תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
קצר בתקשורת

לא רק עיתונות מודפסת מאוימת - גם אתרי החדשות בסכנה

העיתונות כבר השתנתה והצטמקה בעקבות המהפכה הדיגיטלית, ונראה שהיא עדיין רחוקה מהתייצבות ■ שתי מגמות המגיעות לבשלות צפויות להמשיך לשנות את התחום, ובעתיד הלא רחוק אולי יהפכו את אתרי החדשות המובילים במתכונתם הנוכחית לארכאיים

5תגובות

הבלוגר בראון מוזס - בחור בהיר, ממושקף ומעט נחבא אל הכלים - עומד על הבמה באולם שבמשרדי גוגל בלונדון. בקהל עשרות עיתונאים משלל כלי תקשורת. מאחוריו מוקרן קטע וידיאו, אחד מבין עשרות אלפים שצולמו במלחמת האזרחים בסוריה.

"אתם יכולים לראות כאן ברקע מסגד", הוא אומר ומצביע על הסרטון. "מסגד הוא בניין יוצא דופן, קל לזהות אותו. אז פתחתי את המפות של גוגל ועברתי על צילומי הלוויין של העיירה בחיפוש אחר מסגד. איתרתי כמה מסגדים. חזרתי לסרטון, ולפי צורת מפגש הרחובות הצלחתי לאתר את המסגד שברקע. כך זיהיתי את מקום התרחשותם של עשרות קרבות".

ג'ונה פרטי, מייסד באזזפיד
רויטרס

בראון מוזס הוא שם העט של אליוט היגינס. היגינס אינו עיתונאי, לפחות לא בהכשרתו. הוא איש שוק ההון וחשבונאות שהיה מובטל בתחילת 2012, ומתוך עניין החל לעקוב אחר אלפי קטעי יוטיוב על המלחמה בסוריה, עד שנהפך למומחה בתחום. הוא מצא, למשל, הוכחות לשימוש של הממשל הסורי בפצצות מצרר, האסורות לשימוש. הוא עקב אחר סוגי כלי הנשק שבידי המורדים וזיהה רבים מהם כמי שהגיעו מהצבא הקרואטי, עם רמז למעורבות הסי.איי.איי.

תגליותיו, שפורסמו בבלוג שלו, צוטטו בכלי תקשורת נחשבים, בהם "גרדיאן" ו"ניו יורק טיימס". את כל זה עשה מוזס לא רק מבלי לבקר בסוריה - הוא אפילו לא יצא מפתח ביתו. "לקחתי הכל מהרשת", הוא מסביר. "את כל המידע מצאתי שם, וגם את הכלים שסייעו לי לנתח אותו".

לא לחשוף, לאסוף

שיטת העבודה של מוזס נקראת דאטה ג'ורנליזם (Data Journalism), עיתונות מידע, והיא משפיעה יותר ויותר על המדיה ומשנה אותה. מושא שאיפתם של עיתונאים הוא הסקופ, ובמלים אחרות - חשיפת מידע שלא היה ידוע לציבור. מבלי לזלזל או להפחית בחשיבותו של הסקופ - עדיין יש מספיק דברים שמסתירים מאתנו ושראוי שייחשפו - עיתונות המידע מבוססת על ההנחה שאפשר למצוא סיפור חשוב, מעניין וחדש במידע שכבר קיים.

בעידן הזה, שבו כמעט הכל מצולם, מקוטלג, ממוין וממוספר, יש מספיק מידע בחוץ. במקום "לחשוף" אותו צריך רק לאסוף אותו, וחשוב מכך - לנתח אותו. ואם העולם הדיגיטלי גורם לכך שיש יותר ויותר מידע, קל וחומר שהוא גם מאפשר לנתח אותו ביתר קלות. בשביל זה יש מתכנתים, כוחות עיבוד ואלגוריתמים.

קוראים חדשות ברשתות החברתיות

מוזס הוא סוג אחד של עיתונאי מידע. נייט סילבר, אולי עיתונאי המידע הידוע ביותר, מציג את הצד המספרי, המבוסס על נתונים ועיבוד, של התופעה. סילבר התפרסם כשניתח סטטיסטית את הסקרים במערכת הבחירות בארה"ב ב-2012, וחזה במדויק את תוצאותיהן בכל מדינה ומדינה.

כיום הבלוג שלו, שהפך לאתר, מתעסק לא רק בפוליטיקה. ייחודו: הכל מבוסס על נתונים וניתוחם. החודש, למשל, פורסם באתר מידע על שכר המינימום בארה"ב. טענה רווחת בארה"ב היא ששכר המינימום משולם לבני נוער או לצעירים שגרים אצל ההורים. הנתונים הרשמיים הראו שרבים ממקבלי שכר המינימום הם אכן צעירים. הצוות של סילבר לקח את הנתונים, הצליב אותם עם מקורות מידע אחרים, וגילה שלא פחות מ–55% ממקבלי שכר המינימום מפרנסים את עצמם, ו–20% הם כבר הורים בעצמם. חשוב מכך - השיעור הזה עלה מ–37% ל–55% בעשור האחרון.

אם במספרים עסקינן, זה הזמן להזכיר את ScanVine, כלי מדידה שפיתח ג'ון אוונס, עיתונאי באתר טק־קראנץ' שעוקב אחר תפוצת ידיעות חדשותיות ברשתות חברתיות. אוונס מודד, בין השאר, את מספר השיתופים שמקבלת ידיעה ממוצעת של כל כלי תקשורת.

בשנה האחרונה, כך הוא גילה, "מדד השיתוף", כלומר מספר השיתופים לידיעה, של אתרי ענק כמו בי.בי.סי ופוקס ניוז היה קבוע על כ–1,500 שיתופים לידיעה. אותו נתון באתר באזזפיד, לעומת זאת, יותר משילש את עצמו: מכ–2,000 שיתופים ליותר מ–7,000 לידיעה. כלומר, כמעט פי חמישה מכלי התקשורת המסורתיים.

פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות נהפכות למקור עדכון משמעותי בחדשות. כמה חשוב? אל תחשבו שבאזזפיד הוא איזה ננס בין ענקים. לבאזזפיד יש יותר מ–100 מיליון גולשים בחודש, בערך כמו לאתר האפינגטון פוסט ויותר מל"ניו יורק טיימס" או ה"גרדיאן".

נייט סילבר
אי–פי

בלי לצאת מהפיד

רשתות חברתיות הן אוקיינוס גדול למדי של גולשים המעוניינים להתעדכן בלי לצאת מהפיד. כשהם לא יוצאים מהפיד, הם לא מגיעים לאתרים מצליחים פחות מפייסבוק. כלומר, כל הצלחה של באזזפיד באה על חשבון מישהו. באזזפיד, למרות ניסיונותיו לעשות גם עיתונות רצינית, עדיין נחשב למקום שבו תקרא על "20 עובדות שיגרמו לך להפסיק לשתות חלב", או שאלונים כמו "איזו דמות משנית מ'מלחמת הכוכבים' אתה?".

קשה לקטלג באותה צורה את UpWorthy, אתר בן שנתיים עם אג'נדה ליברלית ברורה, שכמעט כל גולשיו מגיעים מרשתות חברתיות בעקבות כותרות שאי אפשר לעמוד בפניהן. כמה מגיעים? בדצמבר מספרם היה 87 מיליון. כאמור, יותר מל"ניו יורק טיימס".

לכאורה אין קשר בין שתי התופעות שנסקרו כאן, אבל שתיהן מעידות על השינוי בעולם העיתונות. עיתונות היא איתור מידע חשוב ומעניין, אריזתו בצורה נגישה והפצתו לציבור במטרה ליידע אותו. שתי התופעות מערערות כל שלב במהלך שתואר כאן: "עיתונות המידע" משנה את הדרך שבה מאתרים מידע ומנתחים אותו. הרשתות החברתיות משנות מן היסוד את דרך ההפצה, ושתי התופעות יחד משנות את הדרך שבה יש לארוז סיפור: על מה לבסס אותו ואיך להציג אותו כך שהקהל ימצא בו עניין.

כל זה מצביע על שינוי פוטנציאלי בעבודה העיתונאית. במקום - או יותר נכון לצד - חשיפות כמו מסמך הרפז, אפשר לעשות עיתונות אחרת: האם, למשל, משפחות צעירות אכן נוטלות משכנתאות מעבר ליכולתן? כמה מהן נמצאות במצב מסוכן שכזה? מה יקרה אם הריבית במשק תעלה ב–2%? בחוץ יש מספיק מידע בנושאים אלה. צריך רק יכולת חישוב כדי לשרטט את התרחישים, ויכולת אריזה כדי להפיץ אותם ברשתות החברתיות.

יצרני התוכן

דרך עבודתו של עיתונאי כבר השתנתה באופן מהותי בעשור האחרון, אך השינוי רחוק מסיום. עיתונאי בעתיד יצטרך לשלוט לא רק בטכנולוגיה. יכולת המדידה הדיגיטלית גורמת לעלייה בחשיבות השליטה בסטטיסטיקה, במספרים וביכולות החישוב. ההפצה ברשתות גורמת לכך שהקהל לא מגיע לאתרים, להפך - העיתונאים וכלי התקשורת צריכים להגיע לקהל. ייתכן שבעוד חמש שנים לא רק עיתונים מודפסים ייראו כמשהו ארכאי, אלא גם אתרי חדשות מהזן המוכר לנו כיום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם