מיאיר היהיר למשה המחייך - חדשות - דה מרקר TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מיאיר היהיר למשה המחייך

שר האוצר הקודם ניסה לפעול כמי שיודע הכל ואינו זקוק לעצות ■ השר הנוכחי אינו לוקה ביהירות של קודמו, אבל בהתנהלותו סביב תאגיד השידור הציבורי והגדלת קצבאות הנכים, הוא ממדר את הצוות המקצועי של משרדו - ובוחר לקבל החלטות בשיטת השליפה מהמותן

75תגובות
יאיר לפיד ומשה כחלון
מיכל פתאל ומרק ישראל סלם

שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, ייזכר בתולדות משרד האוצר כאחד השרים הגרועים בשנים האחרונות. יאיר היהיר סבל מריבוי המגרעות שניתן לייחס לשר: יהירות, חוסר הבנה, חוסר מקצועיות, היעדר ניסיון ניהולי, פופוליזם, והגרוע מכל — כוונות רעות.

הרושם שנוצר הוא שהדבר העיקרי שעניין את לפיד היה כיצד לקדם את עצמו, ולא כיצד לקדם את מטרות המשרד או את טובת הציבור. הכוונות הרעות שלו הגיעו לביטוי החד ביותר באופן המזלזל והפוגעני שבו התייחס לפקידי משרד האוצר, לרבות הנאום המפורסם שבו האשים אותם בחתירה תחת הדמוקרטיה.

לכן כניסתו של משה כחלון למשרד האוצר לוותה באנחת רווחה רבתי. כחלון, להבדיל מקודמו, הוא פוליטיקאי ושר מנוסה, יש לו הבנה בניהול פוליטי, ואף שגם הוא נתון ללחצים פוליטיים ולצורך להציג הישגים מיידיים — כמו כל פוליטיקאי — כחלון מבין את האחריות הציבורית הכרוכה בתפקידו, ואת הצורך לפעול גם בגזרות לא פופולריות ולא מיידיות. הסכמתו ההיסטורית להפריד את הפיקוח על הביטוח ממשרד האוצר ולהופכו לרשות פיקוח עצמאית, כמו גם התמיכה הבלתי־מסויגת שלו בהחלטה ההיסטורית להגדיל את התקציבים המוקצים לחברה הערבית בישראל, הן החלטות מעוררות יראת כבוד.

למרות זאת, ככל שחולף הזמן וכחלון נעשה לחוץ יותר בשל חוסר יכולתו להגיע להישגים ברורים בתחום הדיור, כך מידרדרת רמת הניהול שלו, עד כדי סכנה להגיע לשפל של קודמו. לצד "משה המחייך", כינוי שמעיד על כך שכחלון הוא אדם נחמד (הוא באמת נחמד, אנושי ומאוד לא יהיר), שמנסה יותר מדי להיות גם שר אוצר נחמד, מתגלה שר אוצר חלש, שנכנע ללחצים פוליטיים ופופוליסטיים יתר על המידה — ועל הדרך מתחיל לפעול בניגוד לכללי הניהול התקין של משרדו.

מכבה השריפות הפוליטי של כחלון

פעמיים בתוך שבועיים כחלון הפנה גב לצוות המקצועי של משרד האוצר — לא משום שהעצות של הצוות המקצועי הן רעות, אלא דווקא מפני שהעצות שלו טובות, ולכן עלולות היו להפריע לכחלון לקבל החלטות כושלות. פעם אחת זה קרה במשא ומתן שניהל כחלון עם נתניהו על תאגיד השידור הציבורי, תוך שהוא ממדר את כל הצוות המקצועי של משרד האוצר, ועובר בשתיקה גם על המידור של הצוות המקצועי במשרד המשפטים בידי היועץ המשפטי לממשלה.

במקום הצוות המקצועי, שיכול היה לשפוך אור על התקדים הנורא בהסכם הכניעה לגבי התאגיד (רפורמה מבנית חקוקה שמבוטלת ברגע האחרון), או על העלות התקציבית הגבוהה של פיצול התאגיד לשני תאגידים — התייצב לצד כחלון מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, שמתפקד כמינוי פוליטי יותר מאשר מקצועי.

ירון זליכה
עופר וקנין

המינוי של באב"ד נתפש כאחת השגיאות המקצועיות של כחלון, מאחר שבאב"ד הוא פוליטיקאי. בבחירות לכנסת באב"ד הוצב במקום 11 ברשימת כולנו, וזוהי הפעם הראשונה שבה ממונה לתפקיד המקצועי של מנכ"ל משרד האוצר איש פוליטי. בהתאם לכך, באב"ד מתפקד כמכבה השריפות הפוליטי של כחלון, ולא כראש המערכת המקצועית של פקידות האוצר.

אחרי שבאב"ד וכחלון מידרו את הצוות המקצועי באוצר בהחלטת התאגיד, הם ממדרים אותם שוב בהחלטה הגורפת על הגדלת קצבאות הנכים ב–4 מיליארד שקל. ההחלטה התקבלה בהליך שמעורר תהיות לגבי התבונה הפוליטית שבו, כשכחלון מפריט את זכות ההחלטה שלו לידי ירון זליכה (איש מקצוע בכיר, אבל לא בתחומי הרווחה), ובפועל מחשק את עצמו ציבורית. אחרי שזליכה יפרסם את המלצותיו, לכחלון יהיה קשה מאוד לסגת מהן — גם אם יתברר שהן שגויות או לא ישימות — במקום לעבוד בדרך המלך, כלומר להורות לצוות המקצועי של משרד האוצר להציג חלופות להגדלת קצבאות הנכות, אפילו באותה עלות, של 4 מיליארד שקל.

התוצאה היא שכחלון ניצב עתה בפני שוקת שבורה: הוא כבר התחייב ציבורית על הגדלת הקצבאות ב–4 מיליארד שקל, אבל רק עתה הוא מתפנה לבדוק אם ההחלטה על כך ישימה, אם היא רצויה, ואם יש לו המקורות התקציביים לכך.

כמו קודמו, כחלון מגלה נטייה גוברת והולכת לעקוף את הצוות המקצועי של משרד האוצר ולקבל החלטות לבדו, מעל לראשם של פקידיו. אפשר היה להבין התנהגות כזאת במקרה של יאיר היהיר, שביסס את המוניטין שלו כמי שיודע הכל ואינו זקוק לאיש שייעץ לו. הגישה היהירה הזאת הובילה את לפיד להחלטה האומללה על מע"מ 0%, ובסופו של דבר גם לפיטוריו.

רק שכחלון הוא שר מנוסה בהרבה, והוא כבר צריך להבין שהשר אינו יודע הכל, וכדי לא לטעות, עליו לסמוך על הידע המקצועי של הפקידים שלו — גם אם הוא בוחר במדיניות שונה מזאת שהם ממליצים עליה. זכותו של השר לקבוע מדיניות, אך זוהי לא זכותו לקבוע את המדיניות בשליפות מהמותן ובלי להיוועץ מקצועית. העקיפה של הדרג המקצועי במשרד האוצר אמנם מסייעת למשה המחייך לקבל החלטות שממצבות אותו כשר אוצר נחמד ופופולרי, אבל בסופו של דבר היא מתנפצת לכולנו בפרצוף, בגלל תהליך קבלת החלטות לא מקצועי ולא רציני.

זליכה: "אגף התקציבים זילזל בעבודתי"

ירון זליכה מסר בתגובה: "הצעת החוק להגדלת קצבאות הנכים, שאושרה כבר בכנסת בקריאה ראשונה, היתה יוצרת עיוות קשה. מדובר בהצעה שהעלות שלה היא אסטרונומית, כ–15 מיליארד שקל, ושמשמעותה היא שגם עשרות אלפי נכים, שעובדים ומשתכרים שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק, היו מקבלים לפתע זכות לקבלת קצבה. היה ברור שצריך לייצר מענה להצעת החוק הזאת, אבל המענה לא יכול לבוא מתוך משרד האוצר — בשל משבר האמון הקשה של הנכים באגף התקציבים. הנכים, לכן, העלו את שמי כדמות מקובלת ומעוררת אמון, ושר האוצר קיבל זאת.

"ניהלתי את העבודה לבד, אבל לאורך הדרך התייעצתי עם כל גורמי המקצוע הרלוונטיים, לרבות אגף התקציבים באוצר. לצערי, האגף זילזל בעבודה שלי ולא שש לשתף פעולה. הבחירה בי נבעה גם משום שאני מכיר היטב את תקציב המדינה ואת עבודת הממשלה, ולכן לא אגיש המלצות שתקציב המדינה לא יוכל לעמוד בהן. ההמלצות עומדות היטב בדרישות התקציב, לרבות מגבלת הנומרטור".

 

הירשמו עכשיו לעדכון יומי מאתר TheMarker ישירות לתיבת הדוא"ל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם