באסם עיד – הכירו - ארז צדוק - הבלוג של ארז צדוק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

באסם עיד – הכירו

הוא פעיל זכויות אדם פלשתיני, עבד 7 שנים ב'בצלם', הקים ארגון משלו, נעצר ע"י ערפאת ושוחרר בהתערבות אמריקאית, והוא אומר את מה שלדעתו הרוב רוצה לומר ולא יכול. באסם עיד – הכירו.

12תגובות

את באסם עיד אני מכיר יומיים. פגשתי אותו אתמול לראשונה בפילדלפיה. הגענו שנינו לכאן כחלק ממסע הרצאות באוניברסיטאות ובקהילות יהודיות בארה"ב בנושא ה-BDS, החרם על ישראל והתעשייה הישראלית ביהודה ושומרון.

תכננתי לכתוב כאן את רשמיי מההרצאות באוניברסיטאות וכמובן את מה שיש לי לומר בנושא, ואני אעשה את זה בטור הבא, אבל אחרי ששמעתי את באסם עיד מדבר באירוע הראשון, בקהילה יהודית בפנסילבניה, אמרתי לו שאני רוצה לראיין אותו לטור הזה.

אני יכול להתחיל עם מה שיש לו לומר, אבל נראה לי שהדברים שלו מעניינים וחשובים מכדי שנשאיר אותם ללא רקע מתאים. אז בואו נתחיל מההתחלה. מי זה באסם עיד. הסיפור שלו מרתק כשלעצמו.

בסאם נולד בשנת 1958 בירושלים, ברובע היהודי שבעיר העתיקה. אז הרובע היהודי היה כמובן בשליטה ירדנית והתגוררו בו 500 משפחות ערביות. משפחות פלשתיניות, מבקש באסם להדגיש. ב-1966 נוצר מחנה הפליטים שועפט במזרח ירושלים, כאשר הירדנים פינו את כל 500 המשפחות אל המחנה, בצעד שעד היום באסם לא יודע מה היה המניע שלו. הרובע נשאר ריק מאדם עד מלחמת ששת הימים, אז נכנסו הצנחנים לרובע היהודי ולעיר העתיקה.

בעיר העתיקה משפחתו של באסם חיה בשכירות. החיילים הירדנים הציעו לאבי המשפחה שני חדרים במזרח ירושלים ו-80 מ"ר גינה. זו היתה הזדמנות לאבא חייט, אמא לא עובדת ו-10 ילדים. האבא לא ידע שמבית נורמלי בעיר העתיקה עם שירותים ומים זורמים, הם יגיעו למקום עלוב עם שירותים ומים במעלה הרחוב, וחצר שהם צריכים לגדר ולקבוע בעצמם. בגיל 8 הגיע באסם למחנה הפליטים וחי שם 33 שנים.

שכן של משפחת עיד חפר מערה מתחת לביתו. בזמן מלחמת ששת הימים הגיעו המשפחות הסמוכות אל בית השכן, ונכנסו כולם להתחבא במערה. במחנה היתה גם תחנת משטרה. שני השוטרים שבתחנה הגיעו לבית וביקשו בגדי נשים, כדי להתחפש שלא יגלו את זהותם.

בגיל 41 עזב באסם את מחנה הפליטים כשהוא נשוי עם שני ילדים. שני ילדיו הנוספים נולדו בביתו החדש בבית חנינא. ב-2004 עבר ליריחו בה הוא גר עד היום. הילדים לומדים בירושלים.

את הקריירה המקצועית הוא התחיל כעיתונאי בעיתון 'כל העיר' הירושלמי בעברית, כשהוא בן 28. בעיתון 'כל העיר' עבד כשנתיים-שלוש, שם הכיר את השמאל הישראלי, התחבר עם דדי צוקר מ-רץ (היום מרצ), הכיר את אביגדור פלדמן, את חיים (ג'ומס) אורון ועוד.

כשקרא בעיתון כלשהו שמקימים ארגון ישראלי שיחקור הפרות זכויות אדם של פלשתינים בשטחים – לימים ארגון בצלם – הגיש מועמדות והתקבל. שבע וחצי שנים עבד באסם בארגון בצלם. ביוני 1996 ערכה הנהלת בצלם דיון ארוך שנושאו היה האם לעסוק גם בהפרת זכויות אדם של פלשתינים על ידי הרשות הפלשתינית, או לעסוק רק בהפרת זכויות אדם של פלשתינים על ידי ישראל. ברגע שהתקבלה ההחלטה להתמקד רק בהפרות זכויות אדם על ידי ישראל ולהתעלם מהפרות זכויות של פלשתינים על ידי הרשות הפלשתינית, קם באסם בו במקום והכריז על התפטרותו.

עזיבת בצלם אירעה כשנתיים לאחר כניסת ערפאת והרשות הפלשתינית לעזה ולגדה. מספר חודשים לאחר עזיבתו את בצלם הוא הקים ארגון זכויות אדם בשם "הקבוצה הפלשתינית לשמירה על זכויות אדם." מטרת הארגון היא להתעסק בהפרת זכויות אדם של פלשתינים על ידי הרשות הפלשתינית. למה דווקא על ידי הרשות? שאלתי אותו. למה לא כללי? באסם אומר שהסיבה היא שהפרות זכויות האדם של הפלשתינים על ידי הרשות הפלשתינית פוגעניות הרבה יותר מאלו שעל ידי ישראל, כי הן באות מהממשל של הפלשתינים עצמם.

"אלו האנשים שאנחנו נלחמנו כדי להביא אותם לארץ," אומר באסם, "והם מפרים את זכויות האדם שלנו כל הזמן. זה לא אש"ף ששחרר את הפלשתינים, אלא אלו אנחנו, הפלשתינים, ששחררו את אנשי אש"ף מהדיקטטורה הערבית."

את ארגון ה-BDS שמנסה לעודד חרם נגד ישראל וספציפית נגד החברות שפועלות ביהודה ושומרון, באסם מגדיר כ-'ג'ינוסייד לכלכלה הפלשתינית'. משפט קשה, מונח קשה, אבל באסם מתעקש עליו.

"שאלה מאוד חשובה היא מי מינה את ה-BDS שידבר בשם הפלשתינים," הוא אומר בלהט. "ה-BDS נמצאים באירופה ובארה"ב ואין להם שום נוכחות לא בגדה, לא ברצועת עזה וגם לא בארצות ערב. האנשים האלה רוצים להמשיך את הפעילות שלהם על הסבל הפלשתיני, כמו גם האו"ם ואונר"א (אונר"א – ראשי תיבות של 'סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין'). הם כולם מתפרנסים על גבינו ועל הסבל שלנו. לכל אלה יש אינטרס פוליטי שלא יהיה פתרון לפלשתינים כי על זה הם ממשיכים להתפרנס ולעבוד. הם לא מנהלים פתרון אלא מנהלים את הסכסוך במטרה שיישאר."

שאלתי את באסם מה לדעתו צריך לעשות. גם כאן היתה לו תשובה חדה וברורה: "138 מדינות באו"ם הכירו במדינת פלשתין בספטמבר 2013. איפה המדינה? אני שואל. שמישהו יראה לי את המדינה הזאת. מי שרוצה באמת לדאוג למדינה פלשתינית, שיתחיל לבנות את המדינה לפני ההכרזה עליה. שיתחיל לבנות תשתיות, לבנות מוסדות, לבנות כלכלה, לפתור את בעיית הפליטים. לפתור בעיית הפליטים לא אומר בהכרח זכות השיבה. בכלל אין הרבה פלשתינים שמאמינים בזכות השיבה. זה הפך למשהו תיאורטי או הצהרתי אבל לא מעשי. מה יפתור את בעיית הפליטים? תקציבים, תשתיות, השקעות וכלכלה. לפני שמכירים במדינה, תתחילו להקים את הכלכלה שלה."

ומה עם רוואבי, העיר הפלשתינית החדשה, שאלתי אותו. זה לא בנייה של עיר? של כלכלה? "אף אחד לא מצליח להבין מה זה רוואבי," הוא עונה. "אתה יודע שהדגל של קטאר מתנופף מעל רוואבי? לא הדגל של הרשות הפלשתינית. זו עיר קטארית? בכל פעם שאני הולך לשם, אני רואה עיר ריקה. אומרים לי שבעוד חודשיים ייכנסו 250 משפחות. ככה כל פעם. גם לפני חודשיים הייתי ועדיין לא היה כלום. המשפחות שקנו בתים ברוואבי הם ערבים ישראלים או משפחות ערביות שחיות בניו יורק. לא היו פליטים שקנו ואני בספק אם יהיו פליטים שיתנו להם לקנות. כי פליטים יורידו את רמת החיים. כרגיל הפלשתינאים לא אוהבים את הפליטים למרות שהם בעצמם רובם פליטים."

לאירופאים באסם אומר – אם אתם הולכים לשים תוויות על מוצרי התנחלויות, אם לא תקנו את המוצרים האלה, אנחנו הפלשתינים נקנה אותם. לטענת באסם יש מספר לא קטן של פלשתינים שמבריחים את מוצרי ההתנחלויות אל השווקים הפלשתינים, וכולם יודעים, גם הרשות הפלשתינית. לא רק שהרשות הפלשתינית יודעת, בכירים ברשות מקבלים שוחד על אישור העברת מוצרים ישראליים ומוצרי יהודה ושומרון לשוק השחור בשטחי הרשות. למעשה יש לרשות אינטרס ביצירת שוק שחור, כי הוא מזרים אליה תקבולי שוחד.

שאלתי את באסם אם הוא בטוח שאני יכול לכתוב את זה. בוודאי, הוא אומר ועומד מאחורי דבריו. בנקודה הזאת שאלתי אותו כיצד הוא עדיין בחיים. הוא אומר שהרשות הפלשתינית משתמשת בו. כשטוענים שאין דמוקרטיה ברשות, הם מצביעים על באסם עיד ואומרים הנה, הוא מדבר נגדנו וגר בקרבנו וכלום לא קורה לו. פה אפשר לציין את העובדה שלאחר שפרש מ'בצלם' והחליט לעסוק בהפרת זכויות אדם של פלשתינים על ידי הרשות, ערפאת זרק אותו לכלא. לאחר 25 שעות של מעצר, ערפאת קיבל שיחת טלפון זועמת משר החוץ האמריקאי דאז, וורן כריסטופר, ובאסם יצא לחופשי. מאז הוא גם נהנה מ'חסות' אמריקאית בלתי מורגשת, אבל היא שם.

לסיכום הוא אומר, "אין כלכלה פלשתינית ואם יש, היא נשענת על הכלכלה הישראלית. כשעובדים פלשתינים מפוטרים בגלל ה-BDS, זה לא מסתכם רק בפיטורי העובדים. הבעיה היא שילדיהם של הפועלים שפוטרו, נשללת מהם הזכות לביטוח רפואי. הישראלים הם היחידים שדואגים לכלכלה הפלשתינית. לא ארצות ערב מנסות לשפר את המצב ולא אנשי עסקים פלשתינים. אלה משקיעים בכל מקום בעולם ולא בעזה ובגדה. אנחנו בונים את ההתנחלויות ואני אומר את זה בלי בעיה כי אין לנו אלטרנטיבה אחרת. הפלשתינים הם עם שרוצה לחיות. לפני שאנחנו רוצים הגדרה, אנחנו רוצים לחיות. אף אחד לא דואג לכלכלה שלנו ולחיים שלנו, חוץ מהישראלים. זאת האמת ואני אומר אותה בשם רוב הפלשתינים שלא יכולים לדבר כי יפגעו בהם. אני חסין אז אני מדבר בשמם. אם אתם מחרימים מוצרי התנחלויות, אתם מזיקים לנו, לא למפעלים בהתנחלויות. אנחנו ממילא נקנה את המוצרים שלא תקנו, בשוק השחור. אם תקנו, אנחנו נעבוד, נשתכר ונוכל להתקיים בכבוד. זה הרצון של כל בן אדם על האדמה הזאת."

עד כאן דבריו של אדם אמיץ שמדבר שונה וייחודי, וטוען שהוא פה להמון פלשתינים, לרוב הדומם שרוצה לעבוד, להתפרנס ומבקש מהעולם לקנות את מוצרי יהודה ושומרון, כדי לעזור להם – לפלשתינים, להתקיים בכבוד. לרוב הדומם שרוצה לחיות בשלום עם ישראל, שסובל משלטון הרשות הפלשתינית אבל בהיעדר חסינות כזו שבאסם נהנה ממנה, נמנע מלומר את דברו. לרוב הדומם שאומר למרבה ההפתעה או שלא, שהמדינה היחידה שדואגת לפלשתינים ולכלכלתם, היא מדינת ישראל.

באסם עיד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם