רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההוראה: בלי כתבות על גולן טלקום, ובלי תמונות של דפני ליף

"העורך חרג מהתקנון של העיתון, והכותבים התיישרו עם רוח המפקד" ■ דו"ח שהוגש לבית המשפט: כך התערב ניר חפץ בתוכני מעריב לטובת נוחי דנקנר

17תגובות

ההשתלטות הבעייתית של קבוצת אי.די.בי על עיתון "מעריב", הזרמות הכספים וההתנהלות הקשה מאחורי הקלעים של אנשי נוחי דנקנר במערכת העיתון, מעוגנים לראשונה במסמך רשמי. נאמני העיתון "מעריב" הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב דו"ח חקירה חריף, שמאשר טענות קשות נגד דנקנר ובעלי שליטה קודמים בעיתון.

"תקופת דסק"ש מאופיינת בניהול בזבזני מחד, ובהתערבות בתוכני העיתון מאידך, לצורך מציאת חן בעיני הנהלת אי.די.בי", כותבים הנאמנים. "השליטה של העורך הראשי, ניר חפץ (שמונה על ידי דנקנר; נ"ט), בתוכן העיתון היתה רבה, אך השימוש בשליטה זו נעשה בחלק מהמקרים גם לטובת בעלי העיתון ואחרים שהעורך הראשי חשב כי יש צורך להגן עליהם".

כ
דניאל בראון

את הדו"ח כתבנו הנאמנים עורכי הדין יורם ארבל ושלמה נס, והוא הוגש אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הבדיקה בוצעה עקב בקשתו של עורך דין אלעד מן, בעל מניות מיעוט במעריב, ומי שפעיל בתחום התקשורת. מן הציג בבקשתו לביצוע הבדיקה שורה של טענות, שחלק גדול מהן מקבל כעת אישור רשמי של הנאמנים לבתי המשפט.

"נראה כי העורך חרג מהתקנון של העיתון. נראה היה שהכותבים עצמם התיישרו עם 'רוח המפקד' והקפידו לא לכתוב או לפרסם כתבות נגד הבעלים או חברות בשליטתו", קובעים הנאמנים.

אי.די.בי השתלטה על עיתון "מעריב" באמצעות דסק"ש ב–2011 והחזיקה בו במשך שמונה חודשים עד שהעיתון נקלע להקפאת הליכים ונמכר במסגרת בית המשפט לשלמה בן צבי. כמה חודשים לאחר הרכישה מונה לעורך חפץ, ששימש עד אז יועץ לדנקנר. כיום חפץ הוא יועץ התקשורת של משפחת נתניהו ושל הליכוד.

כבר עם כניסת הקבוצה ניסו אנשי אי.די.בי ליצור תמונת מצב של "מפעל מצליח שאין מקום לחסוך בו", לפי הנאמנים. לשכתו של המנכ"ל טל רז שופצה ונהפכה למהודרת, ולעיתון גויסו עובדים בשכר גבוה "שהרגישו נאמנות גדולה לבעלי העיתון וניסו לרצותם". ניהול "מעריב" בוצע ישירות על ידי אנשי אי.די.בי, תוך עקיפת דירקטוריון החברה. כל התוכניות הקודמות של זכי רכיב לצמצום הוצאות העיתון והפיכתו לעיתון דיגיטלי בוטלו.

נוחי דנקנר יחד עם ניר חפץ (מימין)
עופר וקנין

צנזורה פנימית: למחוק תמונות של דפני ליף

הדו"ח מתאר כיצד נפגעה העצמאות של מערכת העיתון בעקבות אינטרסים של בעלי הקבוצה. הדו"ח מתייחס לאופן הסיקור של המחאה החברתית בקיץ 2011. העיתון אמנם פירסם בתחילה בהבלטה ידיעה על המחאה החברתית, "אך עם הזמן נראה היה כי אין דעת הבעלים נוחה מפרסומים אלה", כותבים הנאמנים. "על אף עוצמת המחאה, המערכת נתנה הוראה לסקר נושא זה בצורה מינורית. העורכים ציננו את התלהבות הכותבים מהשטח ודחקו ידיעות לעמודים אחוריים".

כך למשל מוצגת הוראה של המערכת לאסור פרסום תמונות של דפני ליף או כל מנהיג אחר של המחאה. "נוצר מצב מוזר שבו מדור החדשות סיקר את המחאה החברתית בזהירות ומדור הכלכלה סיקר בצמצום את ההשלכות של אותה מחאה". עם זאת, הנאמנים מציינים כי תהליך דומה התרחש בעיתונים נוספים "שהבינו כי סקירה מורחבת של המחאה פוגעת בהם".

המערכת גם השפיעה על אופן הסיקור של מהפכת הסלולר. הנאמנים כותבים כי ניתנה הוראה על ידי חפץ ואיתן מרקוביץ (עורך מתחום הספורט שמונה לעורך הכלכלה) "כי לא יסוקרו נושאים הקשורים לחברות כמו HOT מובייל וגולן טלקום".

מיכאל גולן
אייל טואג

גם הסיקור של קבוצת אי.די.בי והחברות שבשליטתה היה "זהיר מאוד", כותבים הנאמנים. כתבים התבקשו "לבדוק שוב ושוב את מקורותיהם" בכל הנוגע פרסום כתבות העוסקות בחברות אלה, "ועד מהרה הבינו הכתבים כי אין מקום ליזום ביצוע תחקירים מעמיקים על חברות אלה".

גם היחס בנק הפועלים, נותן האשראי המרכזי של העיתון, היה שונה. "ההנהלה נזהרה שלא לתקוף את הבנק. הבעלים מחה על כתבות אחרי כתיבתן כשמנהלי הבנק התקשרו להנהלה. בתקופת אי.די.בי הושם הדגש על ביקורת לפני הפרסום. נוצר מצב שבו ידיעות חיוביות על הבנק התקבלו בברכה, אך ידיעות שליליות על הבנק היו מתקבלות באי־נוחות, עוברות לחפץ, והוא היה עושה ככל יכולתו לבדוק את הידיעה מכל כיווניה ולמתן את תוכנה".

הנאמנים מציינים כמה דוגמאות נוספות שבהן חפץ הוביל קו לפעולה אקטיבית נגד אלה שפגעו בקונצרן אי.די.בי. כך, חפץ נתן הוראה לבצע תחקיר על איש העסקים דב מורן והטיל זאת על כתב ספציפי, וזאת לאחר שמורן התראיין ל–TheMarker ומתח ביקורת מרומזת על דנקנר.

באותה תקופה היתה גם פעילות פרלמנטרית נגד הריכוזיות במשק. שניים מאלה שהובילו את הפעילות הזאת היו ח"כ כרמל שאמה הכהן וח"כ עינת וילף. עיתונאים העידו, לפי הנאמנים, כי "עורכי 'מעריב' נמנעו מפרסום תמונה של שאמה הכהן והקטינו את הסיקור על הופעתיו. אזכורים של וילף נמחקו שוב ושוב.

גם ח"כ שלי יחימוביץ', שפעלה נגד הריכוזיות במשק, היתה על הכוונת של עורכי "מעריב". כתבה לא מחמיאה עליה היתה אמורה להתפרסם שלושה ימים לפני הפריימריז בעבודה, אלא שבתגובה תקפה יחימוביץ' חזיתית את דנקנר והכתבה בוטלה.

הנאמנים גם מציינים את שורת הכתבות באותה תקופה ב"מעריב" נגד יו"ר התנועה לאיכות השלטון, אליעד שרגא, שגם הוא הוביל מאבק בריכוזיות. לפי הנאמנים, שרגא נכח בפגישה עם אנשי אי.די.בי בירושלים בעקבות מאבקו בריכוזיות ואלה "הבהירו כי נעשה להם נזק וכי הם הולכים לפגוע בו, בגיא רולניק (מייסד TheMarker) ובתנועה לאיכות השלטון".

עופר נמרודי
ורדי כהנא

בפועל, העיתון ניסה לשלוח כתבים לביצוע חקירה על התנועה, אבל חלק מהכתבים התחמקו מהמשימה. בסופו של דבר התפרסמו כתבות נגד שרגא ב"מעריב", בין היתר כתבה מאת שי גולדן.

ההיסטוריה: עסקה בהפסד של 30 מיליון שקל

העסקה לרכישת "מעריב" הושלמה במארס 2011 בהשקעה ראשונית של כ–168 מיליון שקל תמורת כ–59% ממניות החברה, שהיתה בשליטתו של זכי רכיב. בהמשך רכשה דסק"ש אג"ח של מעריב מהציבור ומהכשרת היישוב ב–52 מיליון שקל, העניקה ערבויות ב–24 מיליון שקל, והעבירה הזרמות באמצעות הלוואת בעלים בסכום כולל של 140 מיליון שקל.

הנאמנים סוקרים את מצבו של "מעריב" עוד בתקופות קודמות, שבהן שלטה בעיתון משפחת נמרודי באמצעות הכשרת היישוב, שעמו היה שותף גם איש העסקים ולדימיר גוסינסקי, ולאחר מכן כניסתו של איש העסקים רכיב כבעל שליטה בעיתון. הנאמנים מתארים כיצד מצבו של העיתון הידרדר והלך. לצד זאת, הממצאים של הנאמנים מגלים על מקרים נוספים שבהם עלה חשש לפגיעה בחובת הזהירות של הדירקטורים בעיתון.

הפרשה הראשונה היא סביב חברת XM, חברה ציבורית שעוסקת בתחום קליטת תחנות רדיו במקלטים במכוניות פרטיות ובמטוסים באמצעות שידור לווייני. החברה היתה הפסדית, וב–2008 התמזגה עם חברה מתחרה.

באוקטובר 2003, כשהעיתון היה בשליטת גוסינסקי, זומן דירקטוריון מעריב לישיבה דחופה. על הפרק עמדה הצעה להשקעה בחברה ששוויה הגיע אז ל–2.4 מיליארד דולר. נמרודי הקים צוות לבחינת העסקה, אלא שהדירקטורים התנגדו וההצעה נפלה.

ולדימיר  גוזינסקי
מוטי קמחי
אלעד מן
אייל טואג

למרות זאת, וללא כל אישור מתאים, ביצעה מעריב עסקה לרכישת מניות ואג"ח של XM בסכום כולל של 46 מיליון שקל. בהמשך התברר לדירקטוריון מעריב כי גוסינסקי עצמו ונציגו בדירקטוריון השקיעו באופן אישי כספים באותה חברה. למרות זאת, בוצעו שני סבבים נוספים של השקעה בחברה.

רק במארס 2008 נמכרו המניות, כשהעסקה הניבה לעיתון הפסד של 30 מיליון שקל בשלוש שנים. מנגד, נמרודי טען בפני הנאמנים כי היתה זו השקעה שלא חרגה באופן מהותי מתחום שיקול הדעת הסביר.

מקרה נוסף בעייתי בחברה הציבורית מעריב תחת שליטתו של נמרודי היה סביב ההלוואה שהועברה לאיש העסקים אלי רייפמן, מייסד אמבלייז שמאוחר יותר הסתבך וריצה עונש מאסר בכלא. רייפמן ביקש הלוואה ממעריב ובמקביל גם מהכשרת היישוב, ששלטה במעריב. אלא ששיעור התשואה על הלוואת של רייפמן בהכשרת היישוב היה גבוה מאשר במעריב. העסקה אכן הניבה תשואה לעיתון. נמורדי טען בתגובה כי העסקה היתה ספקולטיבית גם כך, ומעריב סיכן סכום נמוך יותר.

בית מעריב: 
"חוכמה בדיעבד"

הטענות החריפות ביותר כלפי נמרודי הופנו בנוגע לעסקה שבה רכשה הכשרת היישוב את בית מעריב המיתולוגי בתל אביב. בשיאו של משבר מעריב ב–2012 אף קראה ח"כ שלי יחימוביץ' לנמרודי "למכור מיד את בית מעריב, שאותו רכש בעסקת בעלי עניין נכלולית, ואת מלוא התמורה להעביר להבטחת הזכויות הסוציאליות של העובדים שרומו".

בית מעריב הוקם באמצעות קרן שהוקמה מכספי הפיצויים וההפרשות השונות של העובדים. הבניין אמור היה להבטיח את זכויות הפנסיה של העובדים בבוא העת. אבל עם כניסת הכשרת היישוב לחברה הורחב הבניין. בעקבות פיטורי עובדים התרוקנה הקרן. בסופו של דבר הוחלט כי חברת מעריב תרכש את מלוא הבעלות על בית מעריב מידי קרן הפיצויים.

מצבו של "מעריב" הידרדר והלך, וב–2008 רואי החשבון של העיתון איימו כי יצמידו לו התרעת עסק חי לאחר שהתברר כי לא יצליח לפרוע את סדרות האג"ח, שהיה אמור לפרוע במארס 2009. בעיתון הקימו ועדה מיוחדת שדנה בנושא מכירת בית מעריב כדי להציל את העיתון.

באותו זמן פורסם כי המחיר המבוקש הוא 70 מיליון שקל. בסוף 2008 העיתון יצא בהליך מכרזי למכירת בית מעריב. אלא שאז ביקשה מעריב שמאות ממשרד דוד סגל, שקבע כי המחיר הוא 39 מיליון שקל בלבד, והשווי ירד לאחר מכן ל–30 מיליון שקל לנוכח מצבו של שוק הנדל"ן. ואולם, מן העביר חוות דעת של שמאי שקובע שנפלו פגמים בעריכת השומה, ושהמחיר היה אמור להיות גבוה בכ–25%.

בסופו של דבר אישר מעריב את מכירת בית מעריב לחברה האם הכשרת היישוב ב–32.5 מיליון שקל. עורך "מעריב" באותם ימים, דורון גלעזר, התריע בפני נציגי הדירקטוריון כי "מעריב מסייע לעופר נמרודי לגנוב את החברה על ידי מכירת הבניין במחיר לא ריאלי". גלעזר גם טען כי יש לו מציע במחיר 50 מיליון שקל. אלא שגלעזר קיבל תשובה כי ההצעה אינה רלוונטית.

הנאמנים סבורים כי העסקה למכירת בית מעריב דווקא היתה סבירה. "האופציות שהוצעו על ידי הכשרת היישוב היו הקורצות ביותר באותה תקופה. יכול להיות שמכירת בית מעריב לפני המפולת של 2008 או בתקופה מאוחדת יותר ובמהלך עסקים רגיל היתה מניבה מחיר טוב יותר, אבל נראה כי מדובר על חוכמה בדיעבד", נכתב בדו"ח. הנאמנים גם לא מצאו פגם במהלך למחיקת מניות הד ארצי מהמסחר בבורסה.

החוב לעובדים: יותר מ–50 מיליון שקל

בשורה התחתונה, על אף הממצאים החמורים, לא צפויים הליכים משפטיים נגד חפץ או אנשי דסק"ש. "הנאמנים שקלו אם יש מקום לפעול נגד דסק"ש או מי מטעמה שמונה לתפקיד ב"מעריב", בגין ההפסדים והפגמים בניהול מעריב. ואולם לאור הכספים הרבים שהשקיעה דסק"ש בחברה, לא ניתן להוכיח כי התנהלותה זו היא שגרמה לקריסת מ"עריב". נראה כי לא יהיה זה צודק לתבוע את דסק"ש או מי מטעמה בגין ההפסדים שנגרמו למעריב", כותבים הנאמנים.

מי שנותר נפגע מקריסת העיתון הם בעיקר העובדים שלא קיבלו את מלוא הפיצויים המגיעים להם, וזאת משום שאלה לא תמיד הופרשו כראוי. לצד זאת לעיתון היו חובות נוספים. כך למשל, תקומה מנדל קרליבך, בתו של מייסד העיתון, עזריאל קרליבך, קיבלה מדי חודש 26 אלף שקל לכל ימי חייה, שהצטברו לחוב של 4.4 מיליון שקל. ל–14 עובדים נוספים היה הסכם שיקבלו שכר חודשי עד להגיעם לפנסיה בסכום כולל של 15 מיליון שקל.

הבדיקה של החובות לעובדים היתה מורכבת, טוענים הנאמנים, אבל העלתה כי החובות לעובדים מגיעים ל–51.3 מיליון שקל. שאר החובות לעובדים מוגדרים כחובות לספקים.

הבדיקה נעשתה באמצעות שיחות עם עשרות עובדים שחלקם הסכימו לסייע לנאמנים "רק לאחר שוהבטח להם כי זהותם לא תיחשף וכי הדברים יימסרו בעל פה". אך כאמור, לא נמצאה תשתית משפטית מספקת המצדיקה הגשת תביעות ספציפיות נגד בעלי השליטה או המנהלים, ובמקום זאת הנאמנים הצהירו כי הם מתמקדים בהגעה להסדר עם הכשרות היישוב ואי.די.בי במטרה להקטין את היקף הסכומים שיעוברו אליהם במסגרת הלוואות הבעלים.

"מאז הגשת הדו"ח ועד היום נחשפו חומרים מטרידים נוספים, מסמכים ותכתובות שחיזקו את הצורך בניהול החקירות ובנקיטת הליכים משפטיים נגד נושאי משרה ובעלי השליטה", אומר מן. "כיום, אחרי שעברו יותר משלוש שנים, בא דו"ח החקירה שבוצעה על ידי הנאמנים ומאמת את מכלול הטענות שנטענו על ידי באותה בקשה. חבל שהנאמנים לא ראו, רק מטעמי יעילות, עילה להגשת תביעות או לניהול חקירות פומביות בתיק זה, משום שלניהול תיק זה יש לא רק חשיבות ממונית כלפי נושים, עובדים ובעלי מניות, אלא מסר ציבורי חשוב בתחומים שונים של ממשל תאגידי והתנהלות כלי תקשורת גם יחד".

לפי מן, "מהדו"ח עולה בבירור שהאישיות המשפטית הנפרדת של מעריב נדרסה בידי בעלי אינטרס שונים שלא פעלו לטובת החברה, אלא לקידום מטרות ואינטרסים אחרים. המסקנה המשפטית הראויה היא שמי ששיעבד את מעריב לטובתו צריך גם לשאת בחובות שיצרה קריסת החברה".

מן הודיע כי בעקבות ממצאי הדו"ח הוא שוקל אפשרות הגשת תביעה מתאימה נגד גורמים שונים, ו"במקביל פנייה לבית המשפט כדי שיאשר בכל זאת נקיטת הליכים במסגרת הפירוק נגד בעלי מניות ונושאי משרה שונים שפעלו באופן פסול".

מטעמו של נמרודי נמסר ביחס להשקעה בחברת XM : "כל האישורים ניתנו על ידי הגורמים המוסמכים בחברה והם הוצגו לנאמנים. ההשקעה בוצעה כדין. השקעות כספי מעריב בוצעו בתבונה, והניבו ל"מעריב" רווחים גבוהים, ואין זה נכון למדוד השקעה אחת מתוך סל ההשקעות לאורך השנים".

ביחס להלוואה לאלי רייפמן: "הטענה כי הכשרת היישוב קיבלה הלוואה בתנאים עדיפים מאלי רייפמן לעומת מעריב — אין לה שחר". עוד נמסר כי "בתום הבדיקה, הנאמנים קיבלו את עמדת הכשרת היישוב, ובסופו של יום לא זו בלבד שהכשרת היישוב לא נדרשה לכל הליך משפטי כל שהוא בעניינים אלה, אלא אף קיבלה תשלומים מהנאמנים".

ניר חפץ סירב להגיב.

100 המשפיעים
הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם