נתניהו מתלונן שאין פיקוח על תאגיד השידור - אך הוא אשם בכך - פוליטי - דה מרקר TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו מתלונן שאין פיקוח על תאגיד השידור - אך הוא אשם בכך

ראש הממשלה תוקף את תאגיד השידור הציבורי שפועל "עם תקציב של 700 מיליון שקל בלי פיקוח", אבל שוכח לציין כי הפיקוח על רשות השידוד רופף בהרבה ■ הוא שוכח גם לציין שהצעת החוק להגברת הפיקוח על תאגידים ציבוריים טורפדה על ידי ממשלתו, ומטורפדת בעקביות כבר 25 שנה

6תגובות
נתניהו בישיבת הממשלה, בחודש שעבר
אוליבייה פיטוסי

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מפיל אוטוטו את ממשלתו, ומכניס את מדינת ישראל למערכת בחירות מיותרת שנתיים לפני המועד, בגלל התעקשותו להותיר את תאגיד השידור הציבורי תחת שליטתו.

נתניהו השתמש בכל פעם בטענה אחרת כדי להסביר שתאגיד השידור הציבורי הוא אם כל חטאת, ואילו רשות השידור היא כליל השלמות. הטיעון המוחץ האחרון היה זה של היעדר פיקוח ציבורי על התאגיד. "אני לא יכול להבין איך 700 מיליון שקל יישארו בלי פיקוח ציבורי", אמר נתניהו בערב הגיבוש של הקואליציה בשבוע שעבר. "אני לא מכיר דבר כזה. זה כמעט שלושת רבעי מיליארד שקל".

אי־אפשר להתווכח עם הטענה הזאת: העברה של 700 מיליון שקל מכספי הציבור לתאגיד בלי פיקוח ציבורי מתאים היא אכן שערורייה. אין סיבה שבמדינת ישראל המודרנית יתקיים מצב כזה. אלא שהטענה של נתניהו כי הוא "לא מכיר דבר כזה" מעט מוזרה, לאור העובדה שהוא מוקף בדוגמאות כאלה, בהן רשות השידור, שבהמשך הפעלתה הוא תומך.

התקציב של רשות השידור הוא הרבה יותר מ–700 מיליון שקל בשנה, ובניגוד גמור לרושם שנתניהו מנסה ליצור — התקציב הזה מועבר כיום בלי פיקוח, ולו מינימלי, מצדה של המדינה. גם רשות השידור, כמו תאגיד השידור שאמור להחליפה, היא תאגיד ציבורי סטטוטורי. כלומר, תאגיד שהוקם מכוח חוק מסוים, ולכן חלים עליו רק הכללים שנקבעו באותו חוק.

החוק של רשות השידור הוא עתיק יומין, וגם מרבית התקציב של רשות השידור הוא תקציב עצמאי, וכולל הכנסות מאגרת רכב, ובעבר גם מאגרת הטלוויזיה. עובדה זו הביאה לכך שיותר ממיליארד שקל זרמו מדי שנה לרשות השידור בלי פיקוח של המדינה, ובלי יכולת להתערב בניהול הכסף הזה, מאחר שחוק רשות השידור לא איפשר זאת. כך התרחש המצב האבסורדי שבו תקציב הרשות מתנפח מדי שנה, בשל חריגות בהעסקת עובדים ובשכרם, והרשות אינה עומדת בחובותיה להפקות מקור — בעוד המדינה אינה יכולה להת­ע­רב, מכיוון שהחוק המיושן לא העניק למדינה סמכויות פיקוח ובקרה.

חוק תאגיד השידור הוא כבר חוק מודרני ומתקדם הרבה יותר, ולכן הוא מעניק סמכויות פיקוח תקציביות רחבות בהרבה למדינה. תקציב התאגיד נקבע בחוק, ולא ניתן לסטות ממנו. נתח הוצאות השכר מתקציב התאגיד אינו יכול לעלות על שיעור מסוים. לתאגיד יש חובת הפקות מקור בשיעור מתוך התקציב שלו, וכל חריגה תקציבית מביאה לפיטורים מיידיים של מנכ"ל הרשות — סנקציה אפקטיבית ביותר. על כל אלה צריך להוסיף את הממשל התאגידי המודרני שנקבע לתאגיד השידור, בדמות של מועצה ציבורית הממונה בידי שופט, ושיש לה חובות מלאות כמו של דירקטוריון בחברה.

יתרה מכך, אם ראש הממשלה זועם על היעדר פיקוח ציבורי מספיק על כספי הציבור שמועברים לתאגיד השידור, הרי שההצעה שהוא מנסה לקדם אינה פותרת את הבעיה הזאת כלל. ההצעה לאפשר את המשך קיומה של רשות השידור הנוכחית, ולהכפיף את הרשות למועצה פוליטית המתמנה בידי שרים, תגביר מאוד את הפיקוח הפוליטי על התכנים המשודרים ברשות השידור החדשה־ישנה — אבל היא כלל אינה מעלה או מורידה מבחינת הפיקוח התקציבי. זה נשאר רופף, בכל מקרה.

רשות השידור מפוקחת הרבה פחות
הפיקוח התקציבי של רשות השידור ותאגיד השידור
בעל הסמכות
לאישור התקציב
רשות השידור: המליאה,
המתמנה על ידי הדרג הפוליטי
התאגיד: מועצת התאגיד,
המתמנה על ידי שופט
תקנים לאיוש משרות
רשות השידור: ללא מגבלה
התאגיד: מותנה באישור
הממונה על התקציבים באוצר
מסגרת התקציב
רשות השידור: משתנה מדי
שנה ונקבעת על ידי הרשות
התאגיד: מתוקצב בסכום קבוע
של 650 מיליון שקל בשנה
חובת ביקורת של רו"ח
על הדו"חות הכספיים
רשות השידור: אין חובה
התאגיד: חובה
סנקציות במקרה של
חריגה ממסגרת התקציב
רשות השידור: ללא סנקציות,
תקציב המדינה מממן את
הגירעון שנוצר
התאגיד: המנכ"ל מפוטר
אוטומטית
תקרת הלוואות לפיתוח
רשות השידור: ללא מגבלה
התאגיד: מגבלה של 20 מיליון
שקל בשנה

המונופול הכוחני והמסואב בישראל

עם זאת, אפשר להבין את האי־נחת שחש ראש הממשלה מכך שתאגיד השידור מוקם כגוף סטטוטורי עצמאי בחוק, כלומר גוף שמלכתחילה מורחק מידי הממשלה, ואפשרויות הפיקוח של הממשלה עליו מוגבלות. יש בעיה מהותית במבנה של תאגידים ציבוריים. מצד אחד הם חלק מהפעילות הממשלתית, ומצד שני הם גופים עצמאיים על פי חוק, שאינם כפופים למערכי הבקרה הממשלתיים.

64 תאגידים ציבוריים כאלה קיימים בישראל, והם ממלאים שורה של תפקידים קריטיים. הגדול והמפורסם ביותר הוא רשות שדות התעופה (רש"ת), עם תקציב של מיליארדי שקלים מדי שנה. לצדה פועלים גם גופי פיקוח עצמאיים (כמו רשות שוק ההון החדשה, הרשות לניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים, בנק ישראל והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו), מד"א, רשות הטבע והגנים, יד ושם ועוד.

בחלק מהמקרים, התאגיד הציבורי הוקם הרחק מידה של הממשלה במכוון, מפני שהממשלה הבינה את חשיבות השמירה על עצמאותו. בנק ישראל הוא הדוגמה הבולטת ביותר לכך, אבל גם הרשות לניירות ערך או הרשות השנייה הוקמו כתאגידים עצמאיים מסיבה זו. כלומר, הממשלה הסכימה לוותר על חלק מסמכויותיה, אף שמדובר בגופים שמנהלים את ליבת מדיניות הרגולציה הממשלתית, מפני שהעצמאות שלהם חשובה יותר מהסמכות. עם זאת, המחיר של הוויתור הוא שלא מעט מהתאגידים הציבוריים האלה נהפכו עם הזמן לגופים שמנים, המפנקים את עובדיהם בשכר גבוה, בלי שהמדינה יכולה לפעול כדי לעצור זאת.

הדוגמה הבעייתית והקשה מכל היא זאת של רש"ת — אולי המונופול הכוחני והמסואב ביותר בישראל. רש"ת קובעת את תקציבה בעצמה, היא קובעת את האיגרות המשולמות על השימוש במתקניה, ובהיותה מונופול, היא יכולה לקבוע איגרות מנופחות. בכתבה שפורסמה לפני שנה ב–TheMarker צוין כיצד העלתה רש"ת את איגרות הנוסעים ב–90% במשך שמונה שנים — אף שהיא נהנית מעודפים של כחצי מיליארד שקל בשנה, ובקופתה הצטברו עודפים של 5.6 מיליארד שקל. ניסיון של האוצר להעז ולמשוך חלק מהעודפים האלה כדיווידנדים לקופת המדינה לפני שנתיים, כמעט הסתיים בחסימת התנועה האווירית בישראל — העובדים איימו לממש את איום היד על השאלטר.

הכוח העצום הנתון בידי עובדי רש"ת כבר סיפק תחמושת לכמה דו"חות של מבקר המדינה — האחרון שבהם, מ–2014, מצא כי שיעור העסקת מקורבים ברש"ת מגיע ל–25% מכלל העובדים, וכי ליו"ר ועד העובדים, פנחס עידן, יש לא פחות מ–15 קרובי משפחה שעובדים ברש"ת. זאת זכות אדירה לעבוד ברש"ת: השכר הממוצע בה ב–2015 היה 22.7 אלף שקל בחודש (ברוטו), לא כולל הטבות כמו מתנות לחגים בסכומים של אלפי שקלים. בקופת השי לחג של עובדי רש"ת הצטברו כבר קרוב ל–40 מיליון שקל — מספיק כדי לממן את השי לחג של העובדים ל–50 השנים הבאות.

שביתה בנתב"ג
דודו בכר

לא שקיפות ולא פיקוח

הסיאוב של רש"ת מתנהל מתחת לאפם של שרי התחבורה לדורותיהם, בלי שאיש מהם נקף אצבע כדי לעצור זאת — ממש כשם שחגיגות השכר ובזבוזי התקציב של רשות השידור התנהלו כל השנים תחת משרד התקשורת, כששום שר מלבד גלעד ארדן לא עצר את החגיגה. משרד המשפטים הבחין בניצול לרעה של העצמאות שניתנה בחוק לחלק מהתאגידים הציבוריים, ולכן מאז 1992 מנסה המשרד לקדם את הקמתה של רשות התאגידים הציבוריים, שתפקח עליהם.

הניסיון האחרון להטיל פיקוח כזה התבטא בהצעת חוק מעמיקה ומקיפה שהוגשה ב–2013, ובה הוצע להקים רשות תאגידים ציבוריים בתוך רשות החברות, ולחייב את התאגידים בכללי הממשל התאגידי. הצעת החוק כללה שקיפות ופיקוח, חובה לפרסם דו"חות כספיים וגם חובה למנות רו"ח, מבקר פנים ויועץ משפטי, ובאופן כללי, לעמוד תחת רגולציה דומה לזו של החברות הממשלתיות. החוק מכיר בחשיבות העצמאות של התאגידים הציבוריים, ולכן נקבע כי סמכות ההתערבות של השר הממונה בתאגיד ציבורי תהיה מוגבלת.

הצעת החוק מתייחסת לשיקולים הסותרים בפיקוח על תאגיד עצמאי: "מצד אחד, האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד הציבורי מכוח החוק המקים, מצביעה על כוונה להקנות לו עצמאות רבה וגמישות תפעולית. ומצד שני, כגוף ציבורי אינו יכול לפעול במנותק מהמגזר הציבורי... כאיזון בין שני השיקולים, מוצע להגדיר סמכות מצומצמת של הממשלה להנחות את התאגיד הציבורי בעניינים מסוימים. הסמכות המוצעת היא מתוחמת ומצומצמת כדי למזער את האפשרות לפגוע בעצמאות התאגיד הציבורי. מבחינה עניינית, הנחיה לתאגיד ציבורי תינתן רק אם הדבר נדרש לקידום מדיניות הממשלה או להבטחת קיומו של אינטרס ציבורי".

שימו לב: השר הממונה יכול להתערב בתאגיד הציבורי, אבל רק אם הדבר נדרש כדי להבטיח את קיומו של האינטרס הציבורי.

אפשר כבר לנחש כי הצעת החוק, שמשרד המשפטים ורשות החברות עמלו עליה שנתיים, לא צלחה את משוכת הממשלה. שום שר אינו רוצה להגביל את סמכות ההתערבות שלו בתאגידים הציבוריים לקידום האינטרס הציבורי בלבד, ולא חלילה כדי לקדם את האינטרס הפוליטי־האישי שלו.

חוסר הרצון להגביל את ההתערבות בתאגיד ציבורי רק לקידום האינטרס הציבורי מתחיל בלשכת ראש הממשלה. אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שנתניהו, שמזדעזע כל כך מ–700 מיליון שקל שמועברים לתאגיד השידור בלי פיקוח חי בשלום עם 5.6 מיליארד שקל שנצברים בסיאוב של רש"ת, ונתן להצעת החוק החשובה הזאת למות מיתת נשיקה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם