"מעריב" בימי דנקנר: שכר מנופח, מסיבות בריכה ופרגון לבוס - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המיילים חושפים

"מעריב" בימי דנקנר: שכר מנופח, מסיבות בריכה ופרגון לבוס

כשדנקנר השתלט בכספי דסק"ש על "מעריב", במטרה להשפיע על דעת הקהל ומקבלי ההחלטות - היה זה מאוחר מדי עבור הקבוצה העסקית שלו ■ תכתובות ופרוטוקולים משקפים התנהלות בעייתית מבחינת אתיקה עיתונאית ואחריות מנהלי חברות ציבוריות

22תגובות

אוקטובר 2012 היה חודש קשה עבור 2,000 עובדי עיתון "מעריב" דאז. העיתון קרס, והם יצאו לרחובות להפגין מחשש לגורלם. שלמה בן צבי שעמד אז לרכוש את העיתון, תיכנן פיטורים המוניים.

הנהלת מעריב היתה עסוקה באותם ימים דווקא בפעילות אחרת: הפקה של מפגש מצומצם בביתו של המנכ"ל טל רז במושב חירות. בתפריט: סטייקים על האש, יין, וויסקי ובירה.

"חשוב ביותר: לא לשכוח להביא בגד ים להשתכשכות נעימה בבריכה", כתבה מזכירתו של המנכ"ל למוזמנים בתכתובות אי־מייל פנימיות שהגיעו ל-TheMarker, ומתפרסמות היום בהרחבה באתר "העין השביעית" והערב בתוכנית "מבט שני" בערוץ 1.

רשימת המוזמנים כללה את בכירי העיתון, חלקם כאלה שמונו בתקופת שליטתה של חברת דיסקונט השקעות (דסק"ש) במעריב. יעקב דורי, סמנכ"ל התפעול, התנדב להביא וויסקי, ורז השיב לו: "תשתדל שעל התווית של המחיר יהיה יותר מ–20". רוני מזל טוב, מנהל ביטחון רכב, רכש ונכסים, הגיב בתכתובת הפנימית להלצות של חבריו, וכתב: "איך רואים שאף אחד כבר לא עובד. משעמם לכם!!!!!"

אי די בי
מוטי מילרוד

במבט לאחור, בניגוד לתכתובות המייל, גורמים שהשתתפו באירוע הגדירו אותו כ"מפגש פרידה צנוע, לא מעבר לזה. זו לא היתה מסיבה".

האירוע הזה אולי חסר חשיבות בפני עצמו, אבל הוא התקיים על רקע אחת הפרשות השערורייתיות ביותר בתחום התקשורת בישראל: טייקון בעל זרועות בענפים רבים במשק, ששלט בפירמידת חברות ענקית, אי.די.בי, השתלט על כלי תקשורת במטרה להשפיע על אופן הסיקור ועל דעת הקהל — באמצעות השחתה של כ–400 מיליון שקל מכספי ציבור, תוך חששות כבדים לפגיעה בממשל התאגידי בחברות הציבוריות ובחופש העיתונות. לעזרתו הגיעו שורה של מקורבים שנהנו מקופת החברה הציבורית, עד שזו התרוקנה.

לכאורה, הפרשה כבר נמצאת מאחורינו: "מעריב" עבר מאז שתי בעלויות, דנקנר הודח ממעמדו הרם במשק הישראלי, ואנשיו כבר לא שולטים בתקשורת. ואולם כעת, כמעט שלוש שנים אחרי, ניתן לראות כיצד עבדה השיטה.

הפגנה עובדים עיתון מעריב
עופר וקנין

שורה של תכתובות מיילים פנימיות, מצגות ופרוטוקולים מגלים לנו כיצד ניהלו דנקנר וחבריו כלי תקשורת מרכזי בציבוריות הישראלית, וכיצד שיחקו בכסף של הציבור כאילו זהו כספם הפרטי. התכתובות והפרוטוקולים גם מצביעים על הפער העצום ששרר בין המצב הכלכלי של העיתון ובין החזות שניסו אנשי העיתון ואי.די.בי לשדר כלפי חוץ.

שנים של 
הידרדרות פיננסית

ההידרדרות של "מעריב" החלה כבר ב–2001, אז החלו המכירות של העיתון לרדת בחדות, והוא רשם הפסד נקי באותה שנה של כ–80 מיליון שקל. העיתון המשיך לפעול מאז רק בזכות ריקון קופת המזומנים שעוד נותרה לו, הזרמות, הנפקות אג"ח, ומכירת בית מעריב. לקראת סוף העשור עופר נמרודי בעל השליטה, ניסה ככל יכולתו למכור את העיתון.

ב–2010–2011 קיבל דירקטוריון החברה שוב ושוב דיווחים על הרעה במצבה של החברה. המנכל"ית, דאז אווה מדז'יבוז' — כיום יו"רית מועצת הרשות השנייה — נשאלה שוב ושוב כיצד יהיה אפשר להבריא את החברה, גם התשובה חזרה על עצמה שוב שוב: דרושות הזרמות להשקעות עתידיות כדי ליישם תוכניות, והזרמות כאלה אין.

ב–2010 הצליח נמרודי למכור את השליטה לזכי רכיב, אבל בתוך חודשים סופרים הבין רכיב שטעה. ב–23 במארס 2011, כשברקע מתנהלים הדיונים בוועדת הריכוזיות במשק, סיכם דנקנר — באמצעות דסק"ש — על רכישת השליטה במעריב תמורת 168 מיליון שקל.

בדיעבד, כחלק מתביעה נגזרת שמתנהלת כיום נגד בעלי תפקידים בדסק"ש, התברר כי לפני הרכישה לא נערכה הערכת שווי לחברה ולא הוצגה תוכנית אסטרטגית ברורה, אלא רק כוונות כלליות לסינרגיה בקבוצת אי.די.בי.

דנקנר היה אז מאוים מכיוונים רבים: שוק הסלולר עמד בפני תחרות, מה שעשוי היה לפגוע בפרת המזומנים שלו — סלקום. ב–2010 הוקמה ועדת הריכוזיות, שהמלצותיה היו עשויות להיות הרות גורל עבור פירמידת המימון שבאמצעותה שלט דנקנר בחלק ניכר מהמשק.

דנקנר רצה להשפיע על סדר היום כדי למתן את המלצות הוועדה, ולפיכך חיפש השפעה בתקשורת. הוא ניהל בזמנו גם מגעים להיכנס כשותף בערוץ טלוויזיה — ערוץ 10 או רשת — ואז החליט ללכת על המותג הגוסס "מעריב".

עם השתלטותו של דנקנר על העיתון הוא מינה לדירקטוריון את אנשיו — יו"ר מעריב מטעם דסק"ש, דני יעקובי, מנכ"ל 
אי.די.בי פיתוח חיים גבריאלי, נשיא דסק"ש עמי אראל וסגנו ארי ברונשטיין — וכן את עצמו ואת בנו עומר דנקנר. בנוסף אליהם כיהנו כדירקטורים בחברה מטעם הכשרת הישוב נמרודי, רון ויסברג ואלי כהן. הדירקטורים החיצוניים היו עופר מרום ונחום לנגנטל — הח"כ לשעבר, שמסובך כיום בחשדות סביב אישורים שניתנו לחברת קרדן.

מעריב 2

מהתכתובות הפנימיות עולה כי דנקנר היה האיש ששלט בפועל במתרחש ב"מעריב", ישירות או באמצעות אנשיו. הוא עצמו נהג להיפגש בתדירות גבוהה עם עורכי "מעריב". במקביל, אנשיו הצליחו להוביל לאישור של כל מה שביקשו בדירקטוריון "מעריב" ובוועדת הביקורת — ללא התנגדות של ממש.

בעיות לכאורה בממשל התאגידי מתגלות כבר בחוזה ההעסקה של היו"ר יעקובי, שאמור היה למלא את תפקידו באופן חופשי למען בעלי המניות: יעקובי היה מחויב בחוזה שלו להיות כפוף ישירות לדנקנר. בחוזה של יעקובי עם דסק"ש — שממנה קיבל שכר של 103 אלף שקל בחודש לפני מע"מ — נכתב כי בתפקידו יהיה יעקובי "כפוף להנחיות שיינתנו לו על ידי יו"ר הדירקטוריון (דסק"ש), מנכ"ל החברה וכל אדם אחר שמי מהם יורה עליו".

טענות חמורות בנוגע להתנהלות ב"מעריב" נכללו כבר בבקשה לחקירה לנאמנים שהגיש עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט במעריב לבית המשפט. בבקשה הציג מן עדויות שלפיהן "לא התקיימה למעשה עבודת מערכת חופשית ומקצועית", והיתה התערבות של עורך העיתון, ניר חפץ, לטובת אינטרסים שונים. זאת, בניגוד לתקנון מעריב וההתחייבות של דנקנר ערב כניסתו לעיתון.

כך למשל, ביום שבו הושקו שירותי הסלולר של גולן והוט מובייל, המתחרות בסלקום, עורכי "מעריב" הצניעו את הידיעות על כך. מאחורי הקלעים מתברר כי אף מדור בעיתון לא רצה לטפל בידיעה הרגישה שעלולה לפגוע בעסקיו של הבוס. "כולם הדחיקו. במערכת החדשות אמרו 'שיהיה בהצלחה לכלכלה', בכלכלה אמרו 'זה סיפור גדול, שיהיה בהצלחה לחדשות' - וזה פשוט לא קרה", משחזר יואב ריבק, אז ראש מערכת החדשות בעיתון, בראיון לאבנר הופשטיין ב"מבט שני".

לדברי ריבק, הוא התקשה גם להגן על הכתבים שעסקו בנושאים הרגילים לדנקנר. "זה הגיע למצב שבו אתה צריך לבחור את הקרבות שלך, ואתה מוותר בחלקם".

"לנוחי נשבר מז'ורנל"

תכתובת המייל בין בכירי "מעריב" באותם ימים מלמדת כיצד, למשל, השפיע דנקנר עצמו על ההחלטה לצמצמם את מוסף התרבות "ז'ורנל". השקת מוסף התרבות האיכותי היתה אחד השינויים האסטרטגיים שנכללו במצגת לבעלי האג"ח של "מעריב" באוקטובר 2011, אך מאז הוא הציג הפסדים של מיליוני שקלים.

מעריב 3

ב–4 במארס עידכן במייל פנימי חפץ את יעקובי, את רז ואת סמנכ"ל התפעול יעקב דורי על כך שבכוונתו לצמצם "כבר ממחר" משמעותית את מספר העמודים ב"ז'ורנל". פחות משעה אחר כך יעקובי השיב במייל אישי לחפץ: "דיברת עם נוחי?".

חפץ השיב: "לא בפרטי פרטים כאלה, אבל הוא העלה ביוזמתו את הצורך לכנוס את 'ז'ורנל' לתוך המגזין… כך שמכאן נגזר שלזה הוא בטח מסכים. אמנם לא סיכמנו כלום, אבל נשבר לו מ'ז'ורנל'".

יעקובי, יו"ר החברה, עדיין לא נרגע, ורצה את אישור הבוס. "אני מציע שתשלח לו מייל או SMS ותעדכן אותו מה שאתה ואני סיכמנו' ושזה יחול ממחר— אלא אם הוא רוצה לדבר על הנושא", כתב כעבור שלוש דקות. לאחר עוד שבע דקות חפץ עידכן: "שלחתי הרגע והוא אישר".

לא רק דנקנר עצמו התעסק בתוכן ובזהות הכותבים ב"מעריב". נראה שגם חבריו היו בתמונה. אחד החברים האלה הוא הפרסומאי מודי כידון, חבר ותיק של דנקנר ומי שטיפל ברוב תקציבי הפרסום של חברות מקבוצת אי.די.בי, כמו שופרסל וסלקום.

ב–15 במאי 2011, עוד לפני ההשתלטות בפועל של דנקנר על "מעריב", שלח כידון מייל ליעקובי תחת הכותרת "עוד שמות". ההצעה של כידון היא "איילה חסון לפובליציסטיקה". בפועל חסון, כיום מנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1, לא כתבה בעיתון, אבל העובדה שכידון היה זה שהציע שמות לכותבי "מעריב" מעידה על ההשפעה שהיתה לפרסומאי על מקבלי ההחלטות בעיתון.

כידון מסר בתגובה: "אני מעריך את חסון כעיתונאית מקצועית נטולת פניות וחשבתי שהצטרפותה תוסיף לאטרקטיביות של העיתון״.

ראשי "מעריב" חששו כנראה מהדירקטורים החיצוניים בעיתון, מרום ולנגנטל בינואר 2012, לאחר מינוי רז למנכ"ל וחפץ לעורך הראשי, ביקשו הדירקטורים החיצוניים, חברי ועדת הביקורת של החברה, לפגוש אותם — לאחר שאישרו את המינויים מבלי שפגשו בהם. לקראת המפגש, יעקובי שלח במייל הנחיות לשניים. את חפץ הוא הנחה "להציג מה נעשה בעיתון אמצע השבוע, שינויים ב'ז'ורנל, במהדורת יום שישי, ובכל מה שתמצא לנכון".

מעריב 1

לרז ההנחיות כבר מורכבות יותר: "יש להציג את עקרונות התקציב מבלי להיכנס למספרים שטרם אושרו על ידי נוחי". בכתבה של אורן פרסיקו באתר "העין השביעית" מוצגים תמלילים נוספים שמהם עולה כי דנקנר היה מעורב באופן עמוק בהחלטות המקצועיות בעיתון.

לגבריאלי, שהיה גם מורשה חתימה בעיתון, היתה נוכחות רבה בעיתון ובעלת השפעה בנושאים מסחריים. מתכתובות המייל הפנימיות עולה כי אייל סלוניקי, סמנכ"ל הדיגיטל של "מעריב", ניסה ללא הפסקה ליזום שיתופי פעולה בתחום הווידיאו לאתר NRG, בין השאר עם אתר mako של קשת. באוגוסט 2011 מעדכן סלוניקי על שיתוף הפעולה, ומבהיר כי הנושא "הועבר לאישור סופי של חיים גבריאלי". כשגבריאלי רואה שיש "סיקור מורחב" בעיתון לעמותת אור ירוק ולאבי נאור, הוא משגר מייל ליעקובי שבו הוא כותב: "צריך לנסות ולבנות שיתוף פעולה איתם". גבריאלי עצמו סבור כי המעורבות שלו היתה במסגרת תפקידו כדירקטור במטרה לסייע לחברה, ולא עסק בתוכן.

התוכנית: לשרוד על חשבון דסק"ש

עם כניסתו ניסה דנקנר להפיח רוח של תקווה בקרב העובדים והקוראים. "אנחנו מאמינים במעריב", הוא כתב בטור שפירסם בעמוד הראשון של העיתון עם ההשתלטות בפועל, ב–2 ביוני 2011. "אני משוכנע שהמהלכים שננקוט, בהם חיזוק המבנה הפיננסי של העיתון וניהול מקצועי ביחד עם האנשים המצוינים של מעריב — יהפכו את מעריב לקבוצת מדיה תחרותית ומובילה לטובת קוראיה, עובדיה והציבור הישראלי כולו".

מהדיונים בדירקטוריון ובוועדת המעקב קשה להבין אילו מהלכים נרחבים ננקטו להצלת העיתון או לשינוי אסטרטגי. למשל, בדיונים בתביעה הנגזרת טענו בעלי תפקידים בדסק"ש כי היעד היה ש"מעריב" יהפוך להיות זרוע התוכן בחטיבת התקשורת של אי.די.בי. שכוללת את נטויז'ן וסלקום.

בפועל לא הוצג לדירקטוריון שיתוף פעולה כזה. חליפת מכתבים בין אנשי דסק"ש לבין יעקובי מלמדת כי רק בפברואר, תשעה חודשים לאחר השתלטות דנקנר, הוגשה לאראל תוכנית כלשהי לשיתוף פעולה בין מעריב לסלקום־נטוויז'ן, מקבוצת אי.די.בי — שלא מומשה.

מהתבטאויות בכירי החברה בישיבות דירקטוריון בתחילת ינואר 2012 עולה כי האסטרטגיה של החברה היתה להמשיך לחיות על בסיס הזרמות כספים מדסק"ש. עד אותו זמן נאלצה דסק"ש להזרים פעמיים הלוואות של 50 מיליון שקל ולרכוש אג"ח של "מעריב" ב–36.6 מיליון שקל.

ב–25 במארס 2012 התכנסה ועדת הביקורת של הדירקטוריון. בדיון, שתמלול שלו הגיע לידי TheMarker, הציג רז את דו"חות 2011, שהצביעו על הפסד של 96 מיליון שקל. "תוצאות 2011 גרועות יותר מתוצאות 2010 בכל הפרמטרים", אמר רז.

בישיבת הדירקטוריון ב-31 בינואר ניסה חפץ לטעת בלב הנוכחים תחושה כי יש שינוי באוויר. בדיון, שתמלול שלו הגיע לידי TheMarker, אמר חפץ כי לעיתון יש כיום "בידול וייחוד", והוא נהפך לעיתון "סולידי, ציוני, פטריוטי ובעל ייחוד משלו". אבל רז, המנכ"ל הטרי, היה ריאלי יותר. היעד לדבריו הוא "היעד הוא לשרוד תוך צמצום הפסדים". הנושא הראשון,  הסביר רז באותו דיון, הוא "לעצור את הסחף של הירידה בהכנסות".

דנקנר עצמו התעניין באותה ישיבה בנושא אחר: הוא ביקש עדכון לגבי לוח הזמנים להפסקת ההפצה העצמאית של מעריב, ומעבר של פעילות ההפצה למיקור חוץ לחברת בר הפצה. דנקנר נענה כי הנושא עדיין במו"מ, ולכן עבר לשאלה הבאה שמטרידה אותו - עסקות בעלי עניין: "מבקש לקבל עדכון ביחס לעסקאות הדפוס המתוכננות עם שופרסל, סלקום וכלל" - שלוש חברות שבשליטת דנקנר.

גם בדיון הזה לא הצגה תוכנית אסטרטגיה רחבה שתאפשר מתישהו לאזן את העיתון. רז הסביר בדיון מדוע ההכנסות לא עולות: "חשיפתו של 'מעריב' הינה כשליש מהחשיפה של המתחרים 'ישראל היום' ו'ידיעות אחרונות'. עובדה זו מקשה מאוד על שמירת מחירי הפרסום". ומדוע עד כה לא הוצגה לדירקטוריון תוכנית כלשהי?"לגישת החברה יש לפעול ראשית לעצירת הדימום", אמר רז.

יעקובי החרה החזיק אחריו, תוך שהוא מתעלם מהתחזית של רז לירידה בהכנסות. "על אף החשיבות שבאימוץ תוכנית אסטרטגית, במועד זה יש לפעול קודם לניצול מלא הפוטנציאל הגלום במחלקה המסחרית". בהמשך, למרות מצבו של העיתון, הדירקטוריון מחליט כי למרות הערת עסק חי שהוצמדה ברבעון השלישי, אין חשש לאי פירעון האג"ח.

עו"ד אלעד מן
יובל טבול

בהמשך, הדירקטוריון החליט כי למרות הערת "עסק חי" שהוצמדה לדו"חות "מעריב" ברבעון השלישי, אין חשש לאי־פירעון של האג"ח.

העיתון במשבר, הבכירים משודרגים

מצבו של "מעריב" המשיך להידרדר. ברבעון הראשון של 2012, שלושה רבעונים לאחר שדנקנר נטל את השליטה בעיתון, ההפסד הרבעוני כבר הגיע ל–33 מיליון שקל. אך בדיון שבו הוצגו הנתונים הקשים, התבקשה ועדת הביקורת לאשר גם את החלפת רכבו של חפץ מפיג'ו 407 מודל 2010 לפורד s-max מודל 2012. המחיר של המכונית החדשה היה 4,450 שקל בחודש — כמעט 1,000 שקל יותר ממחיר המכונית מ–2010. הבקשה אושרה.

סוגיית התגמול האישי מופיעה שוב ושוב במסמכים. עוד לפני כן המצב המשברי של "מעריב" וההפסדים הקשים לא מנעו מדנקנר ויעקובי למנות את רז למנכ"ל החברה בשכר גבוה במיוחד. נציגי הציבור בדירקטוריון לא אהבו את המהלך, אבל ברגע האמת הרימו את ידם בעדו.

ב–17 בנובמבר 2011 התכנסה ועדת הביקורת של דירקטוריון מעריב. לנגנטל בעיקר חשש מפני התגובה הציבורית לשכרו של רז. "תהיה ביקורת על השכר הגבוה", הוא צפה. מרום העיר על כך שהבונוס כלל אינו תלוי בביצועים של רז כמנכ"ל. יעקובי דחה את הטענות: "אכן לשכר המוצע אין קשר לביצועים, אך חושב (שרז) יביא את החברה למקום טוב יותר".

מתוך כתבת התחקיר שתפורסם הערב בתוכנית "מבט שני" בערוץ 1

רז זכה בתנאי העסקה מפנקים יחסית לתחום העיתונות: שכר חודשי של כ–85 אלף שקל, הטבות כמו מכונית מנהלים מדרגה 6 (הגובהה ביותר) טלפון סלולרי והחזר הוצאות. מלבד זאת, הוא זכה במענק חתימה חד־פעמי בסך 300 אלף שקל וגם בבונוס שנתי מינימלי של שש משכורות לפחות, ללא כל קשר לביצועים (אותו לא קיבל בפועל, משום שעבד פחות משנה, נ"ט). השכר של רז, לפי יעקובי עצמו, היה גבוה ב–70% מזה של המנכ"ל הקודם, ישראל גולדשטיין.

לאחר שיעקובי עזב את הישיבה, מרום המשיך להציק. לדבריו, "לא נחה דעתו" מפני שחברי ועדת הביקורת "כלל לא ראו את המועמד, לא ראו את סמנכ"ל התפעול, לא ראו את העורך הראשי, את היועץ המשפטי", ובעצם "לא ראו אף אחד מהמועמדים שאישרו".

מפרוטוקול הדיון עולה כי עו"ד דוד חודק, המייצג את אי.די.בי, נזעק להרגיע את מרום. "צריך לתת לו קצת זמן ואז לבטא את האני מאמין שלו", אמר חודק בישיבת ועדת הביקורת. ג'קי אהרון, נציג של אי.די.בי בוועדת הביקורת, מיהר גם הוא להרגיע עם טיעון לא ברור: "בעלי המניות מכירים את המועמד ואת הניסיון שלו", אמר אהרון. חודק הבין את הבעייתיות בדבריו של אהרון ובהסתמכות על "בעלי המניות", והעיר כי "מצפים מהדירקטוריון לשיקול דעת עצמאי", אבל מיד אחר כך דחק בדח"צים לאשר את השכר. הוועדה כאמור אישרה את שכרו של רז.

חגיגות השכר המשיכו גם ב–2012. ב–31 בינואר 2012 התבקשה ועדת הביקורת לאשר את שכרה של תמר רגב, סמנ"כלית משאבי אנוש בחברה — שעבדה עם רז בכלל פיננסים. השכר המבוקש היה 43 אלף שקל, ותוספות שונות הביאו את עלות השכר לכ–66 אלף שקל.

רז ויעקובי ניסו לשכנע את חברי הוועדה לאשר את השכר. "על מנת להציל את החברה נדרשת הנהלה חזקה", אמר רז. לטענתו, "רמת השכר אינה חריגה בהשוואה לבעלי תפקידים דומים בחברות במשק — וגם אינה חריגה ביחס לתחום העיתונות". מרום סבור כי "רמת השכר גבוהה ביחס לנהוג בחברה". לנגנטל פשרני יותר וקיבל את דברי יעקובי ורז, אבל "מזהיר מפני מגמה של זליגה רוחבת בכל רמת השכר בחברה". השכר אושר. גם שכרו של העורך ניר חפץ היה גבוה יותר — 70 אלף שקל, לעומת 58 אלף שקל שקיבל העורך הקודם, אבי משולם.

"דנקנר לא חושש"

שנה שלמה הצליח "מעריב" להחזיק מעמד בזכות הזרמות מדסק"ש: שתי הלוואות של 140 מיליון שקל, רכישת אג"ח ב–52 מיליון שקל וערבויות בסך של 24 מיליון שקל. אבל לקראת אמצע 2012 הורע מצבה של דסק"ש והדירקטורים בחברה האם התחילו להקשות על "מעריב". למרות זאת אישר דירקטוריון דסק"ש הלוואה של 25 מיליון שקל, כאשר נקבע כי מתוכם 15 מיליון שקל יועברו לאחר הצגת תוכניות עסקית.

כיצד אישר דירקטוריון מעריב לקיחת הלוואה כשהעיתון במצב של על סף חדלות פירעון? לנגנטל הסביר בדיון ב–17 ביוני בוועדת הביקורת, כי חוות הדעת המשפטית בעניין ההלוואה התבססה על חוות דעת אחרת, של דנקנר עצמו.

לדברי לנגנטל, הוא התייעץ עם עורכי דין ממשרד גרוס, ואלה אמרו לי כי "הואיל ובעל השליטה (דנקנר) — שחזקתו עליו שמכיר את החברה ואת יכולותיה — אינו חושש מאי־פירעון הלוואה זו, והואיל וההלוואה נחותה ליתר חובותיה של החברה", אין חשש לאי־פירעון.

בינתיים עובדי "מעריב" התחילו לחשוש לעתידם. המשכורות עוכבו, והתחילו להתגבש רשימות מפוטרים. העיתון רוקן את קופת המזומנים שלו, ונזקק להזרמות נוספות כדי לשלם לעובדים ולספקים.

ב-19 ביוני התכנס דירקטוריון מעריב ודרש מההנהלה להציג חלופות למודל העסקי. באותו מועד הציגה ההנהלה לא פחות משבע תוכניות חדשות - למשל אפשרות לחינמון חלקי או מלא, ושלוש גירסאות ל'מודל רזה' - שעיקרו פעילות דיגיטלית בלבד באמצע השבוע. אלא שבאף אחד מהמודלים אין היתכנות כלכלית.

15 ביולי 2012 היה יום דרמטי במיוחד ל"מעריב". העיתון היה זקוק בדחיפות ליתרת ה–15 מיליון שקל מדסק"ש, אך לא יכול היה לקבלה, מפני שלא הציג תוכנית עסקית.

באותו בוקר התכנס הדירקטוריון ל"עדכון בדבר הליך לבחינת חלופות לשינוי מודל עסקי". על הפרק עלתה אפשרות להקטין את מספר עמודי העיתון ביום חול, או לבטל כליל את הדפסת העיתון באמצע השבוע ולעבור למהדורה דיגיטלית. דנקנר הציע להנהלה עוד שלושה שבועות לשם הצגת תוכנית עסקית סדורה — אלא ש"מעריב" היה זקוק מיידית לכסף, ולא יכול היה להמתין שלושה שבועות.

באותו יום, למרות התנגדות מוקדמת בקרב חברי הדירקטוריון ואי־אישור התוכנית העסקית, התכנס דירקטוריון דסק"ש ואישר להזרים את 15 מיליון השקלים מתוך ההלוואה הקודמת בסך 25 מיליון שקל.

דנקנר עצמו נכח בישיבה, והסביר לדירקטורים כי מתקיים "משא ומתן לשיתופי פעולה וסינרגיות עם עיתונאים אחרים". לאחר מכן התכנסה גם ועדת הביקורת של דסק"ש ואישרה את ההזרמה, לאחר שאראל סיפר לחברי הוועדה כי מתקיים משא ומתן עם שלמה בן צבי, מו"ל "מקור ראשון", וגם עם קבוצת "הארץ".

כמה שעות לאחר מכן, דירקטוריון דסק"ש התכנס שוב — והפעם, הפלא ופלא, כבר הוצגה תוכנית עסקית חדשה: ללא עיתון מודפס בימי חול. "הסיבה המרכזית לדיון היא חולשתה של דסק"ש", אמר דנקנר בדיון, ודורש "התייעלות דרסטית".

עקרונות התוכנית, שהציגה סמנכ"לית השיווק קרני, הם העברת ההדפסה וההפצה למיקור חוץ, צמצום מנויי יום חול וגידול במנויי סוף השבוע ופיתוח פלטפורמות דיגיטליות. חברי הדירקטוריון לא מבינים מה הרציונל כעת להגדיל את מספר העמודים בסוף השבוע. נוחי דנקנר הנפיק הסבר מעניין: "על פי סקרי דעת קהל 'מעריב' נתפש כעיתון המשני של מרבית הקוראים לאחר 'ידיעות אחרונות' בימי חול, אך בסוף השבוע קונים את 'מעריב' כעיתון ראשון שאינו נופל, ואולי אף עולה, על 'ידיעות אחרונות'".

אלא שהעלויות של יישום התוכנית "בלתי מבוטלות" כהוצאות מעבר, אך רז לא מפרט כמה בדיוק. באותה ישיבה גם מודה דנקנר כי עם רכישת העיתון לא עמדה לנגד עיניו תוכנית לשיפור מצב העיתון. "בעת רכישתו של מעריב לא היתה לנו תוכנית לצמצם את הפסד העיתון באופן מהיר יותר ממה שמבוצע בפועל", אומר דנקנר בישיבה.

"בחודשים האחרונים הציגה החברה כמה מודלים לפעילות, אך עד כה באף אחד מהמודלים הנ"ל, כולל במודל הרזה, לא הושג הצמצום הנדרש בהוצאות החברה", נכתב בתוכנית שהוצגה לדירקטוריון. מנהלי העיתון העריכו כי בכל תרחיש העיתון יגיע להפסד תפעולי שנתי של לפחות 40 מיליון שקל. בהמשך דן דנקנר עם חפץ בשאלה אם גרסת האייפד העתידית תפורסם במהדורה אחת ביום, או שתתעדכן באופן שוטף.

כלפי חוץ, במעריב ניסו לטעון כי העסקים כרגיל. רז הפיץ מכתב לעובדים שבו כתב: "בהמשך לפרסומים בקשר עם מצבו הכלכלי של מעריב, ברצוני להבהיר כי לא קיימת סכנה לאי־תשלום שכר". עו"ד אלעד מן שיגר בעקבות זאת מכתב להנהלת החברה וביקש להבהיר את הסתירה בין הדיווחים של החברה על מצבה המדאיג לבין אמירות אלה.

חלף חודש, וב–14 באוגוסט התכנסה ועדת הביקורת של הדירקטוריון לעדכון בדבר מצבה של החברה. יעקובי הבהיר כי "כרגע לא ידוע על משקיע חיצוני האמור להיכנס לחברה". ההצעה של שלמה בן צבי לרכישת העיתון "אינה בעלת סיכוי להתממש במועד זה", וגם המכירה של בית הדפוס לשלדון אדלסון תקועה. למרות ביקור שערך אדלסון עצמו בבית הדפוס, "כל הניסיונות לקבל מאנשי אדלסון אינדיקציות לגבי כוונתו לרכוש את בית הדפוס כשלו".

על הפרק עמדה עסקה בעלי עניין שלא דווחה, שלפיה נכסים ובניין, גם היא מקבוצת אי.די.בי, תרכוש את בית הדפוס של העיתון ב–90 מיליון שקל, וכך יוזרם כסף להצלתו העיתון. את העסקה ניסה להוביל לנגנטל, אך היא לא מתקדמת.

ב-19 בספטמבר התכנס שוב דירקטוריון מעריב, והחליט להמשיך את המשא ומתן עם בן צבי, ולבקש מבית המשפט צו להקפאת הליכים. לאותה ישיבה דנקנר כבר לא הגיע.

"מעריב" נמכר בסופו של דבר לבן צבי, אך גם הוא לא הצליח להבריא את העיתון, שקרס בשנית. בהמשך רכש העיתון על ידי אלי עזור, בעלי "הג'רוזלם פוסט".

יעקובי, חפץ, מרום, לנגנטל, גבריאלי, רז, דנקנר וגורמים נוספים שהוזכרו בכתבה נמנעו מלהגיב לדברים.

מעמדו של בן כספית בתוך מערכת "מעריב" היה חזק מאוד. כשעמנואל רוזן שולח בתחילת ינואר 2012 מייל ישירות לדנקנר עם הצעה ל"פגישה דיסקרטית" בנוגע להקמת קבוצת מדיה, ניר חפץ מקבל את המייל והשיב כי "כספית מאוד לא רוצה ש(רוזן) יבוא. בוא נעשה דברים בזהירות כדי לא לעצבן אותו". כספית מסר בתגובה: "רק כעת אני שומע לראשונה על המייל הזה. אני מניח שמדובר בעוד מניפולציה אופיינית מבית מדרשו של ניר חפץ".

ניר חפץ - יחצ"ן ועורך

אחד השחקנים המרכזיים בפרשת "מעריב" היה ניר חפץ, שמונה על ידי נוחי דנקנר לעורך העיתון. חפץ יודע היטב לזגזג בין עיתונות ליח"צנות.

הוא היה עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות". ב-2009 עבר לשמש ראש מערך ההסברה של בנימין נתניהו ועזב כעבור שנה וחצי. לאחר מכן הצטרף כיועץ לדנקנר, ומונה בהמשך לעורך "מעריב". כיום הוא מקורב לנתניהו ורעייתו ומשמש מנהל מטה ההסברה של הליכוד לבחירות לכנסת. הוא גם ממשיך לייעץ לדנקנר.

בישיבת הדירקטוריון, שבה הוחלט על מינויו של חפץ, אמר דנקנר: "חפץ הוא עיתונאי ועורך בעל ניסיון רב. הוא מקצוען, ויש לו היכרויות נרחבות בתחומי התקשורת, הפוליטיקה והחברה", אמר. "מהיכרות עמו בתקופה האחרונה נראה כי מדובר במקצוען חריף עם יכולות עבודה מרשימות, אדם ראוי וטוב עבורנו".

לאחר קריסת "מעריב" החלו להתגלות עדויות על התנהלותו חפץ. עיתונאים סיפרו על התערבות גסה שלו בתכנים לטובת עסקי דנקנר ולטובת נתניהו, על יחס פוגעני לעובדים ופסילת כתבות ברגע האחרון לפני שליחתן לדפוס. למעשה, הוא היה הדמות המקשרת בין האינטרסים העסקיים של דנקנר לאנשי המערכת.

על התנהלותו של חפץ אפשר ללמוד מכמה תכתובות פנימיות שהגיעו ל–TheMarker ויפורסמו בהרחבה ב"העין השביעית" וב"מבט שני". במענה לבקשה לתגובה ששוגרה לחפץ באוקטובר 2011 על ידי כתבת "העין השביעית", חפץ העביר את השאלות למנכ"ל אי.די.בי, חיים גבריאלי, והסמנכ"ל רועי מלצר, וכתב: "חבר'ה, הגיע הזמן להראות לנוחי את השאלות". חפץ, האיש שעמד בראש מערכת עיתונאית, ואמור היה לעודד עיתונאים להתעמת עם מושאי הסיקור שלהם, מצא דרך מעניינת להתמודד עם עיתונאים: "צריך לנסח מכתב של הכחשה גורפת ואיום בתביעת ענק. בלי להיכנס לתשובות פרטניות".

כעורך ניסה חפץ להגדיל את ההכנסות של "מעריב" מעסקות תוכן ממומן, ופנה בנושא ישירות למושאי סיקור, כמו מנכ"ל בנק הפועלים. "אהלן דני", כתב חפץ ליו"ר מעריב דני יעקובי בתחילת 2012 באי־מייל. "דוברת בנק הפועלים, שהיתה אצלי, סיפרה לי שיש הרבה מאוד משאבים בשת"פ המערכתי־מסחרי המשולב שעושה הבנק עם 'ידיעות אחרונות'. פניתי לציון קינן והוא אישר לעשות אותו הדבר איתנו. כעת הכדור במגרש של מושיק תאומים, שמנהל זאת מטעם הבנק".

ועל מי הטיל חפץ לטפל בשיתוף הפעולה המסחרי? "אצלי יובילו את זה איתן מרקוביץ' ויהודה שרוני מול דוברת הבנק עפרה פרויס ומושיק תאומים… צריך להיות ליווי של הצד המסחרי כי הפוטנציאל הכלכלי גדול. לשיקולך. אל תעשה פורוורד על האי־מייל הזה, הוא לעיניך בלבד".

לאורך תקופת השליטה של דנקנר ב"מעריב", ניסה העיתון לנגח את העיתונות הכלכלית המתחרה, ובייחוד את TheMarker, שמתח ביקורת על דנקנר ועל הריכוזיות במשק. ממסמכים פנימיים עולה כי חפץ הציג תוכנית להקים "מוסף עסקים חדש" בדמותו ובצורתו של TheMarker. לידי חפץ הגיעו נתוני כוח אדם מלאים של מערכת TheMarker והרכב המערכת, ו"במעריב" השתמשו בהם כדי לגבש מוסף מתחרה. לפי התוכנית, שגובשה באוקטובר 2011, המוסף היה אמור לכלול 32 עמודים, ובהמשך לגדול ל-48 עמודים. בטבלה גדולה במסמך הוצג המצב הקיים מול המתחרים, TheMarker ו"גלובס". "כלכליסט" כלל לא הופיע שם, ואילו נתוני "גלובס" לא הופיעו בטבלה.

בבקשה של עו"ד אלעד מן לחקירת האירועים שהתרחשו במעריב תחת שליטת דסק"ש ושהביאו לקריסת העיתון ,שהוגשה לבית המשפט - מוצגים נושאים שראויים לחקירה, ובהם "תכנים שקודמו על ידי חפץ ותוך לחץ על כותבים ועורכים, שנועדו לנגח יריבים של חפץ ובכל בעלי השליטה או לשרת אינטרסים שלהם". בין השאר מוזכרות בבקשה כתבות או בקשות לתגובה נגד התנועה לאיכות השלטון ונגד מו"ל "הארץ", עמוס שוקן.

אגב, חפץ ניחן כנראה בהומור בריא. בישיבת דירקטוריון בינואר 2012 אמר: "'מעריב' של היום הוא העיתון המאוזן ביותר בישראל, הפועל ללא אג'נדות סמויות".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם