רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיטת מוזס

הסוד נחשף: הרשימות השחורות של "ידיעות אחרונות"

הקרב בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס אינו קרב בין ימין לשמאל - אלא מאבק על כוח, השפעה וכסף ■ בכירים באתר ynet מספרים לראשונה על הוראות לצנזר אייטמים, להשתיק את המחאה החברתית - ועל המתקפה האגרסיבית נגד נתניהו

175תגובות

(פורסם לראשונה בספטמבר 2016) זה היה ב–2010. עיתונאים ועורכים בקבוצת ידיעות אחרונות ניסו לאמץ את מוחם ולהבין מה קורה סביבם: מדוע שר הביטחון באותם ימים, אהוד ברק, סופג יום אחר יום כותרות אגרסיביות בעיתון ובאתר ynet. הם האמינו שכמו תמיד, גם הפעם מישהו מאחורי הקלעים נתן פקודה להסתערות על עוד פוליטיקאי, וכל חלקי הקבוצה מבצעים ויורים ללא רחמים. רק שהפעם הם לא הבינו במה חטא ברק.

למעשה, כבר ב–2009 נהפך ברק לאישיות לא רצויה בין דפי "ידיעות אחרונות" וב–ynet. האיש שחבר לראש הממשלה דאז והיום בנימין נתניהו, שנוא נפשם של אנשי ידיעות אחרונות, חטף על ימין ועל שמאל. אפילו ידיעה שפורסמה שבוע קודם לכן אצל ליאורה הרכילאית ב"מעריב", על כך שברק טס במחלקה ראשונה, זכתה לקידום שבוע לאחר מכן ב"ידיעות". מה קרה פתאום שהלהבות הוגבהו? "גילינו שברק קיבל החלטה קטנה באותם ימים: לאפשר חלוקה של העיתון 'ישראל היום' בבסיסי צה"ל. אחרי שגילינו את זה הבנו הכל", אומר ל–TheMarker עיתונאי בכיר אז בקבוצה.

הגילוי בדיעבד של סיבת המתקפה המשוערת נגד ברק לא היה יוצא דופן. במשך עשרות שנים שלט מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, בדעת הקהל באמצעות העיתון ובהמשך גם באמצעות ynet. העוצמה הציבורית הזאת סייעה לו להשפיע על פוליטיקאים, רגולטורים, אנשי עסקים ומנהלי בנקים. חברי המועדון זכו לסיקור מלטף ורחמן, ואויבי הקבוצה ספגו אש או זכו להתעלמות מופגנת. כולם ידעו את זה, ושמרו על קשר חם עם מוזס — כולל פוליטיקאים כמו אריאל שרון ובניו, חיים רמון, אהוד אולמרט, אביגדור ליברמן וציפי לבני.

עם נתניהו זה לא עבד. כבר ב–1996 שני הצדדים נקלעו למלחמת עולם בלתי־פוסקת — שמחריפה והולכת מיום ליום. נתניהו מנסה אמנם לתייג את "ידיעות" כשמאלני כדי לזכות באהדת הקהל, אבל אין לכך שום קשר לעמדה פוליטית או לאג'נדה כלשהי: "ידיעות אחרונות" מעולם לא היה שמאלני ומעולם לא בחל בימין. הוא תמך בפוליטיקאים ימניים קיצוניים יותר מנתניהו, כמו נפתלי בנט ובעיקר אביגדור ליברמן, כשאלה היוו אופוזיציה לנתניהו ואיימו להפילו.

ארנון מוזס
ניר קידר

במשך שנים הכל נעשה במסתרים. עובדים ועובדים לשעבר מקבוצת ידיעות סיפרו בחדרי חדרים מה הם חוו, אם כי חששו שדבריהם יצוטטו והם ייפגעו. פוליטיקאים או אישי ציבור שחוו על בשרם את התנהלות הקבוצה מילאו את פיהם מים. תיעוד של אופן הסיקור של "ידיעות", כמו זה שנעשה באתר העין השביעית, הציג כיצד "ידיעות" מקדם את האינטרסים של התאגידים ובעלי ההון, ונותן גיבוי לגורמים בכירים, גם כשהם חשודים למשל בשחיתות — כמו במקרה של דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, או ראש הממשלה לשעבר אולמרט.

בעשור האחרון נשמעו שוב ושוב התבטאויות על מה שקורה מאחורי קירות חדרי המערכת של העיתון והאתר. בין השאר היו אלה ח"כ מיקי רוזנטל ("'ידיעות אחרונות' לא משרת את האינטרס הציבורי, אלא את זה של המו"ל נוני מוזס", 2010), עורך "מעריב" לשעבר דורון גלעזר ("למו"ל 'ידיעות אחרונות' יש קו מערכתי ברור ומודע — בעד שחיתות שלטונית", 2008), עורך "7 ימים" לשעבר ניר בכר ("עורך העיתון, רפי גינת, והמו"ל מוזס מעכבים או פוסלים תחקירים הנוגעים לקשרי הון ושלטון", 2006) וכמובן סדרת סרטי "השיטה" של אלדד יניב ("כך שולט נוני מוזס במדינה", 2012).

בשנים האחרונות הקולות האלה נשמעים יותר ויותר. שחיקת הכוח של מוזס, העובדה ששלדון אדלסון ו"ישראל היום" ממשיכים לפעול בתקשורת הישראלית ולא נעלמים כפי שאולי אחרים ציפו, המתקפה החזיתית הישירה של נתניהו — וכמובן שורה של חשיפות לגבי התנהלות "ידיעות" ב–TheMarker, באתר העין השביעית או במדור סקירת העיתונות באתר מאקו — הביאו לשיח ציבורי רחב יותר על התנהלות קבוצת ידיעות אחרונות.

בשבועות האחרונים נוצר עוד סדק בחומה הבצורה של בית ידיעות אחרונות. המהומה שנוצרה סביב עזיבתו של עורך ynet לשעבר, ערן טיפנברון, במארס 2016, ולאחר מכן שורת התבטאויותיו בפייסבוק, הביאו לשיח חדש על מה שהתרחש באמת באתר האינטרנט הגדול בישראל בשנים האחרונות.

ראשון לציון, אזור תעשיה מערבי
דודו בכר

אולי הזעם כלפי טיפנברון והתנהלותו האישית מול עובדיו, ואולי המיאוס הכולל מההתנהלות הכוחנית של אנשי ידיעות אחרונות, גרמו לכך שיותר ויותר אנשים פותחים את פיהם ומספרים לאילו נורמות הם נחשפו בעבודתם ב"ידיעות". חלקם מוכנים לומר זאת בשמם המלא, חלקם מוסרים עדות ויודעים כי זהותם ברורה לאנשי האתר, אך מעדיפים לא להיחשף ציבורית. התמונה הכוללת המתפרסמת פה מאפשרת הצצה רחבה יותר למנגנון הפעולה של מוזס וקבוצת ידיעות אחרונות.

טיפנברון עובר לצד של נתניהו

טיפנברון, איש מבריק וחד לשון, עבד במשך יותר מ–20 שנה בידיעות אחרונות, ובשנותיו האחרונות אף נהנה מקשר ישיר עם המו"ל מוזס. הוא שימש כתב העיתון בברלין, ובשנת 2000 מונה לרכז חדשות תחת העורך משה ורדי. לאחר מכן מונה לעורך החינמון 24, שהיה צהובון ירוד אשר ניסה לתת מכה ל"ישראל היום". היה זה אחד הכישלונות הבודדים והמהדהדים של קבוצת ידיעות, והעיתון נסגר לאחר שנתיים ב–2009. טיפנברון מונה אז למשנה לעורך ynet, יון פדר, וב–2013 עזב פדר את תפקידו, וטיפנברון מונה לעורך הראשי של האתר.

הרקע לעזיבתו של טיפנברון הוא מאבק סמכויות מול העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", רון ירון. בקרב הזה הכריע מוזס לטובת ירון, והוא קיבל סמכות עריכתית גם על ynet. טיפנברון עצמו נדחק הצדה והבין כי עבודתו בקבוצה הגיעה לסופה.

אלא שכאן חל המפנה המפתיע. טיפנברון, שהוביל את ynet במתקפות האגרסיביות על נתניהו, התחיל להתבטא באופן חופשי בפייסבוק. אבל הפעם, הוא דווקא צידד בעמדותיו של נתניהו ובכלל בצד הימני של המפה הפוליטית. על הסערה סביב התמיכה של שרת התרבות, מירי רגב, בזמר אייל גולן הוא כתב כי "היא מגלמת בתוכה את הסיפור כולו: למה הליכוד בשלטון, ולמה השמאל לא ישוב לשלטון בעתיד הקרוב, ולאן צועדת בכלל החברה הישראלית".

בהמשך כתב כי "התקשורת בישראל של היום היא ברובה עדר, וזה עצוב. יש מעט מדי קולות מעניינים בימין, ויש קול אחד בשמאל, והוא דורסני ואלים. לדבר בקול אחד זה פשיזם. סתימת פיות פוגעת בסוף במי שסותם פיות של אחרים".

טיפנברון הבהיר שוב ושוב כי אלה היו עמדותיו תמיד. אלא שמאחורי הקלעים, התחיל להיווצר קשר ישיר בין טיפנברון לבין ראש הממשלה נתניהו. הקשר ביניהם התחיל עוד כשטיפנברון שימש עורך ynet. בתקופת הבחירות האחרונות, בתיווכו של ניר חפץ, היועץ של משפחת נתניהו, נפגש טיפנברון עם נתניהו, וקיים עמו דיון סביב אופן סיקורו בקבוצת ידיעות. בהמשך נפגש טיפנברון עם נתניהו פעמים נוספות, שבהן הוצע לו לשמש ראש מערך ההסברה הלאומי, ולחילופין בתפקיד בכיר ב"ישראל היום".

בנימין נתניהו
אמיל סלמן

בסופו של דבר מונה טיפנברון לתפקיד בכיר בקבוצת RGE, כראש מערך הדיגיטל. הקבוצה מחזיקה בין השאר בערוץ 10. בעלי המניות שלה, לן בלווטניק, אודי רקנטי ואביב גלעדי ומנכ"ל RGE, מודי פרידמן, הם אלה שהחליטו באחרונה למנות את רמי סדן, יחצן ולוביסט המקורב לנתניהו, ליו"ר חדשות 10.

אייטמים צונזרו; סרבנים עזבו

כך או כך, ההיצמדות של טיפנברון לצד הימני של המפה הפוליטית והחיבור לנתניהו — אויבו הגדול של מוזס — עוררו דובים מרבצם. עיתונאים שעבדו עמו לא הבינו כיצד אותו אחד שהפעיל את צוות האתר ynet כחוליית חיסול צייתנית נגד נתניהו, לדבריהם, הוא זה שכעת מליץ עליו יושר.

גיא רונן, לשעבר ראש מערכת החדשות של ynet וכיום עובד במחלקת הדיגיטל ב"הארץ", סיפר בפוסט בפייסבוק: "קצרה היריעה מלפרט את מספר הפעמים שניסינו לאזן את התמונה — אנחנו, חבורה של עיתונאים, לפחות בחלקנו לא בדיוק גרופיז של נתניהו, מולו — המוציא לפועל הראשי לבית נוני. חשבנו שנכנסים בו חזק מדי, בשרה עוד יותר, שממש מחפשים אותם בנרות ריחניים, מעל ובעיקר מתחת לחגורה (ולא שחסר על מה ראוי להיכנס)... אז עכשיו הוא חצה את הכביש, מול 'הבבונים של השמאל'. מוכיח בשער את מי ש'לא פיתחו שום רעיון מאז שולמית אלוני'. מי צודק — ערן של נוני או ערן של ביבי? ומי מהם אותנטי יותר? ישפוט כל בר דעת בעצמו. וערן הוא לא הסיפור. הוא רק משל לפרצוף — לשני הפרצופים — של אלה שראו את האור ומתקרבנים, בזמן שביבי ממשיך לרמוס כל חלקה ולדהור לו לעבר השקיעה".

רונן כתב בפומבי את מה שרבים אחרים שעבדו במערכת ynet מוכנים לספר כיום. שוב ושוב הם גילו שטיפנברון מתערב בתכנים ומטה אותם לטובת אינטרסים שונים ומשונים. "אז כן, ערן היה שם, גבוה גבוה. מקבל טלפונים או פועל מיוזמתו, לפעמים עוד טורח להסביר, אבל לרוב פשוט מנחית על ההומפייג׳יסט (עורך דף הבית; נ"ט), רוטן על סרבנים וכחנים (רובם לא שרדו את ראשית כהונתו), יודע בדיוק מי לנו ומי לצרינו. ולפעמים, כך הודה פעם, הרשימה השחורה כה ארוכה ומסואבת, שכבר קשה אפילו לו לזכור", כתב רונן.

רבים מעובדי ynet באותה תקופה מאשרים את דבריו של רונן. "התיאור של גיא ברור מאליו. זה כמו שנעשה שיחה ברצינות על איך זורחת השמש בבוקר. תדבר עם 1,000 איש וכולם יגידו ממזרח", אומר ה', בכיר באתר באותם ימים.

הפגנת פעילים בבית ידיעות
עופר וקנין

י', כתב בכיר ב–ynet לשעבר, מסביר איך אופן הסיקור התחלף על בסיס אינטרסים משתנים: "היו רשימות שחורות. טיפנברון צינזר אייטמים. למשל, לפני שהוקם ארגון העיתונאים הוא צינזר אייטמים ופרטי מידע שלא היו נעימים ליו"ר ההסתדרות דאז, עופר עיני. אבל בתקופת ההתארגנות של העובדים (בארגון העיתונאים של ההסתדרות; נ"ט) היתה לו מלחמה נגד כל אזכור של ההסתדרות. טיפנברון פשוט הצליח להעלים את כל נושא יחסי העבודה ב–ynet. כשג'קי בן זקן היה במצוקה, טיפנברון הפעיל לחץ שיהיו כתבות שיגוננו עליו".

זיגזוג בסיקור המחאה החברתית

המחאה החברתית בקיץ 2011 היתה רגע מכונן בחברה הישראלית. לראשונה יצאו המוני אזרחים ישראלים למחאה חברתית־כלכלית. מי שעודד את המחאה הזאת היה דווקא האתר ynet. היתה זו עונת המלפפונים של הקיץ (תקופה שיש בה מעט אירועים לסיקור חדשותי), ועורכי האתר ראו הזדמנות לסיפור טוב. כותרת אדומות גדולות בסגנון של "מחאת ההמונים" הלהיבו את הגולשים. גם טיפנברון התלהב. אבל אז, כמה חודשים אחר כך, עיתונאים לשעבר מספרים כי הוא פעל כדי להשתיק את קולות המחאה.

מאחורי הקלעים, המחאה החברתית זכתה בתחילה לתמיכה של בעלי ההון. נתניהו הוביל אז מדיניות ממשלתית פרו־תחרות, שכללה את חוק הריכוזיות ורפורמת הסלולר, והדרך הקלה להתמודד עם אותם צעדים היתה להסית את דעת הקהל נגד נתניהו. זה לא הלך. תשומת הלב הציבורית הוקדשה יותר ויותר לביקורת על בעלי ההון והכשלים במשק. הניסיון לכוון את האש חזיתית לנתניהו במקום לטייקונים ולתאגידים הגדולים — נכשל. זו היתה נקודת הזמן שבה המחאה הושתקה.

"בעיניים כלות ראינו גם איך המחאה החברתית מנופחת ומקודמת וכיצד מוצאים אותה מפרופורציה בראשיתה, כשהאש כוונה לממשלה — ואיך היא מגומדת בשיאה, כשהחץ עבר מהשלטון להון (ובעקיפין גם לעיתון)", כתב רונן.

תני גולדשטיין, אז הכתב הכלכלי הבכיר ב–ynet וכיום שותף במשרד היח"צ וגנר־גולדשטיין, חווה את התהליך הזה על בשרו. "טיפנברון הסתובב במערכת ופימפם לכולם שצריך להגדיל את הסיקור וליצור סחף בעד המחאה", נזכר גולדשטיין. "אבל פתאום בספטמבר הוא שינה גישה באופן רדיקלי. הוא ערך שיחות עם עורכים וכתבים שסיקרו את המחאה, והאמירה היתה ברורה — אנחנו צריכים לבחון את עצמנו מחדש, כי יצרנו חדשות במקום לסקר והשפענו על המציאות. הוא הסביר שהחרמות גרמו לנו נזק, ושאנחנו לא צריכים להתעלם מהמחאה, אלא להתמקד בנתניהו ובמדיניות שלו, ולא בחברות במשק".

שלדון אדלסון
בלומברג

ל' מספר כי טיפנברון לא היה זה שיזם את הסיקור האגרסיבי בעד המחאה. "את המחאה החברתית הוא לא באמת יזם. הוא נרתם אליה. זה היה צעד של עורכי האתר שקידמו את הנושא הזה. אחרי המחאה החברתית ידענו שהניסיון להשקיט אותה לא בא ממנו. הבנו שקול של מישהו אחר בוקע מגרונו".

ת', עורכת באתר באותם ימים, מספרת כי "היה לטיפנברון תפקיד חשוב מאוד בליבוי של המחאה החברתית. אבל להחזיק את סיפור המחאה החברתית באוויר שלושה חודשים זה הרבה זמן. ynet לא היה חריג. זה קרה גם בערוץ 2. מי שהפסידה בצורה הכי משמעותית היתה העיתונות בגלל הירידה בפרסום. כולם הפסיקו והורידו את הכותרות אחרי שהבינו שזה פוגע בהם".

אחרי המחאה החברתית, נושאי הליבה שעמדו במרכזה כמעט נעלמו. "אחרי המחאה, כשרציתי להכניס אייטמים שקשורים אליה, נאמר לי שלא מתעסקים בזה ולא מעוררים שוב את השד הזה ", מספר ה'. "הם חשבו שהם אלה שהפיצו את המחאה ובסוף זה חזר אליהם ופגע בהם — ולא רצו להגיע לשם שוב. אג'נדה כמו מחאה חברתית לא התאימה להם, אלא אם כן היא שירתה משהו נגד ביבי. לפני הבחירות היו מלא כתבות על העוני בחברה הישראלית, אבל חצי שנה קודם זה לא עניין אותם. אנשים במאהל ארלוזורוב לא היו מעניינים עד הבחירות, ואז רק רצו להוציא מהם ציטוט נגד ביבי".

"יותר נוני מנוני"

מאחורי הקלעים, מי שמוביל בשקט את הקו של קבוצת ידיעות הוא המו"ל מוזס — הדמות האניגמטית שמעולם לא נחשפה. הוא מעולם לא התראיין, ממעט בדיבור ואינו יוצר קשר גם עם עובדים בכירים בקבוצה. ובכל זאת, מוזס עצמו מעורב ומנווט מלמעלה את קו הסיקור של הקבוצה. הוא זה שמחליט מי ראוי לקידום בעיתון ואת מי אסור להזכיר. הוא זה שמרים טלפונים באופן אישי לאנשיו בעיתון ובאתר ומעביר הנחיות. גם אם היו עורכים שניסו להתנגד, להסביר ולשכנע — בסופו של דבר כולם הבינו שמשתלם לציית לרוח המפקד. פרשנים בכירים נרתמו למשימה והפיצו את המסרים של המו"ל לכל כיוון.

בנימין ושרה נתניהו בנתב"ג
אבי אוחיון / לע"מ

אבל טיפנברון, כך אומרים אנשים באתר, לקח את רוח המפקד כמה צעדים קדימה. "הוא היה יותר נוני מנוני", אומר גורם לשעבר באתר. "הוא היה מצנזר אייטמים שהיינו רואים אחר כך כן מתפרסמים ב'ידיעות'".

לדברי י', "זה היה שקוף לגמרי שטיפנברון היה ידו הארוכה של מישהו אחר. לפעמים הוא היה מסיים שיחה בינינו במשפט כמו 'אתה יודע איך הדברים עובדים פה, אתה יודע מי משלם לך את המשכורת'. לפעמים הוא היה אומר: 'יש אנשים שאנחנו צריכים לפרגן להם, אתה מבין טוב מאוד למה'. היה ברור שהיחס המיוחד לנתניהו לא היה בגלל שהוא חושב שנתניהו גרוע. יכול להיות שהוא חושב ככה, אבל היה ברור שזו מדיניות. הוא היה אומר כל הזמן שאדלסון הרס את העיתונות הישראלית והכריח אותנו ליישר קו ולהתאים את עצמנו. זה לא היה קשור למובן המפלגתי של שמאל־ימין, אלא ענייני נוני מול אנשי עסקים או מול ההסתדרות".

לדבריו, "טיפנברון אמר לא מעט פעמים שיש לו קשר טוב עם נוני, ושנוני אמר לו ככה או ככה. הוא נופף בקשר שלו גם עם רפי גינת. הוא אמר שגינת איש יקר וגדול והיה צוחק על זה שהוא שמן".

ת' מוסיפה: "כל מה שגיא אמר זה נכון. זה היה סוד גלוי שיש רשימה שחורה. אבל זה קורה בכל העיתונים. גם ב'מעריב' זה קורה. מחללים את קדושת המקצוע. יש צנזורה כל הזמן, ויש איזשהו שלב שבו אתה מפסיק לשאול שאלות. אתה מבין שלמישהו מעליך יש את השיקולים שלו, ואין לו שום עניין לחשוף אותם בפניך".

בעוד כיום בבניין המשותף בראשון לציון כל עובדי הקבוצה פוגשים במוזס, בעבר המצב היה שונה. עובדים ב–ynet מספרים כי מעולם לא ראו אותו. "נוני מעולם לא היה מגיע לביקור במשרדי ynet כשהיינו בתל אביב. אבל לפני הבחירות, כשהגיעו פוליטיקאים לאולפן הווידיאו של ynet, מוזס היה מגיע לפעמים ופוגש אותם. פעם אחת הוא ממש הגיע לראיון עם ציפי לבני", מספר ה'.

עובדי הקבוצה אף פעם לא ידעו מהם הפרמטרים לכניסה לרשימה השחורה או הלבנה. "ידענו שכל מי שהתנגד לחוק 'ישראל היום' היה אוטומטית ברשימה השחורה", אומר בכיר באתר באותם ימים. "ידענו לפני זה כמובן שגם רמון מקבל הגנה, וכמובן שרון, אולמרט, ליברמן, וגם שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן. אבל לפעמים קיבלנו הוראות מוזרות ולא הבנו מה הקשר שלהם ולמה נוני לא אוהב אותם".

אם יש קרב אחד מובהק וברור, זה המאבק בין מוזס לנתניהו — הקרב שהתחיל כבר ב–1996, אבל החריף והלך עם השנים ונהפך לחסר רחמים עם ההקמה של "ישראל היום" ב–2007, ועוד יותר מכך ב–2009 עם השקת מוסף סוף השבוע של "ישראל היום", שפגע קשות בפרת המזומנים של "ידיעות" — המוסף "7 ימים", אשר נפגע מירידת מחירי הפרסום.

גם עיתונאים שלחלוטין לא נמנים עם המחנה הפוליטי של נתניהו, מודים כי הסיקור האגרסיבי של "ידיעות" כלפי נתניהו ורעייתו שרה היה מוקצן ומגמתי במטרה לפגוע בראש הממשלה. כל אירוע חדשותי שקשור לבני המשפחה זכה לסיקור נרחב ומודגש, או "גועלי", לפי בכירים ב–ynet. "היינו סוג של 'ישראל היום', אבל רק מהצד השני", אומר עיתונאי בכיר באותם ימים בקבוצה.

אהוד ברק בכנס הרצליה, אתמול
עופר וקנין

"הסיקור הלא ענייני של נתניהו לא היה יוזמה מקומית של טיפנברון. זה הונחת מלמעלה", אומרת ת'. "הדרך הכי טובה לבדוק את זה היא לראות מה 'ידיעות' עשו ומה ynet עושים. אם יש זהות באופן הסיקור, זו הוכחה לכך שזה לא טיפנברון — אלא הוראה מלמעלה. בפועל צורת הדיווח כלפי נתניהו היתה זהה. יכולת התמרון של עורך אחד בתוך מערכת גדולה, מול שלל האינטרסים, היא מוגבלת. הוא לא לבד. יש מישהו שמנווט את הדבר הזה. אבל זה מגיע להרבה יוזמות מקומיות, ואתה כבר לא יודע מאיפה מגיע כל דבר".

לדברי ה', "תמיד יש תחושה שזה מגיע מלמעלה. אני איש שמאל הארד־קור, ותמיד חשפתי את דעותי. אבל גם לי לפני הבחירות באיזשהו שלב צרמה ההתעסקות הממוקדת בביבי. יש גבול לכמה שאפשר לשים מטרה אחת בכל הבחירות וללכת אתה. יש עוד דברים שקורים שצריך להתעקש עליהם, חוץ מכמה גלידה הם אכלו. היתה התעסקות בטפל".

מערכת הבחירות האחרונה אכן הובילה להתנגשות אדירה בין קבוצת ידיעות לבין נתניהו. מצד אחד "ידיעות" ו–ynet תקפו את נתניהו ללא רחם — ומנגד נתניהו תקף לראשונה את מוזס חזיתית בדף הפייסבוק שלו ובתשדיר בחירות. טיפנברון עצמו, אומרים עורכים באתר, כבר היה מחוץ לעניינים, ומי שהוביל את ynet באותם ימים היה אמנון מרנדה, המשנה לעורך לשעבר שמונה לעורך ynet לאחר עזיבתו של טיפנברון, תחת העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" רון ירון.

שומר על העובדים באמצעות תוכן שיווקי

לצד השירות שהעניק טיפנברון לצרכיו של נוני מוזס, חלה הידרדרות אתית מואצת של האתר. עיתונאים באתר מספרים כי בתקופתו של פדר, האתר הצליח לשמור על אמות מידה עיתונאיות מסוימות. המשנה של פדר, אילן יצחייק, שעזב ב–2008, היה דמות עיתונאית מוערכת והתנגד ליוזמות מסחריות שפגעו באתיקה.

אבל תחת טיפנברון, בשנים האחרונות נהפך האתר לעמוס בתוכן שיווקי, שאיכלס מדורים שלמים ושולב בעמודי החדשות (באחרונה החל האתר להצמיד גילוי נאות "בשיתוף עם..." לכל ידיעת תוכן שיווקי — בין השאר, לאחר תביעה ייצוגית שהוגשה נגדו).

"בעידן של ערן רוב המדורים של תיירות, כלכלה ובריאות נהפכו למחלבות תוכן שיווקי. זו היתה המדיניות המוצהרת שלו. הוא אמר שככה הוא שומר על מקומות העבודה של האנשים", מספר גולדשטיין.

אבל לצד התוכן השיווקי, עיתונאים באתר מספרים כי בתקופת טיפנברון פוטרו או אולצו לעזוב שורה של עורכים מנוסים, משום שהיו דעתניים מדי לדעתו. ובכלל, הם אומרים, טיפנברון לא רצה עיתונות אידיאולוגית שמציפה נושאים חשובים לסדר היום, אלא רק אתר שמספק חדשות שוטפות וקטעי רכילות צהובה. טיפנברון, אגב, מכנה את עצמו "מלך הצהובונים".

מרב יודילוביץ', כתבת תרבות ותיקה ומוערכת, היתה ממקימי ynet ועבדה בו 17 שנה. היא עזבה באחרונה את האתר אחרי שלטענתה בתקופת טיפנברון צונזרה. "בשנייה שטיפנברון נכנס לתפקיד הוא אמר לי: 'אם הייתי יכול למחוק את כל התחקירים שלך על משרד התרבות ועל השרה לימור לבנת — הייתי עושה זאת'. זה משפט די מפעים, בהתחשב בעובדה שהיו לי תחקירים שהביאו לתהודה רחבה.

"אני לא יודעת מה גרם לו להתנהל כך, אך למעשה הוא אסר עלי להתעסק בכל מה שנגע לפוליטיקה. יש אינספור דוגמאות. כל מה שהיה קשור להתנהלות של משרד התרבות עבר את עיניו. ברוב המקרים זה הופל. הוא אמר לי שהוא לא מוכן שאגע בסיפורי 'הבימה' (שם עלו טענות חמורות והתפרסם דו"ח מבקר המדינה; נ"ט)".

יודילוביץ' לא יודעת מה היו השיקולים המשתנים בצנזורה של טיפנברון. אבל היא גם לא סבורה שטיפנברון שינה את עמדותיו. "האוריינטציה הפוליטית שלו היתה ברורה מאוד, ולצד זה ודאי שהוא שירת את דבר אדוניו. טיפנברון דואג לטיפנברון. אולי חשב שבסופו של יום ישתלב בעסקיו של מוזס, לך תדע. מה שבטוח שהוא הקיף את עצמו ביס־מנים ובאנשים שחשב שלא יסכנו את מעמדו".

יודילוביץ' חזרה מחופשת לידה ארוכה. שבוע לאחר שחזרה פרצה הסערה הציבורית כשהשרה רגב נכנסה למשרד התרבות ועוררה את האמנים למחאה חריפה נגדה. אלא שהטיפול בסיפור הופקע מידיה של כתבת התרבות. לדברי יודילוביץ', "טיפנברון העביר את הטיפול לידי כתב עושה דברו. זו באופן כללי היתה האסטרטגיה — סינון ומידור של אנשי תוכן שלא יישרו קו או נענו לתכתיבים. נפגשתי עם ערן. אמרתי לו, 'אני לא מבינה מה העניינים. זה לא הגיוני. זה שלי'. הוא אמר לי: תראי, ynet שאת הכרת הוא כבר לא אותו ynet, תצטרכי להתרגל לא לראות את השם שלך יותר בכותרות".

לדבריה, "יצחייק ופדר היו עורכים בעלי יושרה ואנשים בעלי מצפון שהאמינו בעיתונות טובה. את טיפנברון, שהיה עיתונאי מצוין בתקופתו בגרמניה, מניעה תועלתנות. ynet תחתיו נהפך מכלי תקשורת רציני לעסק לכל דבר — פלטפורמה שנהפכה לאמצעי בלבד לקידום אינטרסים זרים לדבר עצמו. איש אינטליגנטי, חובב מדון, שנהפך לעסקן".

טיפנברון הוא רק דוגמה אחת לשורה של עיתונאים ועורכים בכירים בקבוצת ידיעות אחרונות ששירתו — מי מרצונו החופשי ומי מאילוץ ומחוסר ברירה — את האינטרסים הסבוכים והחמקמקים של המו"ל נוני מוזס. החלק המערכתי של העיתון נשלט על ידי ירון, שמאפשר למערכת לעמוד לשירותו של מוזס וגם לשלב עוד ועוד תכנים מסחריים.

טיפנברון החדש־ישן, המקורב לנתניהו, נוכח רבות בתפקידו החדש בבית הוורד, שם שוכנת מערכת ערוץ 10. כחלק מאחריותו במערך הדיגיטל של RGE הוא אחראי על בניית הפלטפורמה הדיגיטלית החדשה של הקבוצה, לרבות זו של ערוץ 10 וחדשות 10. לטיפנברון אין שליטה ישירה בתוכן עיתונאי. עם זאת, עיתונאים בערוץ 10 שפגשו אותו במערכת חוששים כי כמו במקרה סדן, גם טיפנברון הוא דמות שהגיעה לתפקידה ממניעים פוליטיים כלשהם, והכוונות שלה לא תמימות כפי שהן נראות.

טיפנברון: "הפכתי את ynet לכלי התקשורת המשפיע ביותר"

בתגובה לדברים אמר טיפנברון: "זהו אוסף ציטוטים אנונימיים ומגמתיים, המשרתים בנפרד ובמצטבר את האינטרס של TheMarker להכפיש את ynet, שאותו הפכתי לכלי התקשורת המרכזי בהוויית האינטרנט בישראל. הציטוטים האנונימיים אינם נכונים, כמו גם הניסיון המופרך ליצור זיקה שלחלוטין אינה קיימת עם ראש הממשלה, ולשם כך להמציא פגישות שלא היו והצעות עבודה שלא ניתנו. TheMarker לא בוחל באמצעים כדי להכפיש מתחרה ולקדם את ענייניו" - כך מסר ערן טיפנברון בתגובה לכתבה.

"אני רק יכול להתייחס לעובדות: אתר ynet היה כבר כלי תקשורת מרכזי כשהגעתי אליו ב-2009, אבל בתקופה שבה אני הייתי הגורם הדומיננטי בו, הוא נהפך לכלי התקשורת הגדול והמשפיע ביותר על סדר היום בישראל", הוסיף טיפנברון. "בתקופה זו ynet הפסיק לדחוף לקוראיו דעות, רובן כמובן מכיוון אחד בלבד, שאותן כתבו 'פובליציסטים' שחושבים שתפקיד התקשורת הוא להגיד לאנשים מה הם צריכים לחשוב. במקום זאת, האתר נהפך לכלי הניוז המרכזי במדינה. מובן שכמה מאלה שמעדיפים להתחבא כעת מאחורי ראשי תיבות נדחקו אז הצדה, וחלקם גם מצא עצמו בחוץ.

"בתקופתי ynet נהפך מאתר של מקומות עבודה - כזה שנכנסים אליו ב-9:00 כשבאים למשרד וסוגרים אותו ב-17:00 - לכלי תקשורת סלולרי שמלווה את רוב תושבי ישראל מהרגע שהם קמים ועד שהם שוכבים לישון. עובדה זו מתבטאת גם מובהק בטראפיק. כשהגעתי היו לאתר כ-850 אלף משתמשים ייחודיים ביום (מדידה לא מדויקת מאחר שאז היו רק מחשבים נייחים ולא ניתן לספור אנשים 'אמיתיים'). כשפרשתי הותרתי כלי תקשורת עם כ-1.6 מיליון משתמשים אמיתיים בסלולר בכל יום ועוד כ-900 אלף משתמשי דסקטופ (שחלקם חופפים למשתמשי הסלולר). וכל אלה נכנסים כ-12 מיליון פעם ביום. אלה מספרים חסרי תקדים וללא מתחרים, בוודאי ביחס לגודל השוק.

"האתר בעריכתי נדרש לספק חדשות הכי אמינות והכי מהירות- וכך עשה. זה תפקידה הראשון והבסיסי של תקשורת כדוגמת ynet, ובכך האתר הצטיין. לא חשבתי ואיני חושב גם כעת, שהתקשורת צריכה לייצר מציאות. היא צריכה לדווח. זה תפקידה, והוא חשוב מספיק אם לוקחים אותו ברצינות".

מקבוצת ידיעות לא נמסרה תגובה.

אמנון מרנדה סירב להגיב.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם