רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אם נתניהו היה יכול - הוא היה מוותר על חדשות ותחקירים

בנימין נתניהו לקח לעצמו את תפקיד שר התקשורת בדיוק כדי שפקידת ציבור כמו היו"רית של הרשות השנייה תעשה את מה שהיא צריכה להבין שעליה לעשות, אם היא חפצה להישאר בתפקידה במשך שנים ארוכות

20תגובות

בתיאוריות הפוליטיות של תפקיד המדיה בדמוקרטיות מודרניות, לכלי המדיה – עיתונים, טלוויזיה, רדיו והיום גם אינטרנט – יש עבור האליטה השלטת שני תפקידים מרכזיים. הראשון הוא שעשועים, בדיוק כמו ברומא העתיקה: לתת להמונים בידור כדי שיעסקו בו, ישמחו ויילכו לישון, וכך לא ימצאו זמן לשבת יחדיו ולשאול שאלות מסוכנות בעבור הפוליטיקאים, כמו מדוע האליטות הללו הן ששולטות ולא אחרים, מי החליט איך מחלקים את הכסף, והאם הפוליטיקאים משחקים משחק פוליטי הוגן.

בעת המודרנית, מי שממלא את התפקיד הזה הם ערוצי הטלוויזיה עם תוכניות ריאליטי, ספורט וסלבס או פורנו רך, וגם עיתונים צעקניים ופופוליסטיים שלוחצים על כפתורים רגשיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו
אמיל סלמן

התפקיד השני של המדיה הוא להכתיב לציבור את הנרטיב שמתאים לשלטון, ולתת לציבור הרגשה שיש לו תפישת עולם, עקרונות, אמונות ונורמות – כמובן כאלה שמתאימים לשלטון ולאליטות. השלטון הנוכחי, למשל, מעוניין להטמיע את הנרטיב שלפיו אנחנו חיים על חרבנו ושכולם מסביב עסוקים בלמצוא דרכים להשמיד אותנו, וכך לקבוע שעניינים חברתיים וכלכליים הם משניים ולא ראויים לעיסוק. את התפקיד הזה של המדיה ממלאים החלקים "הרציניים" של העיתונים, חברות החדשות של ערוצי הטלוויזיה ואינספור תוכניות האקטואליה. בין שני תפקידי המדיה הללו - הפוליטיקאים נאלצים לתמרן לאזן.

אבל יש דבר אחד שהפוליטיקאים, האליטות והאנשים המקורבים לשלטון לא רוצים שאמצעי התקשורת יעשו: שהם יבקרו את הפוליטיקאים, את האליטות ואת מי שמקורב לשלטון. האליטה השלטת רוצה ריאליטי ובידור כדי להרדים את הציבור, והיא רוצה קצת חדשות ואקטואליה כדי למכור נרטיב - אבל היא ממש לא רוצה תחקירים וביקורת על הפוליטיקאים, על השלטון, ועל מערכות היחסים שלו עם קבוצות כוח וקבוצות אינטרסים. ממש לא. ולכן, כאשר ערוץ טלוויזיה מתחיל לעשות יותר מדי אקטואליה ויותר מדי תחקירים – הפוליטיקאים ינסו להגביל אותו ולהחזיר אותו לתערובת של בידור ומכירת נרטיבים, שמתאימה להם.

זהו הרקע לדיון שיתקיים מחר (ב') בבג"ץ על התביעה של ערוץ 10 למנוע מהרגולטור של שוק הטלוויזיה מלהתערב לו בתכנים, ובאופן מיוחד להכתיב לו איזה אורך של מהדורת חדשות יומית מותר לו. ערוץ 10 לא האריך את מהדורות החדשות שלו מתוך שליחות לאומית או שאיפה לשנות את הסטטוס קוו הפוליטי בישראל. לאחר עשור של הפסדים צורבים, משברים כלכליים והחלפות בעלים, הבינו בהנהלת הערוץ 10 שהם אינם מצליחים להתמודד עם ערוץ 2 במגרש הבידור והריאליטי, ולכן ניסו ליצור סוג של ערוץ חדשות, זול יותר להפעלה ויעיל יותר ביצירת רייטינג. זה הצליח להם, הערוץ הצליח בדרך זו  לייצב את עסקיו, והוא גם קיבל רישיון הפעלה ל-15 שנים. בדרך, נוצרה דינמיקה של הארכת החדשות גם בערוץ 2, כי תוכניות חדשות הן יצרניות רייטינג יעילות. פתאום כולם עושים עוד חדשות, עוד כתבות ועוד תחקירים.    

אז הגיעו הפוליטיקאים. הרשות השנייה, הנשלטת על היו"רית אווה מדז'יבוז', דרשה מהערוץ להפסיק לשדר כל הרבה חדשות. התירוצים  להנחיה, כפי שעלו בדיונים על ההחלטה, היו יותר מצחיקים מכל קומדיה ששודרה כאן לאחרונה, למשל שלאנשים בבית נמאס מחדשות, נמאס מסיפורים על איך שדופקים אותם, והם רוצים לנקות את הראש.

האמת כמובן פשוטה וברורה: הפוליטיקאים לא רוצים כל כך הרבה חדשות כי הם לא רוצים שיהיו תחקירים ועיסוקים בהם. עבורם, מהדורת החדשות צריכה להביא את עיקרי הנאום של ראש הממשלה, היא צריכה להביא דיווח דרמטי על הפיגוע האחרון, היא  צריכה לספר על המלחמה בסוריה – ומשם היא צריכה לדווח על תוצאות משחקי הכדורגל והזוכים בטקס האוסקר.

היא יכולה אפילו להביא תחקיר קצר על עניין שולי אצל פוליטיקאי משני, וזה אפילו טוב לפוליטיקאים החזקים, כי כך חברת החדשות יוצרת מראית עין של אובייקטיביות ועצמאות – ולכן יותר קל למכור את הנרטיב של השלטון. כמה צריך לזה? חצי שעה? שעה? אז שיהיה שעה, אבל לא יותר. כי אחרת, מישהו יצטרך למלא את חצי השעה הנוספת הזו, ומישהו עוד יבקש לבדוק האם הממשלה עמדה ביעדים שהיא הבטיחה לבוחרים.

האם אנחנו טוענים אכן שהדרישה של מדז'יבוז' לקיצור מהדורת החדשות של ערוץ 10 היא הנחיה בלחץ, רמז או מבט מעל של הדרג הפוליטי, למרות שהרגולטור אמור להיות עצמאי ולפעול בהתאם לאינטרס הציבורי? ועוד איך. הרי זה מובן מאליו: בנימין נתניהו לא לקח לעצמו את תפקיד שר התקשורת, במקביל לעיסוקיו כראש הממשלה וכשר החוץ, כדי לעסוק בטובת הציבור. הוא לקח את התפקיד כדי להפעיל השפעה והכוונה של שוק הטלוויזיה.

הוא לקח את התפקיד בדיוק כדי שפקידת ציבור כמו היו"רית של הרשות השנייה תעשה את מה שהיא צריכה להבין שעליה לעשות, אם היא חפצה להישאר בתפקידשלה במשך שנים ארוכות. ויש לקוות שבג"ץ יתרומם מעל השיקולים המשפטיים הפרוצדורליים, יבין את התמונה הגדולה, וימנע מראש הממשלה להכתיב לערוצי הטלוויזיה עניין שהוא בבסיסה של כל דמוקרטיה, כמו כמה דקות שידור ביום מותר להם לעסוק בענייניו של ראש הממשלה, של שריו, ושל חברי הכנסת שלו.

100 המשפיעים
הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם