים, אברכים זכאים לתקציבי רווחה שקיימים בניו יורק.

לייקווד מקבלת רוח גבית מהקהילה בניו יורק: "הקיום שלנו כאן הוא רק בזכות התורה שיוצאת משם", אומר פוקס. אבל אפילו בישיבה מן הסוג הזה מודעים היטב לצורך בפרנסה. שלושה עובדי ישיבה אחראיים על השמת האברכים בעבודות בתחום התורני - כמו משרות רבניות או חינוכיות ברחבי ארה"ב. בנוסף, בעוד בישראל אין הכרה רשמית בלימודים בישיבות - בעיקר משום שלא נערכים בהן מבחנים - הנהלת ישיבת לייקווד דאגה לכך שהלימודים יהיו מוכרים לצרכים אקדמיים, כך שאברך שמעוניין לצאת לרכוש תואר במשפטים, לדוגמה, מתחיל כשבערך 40 נקודות זכות כבר ברשותו.

בעלי העסקים בלייקווד, רבים מהם בוגרי הישיבה בעצמם, דואגים להעסיק עובדים מתוך הקהילה. אחד מהם הוא אסטרו - מפעל המייצר שוקולד, שהוקם על ידי שני אחים חרדים, ומנוהל כיום על ידי עובדים מהעיירה הסמוכה. על קווי הייצור מונחות ערימות שוקולד המיועדות למקומות שונים בעולם, חלקם עם הכיתוב "I LOVE NY", חלקם אפילו מועברים למלונות בלאס וגאס בייצור מיוחד. בחדרי הבקרה של המפעל ובמשרדים אפשר להיתקל בעשרות חרדים, גברים ונשים. להם לא ממש מפריע שהשוקולד שלהם מגיע לעיר ההימורים. "בראש השנה הקב"ה קוצב את מזונותיו של אדם, אבל אנחנו מאמינים שכל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו לפרנסה", אומר רוזנבאום. "ומהי ההשתדלות? כל אחד צריך להחליט בעצמו. אין תשובה אחת בשביל כולם".

אנטוופרן, בלגיה

היהלומנים החרדים בבלגיה נאלצים להתחרות ביהלומנים מהודו

<< "מי שמתהלך במרכז אנטוורפן בשבת או בחג, עלול לטעות ולחשוב שהגיע לבני ברק, כאשר רבים מהגברים הולכים ברחוב עם שטריימלים, גרביים לבנות וטליות", אומר סילבן לנדאור, סגן נשיא הקונסיסטורה היהודית המרכזית של בלגיה וגזבר הפדרציה היהודית לסעד ורווחה בעיר.

זה אינו מקרי - הקהילה החרדית בבלגיה, המונה כ-10,000 איש (85% מהם חסידים), מרוכזת בלב העיר אנטוורפן, ונחשבת אחת הקהילות החרדיות המגובשות באירופה, ונוכחת מאוד במרכז העיר: הרובע היהודי, שוק היהלומים, בתי ספר יהודיים, ישיבות, כוללים, בתי כנסת, מסעדות כשרות ומאפיות. הקהילה החרדית מהווה כרבע מכלל יהודי בלגיה (כ-42 אלף יהודים). אף שהשפה העיקרית בקהילה היא יידיש, רבים מהחרדים בבלגיה דוברים כמה שפות, בהן הולנדית, צרפתית, אנגלית, עברית וגרמנית - כנדרש בסביבה העסקית.

חרדי בלגיה מעורים מאוד בעולם העסקים והעבודה. עיקר עיסוקה של הקהילה החרדית באנטוורפן הוא המסחר ביהלומים - בעיר מוסדות ותיקים בני 100 שנים ויותר של משרדי מסחר, מפעלי חיתוך וסוכנויות מסחר ביהלומים. ואולם בשנים האחרונות, בעיקר בשל השינויים הפנימיים במגזר, כמו גם כניסתם של ההודים, הלבנונים, הרוסים והישראלים לתחום, רבים מהוותיקים מאבדים את עבודתם. לפי הערכות, שוק היהלומים בעיר איבד 25 אלף משרות מאז שנות ה-70 עם מעברן של משרות לשווקים במומבאי, בתל אביב או בדובאי.

"הסיפור של יהודי אנטוורפן הוא הסיפור של תעשיית היהלומים", אומר לנדאו. "עד לפני 40 שנה, היתה זו תעשייה יהודית בלבד. זה היה מקור ההכנסות של כולם. כולנו בנינו כאן חיים. אך זה השתנה", הוא אומר. "בעולם החרדי יש כעת הכרה בכך שהיהלומים אינם מציעים מספיק הזדמנויות לקיומם של הצעירים", מסביר לנדאו, ומוסיף כי חלק מהקהילה מנסה לעבור לתחום הנדל"ן או לפתוח חנויות. עורכי דין ורופאים, לדבריו, יש מעטים.

אחרים, מודה לנדאו, מפסיקים לעבוד ושורדים באמצעות דמי אבטלה וקצבאות ילדים, משכורות מהכולל או צדקה מהקהילה. ואולם לאור משבר ענף היהלומים, גם היכולת של הקהילה לתמוך במי שאינם עובדים ירדה משמעותית, ולכן חרדים שלא עובדים נאלצים להסתפק בקצבה ממשלתית של עד 1,300-1,400 יורו בחודש, בהתאם למספר הילדים. במקביל, מגמה נוספת בקהילה החרדית בבלגיה היא הגירה של מספר קטן, אך צומח, של אנשים לבריטניה ולישראל.

הקהילה החרדית בבלגיה

ריכוז עיקרי: אנטוורפן חברים: 10,000 (85% מהם חסידיים) כלל היהודים בבלגיה: 42 אלף שפה עיקרית: יידיש (רבים דוברים הולנדית, צרפתית, אנגלית, עברית וגרמנית, כנדרש בסביבה העסקית) עיסוק מרכזי: מסחר ביהלומים עוד משהו: הקצבה הממשלתית לחרדים שלא עובדים היא עד 1,400 יורו בחודש (תלוי במספר הילדים).

לונדון, בריטניה

קהילה שמרנית, קנאית לפרטיותה, אך מעורה בחיי העסקים

<< האוכלוסייה החרדית הגדולה בעולם, מחוץ לישראל ולארה"ב, היא זו החיה בבריטניה. שם, לפי הערכות אחרונות, מונה הקהילה החרדית כ-50 אלף איש, מתוך קהילה יהודית של כ-280 אלף. רוב החרדים מתרכזים בלונדון, וכ-20 אלף מהם גרים בשכונת סטמפורד היל שבצפון מזרח העיר.

מספר הילדים הממוצע במשפחה חרדית בבריטניה הוא 5.9, לעומת הממוצע הבריטי של 2.4. לכן, קהילה זו צומחת בצורה מהירה ביותר - כ-3 מבין כל 4 לידות בקרב יהודי בריטניה הן בקהילה החרדית. מחקר המשותף למכון היהודי לחקר מדיניות ולוועד שליחי הקהילות שהתפרסם ב-2010, מציין כי ב-30 השנים הקרובות הקהילה החרדית תהיה לקבוצה היהודית הגדולה בבריטניה.

הקהילות החרדיות בבריטניה הן שמרניות ושומרות על פרטיותן, חלים בהן חוקים נוקשים, והאמונה נלקחת ברצינות. קהילות אלה כוללות מאות בתי כנסת, בתי ספר, ישיבות, כוללים, מקוואות, חנויות אוכל כשר ומאפיות. היידיש היא השפה הנפוצה, והשידוך הוא שיטת הנישואים השכיחה. "נישואים חיצוניים" כאן פירושם נישואים עם חרדי/ה מחוץ לעיר או למדינה.

ואולם למרות אדיקותם הרבה, בדומה לקהילות חרדיות אחרות מחוץ לישראל, מרבית הגברים בקהילה החרדית בבריטניה, אם לא כולם, עובדים - גם בתוך הקהילה ולעתים קרובות גם מחוצה לה - בתחומים כמו נדל"ן, מסחר ושירותים פיננסיים. נשים, אם הן עובדות, לרוב נותרות בתוך הקהילה.

עמירם גונן, פרופ' לגיאוגרפיה חברתית ותרבותית באוניברסיטה העברית, שכתב רבות על קהילה זו, אומר כי בשנים האחרונות, עם הצמצום בשירותי הרווחה בבריטניה, גם אלו בקהילה החרדית שהיו בוחרים לא לעבוד כלל, מנסים כיום להשיג עבודה ומשלבים בין לימודי התורה לפרנסה. לדבריו, 80%-90% מהגברים החרדים בלונדון עובדים. "כעת הם במצב כלכלי קשה יותר, וחייבים לעבוד", הוא אומר, ומכנה את הקהילה "חברה של לומדים ומפרנסים".

ואולם המצב הכלכלי ההולך ומחמיר בבריטניה בשנה האחרונה משפיע גם על הקהילה החרדית: שכונת סטמפורד היל, למשל, נחשבת ליקרה ולכן ייתכן שרבים יעברו ממנה כעת לאזורים זולים יותר. "בניגוד לקהילות רבות בארה"ב שנדחקו ממרכזי הערים לפרוורים מסיבות כלכליות, בבריטניה זה עוד לא התרחש, אם כי מדברים על כך רבות", אומר גונן.

הקהילה החרדית בבריטניה

ריכוז עיקרי: לונדון חברים: 50 אלף כלל היהודים בבריטניה: 280 אלף שפה עיקרית: יידיש ואנגלית עיסוקים מרכזיים: נדל"ן, מסחר ושירותים פיננסיים (80%-90% מהגברים החרדים בלונדון עובדים) עוד משהו: מספר הילדים הממוצע במשפחה חרדית בבריטניה הוא 5.9.

פאריס, צרפת

יש גם רופאים חרדים

הישיבה הראשונה שהוקמה לאחר השואה באירופה היתה בצרפת - ישיבת אקסלבן. "בישיבה הזו לומדים גם לימודי חול ומכינים את הצעירים לבגרות", אומר ד"ר יעקב לופו, חוקר החברה החרדית ומחבר הספר "ש"ס דליטא". לדבריו, "הסיבה פשוטה - הם ביקשו תקציבים מממשלת צרפת כדי לשמר את התרבות היהודית. בממשלה היו מוכנים לתקצב, אבל אמרו להם 'גם לנו יש דברים שחשוב שתלמדו'. לישיבה לא היתה ברירה, והכניסו לימודי חול".

הקהילה היהודית בצרפת מונה כ-600 אלף איש, מתוכם 5% חרדים. ואולם לדברי לופו, לחרדים השפעה רחבה הרבה יותר, משום שהחרדים שולטים ב-65% ממוסדות החינוך היהודים בצרפת. ברוב המוסדות האלה מתקיימים לימודים מקצועיים מלאים. "יש הורים שמוותרים ושולחים את הילדים לישיבות קטנות בלי לימודי חול, אבל חלק גדול מההורים שולח את הילדים למוסדות שבהם יקבלו חינוך כללי וכלים לפרנסה בעתיד", אומר יונתן לוגסי, פעיל בקהילה החרדית בעיר ועובד בקונסיטוריה היהודית.

לפי לופו, בשלב מאוחר יותר חלק גדול מהיהודים פונה למסחר ומקים עסקים קטנים. "המדינה לא מאפשרת להם לשרוד בלי עבודה", הוא מסביר. חרדים רבים גם פונים לאקדמיה. "בצרפת אפשר למצוא גם רופאים חרדים", אומר לופו.

לוגסי מספר כי באזור פריז יש כיום כ-300 אברכים. "קשה מאוד להיות כאן אברך. המדינה לא נותנת כלום לכוללים, אבל עוזרת קצת למשפחות עניות בהנחות שונות", הוא אומר.

הקהילה החרדית בצרפת

ריכוז עיקרי: פאריס חברים: 30 אלף כלל היהודים בצרפת: 600 אלף שפה עיקרית: צרפתית ועברית עיסוקים מרכזיים: מסחר ועסקים קטנים עוד משהו: 65% מבני הקהילה היהודית שולחים את ילדיהם ללימודים במוסדות החרדיים.