לא תעזור רפורמה 
- רק פירוק - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא תעזור רפורמה 
- רק פירוק

הדרך היחידה לקבל בישראל טלוויזיה ציבורית ראויה היא לחסל את הערוץ הראשון

8תגובות

השחיתות בנמלי ישראל והנפוטיזם בחברת חשמל הם כאין וכאפס לעומת המתרחש ברשות השידור. העובדים של נמלי ישראל לפחות פורקים מכולות. עובדי חברת חשמל לפחות מספקים שירות מקצועי. היעדר התחרות בנמלים ובחברת החשמל הוביל לחוסר יעילות - אך לא גרם לשיתוק גופים אלה ולהפיכתם ללא רלוונטיים. במשימה סבוכה זו הצליחו רק מנהלי רשות השידור וחלק מעובדיה. כשהערוצים המסחריים הצטרפו לזירה, הרשה לעצמו הערוץ הראשון לפשוט מעצמו את תפקידו הציבורי ולהתמקד בשידורי נוסטלגיה ובביזה של הקופה הציבורית. עם רייטינג שולי של כ–3% בשעות הפריים־טיים בממוצע, נהפך הערוץ הראשון לקוסמוס מקביל, שמטרתו העיקרית היא קיום עצמי תוך התעסקות בהרבה דברים לא רלוונטיים, וגם קצת בטלוויזיה.

שני דברים שמרו את הארגון הטפיל הזה חי: מודל גבייה קשיח מהציבור ומערכת יחסים רכה עם הפוליטיקאים. רשות השידור גילתה כבר לפני כמה עשורים כי אין דבר טוב יותר מהחיים על הרנטה הנקראת אגרת טלוויזיה. כמו פנסיונרים, נהנו אנשי הרשות מהכסף שנכנס ממערכת הגבייה האגרסיבית, ללא תלות או צורך ביישום המטרות הציבוריות של הארגון בו הם עובדים. למעשה, אגרת הטלוויזיה, המממנת את הפיאסקו הזה, נהפכה למס ישיר הנגזל מכיסי האזרחים לטובת מימון קבוצה גדולה של עובדים חסרי תועלת. כאשר צד ההכנסות מכוסה, כל שנותר כדי להישרד הוא לעצור כל שינוי, ובשביל זה יש חברים כנסת, שתמיד יעדיפו את פרסומם אישית על פני טובת הציבור.

המודל הזה מחזיק מעמד כבר עשרות שנים, ומוקדם עדיין להכריז עליו כאנכרוניסטי. עם זאת, צמצום הערך הציבורי של הרשות הפחית את קרנה בעיני הפולטיקאים. שר התקשורת ושר האוצר תומכים בשינוי, חלק ניכר מחברי הכנסת מבין כי הנזק הציבורי בשימור הגוף הזה גדול מהתועלת, ועתה גם הונח הבסיס החוקי לשינוי. אך כרגיל, הפוסק האחרון הוא ראש הממשלה, הסובל מחיבה יתרה לבחישה בעינייני התקשורת. ירצה נתניהו, ובכוחו לסכל את המהלך, כפי שכבר עשה יותר מפעם אחת. לאחרונה, כשנשאל על עמדתו לגבי רשות השידור, בחר למחזר כתשובה את המשפט "חשוב לחזק את השידור הציבורי". משפט דומה אמר לפני 17 שנה, כשהחליט למסמס את השינויים שהציעה ועדת צוקרמן. אך כנראה הפעם נתניהו יתקשה מאוד לתרץ החלטה שכזאת. הרי כל מי שמביט מהצד בארגון הזה רואה עד כמה נדרש שינוי מהיסוד.

בניין רשות השידור בירושלים
יעל אנגלהרט

אמנם המלצות ועדת לנדס גובשו בהתאם להנחיות שר התקשורת, גלעד ארדן, אך אנשי הוועדה הם אנשי מקצוע מובהקים, שהבינו את המובן מאליו - המעורבות הפוליטית במינויים היא הגורם העיקרי למחלתה חשוכת המרפא של הרשות. במסגרת המלצות לנדס, נקבע מנגנון מינויים המנתק את הרשות עד כמה שניתן מהפוליטיקאים, אך איש אינו ערב לכך שלא יהיה פער גדול בין המומלץ והמיושם. ההמלצות כבר גובשו להצעת חוק, וזו תצטרך לעבור את ועדת השרים לחקיקה ואז את אחת מוועדות הכנסת, כנראה ועדת הכלכלה. בכל אחד מהשלבים האלה יכולים הפוליטיקאים להחזיר לעצמם את תאוות המינויים והשליטה בתקשורת וליצור רשות חדשה הסובלת מאותן המחלות שהרגו את הרשות הנוכחית.

הדרך היחידה לקבל בישראל טלוויזיה ציבורית ראויה היא לחסל את הערוץ הראשון, למגר את החומר התורשתי שלו המעודד בטלה, ולהקים רחוק ממנו גוף אחר שבו העובדים יבינו את האחריות המוטלת עליהם, ויכבדו את המשאבים הציבוריים הניתנים להם. אמנם ברשות השידור הנוכחית יש עדיין כיסים כמו רשת ב', העומדים בחובם הציבורי, אך הם היוצאים מהכלל שמעידים על הכלל. לא רפורמה ולא שינוי ניהולי יעזרו - פירוק רשות השידור הוא הפתרון היחיד. המהלך שמתכנן ארדן יציב מול נבחרי הציבור הישראלי דילמה שבה נכשלו פעם אחר פעם: האם להעדיף את טובת הציבור על פני תאוות הכוח שלהם.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם