אם כחלון הוא שר חברתי - יש לו סיבה מצוינת להפיל את נתניהו וללכת לבחירות - פוליטי - דה מרקר TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

אם כחלון הוא שר חברתי - יש לו סיבה מצוינת להפיל את נתניהו וללכת לבחירות

האם המשבר סביב תאגיד השידור החדש מעניין רק עיתונאים ופוליטיקאים? חבל, כי הוא נוגע לפערים החברתיים היסודיים במשק ■ במדינות שיש שבהן צמיחה גבוהה ותקשורת מוחלשת, רוב השפע מתועל לבעלי הכוח

39תגובות
נתניהו וכחלון שותים קפה בירושלים, השבוע
מתוך חשבון הטוויט

ראש הממשלה בנימין נתניהו אוהב לגנוב הצלחות משרים אחרים, את זה אנחנו כבר יודעים. שר האוצר משה כחלון מרגיש שנתניהו ניסה לגנוב לו את הקרדיט על הצמיחה היפה של המשק ועל הישגי "מחיר למשתכן" בשנה האחרונה — גם זה כבר ידוע. רגע מנגבים חומוס, רגע אחרי זה הם כבר לא.

יש כאלה שמנסים להציג את המשבר הקואליציוני כעניין אזוטרי. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט אמר שהמשבר סביב תאגיד השידור הציבורי "לא מעניין את הציבור, הוא מעניין רק עיתונאים ופוליטיקאים". אבל הסיבה לכך היא שהעיסוק במריבות מטשטש את ההשלכות ארוכות הטווח של מהלכי נתניהו.

ספק אם בחירות יטיבו עם כלכלת ישראל בטווח הקצר. לעומת זאת, במבט לטווח ארוך, כחלון לא ישרת את האג'נדה החברתית שלו אם לא יבלום את מהלכי ההשתלטות של נתניהו על התקשורת.

חוק התקשורת שמקדם נתניהו אינו מוגבל לחיסול תאגיד השידור הציבורי שאותו כינה נתניהו "תאגיד השמאל", אלא יאפשר גם כניסה של שחקנים זרים לשוק השידורים המסחריים. בהעדר מתעניינים מוכרים אחרים, סביר שהשחקנים שייכנסו לשוק הזה יהיו מיליארדרים ובעלי הון המצדדים בנתניהו, בדיוק כפי ששוק העיתונות הכתובה נשלט כיום על ידי החינמון "ישראל היום" שבשליטת שלדון אדלסון.

אם כחלון הוא שר חברתי שהאג'נדה העומדת בראש מעייניו היא הקטנת האי־שוויון במשק, הפלת הממשלה בגלל מאמציו של נתניהו להדק את השליטה בתקשורת היא בדיוק הדבר הנכון לעשות. ככל שנתניהו מהדק את עניבת החנק שלו סביב צווארם של גופי השידור בישראל, צפוי האי־שוויון לגדול — ועמו גם כוחם של בעלי ההון. זו תובנה שעולה באופן מובהק ממחקר שערכו חוקרים מארה"ב ומאמריקה הלטינית שפורסם לאחרונה.

העימות בין נתניהו וכחלון נבנה על הצלחת המשק הישראלי בשנה האחרונה. ב–2016 הצמיחה בישראל היתה 4%, כפול מהצמיחה הממוצעת במדינות OECD. נתניהו משתמש בנתון הזה ובסיפורי הצלחה כמו מכירתה של חברת מובילאיי לאינטל ב–15 מיליארד דולר כהוכחה לכך שהוא ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה כאן, שהוא פועל למען טובת הציבור, ושהעיתונות הביקורתית כלפיו היא "שמאלנית" ושקרית.

הבעיה היא שהשגשוג הכלכלי מחד גיסא והמאמץ של נתניהו להשתלט על השיח באמצעי התקשורת אינם מנותקים זה מזה. להפך — כאשר נתניהו מחליש את התקשורת, הוא מבטיח שעיקר הצמיחה בישראל יישאר בידי בעלי הון מעטים. הציבור הרחב כלל לא יבין כיצד הוא נגזל.

מחקר שפורסם באחרונה מטעם החוקרים דיויד אלטמן ואניבאל פרז־ליניאן בחן את השפעת הצמיחה הכלכלית על הדמוקרטיה ב–18 מדינות באמריקה הלטינית בין 1990 ל–2013. המחקר הוא חלק מפרויקט של מכון Varieties of Democracy באוניברסיטאות גוטנבורג בשוודיה ונוטר־דאם בארה"ב, שהוא אולי הפרויקט הגדול בעולם לחקר הדמוקרטיה.

ב–2003 נהנו מדינות אמריקה הלטינית מ"בום" כלכלי. הצמיחה האדירה נבעה מגידול דרמטי בביקוש לסחורות, שהונע בעיקר מגידול בביקוש מצד השוק הסיני. לאן תועלה הצמיחה הזו?

המחקר מצא כי במדינות שמאופיינות בתקשורת חופשית, בחופש ביטוי ופלורליזם של השיח הציבורי תורגמה הצמיחה לחיזוק של הדמוקרטיה ושל כלל האוכלוסיה. לעומת זאת, במדינות שמתאפיינות בהגבלות על חופש הביטוי ובתקשורת לא פלורליסטית, תועלה עיקר הצמיחה הכלכלית לחיזוק הקבוצה השלטת. במלים אחרות, בעלי הכוח קטפו אליהם את פירות הצמיחה הכלכלית הלאומית, בממון ובמשאבים.

צמיחה כלכלית חזקה היא כר פורה לשינויים חברתיים משום שהציבור הרחב מצפה להיות חלק מה"מסיבה", ומתעצבן כשהוא לא חלק ממנה. זוהי תפיסה ששותפים לה כלכלנים ידועים כמו מנסור אולסון והיסטוריונים נודעים כמו סמואל הנטינגטון. המחקר החדש ממחיש כי הדרך למנוע מהציבור להשתתף בחגיגה היא השתקת התקשורת.

החוקרים סבורים כי צמיחה כלכלית תורגמה לחיזוק השליטים המכהנים תוך פגיעה בדמוקרטיה, במדינות שבהן השליטים היו מסוגלים להגביל את חופש הביטוי ולצמצם את כוחה של התקשורת.

כך קרה למשל בארגנטינה, קולומביה, אקוואדור, ניקרגואה וגם ונצואלה — שבהן נדרשו עיתונאים להתיישר על פי קווי נאמנות פוליטית בתכיפות גבוהה. לעומת זאת במדינות כמו ברזיל, צ'ילה ואורוגוואי גילה השלטון סובלנות כלפי עיתונות ביקורתית, ובהתאמה פירות הצמיחה התפזרו לשכבות אוכלוסיה רבות יותר.

יש לנו גז, יש לנו מובילאיי. אבל נתוני הצמיחה הגבוהים של ישראל צריכים להיקרא יחד עם נתוני האי־שוויון במשק, שבהם מככבת ישראל במקומות נמוכים ביחס לרוב מדינות ה–OECD. הצמיחה הגבוהה מעל הממוצע של המשק הישראלי במשך יותר מעשור אינה מתורגמת להקטנת האי־שוויון. לא צריך מחקרים כדי לראות כיצד הצדדים הגרועים של אמריקה הלטינית משוכפלים במשק הישראלי. החלשת התקשורת רק תחריף את המציאות הזו.

הירשמו עכשיו לעדכון יומי מאתר TheMarker ישירות לתיבת הדוא"ל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם