"מעריסה לעריסה": התפישה החדשה של הגישה הירוקה; לא די במזעור הפסולת יש לפתח מוצרים לשימוש חוזר - מדיה ופרסום - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מעריסה לעריסה": התפישה החדשה של הגישה הירוקה; לא די במזעור הפסולת יש לפתח מוצרים לשימוש חוזר

הגישה הירוקה מקובלת כבר בקרב חברות רבות ואף ממשלות, אבל בעיני פרופ' מיכאל ברואנגרט זה רחוק מלהספיק ■ לכן הוא פיתח תפישה עיצובית חדשה שכובשת את העולם ■ יש לפתח מוצרים שניתן לעשות בהם שימוש חוזר ■ ייצור זבל אורגני מחיתולי תינוקות למשל

תגובות

<< בקהילת העיצוב נחשב פרופ' מיכאל ברואנגרט עוף חריג במקצת. בעוד האווירה השלטת בתחום פסימית משהו לאור המשבר הכלכלי העולמי והאתגרים הקשים שמעמידה ה"מגמה הירוקה", הוא מתעקש להסתובב בעולם ולהפיץ אג'נדה אופטימית, שמצליחה לסחוף כמה מהחברות המובילות בתחומן בעולם.

ברואנגרט, פרופ' לכימיה והנדסת התהליכים, הגיע באחרונה לביקור בישראל כדי להפיץ את משנתו בתחום העיצוב בר הקיימא. הוא בחר, לדבריו, לא להתייאש בגלל המצב והחליט לנסות לשנות. האופטימיות שלו מדבקת, כי כיום הוא נחשב אחד האנשים המשפיעים ביותר על תחום הפיתוח, העיצוב והכלכלה בני הקיימא. בין השאר ברואנגרט הוא האיש שחתום על "התנ"ך" של התחום, הספר מ"עריסה לעריסה" (Cradle to Cradle - Remaking the way we make things) שיצא לאור ב-2002, ונכתב עם האדריכל והמעצב ווליאם מק'דונו. בשנים שלאחר פרסום הספר, מגובה ברוח גבית חזקה של מה שמכונה בכלליות "המגמה הירוקה", נהפך ברואנגרט ליועץ ומרצה מבוקש. שעת ייעוץ שלו עולה אלפי דולרים, וממשלות וחברות כמו נייקי, חברת התעופה KLM ופורד, שוכרות את שירותיו.

מותר לשתות סודה

משנתו של ברואנגרט מבוססת על הנחה שצריך לבצע שינויים משמעותיים ומערכתיים, ולא להסתפק בשינויים מינוריים. הוא מאמין שחברות צריכות לגבש לעצמן תוכנית וחזון לטווח ארוך של 25-30 שנה, הכוללים את ההיבט הסביבתי. לדבריו, השינויים צריכים להיעשות ב"מעלה הזרם", כלומר בשלב התשתית והפיתוח, ולא בניסיון לפתור בעיות ב"מורד הזרם" - אחרי שהזיהום והפסולת כבר נוצרו.

התיאוריה שפיתח ברואנגרט, "מעריסה לעריסה", אמורה לשנות את התפישה השלטת עד עתה - "מעריסה לקבר". לדבריו, "החשיבה המסורתית שאליה התרגלנו בוחנת מוצרים ותהליכים מנקודת המוצא של מ'העריסה לקבר'. כלומר, משלב הייצור עד לסוף חייו של המוצר - הרגע שבו הוא מושלך לזבל או מוטמן באתרי פסולת. אין התייחסות למעגל החיים השלם כמו ב'מעריסה לעריסה'.

מטרתה של הגישה החדשה אינה לצמצם פסולת או להקטין את טביעת הרגל האקולוגית, כפי שהיה נהוג לקדם בתחום הסביבתי, אלא היא תומכת בעשייה חיובית ברגעים שבהם באמת אפשר לשנות דברים - 'במעלה הזרם', בתחילת התהליכים".

התפישה שגיבש, המכונה "מעריסה לעריסה", היא חיובית בבסיסה ומגיעה מתוך תחושה שאנשים מתחברים יותר לפן החיובי ולא לנוהג להאשים ולתת תחושה שהכל אבוד. בשיחה עמו ברואנגרט חוזר פעמים רבות על הפן החיובי של התפישה שלו, וכך גם במאמריו ובראיונות רבים בעולם.

"אין צורך להסתובב כל היום ולהתנצל על כך שאנחנו חיים על הכוכב הזה", הוא שוטח את משנתו. "אין גם סיבה לשתות מים במקום סודה כדי להקטין את פליטת הפחמן. אפשר במקום זה להועיל".

הפרויקטים שבהם מעורב ברואנגרט מנסים להוציא את המלה 'פסולת' מהמשוואה. המטרה היא להראות שחומרים מסוימים מסוגלים ליהפך מפסולת לחומר מזין.

אחת החברות שנעזרה בשירותי הייעוץ של ברואנגרט היא gDiapers, המייצרת חיתולים רב-פעמיים שמגיעים עם רפידה פנימית, חד-פעמית, שאפשר בתום השימוש להפוך אותה לקומפוסט (זבל אורגני מעובד). כך לא מצטברות ערמות של זבל לא מתכלה מהסוג שיוצרים החיתולים החד-פעמיים, אבל ההורים יכולים ליהנות מחוויית שימוש הדומה לחיתולים החד-פעמיים.

אופטימיות כחול לבן

במשך שנים שלטה בתחום הסביבתי-כלכלי תפישה של "אקו יעילות". תפישה זו, שהתחבבה על התאגידים, דוגלת בייעול המערכות, צמצום פליטות ושימוש בחומרים ידידותיים לסביבה, אך אינה כוללת שינוי מערכתי "במעלה הזרם".

תאגידים שנהגו על פי שיטה זו הרוויחו בעזרתה הרבה, הן מבחינה פיננסית ובעיקר מבחינה תדמיתית. ואולם ברואנגרט טוען כי התפישה של "אקו יעילות" רק מעכבת את הפגיעה באיכות הסביבה, אך לא באמת יוצרת שינוי.

במקום זה הוא פיתח תפישה חדשה של "אקו אפקטיוויות" - שלפיה התעשייה והטבע עובדים יחד והפסולת נהפכת למזון. כלומר, לא יהיו עוד ערמות פסולת, אלא חלק מהפסולת מתפרק באופן טבעי ומזין את האדמה, וחלק אחר משמש לייצור מוצרים חדשים בהשקעה מינימלית.

בדרכו לייצור עולם שכולו טוב, ברואנגרט מטיף לחשיבות הרבה של עיצוב כחלק מרכזי בתהליך. לדעתו, השימוש במעצבים וביכולות שלהם לחשוב בדרכים שונות הוא דרך טובה לשפר את התוצר גם מבחינה סביבתית. עם זאת, העיצוב התעשייתי בישראל מתקשה עדיין לגרום לתעשיינים להבין את חשיבותה המכרעת של התפישה הירוקה.

האם הגישה שלך יכולה לעזור למעצבים הישראלים או להקשות עליהם?

"אני לא מכיר מספיק לעומק את תעשיית העיצוב הישראלית, למרות הביקורים שלי בישראל. בעיקרון, אנשים בישראל הם פתוחים, חמים ורוצים להיות חלק מעשייה חיובית. אני יודע שהמצב הפוליטי בישראל מסובך, אך באופן כללי המבנה של התעשייה בישראל והפתיחות יכולים להביא לשינוי. אני אופטימי מאוד בזכות היזמים שפגשתי בביקורי. יש רצון חזק לעשות שינוי משמעותי.

"המשך התהליך תלוי ברצונות של אנשים. זה הזמן להחליט מה חשוב, ואז אולי למצוא אג'נדה חיובית שתגרום לאנשים להצטרף לעשייה שבאמת משנה. התסריט הצפוי ביותר הוא שהגידול האנושי ב-60 השנה הקרובות יביא לתהליך של קניבליזציה של הכוכב. במצב כזה אפשר לראות בברור מה יקרה אם לא יהיה שינוי משמעותי. זה הזמן לשתף פעולה ולעשות דברים ביחד. בישראל פיתחו הרבה טכניקות מעניינות לטיפול בפסולת, ואם ייקחו אותן לקונטקסט חדש של לעשות טוב במקום פחות גרוע, יש הרבה פוטנציאל".

מהם התהליכים החשובים ביותר והעקרונות המרכזיים שהיית מייעץ לממשלת ישראל ולכלכלה הישראלית לאמץ?

"זה לא מתפקידי לייעץ לממשלת ישראל, אבל אני חושב שמובילי הדעה צריכים לבחון מה האפשרויות שעומדות מולם כיום. יש בישראל המון פוטנציאל, כמו בתעשיית הטקסטיל או האלקטרוניקה, ובמערכות שנועדו לגדל צמחייה מהר יותר או להטיב את הקרקע. יש אולי חמש אלטרנטיבות איך לעשות פחות רע, אבל יש מיליוני אופציות איך לעשות טוב. הייתי רוצה לעזור כדי למצוא עתיד חיובי לישראל בתחום".

מודאג מאובמה

התפישה שמקדם ברואנגרט כלכלית בבסיסה: עשייה עם מבט לטווח ארוך משפרת את הכדאיות הכלכלית של החברות, ומונעת מהן להיות מופתעות מחוקים ומתקנות שנקבעים בתחום הסביבתי. חוקים אלה עלולים לגרום לחברה שלא התכוננה היטב לשנות את התוכנית העסקית שלה ולהעמיס על עצמה עלויות גבוהות.

האם המשבר הכלכלי יפגע בתחום הקיימות ויהרוג את הטרנד הירוק?

"אני לא חושב שהמשבר יפגע בהתפתחות של העיצוב בר הקיימא. בסינית, המלה 'משבר' עשויה לקבל משמעות של הזדמנות. בעקבות המשבר אנשים הבינו שאם לא ישתנו הם מסתכנים באיבוד כל כספם. אני אופטימי מאוד. מדינות רבות כבר עוברות את השינוי, כמו הולנד, שבה התהליך הגיע גם לחברות גדולות וגם לחברות הקטנות. זהו תהליך ארוך שמגובה בעשייה ממשלתית ומגיע לכל גן, לכל בית ספר ולכל אוניברסיטה. גם בדנמרק התחילו בשינוי, ואנחנו רואים התפתחויות דומות בניו זילנד, בטייוואן ובעוד מקומות".

האם בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארה"ב תסייע לקידום הקיימות?

"אני מודאג מהממשל החדש בארה"ב. הסיבה שנחלנו שם כזו הצלחה בתחום הקיימות קשורה לעובדה שעד שינוי הממשל אף אחד לא חיכה לממשלה. כולם ידעו שג'ורג' בוש אינו האדם המבריק ביותר, ולכן נדרשו לעשות את השינוי בעצמם. ואולם כעת אני חושש שחברות ואנשים יחכו לצעדים של הממשל, ושום דבר לא יקרה. הממשל יכול לתמוך בתהליך אך לא להוביל אותו. אסור שאנשים ייהפכו לשאננים בגלל הממשל החדש".

בנוסף לתפישה החדשה שלו, ברואנגרט מאשים חברות כמו מאטל בכך שהן מוכרות לילדים חומרים כימיים רעילים. "יש חברות שהן כל כך טיפשות שאי אפשר להתעלם מהן", הוא טוען. "במשך שנים הן מייצרות צעצועים רעילים לילדים. זה סוג של התעללות בילדים. הן כמו טרוריסטים המשתמשים בנשק כימי.

"ניצלתי את ההזדמנות ב-2003 (לאחר פרוץ המלחמה בעיראק - ש"ש) כשקיבלתי את פרס הכימיה הירוקה מהנשיא בוש, כדי לומר לו שהוא לא צריך ללכת עד עיראק כדי למצוא נשק כימי - הוא קיים בחדרי הילדים בארה"ב. הדבר החיובי לגבי ארה"ב הוא שאפשר לומר דברים כאלה, וכל עוד הם נאמרים בנימה משועשעת הם יכבדו את זה - גם אם יש להם דעה אחרת לגמרי. זה נחמד. באירופה המדע צריך להיות משעמם, אחרת אנשים לא יקנו את זה".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם