>> "ראיתי שאין לזה שום שימוש, זה לא תרם לי שום דבר בחיים. הבנתי שאני יכול לתקשר עם אחרים מצוין באמצעות הדואר האלקטרוני. בנוסף, הצטבר הרבה מאוד מידע עלי שהיה חשוף", מספר גיא קריגר (26), סטודנט שעזב בשנה שעברה את הרשת החברתית פייסבוק, שבה היו לו כ-200 חברים.
קריגר מספר שהוא לא מרגיש בחסרונה של פייסבוק, למרות שמרבית חבריו מנהלים את חייהם ברשת החברתית. בדומה לקריגר, שהשתעמם מהרשת החברתית, ישנם ישראלים רבים המקבלים גיבוי מסקר חדש של חברת המחקר גרטנר, שמראה כי אחוז ניכר של צעירים לא מוצא טעם בחברות ברשתות חברתיות.
הסקר של גרטנר, שפורסם באוגוסט האחרון, כלל 6,295 משיבים בני 13-74 ממדינות מתפתחות (לדוגמה ברזיל) ומפותחות (ארה"ב בריטניה). המשתתפים נשאלו לגבי דעותיהם והרגלי השימוש שלהם ברשתות החברתיות. 31% מהצרכנים הצעירים, מוכווני המובייל והטכנולוגיה, דיווחו כי הם משתעממים מהרשתות החברתיות. אנליסטים של גרטנר בחנו את מידת התלהבותם של הגולשים מאתרי מדיה חברתית שונים. 24% מהמשתתפים בסקר ציינו כי הם משתמשים ברשת החברתית העיקרית שלהם "קצת פחות" או "הרבה פחות" מאשר כשהחלו להשתמש בה.
פרט לשעמום, סיבה נוספת לפיחות בגלישה ברשתות החברתיות היא נושא הפרטיות. 33% מהגולשים הודו כי הם מוטרדים מפרטיותם במדיה החברתית. כניסה של גופים מסחריים לרשתות החברתיות, כמו גם שינויי מדיניות בנוגע להעברת פרטי גולשים לצד שלישי שמבצעות רשתות כמו פייסבוק, נותנים את אותותיהם והגולשים מצביעים ברגליים.
עם זאת, דו"ח של חברת המחקר קומסקור מצא שישראל היא המדינה המובילה בעולם בשימוש ברשתות חברתיות. החברה פירסמה בדצמבר דו"ח מיוחד העוסק בהתחזקותן של הרשתות החברתיות, ובו נחשף הנתון הבא: במדידה לפי כמות השעות הממוצעת לגולש ברשתות חברתיות, הישראלים מובילים עם ממוצע של 11.1 שעות גלישה בחודש - פי שניים מהממוצע העולמי, שהוא 5.7 שעות.
מאמינה בתקשורת ישירה
אבל לא כל הישראלים מוכנים להקדיש שעות יקרות לרשת החברתית. זאב פייגיס, אדריכל ישראלי המתגורר בלונדון, עזב את פייסבוק כבר ב-2008. "הצטרפתי לפייסבוק כי זאת היתה דרך טובה לשמור על קשר עם אנשים בישראל. עם הזמן זה נהפך להיות משהו שצורך יותר ויותר זמן. מצאתי את עצמי מחפש אנשים שהכרתי וכותב על קירות של אנשים, גם באמצע הלילה. החלטתי שזה גוזל יותר מדי זמן, וניסיתי לשכנע חברים מכורים כמוני להצטרף אלי ולעזוב. פתחתי קבוצה שנקראת 'לעזוב את פייסבוק', אחת מתוך מאות", הוא מספר.
פייגיס אינו מאמין שהקשרים ברשת החברתית באו על חשבון הקשרים בעולם "האמיתי". "אנחנו מדברים בטלפון, שולחים דוא"ל, שולחים SMS וכותבים שירים אחד לשני". לדבריו, התקשורת דרך הערוץ של פייסבוק היא רק אחד מתוך אמצעים רבים המשמשים לתקשורת, והיא "רק גוברת בזכות השימוש באפליקציות פייסבוק".
הדר אדם, עובדת במשרד יחסי ציבור דני לוי, נטשה גם היא את פייסבוק. "היה לי חשבון פייסבוק מ-2008, וסגרתי אותו כעבור שנתיים. היו לי יותר מאלף חברים", היא מספרת. "הסיבה העיקרית שבגללה החלטתי לסגור את החשבון היא שאני מאוד מאמינה בתקשורת ישירה, והחברות בפייסבוק לא הוסיפה לאיכות חיי החברה שלי. לעתים קרובות הרגשתי שכל ה'חברים' שלי לא מכירים אותי, מלבד העובדה שהתכתבנו כמה פעמים. אנשים מתרשמים קודם מכרטיס הביקור שלך, מהתמונה בפרופיל שלך, ועל סמך התמונה מחליטים אם אתה מעניין או לא.
"מאז שסגרתי את החשבון אני שולחת יותר מכתבים וגלויות. אני נהנית להרגיש את המחשבות ואת הרגשות שאני מעלה על הדף, מחייכת לעצמי, מניחה את הגלויה בתיבת הדואר של חבריי ואחר כך יוצאת לבלות אתם. אני מקשיבה להם ובאמת מכירה אותם, הרי אנשים מורכבים מכל מיני פיסות - אין אחד שדומה לאחר. לא משנה איזה כרטיס ביקור הוא יעדכן בפייסבוק, לא באמת תכיר אותו עד שתפגוש אותו ותעמיק את הקשר עמו פנים מול פנים", היא אומרת.
"אני בהחלט חושבת שהקשרים הווירטואליים באים על חשבון הקשרים בחיי היומיום, במקום להיפגש פנים מול פנים, לשבת אחד ליד השני, להרגיש את האדם, לשמוע את קולו ולראות את הבעות פניו, שולחים הודעה או מעלים סטטוס.
"מצד שני, אין ספק שהפייסבוק הוא כלי היכרות וכמובן כלי שיווק ויחצ"נות אדיר", מסכימה אדם. "כל הזמן אני מקבלת תגובות סביבי, איך יכול להיות שאני לא בפייסבוק? איך תכירי אנשים? איך יכול להיות שאת עובדת בתחום ואין לך פייסבוק".
תעצרו את הרשת, אני רוצה לרדת
רוני פרידמן, מרצה ומומחית לשיווק במדיה החברתית, מאמינה שהרשת החברתית גורמת למכורים הכבדים לטשטוש בין העולם הפיסי, האמיתי, לעולם הווירטואלי. "אני מזהה בין כותבי הסטטוסים הרבה מאוד גולשים שאינם נמצאים במערכות יחסים, והפייסבוק משמש להם זירה חברתית משמעותית. פעמים רבות הם מפרסמים סטטוס בנוסח: 'קר לי, אני לבד', או 'אין לי מצב רוח טוב, מזל שיש לי אתכם חברים יקרים ואהובים שלי'. הם באמת מאמינים ומרגישים שהחברים הווירטואליים שלהם נמצאים שם בשבילם כל הזמן. התחושה החיובית היא השלכה של מערכות יחסים המתבססות בעיקר על מלות חנופה, מלות עידוד ותמיכה", היא אומרת.
פרידמן מספרת שכבר נתקלה בגולשים שהחליטו לסגור את החשבון שלהם ברשת החברתית. "יש כאלה שנוטשים בגלל אי הסכמה לתוכן מסוים שהעלה גולש. נניח שאתה רגיל לקבל רק תגובות חיוביות, ופירסמת פוסט שקיבל תגובות שליליות, כולל הקנטות. אתה מתחיל להרגיש שכבר לא אוהבים אותך ברשת. לא מעט גולשים שהכרתי חוו תגובות שרשרת שליליות, שגרמו להם להתפכח ולהבין שכאן זה לא העולם האמיתי, ושאם צריך להתמודד ולהתווכח אז עדיף לעשות זאת פנים אל מול פנים עם החברים האמיתיים ולא עם ישות וירטואלית.
"יש כמובן את האנשים, ואני ביניהם, שמרגישים פעמים רבות שזהו, לא מסוגלים יותר. תעצרו את הרשת, אני רוצה לרדת. מכורים לרשת שמכירים את התחושה הזו, יודעים גם שהכל מתחיל ונגמר ברמת האיום - אנחנו לא באמת רוצים, ואולי גם לא מסוגלים, להיגמל מהזירה הנרקיסיסטית שבנתה אותנו יש מאין. אם התרגלת לקבל הרבה לייקים ותגובות, וגולשים מפרגנים לך וכותבים לך עד כמה הם אוהבים לקרוא אותך וממתינים לסטטוסים שלך, אתה מתחיל לפתח מערכת ציפיות מאוד תובענית מעצמך. וזה כמובן מלווה בחשש הגדול של 'רגע, מה יהיה אם לא אכתוב כלום כמה ימים, אתאדה? ישכחו אותי?'.
"הדבר הזה גורם לתחושה שאתה חייב כל הזמן לספק תוכן כדי לשמור על מעמדך כמוביל דעת קהל ברשת. כשממד הלייק הוא האומדן לקביעת הערך העצמי, מתחילה לחלחל לאטה גם תחושת המיאוס וקול פנימי לוחש לך: 'בא לי לעזוב את הפייסבוק, נמאס לי כבר להמציא את עצמי מחדש בכל סטטוס, אני פורש'", היא מסבירה. "יש כאלה שמיצו ונטשו אבל בסוף חזרו לרשת, והם שורדים את הרשת רק במידה שהפייסבוק חדל להיות עבורם הוכחה קיומית לעד כמה הם נתפשים כחכמים, נערצים ומוצלחים בעיני האחרים".
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
