הקומיסר החדש מצפצף על תקינות ההליכים במשטר דמוקרטי - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקומיסר החדש מצפצף על תקינות ההליכים במשטר דמוקרטי

הגחמה החדשה של נתניהו, שמקנה לדרג הפוליטי שליטה בתקשורת, מנוגדת להמלצות של אנשי המקצוע במשרדי הממשלה ומחוץ להם ■ קשה להאמין שמישהו משומרי הסף יאפשר לו לקדם את הליך החקיקה המושחת אחרי שנחשפה מעורבותו בשוק התקשורת

14תגובות
בנימין נתניהו וצחי הנגבי
אוליבייה פיטוסי

בלי דיון פומבי, בלי ועדה מקצועית, בלי התייעצות עם הרגולטורים הרלוונטיים, בלי מתן אפשרות לציבור להביע את עמדתו, והכל תוך הסתרה מעיני הציבור — סעיפי החוק החדשים בחוק התקשורת הם גחמה אישית של פוליטיקאי, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ועושה דברו, שר התקשורת הנכנס צחי הנגבי, שמתגלה בחולשתו האישית פעם אחר פעם.

בחודשים האחרונים פעלו במשרד התקשורת במחשכים, וניסחו את סעיפי החוק מבלי לשתף משרדי ממשלה אחרים או אנשי מקצוע. כשעיתונאים חשדו ושאלו אם נעשית עבודת חקיקה כזאת — הם לא זכו לתגובה. לשומרי הסף לא ניתנה האפשרות לעשות את מלאכתם. מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, איש אמונו של נתניהו, הוביל חקיקה בניגוד גמור לאופן שבו נעשים הליכים המתבקשים ברפורמה כה משמעותית במשטר דמוקרטי תקין. לא פלא שכעת במשרד האוצר, במשרד המשפטים, בגופי הרגולציה בשידורים וגם בקרב לא מעט פוליטיקאים בכירים — נשמעת התנגדות לנוסח טיוטת החוק שנחשפה ב–TheMarker בשבוע שעבר.

לא רק שההמלצות שיצאו תחת ידיו של פילבר לא זכו לתמיכה מוועדה מקצועית כלשהי, להפך — החקיקה הזאת דורסת ברגל גסה שורה של המלצות בנוגע לאסדרת שוק התקשורת שניתנו מאז תחילת שנות ה–2000. ההמלצה להקים רשות תקשורת לאומית התקבלה כבר בסוף שנות ה–90, אולם בזמנו דובר על רשות סטטוטורית חיצונית, שאינה נשלטת על ידי הדרג המיניסטריאלי.

שלמה פילבר
אמיל סלמן

ההצעה הזאת התחילה לרקום עור וגידים ב–2002 בדמות המלצות ועדת אולניק, שהוגשו לשר התקשורת בזמנו, ראובן ריבלין. הוועדה היתה מודעת לרגישויות של שוק התקשורת, והמליצה במפורש כי הרשות תהיה "רשות ממשלתית, שתפעל ממסגרת נפרדת עצמאית וסטטוטורית. רשות תקשורת עצמאית תיטיב להגשים את היעדים באופן מקצועי, שיעמוד בפני לחצים פוליטיים".

הצעת המחליטים שאושרה בממשלה ב–2005 קבעה הפרדה ברורה בין מועצה שתפקח על תחום הטלקום למועצה שתפקח על תחום התוכן. וכך, הממשלה החליטה להקים מועצה נפרדת לתחום התוכן המסחרי, כשהיו"ר שלה נבחר באמצעות ועדת איתור בראשות שופט בדימוס — כדי ליצור נתק אפקטיבי ככל האפשר מהדרג הפוליטי. ההחלטה הזאת מעולם לא יושמה, ורשות התקשורת לא הוקמה עד היום הזה.

"תם עידן הקומיסריות הפוליטית בשידורי התוכן", הכריז אז ריבלין בדיון בכנסת. "הגיע הזמן שכולנו נדע שתהיה מקבילת כוחות שתאפשר מתן ביטוי לכולם. אני חושב כי תם העידן שבו שר התקשורת ממונה על החלטות בתחום השידורים. עם הקמת FCC (מקבילה לנציבות התקשורת הפדרלית, רגולטור התקשורת בארה"ב) אנו ננהג כמו שאר העולם. לא תהיה עוד אחריות פוליטית, אלא אחריות ממלכתית של FCC".

הוועדה האחרונה שדנה בנושא היתה ועדה בראשות פרופ' עמית שכטר, שהגישה ב–2014 המלצות לשר התקשורת בזמנו גלעד ארדן. גם הוועדה הזו המליצה על הקמת רשות תקשורת, וגם היא קבעה כי מינוי חברי המועצה של הרשות חייב להיעשות תוך ניתוק פוליטי — באמצעות ועדת איתור שבראשה יעמוד שופט. "מבנה זה אפקטיבי במניעת תלות של הרשות בגורמים פוליטיים ובבעלי הון, ומייצר הפרדה מבנית בין הרשות ומוסדותיה ובין גורמים אחרים... הפרדה מקסימלית ואי־תלות הן תנאי לפעילותה התקינה של רשות ייחודית זו לאור העובדה שהיא עוסקת בתוכן ומפקחת על תוכן", כתבה הוועדה.

הוועדה שמכוחה הוקם תאגיד השידור הציבורי היא ועדת לנדס, שהגישה גם היא המלצות ב–2014. "צמצום הזיקה והתלות בין המערכת הפוליטית והממשלתית לבין רבדי הניהול השונים בשידור הציבורי הוא עיקרון יסוד בהמלצות ועדה זו", כתבו חברי ועדת לנדס. בשל רגישות תחום התקשורת, הוועדה המליצה להקים ועדת איתור בראשות שופט, שתבחר את חברי מועצת השידור הציבורי.

תאגיד השידור הציבורי קם לאחר הליך חקיקה שהובילו השרים לשעבר ארדן ויאיר לפיד. מי שהיה מעורב בחקיקה והשפיע עליה הוא המשנה ליועמ"ש, אבי ליכט, שהחריף עוד יותר את הדרישות לניתוק בין הדרג הפוליטי לתאגיד. ההבנה של כולם היתה שהכשל המרכזי של רשות השידור שהביא להסתאבותה הוא השליטה הפוליטית ההדוקה בו לאורך השנים, שהביאה למינוי מנהלים גרועים והתערבות בלתי פוסקת בשידורים.

נתניהו ניסה במשך שנה למנוע את מינוי המועצה, ונאלץ לאשר את מינויה רק לאור עתירה לבג"ץ. לאחר מכן הוא דחה שוב ושוב את הקמת התאגיד והכריז כי הוא "ישקם את רשות השידור". כאשר הוא ופילבר כשלו, בעיקר לאור התנגדות שר האוצר, משה כחלון, הם החלו בהליך החקיקה הנוכחי.

הליך חקיקה כזה, שמייצר זיקה חסרת תקדים בין הדרג הפוליטי לשוק התקשורת, מנוגד לכל המלצות הוועדות ואנשי המקצוע שדנו בנושא במשרדי הממשלה ומחוץ להם. אחרי שנחשפה המעורבות החריפה שלו בשוק התקשורת, קשה להאמין שמישהו משומרי הסף יאפשר לנתניהו לקדם את הליך החקיקה המושחת.

האיומים על אמצעי התקשורת בישראל
הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם